וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר: (דברים ז ט).1
דברים רבה פרשת עקב פרשה ג – בני אדם אמינים ונאמנים
"האל הנאמן" רבותינו אומרים: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע מה אמונתו של הקב"ה.2
מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם.3 והיו בידם שתי סאים של שעורים והפקידו אצלו, ושכחו אותם והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועשה אותן גורן וכונסן.4 אחר שבע שנים הלכו אותם החברים לשם לתבוע אותם ליתן להם. מיד הכיר אותם ר' פנחס בן יאיר, אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם מאצלי! הוי, מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.
ושוב מעשה בר' פנחס בן יאיר שהלך לעיר אחת והיו העכברים אוכלים בתחומה של אותה העיר. באו ובקשו הימנו.5 מה עשה רבי פנחס בן יאיר? אמר להן: למה אין אתם מפרישים מעשרותיכם כראוי? מבקשים אתם שנערוב אתכם שאם אתם מפרישים מעשרותיכם כראוי, אין עכברים אוכלין עוד? אמרו לו: הן. עָרַב אותם והלכו העכברים ולא נראו עוד.6
דבר אחר: מעשה באדם אחד שהיה חופר שִׁיחים לרבים. בתו היתה הולכת בדרך ובאת לעבור בנהר ושטפָהּ. באו ואמרו לו לרבי פנחס: כך הגיע לבתו של פלוני. אמר להם: אי אפשר! כיון שהיה עושה רצונו של הקב"ה במים, אין הקב"ה מאבד את בתו במים! מיד נפלה צוחה בעיר: באתה בתו של פלוני. אמרו רבותינו: כיון שאמר ר' פנחס בן יאיר כך, מיד ירד מלאך והעלה אותה.7
מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו. אמרו לו תלמידיו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י כב).8 אמר להם רבי שמעון בן שטח: אני, חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי! הלך והחזירָהּ לאותו ישמעאלי. וקרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח.9 הוי: מאמונתו של בשר ודם, אתה יודע אמונתו של הקב"ה, שנאמן לשלם לישראל שכר המצות שהן עושים. מנין? "ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים" (דברים ז יא), אבל מתן שכרן "והיה עקב תשמעון" – בעקב אני פורע לכם.10
בראשית רבה לג א – אנשי קציא
אלכסנדרוס מקדון הלך אצל מלך קציא לאחורי הרי חשך ושלח לו.11 יצא לו (מלך קציא) טעון לחם של זהב בתוך קערה של זהב. אמר לו (אלכסנדר למלך קציא): לממונך אני צריך? אמר לו (מלך קציא לאלכסנדר): ולא היה לך מה לאכול בארצך שבאת לכאן? אמר לו: לא באתי [לשם ממון], אלא רוצה אני לדעת איך אתם דנים.
יום אחד ישב אצלו. בא אדם אחד וקבל על חברו. אמר: אדם זה מכר לי חורבה אחת ומצאתי בתוכה מטמון. זה שקנה אמר: חורבה קניתי, ממון לא קניתי. וזה שמכר אמר: חורבה וכל מה שבתוכה מכרתי. אמר (מלך קציא) לאחד מהם: יש לך בן זכר? אמר לו: הן. ואמר לאחר: יש לך בת נקבה? אמר לו הן. אמר להם: לכו והשיאו זו לזה ויהא הממון לשניהם.12 ראהו (מלך קציא לאלכסנדר מוקדון) יושב תמה. אמר לו: מה? לא דנתי יפה? אמר לו: הן. אמר לו: אילו היה אצלכם, איך הייתם דנים? אמר לו: הורגים זה וזה והמלכות נוטלת ממון שניהם.13
מסכת דרך ארץ פרק המינין הלכה טו – מי הם נאמני ארץ
בעלי אמנה, ומכסי רזים, ומשיבי פקדון, ומחזירי אבדה, עליהם הכתוב אומר: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי" (תהלים קא ו).14
מסכת תענית דף ח עמוד א – בעלי אמנה
אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה יב).15 ואמר רבי אמי: בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין – מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור – כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה.16
מסכת חגיגה דף יד עמוד א – אמנה בתורה מול אמנה בדרך ארץ
אמר רב קטינא: אפילו בשעת כישלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנאמר: "כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו … שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ … יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם" (ישעיהו ג ו-ז) … לא אהיה חובש, לא הייתי מחובשי בית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה – שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד.17 … והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" (ירמיהו ה א)!18 – לא קשיא: הא – בדברי תורה, הא – במשא ומתן. בדברי תורה – הוו, במשא ומתן – לא הוו.19
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ו – מי יבוא בשער ה'
… וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' … וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה … וכן הוא אומר: "אמונים נוצר ה' " (תהלים לא כד), מזכירין אמונת אבות … ואומר: "זה השער לה' צדיקים יבאו בו" (תהלים קיח כ). בבעלי אמנה מהו אומר? "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו ב) – השער הזה, כל בעלי אמונה נכנסין בו.20
קהלת רבה פרשה ג סימן ט – כביכול גם הקב"ה
א"ר יצחק בר' מריון: "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב ד), אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה.21
שבת שלום
מחלקי המים