פרשות השבוע

מים ראשונים: מוטיב מרכזי בעשיית המשכן, וממנו בעשייה ציבורית בכלל, היא העשייה באמון ובנאמנות. כבר נדרשנו במקצת לנושא זה בדברינו אלה פקודי המשכן בפרשה זו, אך נראה שעל כגון זה כבר אמרו חז"ל: "כמה דמשכחת ביה – דרוש ביה" (סנהדרין קו ע"ב, שם לגנאי ואנו לשבח),והוסיפו ואמרו. "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים: (מלכים ב יב טז).¹

בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה: (תהלים לז ג).²

תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ: (משלי יב כב).³

שמות רבה נא סימן א – באמונה, ומה עם העודף?

"אלה פקודי המשכן" – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "איש אמונות רב ברכות" (משלי כח כ) – זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן.⁴ שנו רבותינו: "אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים".⁵ והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו! … אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו,⁶ הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: "אלה פקודי המשכן אשר פקד על פי משה".  "אשר פקד משה" לא כתוב כאן,  אלא: "אשר פקד על פי משה" – ע"י משה, "ביד איתמר בן אהרן הכהן". עליו נאמר: "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים"  (מלכים ב יב טז). "ולא יחשבו את האנשים" – זה דורו של יואש שהיו עושין באמונה.⁷

… נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן אמר לפני הקב"ה: ריבון העולם, עשינו את מלאכת המשכן והותרנו מה נעשה בנותר? אמר לו: לך ועשה בהם משכן לעדות. הלך משה ועשה בהן. כיון שבא ליתן חשבון, אמר להם: כך וכך יצא למשכן וביתר עשיתי משכן לעדות, הוי: "אלה פקודי המשכן משכן העדות".⁸

מסכת בבא בתרא דף ט עמוד א – גם אדם נאמן ייתן חשבון

תנו רבנן: אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברין, ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר: "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים" (מלכים ב יב טז). א"ר אלעזר: אף על פי שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו – יצור וימנה, שנאמר: "וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ" (שם שם יא).⁹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יד לא – שכר האמנה – רוח הקודש

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם.¹⁰ שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – "אז ישיר משה ובני ישראל". ר' נחמיה אומר: מנין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם, כדיי הוא שתשרה עליו רוח הקודש ויאמר שירה? שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – "אז ישיר משה ובני ישראל".¹¹

מדרש תנאים לדברים לב מ – למה נצרך הקב"ה לשבועה?

"כי אשא אל שמים ידי" מלמד כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר, שנאמר: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג ו). ומי גרם לו להישבע? מחוסרי אמונה עושין אותו להישבע, שנאמר: "כי אשא אל שמ' ידי" ואין נשיאה אלא שבועה שנאמר (תהלים קו כו) וישא ידו להם.¹²

דברים רבה פרשת עקב פרשה ג – אמונתו של בשר ודם

"האל הנאמן" רבותינו אומרים: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע מה אמונתו של הקב"ה. מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם.¹³ והיו בידם שתי סאים של שעורים והפקידו אצלו, ושכחו אותם והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן. אחר שבע שנים הלכו אותם החברים לשם לתבוע אותם ליתן להם. מיד הכיר אותם ר' פנחס בן יאיר, אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם מאצלי! הוי, מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.¹⁴

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא י עשר תעשר – מעשרות כאמונה

"בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה־טוֹב שְׁכָן־אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז ג). ר' חגי בשם ר' יצחק מסריס הדין קרייא:¹⁵ עשה טוב ובטח בה'. להגרונימוס¹⁶ שיצא לְשָׁעֵר את המידות, וראה אותו אחד והתחיל מיטמן מלפניו. אמר לו: מה לך מיטמן מלפני? שָׁעֵר מדותיך ואל תתירא! זהו שכתוב: "עשה טוב ובטח בה' ".¹⁷ שכון ארץ – תיעשה שכינה של ארץ, הוי זורע הווי נוטע. "ורעה אמונה" – רעה אמונתן של אבות, "עיני בנאמני ארץ" (תהלים קא ו).¹⁸

מדרש תנחומא פרשת וילך סימן ב – מעשה באמונה מכריע לכף זכות

ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה … ובמעשים טובים, כי כל העולם כולו נידון בכל יום ועל ידו אדם אחד יזכה העולם או יתחייב … אם יבוא אחד ויעבור עבירות שהכריע העבירות על הזכיות ונמצא העולם מתחייב על ידו. ואם שקולין העונות כנגד הזכיות ובא אחד ועשה מצוה אחת הזכיות מכריעין על העונות אשריו שמזכה את העולם. ואם לא למד כל צרכו? יעשה מעשיו באמונה.¹⁹

מסכת נדה דף ע עמוד ב – עדיין הכל בידי שמים

מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב".²⁰

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ג – רחמים וסליחות גם למורדים

ר' שמואל בר נחמני עלה מבבל בשביל לשאול שלושה דברים.²¹ מצא את יונתן איש הבירה אמר ליה: … מאי דכתיב: "לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו" (דניאל ט א), לא היה לו לומר אלא: כי שמרנו תורתו. אמר ליה יונתן: יפה כתיב. בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה, והוא נותן לו שכרו, מה טובה יש לו עליו?²² ואימתי מחזיק לו טובה,²³ בשעה שאינו עושה עמו באמונה, ואינו מעכבו בשכרו כלל.²⁴ לכך כתיב: "לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו".²⁵

ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – עשייה באמונה ללא ציפייה לשכר

רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא: כתיב: "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה ו) – טילטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהו עושין אותן באמונה.²⁶

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ט – עשייה בתמימות ובאמונה

.. בקש שלמה לעמוד על עסקי פרה אדומה … אמר לו הקב"ה: "וכתוב יושר דברי אמת" (קהלת יב), כבר כתבתי לך על ספרי יושר … עשה בישרות, עשה בתמימות, עשה באמונה. גזירה גזרתי, חוקה חקקתי, ואין להרהר אחריה, שנאמר: "זאת חוקת התורה" (במדבר יט ב).²⁷

מסכת חגיגה דף יד עמוד א – על חוסר אמנה במשא ומתן כשלה ירושלים

אמר רב קטינא: אפילו בשעת כישלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנאמר: "כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ" (ישעיהו ג ו) – דברים שבני אדם מתכסין כשמלה ישנן תחת ידך …דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אלא אם כן נכשל בהן, ישנן תחת ידך.²⁸ "יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם" (שם פסוק ז) … לא הייתי מחובשי בית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה – שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד.²⁹ … והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" (ירמיהו ה א) – לא קשיא: הא – בדברי תורה, הא – במשא ומתן. בדברי תורה – הוו, במשא ומתן – לא הוו.³⁰

מדרש זוטא שיר השירים פרשה א – האמנה של עשו³¹

עמד חגי ואמר: האלהים, עוד קיים לה "עוד אחת מעט"³² – זו מלכות עשו שהיה בידו שתי מצות שהאמין באביו ואמר לו "הברכה אחת היא לך אבי" (בראשית כז לח) – זו היא האמנה שהאמין באביו, הוא מה שנאמר: עוד זכות אחת אני נותן לעשיו, שהיה בוכה ומבקש מאביו ואומר לו 'הברכה אחת היא לך אבי' … שהאמין באביו. מעט – זו היא הצדקה של עשו וכו'.³³

שבת שלום

מחלקי המים

חזק חזק ונתחזק³⁴

מים אחרונים 1: "וכל מי שעוסקים בצרכיי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם וכו' " (מתוך "מי שברך" לקהל). אומרים המדקדקים לעוסקים בצרכיי הציבור באמונה: קראו היטב את הכתוב כאן! אל תצפו לשכר או אפילו למילה טובה מכל "הקהל הקדוש הזה" שאתם כה טורחים לשרת אותו. רק הקב"ה הוא שישלם שכרכם באמונה, בזה ובבא.

מים אחרונים 2: נחזור למדרש תהלים מזמור ג לעיל, על ר' שמואל בר נחמני שעלה מבבל בשביל לשאול שלושה דברים. השאלה הראשונה שלו את יונתן איש הבירה היא מה פירוש הפסוק בשירת דבורה שופטים ה ז: "חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל". תשובת יונתן היא: "העיירות הקטנות שחרבו בימי סיסרא, כיון שעמדה דבורה נעשו אימהות", היינו מטרופולין – עיר ואם בישראל. האם אפשר שזה מקור המילה לשקם?