לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ: (שמות ז טו).1
דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלהים הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי: (יחזקאל כט ג).2
אבן עזרא שמות פרק ז פסוק טו – יוצא לראות ולהתבשם מגודל היאור
"לך אל פרעה בבוקר" – מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב, כי אז יגדל היאור, לראות כמה מעלות עלה. וצוה השם למשה שילך בבוקר, ויעמוד לפני היאור ויעש האות שהוא מכת היאור לפני פרעה. וצוהו לקחת המטה אשר נהפך לנחש על ידי משה לפני לכתו אל פרעה ויתנהו אל אהרן לנטותו על מימי מצרים שיראה פרעה בעיניו, כי מרגע שיכה אהרן במטה על היאור אז יהפך לדם.3
מסכת מועד קטן דף יח עמוד א – פרעה אמגושי היה
ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר: "הנה יצא המימה וגו' ".4
רמב"ן שמות פרק ח פסוק טו – בפומבי, לעיני המצרים
ואמר במקצת המכות השכם בבקר הנה יוצא המימה. ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבוקר להשתעשע על המים, וצוה הקב"ה למשה שילך שם. והטעם, כי בדם בעבור היותה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו.5 וזה טעם ונצבת לקראתו (לעיל ז טו), והתיצב לפני פרעה (פסוק טז), שיעמוד כנגדו ביד רמה. וכן במכת הערוב נאמר: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה. ובברד (להלן ט יג) השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, והוא גם כן בצאתו המימה. כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקב"ה שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו. והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו חייבין להיענש. אבל בשאר המכות די בהתראת המלך, ועל כן נאמר בהן: בוא אל פרעה (לעיל ז כו, להלן ט א, י א), שיבוא אל היכלו.6
מדרש תנחומא פרשת וארא סימן יג – הכאת היאור שהמצרים סגדו לו
"לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה וגו' כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם" – למה לקו המים תחילה בדם? מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור. אמר הקב"ה: תכה אלוהו תחילה לפניו ואחר כך עצמו. משל הדיוט אומר: מחו אלהיא ויבהתין כומריא.7
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן טז – שליטים שעשו עצמם אלוה
"ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה" (שמות ט יג) … זהו שאומר הכתוב: "שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה" (תהלים ט כא)8 … לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם … ידעו גוים שהן אנוש, והן עושין עצמן אלוהות. חירם מלך צור עשה עצמו אלוה … הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם … נבוכדנצר עשה עצמו אלוה … הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם … ויואש עשה עצמו אלוה … מיד הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם …9
פרעה עשה את עצמו אלוה, שנאמר: "יען אמר לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כט ט). אמר: אני הוא שבראתי את עצמי. מיד הודיעו שהוא בשר ודם. אמר הקב"ה: בשביל שעשה את עצמו אלוה, הודיעו שהוא בשר ודם. הרי הוא יוצא לדרכו ולצורכו בבוקר, אחוז בו והודיעו שהוא בשר ודם. מה עשה משה? מיד כשא"ל הקב"ה: השכם אל פרעה, אחז בו משה. אמר: הנח לי שאעשה צרכי ואחר כך אני מדבר עמך. אמר משה: יש אלוה שהוא עושה צרכיו? לפיכך אמר לו הקב"ה: "השכם בבוקר" והודיעו כי הוא בשר ודם.10
מדרש אגדה (בובר) שמות פרק ח סימן טז – פרעה מסביר את עצמו
"השכם בבקר והתיצב וגו' " – לפי שאותו הרשע משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו שהוא אלוה, לכך אמר: "הנה יוצא המימה" בהשכמה והוצרך לגדולים. מיד משה הלך ואחזו. אמר לו: הנח לי שאעשה צרכי ואחר כך אדבר עמך. אמר לו: וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו? אמר לו: וכי אני אלוה? אמר לו: אם אין אתה אלוה ולמה תשבח עצמך בזה? אמר לו: ולפני מי משבח עצמי? אמר לו: לפני המצרים. אמר לו: אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם, כי אם בחשבון חמורים, שנאמר: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג כ).11
בראשית רבתי פרשת מקץ עמוד 198 – לימוד מוסר מפרעה
"והנה מן היאור" – בחלום כתוב שהרעות היו מן היאור עולות כשם שכתוב בפרות היפות, שנאמר: "וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר … וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וכו' " (בראשית מא ב-ג).12 וכשספר פרעה החלום ליוסף, את מוצא בפרות היפות: "והנה מן היאר עולות שבע פרות בריאות בשר וכו' " (בראשית מא יח), אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור, שנאמר: "והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן דלות ורעות תואר וכו' " (שם שם יט). ללמדך, שפרעה חלק כבוד לאלוהו והזכירו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין שהיאור אלוהו? שנאמר: "אשר אמר לי יאורי" (יחזקאל כט ג). ומה פרעה הרשע חלק כבוד לאלוה שאין בו ממש, נגד הקב"ה לא כל שכן! דא"ר אלעזר בן פדת: אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, שנאמר: "ויקרא אלהים לאור יום" (בראשית א ה) ואינו מזכיר שמו על החושך, שנאמר: "ולחשך קרא לילה".13
שמות רבה פרשה ח סימן א, ב – נתתיך אלהים לפרעה
"ויאמר ה' אל משה: ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז א) … מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא ואם נקראין בשמו ממיתים אותו. והקב"ה קרא למשה בשמו, שנאמר: "ראה נתתיך אלהים לפרעה"?! אמר לו הקב"ה למשה: פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר: "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט ג), לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. … לפיכך אמר לו הקב"ה למשה: "ראה נתתיך אלהים לפרעה". למה? "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה ז) – לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה, שחץ בעולם, על שהגביה עצמו.14
בראשית רבה פרשה ק סימן א – לא אנחנו בראנו את נפשנו
"דעו כי ה' הוא האלהים" (תהלים ק ג) – רבי יהודה בר סימון ורבי אחא. רבי יהודה בר סימון אמר: "דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו" בראנו את נפשנו;15 לא כפרעה שאמר: "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט), ורבי אחא אמר: דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנו משלימים את נפשותינו.16
בראשית רבה פרשה סט סימן ג – אלוהי האמת מתקיים ע"ג הצדיקים
"והנה ה' נצב עליו" (בראשית כחי ג) – ר' חייא רבה ור' ינאי. אחד אמר: "עליו" – על סולם. ואחד אמר: "עליו" – על יעקב. מי שאומר: "עליו – על הסולם" – ניחא. אלא למי שאומר: "עליו – על יעקב" – מתקיים עליו.17 אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם: "ופרעה חולם והנה עומד על היאור" (בראשית מא), אבל הצדיקים אלוהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: "והנה ה' נצב עליו".18
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: לאחר כל הדברים האלה, בפרט לאור מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן טז, שמות רבה פרשה ח סימן א, ב, ובראשית רבה סט האחרון לעיל, קשה ביותר להלום את המדרש הבא שמאשים את יעקב שעשה מעצמו אלוה. ראו בראשית רבה עט ח, פרשת וישלח: "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל (בראשית לב כ) – אמר ריש לקיש: אמר לו: אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. ר' הונא בשם ריש לקיש אמר: אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך?!" ולפיכך נענש יעקב בפרשת דינה. וכבר ניסינו להתמודד עם מדרש קשה זה בדברינו המדרש המעצים בדפים המיוחדים. ראו שם.