מים ראשונים: "כיצד מברכין על הפירות?" (מסכת ברכות פרק ו משנה א), "כיצד מזמנין?" (שם פרק ז משנה ג), "כיצד פודין נטע רבעי?" (מסכת מעשר שני פרק ה משנה ד), "כיצד מפרישין הבכורים?" (מסכת ביכורים פרק ג משנה א), "כיצד אדם מתודה ביום הכפורים?" (שמות רבה נב ב), ועוד הרבה הלכות כמות אלה, המסדירות כיצד צריך האדם לקיים מצוות. וכך גם במדרש ובאגדה: "כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?" (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ד), "כיצד המן יורד לישראל?" (שם בשלח מסכתא דויסע פרשה ג), "כיצד נתנו עשרת הדברות?" (שם יתרו מסכתא דבחדש פרשה ח), "כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע?" (בראשית רבה ו ח), "כיצד היה הקול יוצא (באוהל מועד)?" (שמות רבה ה ט), ועוד דרשות רבות כאלה באגדה. ומסתבר שיש גם "כיצד" בהליכות חיים ולא רק בהלכות ודרשות, ועל אחת מהן נבקש להתמקד כאן: כיצד ראוי להיפרד מרב, חבר או כל אדם.1
בדף זה נעזרנו במקורות ותובנות שקבלנו ממשה מיה, איתמר לפיד, מנחם הירשמן והרב אורי ליפשיץ ואנחנו מודים להם מכל הלב.
בראשית רבה לה ג פרשת נח – תלמידי ר' שמעון בר יוחאי נפרדים ממנו
דלמה.2 רבי יצחק ורבי יונתן ורבי יודן בן גרים3 הלכו לשמוע תורה מר' שמעון בן יוחאי. יש אומרים: פרשת נדרים ויש אומרים: פרשת נסכים. ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו: צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שנית.4
אחד מהם דרש ואמר להם:5 כבר כתוב: "ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם" (יהושע כב ו),6 מה תלמוד לומר: "גם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם" (שם פסוק ז),7 אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו י"ד שנה.8 נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שנייה. לכך נאמר: "וגם כי שלחם וגו' ". אמר רבי יודן: שבט ראובן וגד היו בני פמליא של יהושע וליוה אותן עד הירדן.9 וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו,10 חזרו וליוו אותו עד ביתו. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם" (יהושע כב ח).11
והאחר דרש: כבר כתוב: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך" (מלכים א ח טו),12 מה תלמוד לומר: "וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם ויברכו את המלך" (דברי הימים ב ז י)?13 אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שנייה לכך נאמר: "ביום עשרים ושלושה לחודש שלח את העם".14
א"ר לוי: כתיב: "כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים" (דברי הימים ב ז י) – ואין לך שבעה לפני החג שאין בהן שבת ויום הכיפורים, ואותם ז' ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקים נרות. ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו: תאמר שיש בידינו עוון שחיללנו שבת ולא התענינו ביום הכפורים. וכדי לפייסם שרצה הקב"ה מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן כולכם מבני העולם הבא. והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר: "וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב" (מלכים א ח) … א"ר לוי: יצאה בת קול ואמרה להם: כולכם מבני העולם הבא.15
והאחר דרש16 כבר כתוב: "ותלך מאתו" (מלכים ב ד ה)17 מה תלמוד לומר: "ותבוא ותגד לאיש האלהים" (שם שם ז)?18 אלא "ויעמוד השמן" (שם שם ו) – שהוקר (התייקר) השמן ובאת לשאול אם תמכור אם לא תמכור. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה: "ואת ובניך תחיי בנותר" (שם שם ז) – עד שיחיו המתים.19
כיוון שראה אותם שהם בני אדם של יישוב,20 שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשים בדרך. האחד דרש: "ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" (שמות יד טו) … והאחר דרש: כתוב: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם וכו' " (בראשית ט טז) … ואחד מהם דרש: כתוב אחד אומר: "וכל חפצים לא ישוו בה" (משלי ח יא) וכתוב אחר אומר: "וכל חפציך לא ישוו בה" (שם ג טו), חפצים – אילו מצוות ומעשים טובים, חפציך – אילו אבנים טובות ומרגליות …21
מסכת מועד קטן דף ט עמוד א – ברכות ואיחולים כשנפרדים22
… ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן? דכתיב: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" (מלכים א ח סה) … אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.23
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי, נפרדו ממנו בערב. בבוקר חזרו ונפרדו ממנו. אמר להם: ולא נפטרתם (נפרדתם) ממני בערב?24 אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר – צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר: "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכו' …25 אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר – צריך ליפטר ממנו פעם אחרת. אמר26 לו לבנו: בני אדם הללו אנשים של צורה הם,27 לך אליהם שיברכו אותך …28
אמרו לו:29 מה רצונך כאן? אמר להם: שאמר לי אבא: לך אליהם שיברכוך. – אמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, שתכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, ליחרוב ביתך ויתיישב מלונך (אושפיזך), יתבלבל שולחנך, ולא תראה שנה חדשה. כאשר בא אל אביו, אמר לו: די שלברך לא ברכו אותי אלא אף ציערו אותי. אמר לו (אביו): מה אמרו לך? אמר לו: כך וכך אמרו לי. אמר לו: אלה כולן ברכות הן.30 תזרע ולא תקצור – תוליד בנים ולא ימותו. תכניס ולא תוציא – תכניס כלות לבניך ולא ימותו בניך.31 תוציא ולא תכניס – תוליד בנות ולא ימותו בעליהן ויחזרו הבנות אליך. שייחרב ביתך ויתיישב מלונך – עולם זה הוא בית המלון שלך, והעולם הבא הוא ביתך.32 שיתבלבל שולחנך – בבנים ובנות מרובים.33 ולא תראה שנה חדשה – שלא תמות אשתך ולא תישא אשה אחרת.34
מסכת יומא דף נג עמוד א – מצדדים והולכים לאחור
"יצא ובא לו דרך כניסתו".35 מנא הני מילי? – אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אמר קרא: "ויבוא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים" (דברי הימים ב א יג),36 וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים? אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון. מה ביאתו מירושלים לגבעון – פניו כלפי במה כדרך ביאתו, אף יציאתו מגבעון לירושלים – פניו כלפי במה כדרך ביאתו.37 וכן כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן, כשהן נפטרין – לא היו מחזירין פניהן והולכין, אלא מצדדין פניהן והולכין. וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך, אלא מצדד פניו והולך.38
כי הא דרבי אלעזר, כאשר היה נפטר מרבי יוחנן,39 כאשר היה רבי יוחנן רוצה ללכת, היה מתכופף ועומד רבי אלעזר במקומו עד שהיה מתכסה רבי יוחנן ממנו. וכד הוה בעי רבי אלעזר לסגויי, הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן.40 רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף, הוה אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא.41
אמרו ליה לרב יוסף: הכי עביד רבא. אמר ליה: יְהֵא רַעֲוָא דִּתְרוּם רֵישָׁךְ אַכּוּלֵּהּ כַּרְכָּא.42
אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום. אמר ליה רב מרדכי: כיון שפסע שלוש פסיעות לאחוריו – התם איבעיא ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו …43 ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל, שנאמר: "מימינו אש דת למו" ואומר: "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך".44
אמר רב חייא בריה דרב הונא: חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו שלוש פסיעות בכריעה אחת.45
מדרש הגדול שמות כח לג פרשת תצוה – כיצד נכנסים
ונמצאו כל שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון … על שולי המעיל סביב.46 סביב בגימטריא שבעים וארבעה הוו … וכל כך למה? לפי שאמרו: הנכנס לבית פתאום שָׂנוּי הוא לפני המקום ואינו מדרך ארץ. ור' יוחנן אמר: ואפילו לביתו לא יכנס פתאום. וכהן גדול הוא מתירא על נפשו שמא ישרף, עשה לו הקב"ה תקנה שישמע קול הפעמונים והרמונים, שנאמר: "ונשמע קולו" – בכניסתו וביציאתו.47
מסכת יומא דף עא עמוד א – ברכת מחיה החיים
אתי משלח, מצאו בשוק לכהן גדול, אומר לו: אישי כהן גדול! עשינו שליחותך. מצאו בביתו, אומר לו: מחיה חיים, עשינו שליחותו. אמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי: מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין. אתהלך לפני ה' בארצות החיים – אמר רב יהודה: זה מקום שווקים.48
מסכת ברכות דף סד עמוד א – לך לשלום
ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו אל יאמר לו: לך בשלום, אלא: לך לשלום. שהרי יתרו שאמר לו למשה: לך לשלום – עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום: לך בשלום – הלך ונתלה. ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שנאמר: "ואתה תבוא אל אבתיך בשלום" (בראשית טו טו).49
בראשית רבה מז ו פרשת לך לך – אברהם נפרד מהקב"ה או שמא ההפך
"וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם" (בראשית יז כב). שָׁנוּי: "הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות".50 ממי את למד? מאברהם. פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה, באו מלאכי השרת לדבר עמו. אמר להם: נִפָּטֵר מן השכינה, שהיא גדולה מכם, תחילה, ואח"כ אני מדבר עמכם. כיון שדבר עם הקב"ה כל צרכו,51 אמר לפניו: ריבון העולמים, צריך אני לְדָבָר.52 א"ל: אֶפָּטֵר לשלום.53 זהו שכתוב: "וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם".54
מסכת חגיגה דף ה עמוד ב – קבלת פני חכם עיוור
רבי ורבי חייא היו מהלכים בדרך.55 כאשר הגיעו לעיר אחת, אמרו: האם יש תלמיד חכם כאן שנלך ונקביל את פניו. אמרו (להם בני העיר): יש כאן תלמיד חכם ומאור עינים הוא.56 אמר לו רבי חייא לרבי: שב אתה ואל תזלזל בנשיאותך, אלך אני ואקביל פניו. החזיקו (רבי לר' חייא) בכוח והלך איתו. כאשר נפרדו (שני החכמים מאותו תלמיד חכם עיוור), אמר להם: אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואים – תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראים. [אמר לו: אילו עכשיו (הייתי שומע לך) היית מונע אותי מברכה זו].57 אמרו לו: מהיכן שמעת ברכה זו? – מפרקו (דרשתו) של רבי יעקב שמעתי. שרבי יעקב איש כפר חיטייא היה מקבל את פני רבו בכל יום, וכאשר הזדקן58 אמר לו רבו: אל יצטער אדוני, שאיננו יכול. אמר לו: האם קטן מה שכתוב בהם ברבנן: "ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו" (תהלים מט י יא). ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהן – על אחת כמה וכמה!
מסכת ברכות דף יז עמוד א – ברכות בפרידה מבית המדרש
כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי, ואמרי לה מבי רבי חנינא, אמרי ליה הכי: עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים. לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע, שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.59
מסכת ברכות דף לא עמוד א – פרידה בדבר הלכה
…60 וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים – אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל; כי מטא להתם, אמר ליה: מר, ודאי דאמרי אינשי: הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא? אמר ליה: אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא.61
בראשית רבה ס ז פרשת חיי שרה – עשה הפטרה
"ויאמר בוא ברוך ה' ", … ר' יעקב בן ר' יוחי בשם ר' יוחנן מבית גוברין עשאה הפטרה: ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם, על אחת כמה וכמה.62
מסכת תענית דף ה עמוד ב – ברכת האילן ופירותיו
כי הוו מיפטרי מהדדי63 אמר ליה: ליברכן מר! – אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה – הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך – הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא: יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. אף אתה, במה אברכך? אם בתורה – הרי תורה, אם בעושר – הרי עושר, אם בבנים – הרי בנים. אלא: יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.64
מסכת כתובות דף קו עמוד א – כמה נשארים אחרי שנפרדו
בשני דרב יוסף הוה ריתחא, אמרי ליה רבנן לרב יוסף: ליבעי מר רחמי, אמר להו: השתא ומה אלישע, דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי?65 …
כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב – הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן, מבי רב הונא – הוו פיישי תמני מאה רבנן.
רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי. כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו, הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא, ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.66
כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף – הוו פיישי ארבע מאה רבנן, וקרו לנפשייהו יתמי. כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי, ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי – הוו פיישי מאתן רבנן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.67
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא – מי גדול הפוטר או הנפטר?
"כי מלאכיו יצוה לך". ר' יהודה אומר: מי גדול, הפוטר או הנפטר?68 כשהיה יעקב מתפגש עם המלאך, ראה מה כתיב: "וישר אל מלאך ויוכל" (הושע יב ה). מה אמר המלאך: "שלחני כי עלה השחר" (בראשית לב כז), הרי יעקב פוטר המלאך.69 ר' יוסי אומר: מי גדול, הנושא או הנישא? הוי הנישא גדול, הדא הוא דכתיב: "על כפים ישאונך".70
מחלקי המים
מים אחרונים 1: הזכרנו לעיל פעמיים (לפחות) את "היום השמיני" בו נפרד העם מחנוכת מקדש שלמה – מה שאירע בכב' בחודש השביעי (שמיני עצרת) או כג' בו (אסרו חג). ולא הזכרנו את שמיני עצרת שהוא הפרידה מחגי תשרי. וכמובא ברש"י ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק לו: "עצרת הוא – עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים. כיון שהגיע זמנן להיפטר, אמר: בני, בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".
מים אחרונים 2: פרופ' שאול ליברמן במאמרו כך היה וכל יהיה – יהודי ארץ ישראל ויהדות העולם בתקופת המשנה והתלמוד, הזכיר לנו סיפור פרידה נוסף המצוי בירושלמי ברכות פרק ב הלכה ח. רב כהנא שעלה מבבל להסתופף בבית מדרשו של ר' יוחנן בטבריה (ראו "ארי עלה מבבל" בגמרא בבא קמא קיז ע"ב), ביקש להיפרד מר' יוחנן ולחזור לבבל,71 ועשה זאת בלשון מתוחכמת כששאל אותו: אדם שאמו מבזה אותו, ואשת אביו מכבדת אותו לאן ילך? ור' יוחנן שלא הבין שמדובר במשל, ענה לו: ילך למקום שמכבדים אותו! ראו הדף רב כהנא עולה לארץ ויורד ממנה.