פרשות השבוע

מים ראשונים: מה לשלומציון המלכה אשתו של המלך אלכסנדר ינאי, ושמעון בן שטח אחיה של שלומציון, מראשוני זוגות התנאים בן זוגו של יהודה בן טבאי – מה להם בפרשתנו?

ויקרא רבה פרשה לה סימן י

"ונתתי גשמיכם בעיתם"¹ – בלילות. בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות, ובשחרית זרחה החמה ונשבה הרוח נתפזרו העבים ונתנגבה הארץ. והפועלים יוצאים ועוסקים במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם.² דבר אחר: "ונתתי גשמיכם בעיתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב.³ וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים.⁴ כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם. לקיים מה שנאמר: "עונותיכם היטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם" (ירמיה ה כה).⁵

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מב (יד)

"ונתתי מטר ארצכם בעיתו" (דברים יא יד) – אני, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח … רבי נתן אומר: "בעתו" – מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי שלמצו המלכה.⁶ וכל כך למה? רבי אומר: כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר: הרי שכר כל המצות! אלא: "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם". "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש".⁷

מסכת קידושין דף סו עמוד א

מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו, והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו.⁸ והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו, ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, לבם של פרושים עליך! ומה אעשה? הקם להם בציץ שבין עיניך, הקים להם בציץ שבין עיניו.⁹ היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן! שהיו אומרים: אמו נשבית במודיעים, ויבוקש הדבר ולא נמצא; ויבדלו חכמי ישראל בזעם.¹⁰ ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, הדיוט שבישראל כך הוא דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? ומה אעשה? אם אתה שומע לעצתי רומסם. ותורה מה תהא עליה? הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר: תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי? מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.¹¹

בראשית רבה פרשת מקץ פרשה צא סימן ג¹²

שלוש מאות נזירים עלו ובקשו להקריב תשע מאות קרבנות בימיו של שמעון בן שטח.¹³ מאה וחמישים מצא להם פתח ומאה וחמישים לא מצא להן פתח.¹⁴ עלה שמעון בן שטח אצל ינאי המלך, אמר לו: שלוש מאות נזירים עלו ומבקשים להקריב תשע מאות קורבנות ואין להם, אלא תן אתה מחצה משלך ואני מחצה משלי וילכו ויקריבו. נתן ינאי המלך מחצה משלו, והלכו והקריבו. באו ואמרו לשון הרע לינאי המלך על שמעון בן שטח: הוי יודע שכל מה שהקריבו – משלך הקריבו, ברם שמעון בן שטח לא נתן משלו כלום. כעס ינאי על שמעון בן שטח. שמע, נתיירא וברח.

לאחר ימים היו בני אדם גדולים ממלכות פרס יושבים ואוכלים על שולחנו של ינאי המלך. אמרו לו: אדונני המלך, זכורים אנו שהיה כאן זקן אחד, והיה אומר לנו דברי חכמה.¹⁵ אמר לאחותו: שלחי אחריו והביאיהו. אמרה לו: תן לי דברך ושלח לו טבעתך והוא בא. נתן לה דברו ושלח לו טבעתו ובא. משבא, ישב לו בין המלך למלכה. אמר לו: למה ברחת? – שמעתי, שאדוני המלך כועס עלי ויראתי שלא תהרגני, וקיימתי את המקרא הזה: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו כ). אמר לו: למה שיטית בי? אמר לו: חס ושלום, לא שיטיתי בך, אלא אתה מממונך ואני מן התורה, שכתוב: "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז יב).¹⁶ אמר לו: ולמה לא אמרת לי? אמר לו: אילו אמרתי לך לא היית נותן. אמר לו: למה ישבת בין המלך למלכה? אמר לו: בספר בן סירא כתוב: "סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך". אמר: מזוג לו יברך. אמר: ברוך על המזון שאכל ינאי וחביריו.¹⁷ אמר: עד כאן אתה בקשיותך? לא שמעתי מימי ינאי בברכה. אמר: ומה יש לי לומר: "נברך על שאכלנו?" ואני לא אכלתי. הביאו לו ואכל. שתה אותו הכוס. מזגו לו כוס שני, אמר: ברוך שאכלנו.¹⁸

מסכת סוטה דף כב עמוד ב

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.¹⁹

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

בעשרין ותמניא לטבת יתיבת כנשתא על דינא.²⁰ מפני שהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין – ינאי המלך ושלמינון (שלומציון) המלכה יושבת אצלו, ולא אחד מישראל יושב עמהם, חוץ משמעון בן שטח.²¹ והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה.²² אמר להם שמעון בן שטח: כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה, כשר לישב בסנהדרין. פעם אחת נפל דבר של מעשה ביניהם ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה, אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו²³ ואומר: תן לי זמן ולמחר אשוב. נתן לו זמן הלך וישב לו בינו לבין עצמו ואינו יכול להביא ראיה מן התורה. למחר נתבייש לבוא ולישב בסנהדרין. והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו. אמר להם: אין פוחתין בסנהדרין משבעים ואחד. וכך עשה להם בכל יום ויום, עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרין של ישראל. יום שנסתלקה סנהדרין של צדוקים וישבה סנהדרין של ישראל עשאוהו יום טוב.²⁴

מסכת תענית דף כג עמוד א

תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה … אמר לפניו: ריבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. … ²⁵

שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי … אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורימונים – ונותן לו. ועליך הכתוב אומר: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (משלי כג כה).²⁶

משך חכמה ויקרא פרק כו פסוק ד

ונתתי גשמיכם בעתם. (תורת כהנים פרק א, א): בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח, בימי שלומציון המלכה, שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות וכו' …²⁷

הענין, דההנהגה הנסיית היא אינה תכליתית, שהשם ברא העולם שתתנהג באופן הטבעי, אשר היא בת אלקים וכל תכיל. שמדתה יכול להיות באופן ברכה נפרצה ואושר מרובה עד בלי די … וכאשר ילך האדם בדרכי השם במישור, גם באופן טבעי יוכל להתברך. ובזה נתברכו ישראל "אם בחוקותי תלכו", אז גם חוקות שמים וארץ ילכו במישור. כי כל דרכי הטבע, לפי מה שסדרה אותם החכמה האלוהית, מכוונות ומוגבלות לדרכי התורה והמצוה. ולמען שלא יטעה האדם וישכח בורא ומסדר ומשגיח מהטבע, ויחשוב לרוב הרגלו כי הטבע היא בעצמה, להפרידה מיוצרה – לכן יש נסים. אבל אינם תכליתיים,²⁸ והנסים הוא רק להעיר לבות בני אדם על מפעלות הבורא ב"ה בטבע, כי היא ידו והשגחתו הטהורה. לכן: "הקורא הלל בכל יום" (שבת קיח ב)  – שמורה שראוי להודות רק להנך פעולות של דרך נס, אבל מפעלות הטבע אין צריכים להיוצר אחרי שבראן – 'הרי זה מחרף ומגדף'.²⁹ אבל 'כל האומר תהילה לדוד בכל יום' – שזה מדבר על מפעלות סדור הטבעי אשר בכל יום, כמבואר – 'מובטח שהוא בן העולם הבא' (ברכות ד ב).³⁰

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

מים אחרונים: התשובה לשאלה בהערה 4 היא: המן. לא זה שאנו אוכלים את אוזניו פעם בשנה, אלא זה שאכלו אבותינו את כולו ארבעים שנה במדבר. ראה שמות טז לג: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן־שָׁמָּה מְלֹא־הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם". ראה דברינו טעם המן בפרשת בשלח. ראה בפרט דברי ר' שמעון בר יוחאי במכילתא דרבי ישמעאל שם: "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן". יש כאן השוואה מעניינת בין תקופת המדבר, שבה היו בני ישראל פנויים ללמוד תורה עקב ירידת המן וסיפוק מזונם היום-יומי, ובין תקופת שלומציון ושמעון בן שטח שבה התקיימה ברכת השפע המובטחת בפרשת השבוע (ובקריאת שמע), כאשר התחדש לימוד התורה של הפרושים בהנהגת שמעון בן שטח. בשניהם, התבקש אותו הדור להניח דוגמא של השפע הכלכלי למשמרת לדורות הבאים. דור המדבר את צנצנת המן – "לחם אבירים" מעשה ניסים משמים – שעמדה בקודש הקדשים לצד הארון (וירמיהו מוציא אותה למציג אותה לפני העם, תנחומא בשלח כא); ודור שנות הזוהר של שלומציון ושמעון בן שטח את: "חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב" – תבואת ארץ ישראל מעשה אדם וטבע – שצברו חכמים והניחום לדורות הבאים.³¹ גם השפע הכלכלי (היחסי) בימינו, בחסות מדינת ישראל, מאפשר לנו להפריש מתוכנו חבורת תופשי בית המדרש שיקיימו: "והייתם לי – שתהיו פנויין לי ועוסקים בתורה" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ב).