פרשות השבוע

וְְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …  וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר כה ו-ח).¹

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה י-יב).²

ספר המנהיג הלכות סוכה עמוד תכב – לסיים בדבר טוב

וטעם שאין מפסיקים בהן מפורש בירושלמי ובמסכת סופרים, "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תָּקוֹץ בתוכחתו" (משלי ג יא), אל תעשם קוצין קוצין – שאין מפסיקין בקללות שאינו בדין שיהיו בניי מתקללין ואני מתברך.³ אב"ן הירחי.⁴ [מכאן לקורא בתורה שצריך לפסוק בדבר טוב ולסיים בדבר טוב ומכאן סמך למנהג רוב ספרד וצרפת ופרובינציה בסוף פרשת בלק שקורין בפנחס עד בריתי שלום לסיים בדבר טוב].⁵

מסכת סוטה דף כב עמוד ב – עושים כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס

אמר לה ינאי מלכא לדביתיה:⁶ אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס.⁷

פירוש המאירי גמרא סוטה הנ"ל – אין תוכו של הכלי כצבעו

וינאי המלך כשהרג את החכמים ונתיראה אשתו שיעבירו את זרעו מן המלכות, ובקשה ממנו שישתדל לשוב באהבתם, אמר לה: אל תתייראי מן הפרושים, רוצה לומר, שאותם האמתיים אינם שומרים עֶבְרָה. ולא משאינן פרושים רוצה לומר, שאינם מחזיקין עצמן בפרישות שהרי אין לבם עלי. אלא מן הצבועים הדומים לפרושים שאין פרישותם אלא כצבע הכלי שאין תוכו כצבעו, שהן עושין מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.⁸

שו"ת עטרת פז חושן משפט סימן טז – מעשה זמרי ושכר כפנחס על לימוד תורה ⁹

וצריך לידע שעם כל מה שלמדנו זכות לתלמיד חכם ליהנות מבני אדם לצורך פרנסתו ומשום כדי חייו, ולראש ישיבה אפילו להעשירו כדי שיהא חשוב ונכבד ודבריו נשמעים, דוקא בלומדי תורה ומלמדיה שאינן דיינים קבועים בעיר … והא דריש מתיבתא שרי לקבולי דורונות, היינו אם נותנין לו שלא בשביל הלמוד .. שאסור לקבל שכר על תורה שבע"פ. אלא שכבר נתקלקלו הדורות, שכל הדיוט קופץ ויושב בראש, שאין עיניו כי אם על בצעו, ותקנתו קלקלתו … על זה ידוו כל הדווים, אוי לנו מה עלתה בימינו, דאילין דמיקרי נטורי קרתא, אינון חרובי קרתא. עושים מעשי זמרי זמיר עריצים, ומבקשים שכר כפנחס, ומקפחים פרנסת העניים ההגונים, והלומדים הישרים והנאמנים …¹⁰

מסכת סנהדרין דף פב עמוד א – רשאי היה זמרי להרוג את פנחס

כי אתא רב דימי אמר: בית דינו של חשמונאי גזרו: הבא על הנכרית חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, אשת איש.¹¹ אמר רב חסדא: הבא לימלך – אין מורין לו.¹² איתמר נמי, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הבא לימלך – אין מורין לו. ולא עוד אלא, שאם פירש זמרי והרגו פנחס – נהרג עליו. נהפך זמרי והרגו לפנחס – אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.¹³

שמות רבה פרשה לג סימן ה – משה בוכה ופנחס נותן את נפשו

… "נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב" (משלי כב א) … נבחר שמו של פנחס מן עושרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון. ומה עשה זמרי? עליו אמר שלמה: "העז איש רשע בפניו" (משלי כא כט) – זה זמרי, "וישר הוא יבין דרכו" (שם) – זה פנחס. ומה העז זמרי? אלא כיון שראה את כזבי בקש ליטלה, אמרה לו: איני נשמעת לך, שכן ציווני אבא, שלא אהיה נשמעת אלא למשה. אמר לה: אני גדול ממשה שהוא משבט שלישי ואני משבט שני. ורצונך לידע שאני גדול ממשה, בפניו אני נוטל אותך, שנאמר: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה" (במדבר כה ו). מהו "לעיני משה"? שהיה מקיש דברים כנגדו, א"ל: משה, זו אסורה או מותרת?¹⁴ אמר לו: אסורה היא לך. א"ל זמרי: אתה הוא הנאמן של תורה שהקב"ה מתגאה בך ואומר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז)!? שאתה אומר: אסורה זו,¹⁵ אף אשתך שנטלת אסורה היא לך. זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות, ואשתך בת כומר, הוי: "לעיני משה". ושלמה צווח: "העז איש רשע בפניו". וכיון שראו אותו, היו בוכים, שנאמר: "והמה בוכים פתח אוהל מועד" (במדבר כה ו).¹⁶

א"ל הקב"ה: משה, בוכה אתה? והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח ועכשיו אתה בוכה!¹⁷ ורוח הקודש צווחת: "אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם" (תהלים עו ו). א"ל משה: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' " (משלי כא ל). אמר הקב"ה: יודע אני מי מוכן לדבר זה. מה כתוב אחריו? "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה" (שם לא). אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו: ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו, אני על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.¹⁸

פרקי דרבי אליעזר פרק מו – נפרדו דרכיהם של שמעון ולוי

שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד שאמרו: "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו", ולקחו איש חרבו והרגו את אנשי שכם. והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה עשה זקנו ולא גער בבחורי ישראל, הוא בעצמו בפרהסיא בא בזנות על המדיינית … ראה פנחס את זמרי שבא בפרהסיא בזנות על המדיינית וקנא קנאה גדולה וחטף מידו של משה את הרומח וירץ מאחריו ודקרו.¹⁹

מדרש תנחומא פרשת פינחס סימן א – ייחוס פנחס וברית השלום

"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן" – מה ראה הקב"ה ליחס פנחס אחר מעשה זה? שבשעה שנדקר זמרי עם כזבי עמדו השבטים עליו ואמרו: ראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא שבט מישראל!²⁰ לפיכך בא הכתוב ליחס פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" – גדול השלום שנתן שאין העולם מתנהג אלא ע"פ השלום, והתורה כולה שלום …אם בא אדם מהדרך שואלין לו שלום וכן בשחרית שואלין לו שלום ובערב שואלין לו שלום וקוראין קריאת שמע וחותמין בשלום: הפורס סוכת שלום. ובתפילה חותמין המברך את עמו ישראל בשלום.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהמשך לדברי קדושת לוי שהבאנו לעיל בסוף הערה 18 אם פנחס יכול היה לשאת כפים בברכת כהנים משום שהרג נפש מישראל, ראו התייחסות לדין הכללי של כהן שהרג גם אם בשגגה ובאונס בדף בפורטל הדף היומי וכן בפניני הלכה (ויש עוד הרבה ברשת). אבל פנחס נראה כדין מיוחד משום שמחד גיסא אפשר לומר שהיה זה כמו בשעת מלחמה (הרב עובדיה שם), אך מאידך גיסא פנחס הרג נפש מישראל, של מי שלא בא להרוג אותו, כך שאין כאן דין של "הבא להורגך השכם להורגו". נראה שמה שקדושת לוי (הרב לוי יצחק מברדיצ'ב) מבקש לומר כאן, מעבר לדיון ההלכתי, הוא המחיר שפנחס היה מוכן לשלם עבור המעשה שעשה ואולי המחיר הכללי של קנאות ו"לא כל הרוצה ליטול את השם – יטול".