פרשות השבוע לשנת התשפ"א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

כי מלאכיו יצוה לך לשמורך בכל דרכיך

פרשת וישלח, תשפ"א

עדכון אחרון: 04/12/2020

מים ראשונים: הפסוק מספר תהלים פרק צא: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ", מלווה את יעקב בכל דרכו הפתלתלה, בכל עשרים השנים שגלה מבית אביו, מרגע צאתו (בריחתו) לחרן במצוות אביו ואמו ומפחד עשו אחיו בסוף פרשת תולדות, לאורך כל פרשת ויצא ועד חזרתו בשלום בפרשתנו, ככתוב: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם". וזכתה פרשת וישלח שנדרוש בפסוק זה, אולי משום שבה הושלם ליווי מלאכי חוץ-לארץ את יעקב וחזרו ללוותו מלאכי ארץ ישראל.1

יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: … כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: (תהלים פרק צא).

 

בראשית רבה עה ח פרשת וישלח – ברכת יצחק וברכת רבקה ליעקב

"וישלח יעקב מלאכים לפניו", זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי שלמה מלך ישראל: "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס: " (משלי י ו). כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד יעקב ועשו. "ברכות לראש צדיק" – זה יעקב, "ופי רשעים יכסה חמס" – זה עשו הרשע. אשריהם הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים, וכך היא המדה, שנאמר: "אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן" (ישעיה סה טז) – להודיעך שכל הברכות שבירך יצחק את יעקב, כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר לו: "ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' " (בראשית כז), והקב"ה ברכו בטל ומטר, שנאמר: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל וגו' "(מיכה ה) …2 יצחק אמר לו: "הוה גביר לאחיך", והקב"ה אמר לו על ידי משה: "ולתתך עליון על כל הגוים" (דברים כו). הא למדת שכל הברכות שברכו יצחק מלמטה ברכו הקב"ה מלמעלה. ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן, שנאמר: "יושב בסתר עליון" (תהלים צא), וכך אמרה לו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו' ". כיון שאמרה לו בלשון הזה, ברכתו רוח הקודש: "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה וגו' ".3

מסכת שבועות דף טו עמוד ב – שיר של פגעים4

ובשיר.5 תנו רבנן: שיר של תודה – בכנורות ובנבלים ובצלצלים, על כל פינה ופינה, ועל כל אבן גדולה שבירושלים. ואומר: "ארוממך ה' כי דליתני וגו' " (תהלים ל ב),6 ושיר של פגעים, ויש אומרין: שיר של נגעים.7 מאן דאמר דנגעים, דכתיב: "ונגע לא יקרב באהלך", ומאן דאמר פגעים, דכתיב: "יפול מצדך אלף … אליך לא יגש".8 ואומר: "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן", עד: "כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך". וחוזר ואומר: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי", עד: "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה".9

רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני. היכי עביד הכי? והאמר ר' יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה! להגן שאני.10

מסכת סנהדרין דף קג עמוד א – ברכה משולשת

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך"? "לא תאונה אליך רעה" – שלא ישלוט בהן יצר הרע … דבר אחר: "לא תאונה אליך רעה" – שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים. "ונגע לא יקרב באהלך" – שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי. עד כאן ברכו אביו, מכאן ואילך ברכתו אמו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו' " – עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים: "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".11

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יז הלכה ב-ג – בין צדיקים לרשעים

ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אם ראית צדיק שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת לאותה הדרך, הַקְדֵים על ידיו שלושה ימים או אַחֵר על ידיו שלושה ימים, כדי שתצא לדרך עמו. מפני מה? מפני שמלאכי שלום מלוין אותו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך וגו' ". ואם ראית רשע שיצא לדרך ואתה מבקש לצאת הדרך, הקדים עליו שלושה ימים או אחר עליו שלושה ימים כדי שלא תצא עמו לדרך. מפני מה? מפני שמלאכי סטן מלוין אותו, שנאמר: "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ" (תהלים קט ו).12

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מ – שמירה מן המזיקים, אך יש עוד שומר

"יברכך ה' " – בנכסים. "וישמרך" – בנכסים. ר' נתן אומר: יברכך בנכסים וישמרך בגוף. …13

דבר אחר: "וישמרך" מן המזיקים. וכן הוא אומר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא יא).14

דבר אחר: "וישמרך" – שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר: "יומם השמש לא יככה וירח בלילה" (תהלים קכא ו), ואומר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (שם ד) ואומר: "ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך" (שם ה), ואומר: "ה' ישמרך מכל רע" ואומר: "ה' ישמור צאתך ובואך" (תהלים קכא).15

בראשית רבה עח א, פרשת וישלח – מי גדול ממי, השומר או מי ששומרין עליו?

ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון. ר' מאיר אומר: מי גדול, השומר או הנשמר? מן מה דכתיב: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך" (תהלים צא), הוי: הנשמר גדול מן השומר.16 ר' יהודה אומר: מי גדול, הנוֹשא או הנִישא? מן מה דכתיב: "על כפים ישאונך" (שם), הוי: הנישא גדול מן הנושא. רבי שמעון אומר: מן מה דכתיב: "ויאמר שלחני כי עלה השחר" (בראשית לב כז), הוי: המשלח גדול מן המשתלח.17

שמות רבה לב ו פרשת משפטים – ממצוות למלאכים ומתורה לקב"ה

"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" (שמות כג כ). זהו שכתוב: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד ח). עשה אדם מצוה אחת, הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשמרו, שנאמר: "חונה מלאך ה' סביב ליריאיו". עשה שתי מצות, הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". עשה מצות הרבה, נותן לו הקב"ה חצי מחנהו, שנאמר: "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך" (תהלים צא).18

מסכת תענית דף יא עמוד א – המלאכים המעידים באדם

… יצער אדם עם הצבור. שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר: "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה" (שמות יז יב). וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער – אף אני אהיה עימהם בצער. וכל המצער עצמו עם הצבור – זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? – אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" (חבקוק ב יא). דבי רבי שילא אמרי: שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך" (תהלים צא יא). רבי חידקא אומר: נשמתו של אדם היא מעידה עליו, שנאמר: "מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ" (מיכה ז ה). ויש אומרים: אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר: "אתם עדי נאם ה' " (ישעיהו מג י).19

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק יא – המלאכים המלווים בחופה

… ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הקב"ה עשר20 בגן עדן, שנאמר: " בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ" (יחזקאל כ יג) – הרי אלו עשר חופות.21 והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין בנקבים מלאכת הפוך ונקבין. כך ביום שנברא בו אדם הראשון שנאמר: "ביום הבראך כוננו". אמר הקב"ה למלאכי השרת: בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו,22 שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד … והיו מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", ואין דרך זו, אלא דרך חתנים.23

רמב"ן בראשית פרק כח יב – הנה אנכי עמך ושמרתיך

והראהו כי הוא יתברך נצב על הסולם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא יא).24

תהלים פרק קכא
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:
עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:
הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:
ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:
יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:
ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

מסכת שבת דף קיט עמוד ב – מלאכי השבת

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו", שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: "וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו ז). תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.25

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: במוצאי שבת שבתחילת שבוע שאין בו מועד מקרא קודש של איסור מלאכה ויש ששת ימי מעשה, אנו אומרים את מזמור צא: "יושב בסתר עליון", ומתחילים בפסוק: "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ", אשר חותם את פרק צ הקודם: "תפילה למשה איש האלהים". הפסוק "ויהי נעם" נקשר במדרשים להשלמת עבודת המשכן וכבר זכינו לדרוש בו בפרשת פקודי בדברינו ויהי נעם ה' אלוהינו עלינו. מלאכת המשכן נמשלה לבריאת העולם ול"ט מלאכות נלמדות ממלאכות המשכן. מה שאסור בשבת, הוא מה שמותר ומה שאנו מצווים לעשות בששת ימי המעשה, ככתוב בשמות לה ב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" (דברינו ששת ימים תעשה מלאכה בפרשת ויקהל). אנו מייחלים ומאחלים שבשבוע המעשה הקרוב יהיה נעם ה' אלהינו על מעשה ידינו, כנועם מלאכת המשכן. פרק צא עצמו מתאר את כל פגעי העולם העלולים ללוות את ששת ימי המעשה ובו תפילה להצלה מהם, ככתוב שם: "כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: …  לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: וכו' ". ואיך נפתח פרק צב הסמוך? "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן". הרי שאנו עומדים במוצאי שבת וכבר רואים בקצה שבוע המעשה שזה עתה מתחיל את יום השבת הבא. "מחד שבתא לשבתא". אבל זה, רק במוצאי שבת שבו מתחיל שבוע של ששת ימי מעשה, שבוע שדומה לבריאת העולם. שבוע שמקרא קודש שבו היא השבת הבאה.

הערות שוליים

  1. כפירוש המדרשים ורש"י על המילה "מחניים" החותמת את פרשת ויצא. אבל צרותיו ופגעיו של יעקב לא תמו.
  2. כאן קצרנו בברכות יצחק ליעקב שחזרו ואושרו ע"י הקב"ה והקורא החרוץ ישלים מהמקור.
  3. יצחק שולח את יעקב עם הברכות שכבר נתן לו ואילו רבקה שאולי הבינה טוב יותר את המצב אליו נקלע יעקב בין השאר בגינה, 'מקדישה' לו את פרק צא בתהלים (האם היא הראשונה שאמרה אותו?). היא פונה בתחילת הפרק ל"יושב בסתר עליון", היינו לעליון היושב בסתר (יש קריאות אחרות לשלוש מילים אלה, ראה במדרשים ובמפרשים) ומוסיפה: "אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ", ושוטחת תחינתה שהקב"ה ישמור על יעקב בדרכו הנסתרה. פסוקים ג – יג הם כולם תפילת רבקה על יעקב: "יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ ... בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה ... יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ ... לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ". והעיקר: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". תשובת הקב"ה לתפילת רבקה באה בשני הפסוקים החותמים את הפרק: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי", אך עפ"י הפרשנים: רד"ק ומצודות תשובת הקב"ה (לכל מי שמצוי בצרה) מתחילה כבר פסוק אחד קודם: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי".
  4. נצא מפרשת השבוע למדרשים ופרשנים על פרק צא שבתהלים, על הפסוק: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בדרך", בפרט.
  5. ראה שם בתחילת פרק שני של המסכת הברייתא (המבוססת על המשנה בסנהדרין פרק א משנה ה): "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא, ואורים ותומים, ובסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר". כאן דנה הגמרא איזהו השיר (או השירים) שהיו אומרים כאשר היו מרחיבים את העזרה או את העיר ירושלים (שיש לזה השלכה הלכתית של אכילת קדשים).
  6. הוא מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. מפי עמוס חכם ז"ל שהעיר שבכל פסוקי הפרק אין קשר לחנוכת הבית. אולי להלן נמצא פתרון.
  7. מהו שיר של נגעים או פגעים? ובאמת איך יתקשר להרחבת קדושת העזרה והעיר? איזו שמחה יש בו? עכ"פ, ברור שמדובר בפרק צא של תהלים: "יושב בסתר עליון".
  8. ולהלן: "עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ".
  9. יש קושי מסוים בנוסח זה של הגמרא שהרי אם אמרו רק עד הפסוק: "כי אתה ה' מחסי עליון וכו' ", הזכירו את הפגעים בפסוק: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" שנותן את השם 'שיר של פגעים', אבל לא את הפסוק: "ונגע לא יקרב באהלך" שבא אח"כ. ובאמת, למה פסקו בפסוק "כי אתה ה' מחסי עליון וכו' " ולא המשיכו הלאה לפסוק שלנו: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" ושאר פסוקים נאים שם החותמים את הפרק: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי"? (החלוקה לפרקים לא מחייבת כי לא הייתה מקובלת אז כידוע). כך או כך, פרק צא שמכיל פסוקים על חששות מפגעים ונגעים, סכנות ונפילות האורבות לאדם יום יום ושעה שעה, נבחר כאחד מפרקי השירה לטקס הרחבת קדושת המקדש והעיר. ראה פירוש רש"י בגמרא שם שמזכיר שכבר משה אמר את הפרק "יושב בסתר עליון" בחנוכת המשכן. אבל האם רק בגלל הפסוק הראשון נבחר הפרק? והיא הנותנת, שאלה זו תקפה גם למשכן ולפירוש רש"י (ולשאלת עמוס חכם)? מה עם כל שאר פסוקי הפרק? למה להזכיר נגעים ופגעים במעמדים אלה? נראה שההכרה בהצלה מכל הפגעים האלה המלווים את חיי האדם, היא התודה הגדולה. ראה פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ה: "כשהוקם המשכן כלו המזיקים מן העולם, דכתיב: לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך". כשאמרו שיר, תמיד חזרו מן הסתם שוב ושוב על הפסוק הראשון: "יושב בסתר עליון" ועל הפסוק החותם: "כי אתה ה' מחסי עליון", מתוך אמונה שהמקום שזה עתה התקדש יהיה בחסות העליון ולא יהיו בו עוד נגעים ופגעים. (וזו אולי גם התשובה לשאלת עמוס חכם ז"ל). אך הפסוק שלנו על המלאכים: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" נשאר בחוץ עפ"י נוסח זה של הגמרא.
  10. ר' יהושע בן לוי היה אומר פסוקים אלה (פרק צא בתהלים) "כשהוא הולך לישון בלילה" (רש"י). ולשאלת הגמרא שאסור להתרפא בפסוקים מהתורה (ראה "הלוחש על המכה", סנהדרין פרק י משנה א) שהם דברי ר' יהושע בן לוי עצמו, התשובה היא שלהגן מותר, להתרפאות אסור. ראה על שיר של פגעים גם בירושלמי מסכת עירובין פרק י הלכה יא: "אין קורין פסוק ע"ג מכה בשם וההן דקרא על יברוחא (דודאים?) - אסור. בוא וקרא פסוק זה על בני שהוא מתבעת, תן עליו ספר או תפילין בשביל שישן - אסור. והתני: אומרים היו שיר של פגעים בירושלם! א"ר יודן: כאן עד שלא נפגע וכאן משנפגע. אי זהו שיר פגעים? [תהילים ג ב] מה רבו צרי וכל המזמור [שם צא א] יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי". שים לב להרחבת שיר של פגעים גם לפרק ג בתהלים: "מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו"! (איזה פגע ...). עוד על 'שיר של פגעים', ראה במדבר רבה יב ג ומדרש תהלים צא: "שיר זה של פגעים אמר משה בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מן המזיקין". הם המלאכים שניסו לפגוע במשה כשעלה לקבל את התורה (שבת פח ע"ב). ויש להרחיב עוד בנושא 'שיר של פגעים', אבל נעצור כאן ונסכם לעת הזאת בפירוש רד"ק תהלים צא טז: "וראה והבן כי כל זה המזמור שהוא הבטחת החסיד אינו כולו אלא בהצלת הניזוקים, וכן קראוהו רבותינו ז"ל (שבועות טו ב): שיר של פגעים. וזה סוד גדול למבינים". נישאר בינתיים עם הסוד.
  11. אין כאן חזרה על ברכת יצחק ורבקה ליעקב. הגמרא שם דנה במי שאין לו חלק בעולם הבא ומונה מלכים רשעים מיהודה (שושלת בית דוד) ומישראל (שושלות שונות), ורש"י מסביר (מפי רבו) שמדובר בצוואת דוד לשלמה בנו! ואלה דבריו: "עד כאן ברכו אביו - דוד אביו לשלמה בנו, מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות, שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה וביצר הרע ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים. אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת (מריכוך או ממורך) הלב שיש לה, מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין. לפיכך קא דריש לפי הענין, שאלו ברכות ברכתו אמו: כי מלאכיו יצוה לך". האבא מברך את הבן על "הדברים הגדולים" ואילו האם על הצלה מפגעי היום יום, מהמכשולים והמהמורות המצפים לאדם בכל אשר הוא הולך. לברכת שניהם, מצטרפת ברכת שמים מעל בשלושה הפסוקים החותמים את פרק צא הוא שיר של פגעים: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי". הנה הפסוק השלישי: "כי בי חשק ואפלטהו" שחסר לנו בסוף המדרש הראשון בו פתחנו, ראה הערה 3 לעיל! ברכה משולשת זו, מפי האב, האם והקב"ה, הם השלושה שגם שותפים ביצירתו של האדם (קידושין ל ע"ב), מוקדשת לכל אדם באשר הוא: האב מברך על פגעים של חלומות רעים, תרבות רעה, יצר הרע וכו' - דברים 'גדולים' שבחומר וברוח. האם, לעומת זאת, מברכת את בניה שיינצלו מפגעי החיים והדרכים, כרוצה לעולם לשאת אותם על כפיים, לסוכך עליהם ולשומרם עם מלאכים. וברכת הקב"ה היא לזכות בישועתו ובמענה לקריאה בכל עת צרה. מיעקב –לכל אדם. ראה דברינו ברכת אברהם בפרשת תולדות.
  12. כך בנוסח מאד דומה בתוספתא עבודה זרה פרק א הלכה יז-יח ובמדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ח. מדרש זה מציג השקפה דיכוטומית למדי של שני מחנות: צדיקים שמלאכי שלום מלווים אותם בדרך ורשעים שמתלווים להם מלאכי שטן. ומה עם הבינוניים, הם שמכריעים את כל העולם לכף חובה ולכף זכות (ראש השנה טז ע"ב, מדרש הגדול במדבר יא ח בירידת המן)? להלן נראה שעשיית מצוות מביאה למלאכים מלווים! ומה עם בעלי תשובה? האם מלאך השטן שלהם הופך יחד איתם למלאך שלום או שהוא מעביר אותו לרשותו? וההפך עם צדיק שנעשה רשע? ואיפה הקב"ה והקשר הישיר של האדם עם קונו?
  13. ראה דברינו ברכת כהנים שם הארכנו בדרשות של "הברכה המשולשת הכתובה בתורה" היא ברכת כהנים. לפיכך, קצרנו כאן.
  14. שינינו כאן את סדר הדרשות, אבל משום שכולם דרשות שונות שמתחילות ב"דבר אחר", נראה שלא קלקלנו את רוח המדרש, אדרבא. מוטיב המלאכים השומרים מפני המזיקים מצוי במדרשים רבים: במדבר רבה יא ה: "וישמרך, מן המזיקים המקיפים אותך שנאמר: יפול מצדך אלף וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו' ". ולעיל על משה, במדבר רבה יב ג ומדרש תהלים צא: "שיר זה של פגעים אמר משה בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מן המזיקין". ובמדרש תנאים לדברים פרק לב: "יצרנהו כאישון עינו - ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", ובמדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז: "אמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שאדם הולך בדרך, איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו, ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקוניא של הקב"ה, וכן הוא אומר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא יא)".
  15. דרשה אחרת זו על "וישמרך" מתחברת לפסוקים מפרק קכא בתהלים: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", ומעוררת את הרעיון שיש דרגה גבוהה יותר מ: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" – היא השגחת הקב"ה הישירה: "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: ... ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". ראה דברינו הנני שולח מלאך לפניך בפרשת משפטים, על ההבדל בין המלאך של פרשת משפטים שמשה מקבל ברצון ובין המלאך של פרשת כי תשא לאחר חטא העגל, שמשה מסרב לו: "אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה". ויעקב בסוף ימיו משלב ואומר: "האלהים הרועה אותי ... המלאך הגואל אותי ... ". ראה דברינו על נושא זה בפרשת ויחי. ועוד נחזור למוטיב זה להלן.
  16. האדם שהמלאכים נשלחים לשמור עליו, חשוב יותר מהם. וכך גם בדרשות הבאות.
  17. מוטיב השמירה מהמזיקים חוזר במדרשים רבים. ראה מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא: "כי מלאכיו יצוה לך. ר' יהודה אומר: מי גדול, הפוטר או הנפטר? כשהיה יעקב מתפגש עם המלאך, ראה מה כתיב: וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה). מה אמר המלאך: שלחני כי עלה השחר (בראשית לב כז), הרי יעקב פוטר המלאך. ר' יוסי אומר: מי גדול, הנושא או הנישא? הוי הנישא גדול, הדא הוא דכתיב: על כפים ישאונך". ובמדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קד: "אמר ר' זעירא: אפילו שיחתן של ישראל תורה היא. משל הדיוט: יהי אלהיך לוייתך. אמר ר' מאיר: מי גדול, הנישא או הנושא? הוי אומר: הנישא. מי גדול, השומר או הנשמר? הוי אומר: הנשמר. למה? שאלמלא שיש לו מעשים טובים לא היה נישא ונשמר, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך (תהלים צא יא יב). זוכה אדם - מלאכי השרת מלוין אותו ומשמרין אותו ואין נוגע בו דבר רע, שנאמר: לא תאונה אליך רעה (שם שם)". ומגדיל לעשות מכולם, משנת רבי אליעזר פרשה טו שמעמת את הצדיקים מול המלאכים: "וכי מי גדול, השומר או הנשמר? שכן דרך עבדי המלך להיות משמרין את אדוניהם, וכתוב בצדיקים: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. הוי שהצדיקים גדולים מן המלאכים. ר' יהודה אומר: תדע לך שהצדיקים גדולים מן המלאכים ... שכן דרך עבדי המלך נושאין את אדוניהם, וכתוב בצדיקים: על כפים ישאונך. הוי שהצדיקים גדולים מן המלאכים".
  18. בעבור שתי מצוות יכול אדם לזכות לפסוק: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך". ויעקב כשיצא לחרן וויתר על שתי מצוות: כיבוד אב ואם וישיבת ארץ ישראל. ראה בראשית רבה עו ב שיעקב מפחד מהמפגש עם עשו: "אמר: כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י, כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד אב ואם". ובכל זאת, זכה יעקב לליווי המלאכים. ואם אדם עושה מצוות הרבה הוא מקבל חצי מחנהו של הקב"ה (השווה עם יעקב שחוצה את מחנהו בתחילת הפרשה). וזהו? אין דרגה גבוהה יותר? יש, אומר מדרש תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח שדן לא במצוות ומספרן, אלא בלימוד תורה: "קרא אדם תורה נביאים וכתובים, מוסרין לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך וגו'. קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים, הקב"ה משמרו בעצמו. משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר. כיון שהגיע לחמה ולשרב, עמד עליו אביו בחמה ועשה צל לבנו, כדי שלא יגע בחמה ובשרב, שנאמר: ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וגו' (תהלים קכא ה)".
  19. כבר הארכנו לדון בדרשה זו בדברינו צערם של ישראל ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל. כאן רק נדגיש את המלאכים שלא רק שומרים על האדם, סוככים עליו ומצילים אותו מהמזיקים וכו', אלא גם מעידים בו כשהוא פועל רע. אולי אלה המלאכים של הבינוניים (שהם כולנו), לא מלאכי השלום של הצדיקים ולא מלאכי השטן של הרשעים, ראה תוספתא שבת והערה 12 לעיל). אך זאת, לא רק כשאדם פורש מהציבור ולא תמיד הכל רואים שפרש, ואומר: "שלום עלי נפשי", אלא גם כשהוא בינו לבין עצמו ובאמת אין רואה. ראה גמרא חגיגה טז ע"א: "דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: מאי דכתיב: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף? אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקב"ה מוחל - אל תאמן ... שמא תאמר: מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם, הם מעידין בו, שנאמר: כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. וחכמים אומרים: נשמתו של אדם מעידה בו ... אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם? - הוי אומר זו נשמה. רבי זריקא אמר: שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ויש אומרים: אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר: ואתם עדי נאם ה' ואני אל". ראה עוד באוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות, בדרשה על הדיבר לא תרצח (!) שהכל מתחיל מרגע הלידה: " ... וכשיגיע זמנו לצאת ... אומר לו הקב"ה: בני הוי יודע שאני יצרתיך ואני עשיתיך ...הוי צדיק ואל תהי רשע. שמא יאמר אדם מי מעיד בי? אבני ביתו של אדם ורהיטי ביתו מעידין בו ... ר' שילא אומר מלאכי השרת המלוין לו לאדם בחייו הן מעידין בו ... ויש אומרים אבריו של אדם מעידין בו". אפשר שאם האדם מביט היטב באבני ביתו, באבריו הוא ובנשמתו פנימה, אין לו צורך במלאכים שיעידו בו.
  20. חופות, להלן.
  21. הפסוק המלא הוא: "בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ". מסוכתך היא חופתך, ובפסוק מנויים עשר אבנים יקרות (עם הזהב). נבואה זו נאמרת כקינה על מלך צור, אבל חז"ל דורשים אותה על אדם הראשון. ראה בראשית רבה ט ה שמסביר את הקשר.
  22. לחוה עזר כנגדו.
  23. יסוד שבע ברכות חתנים (גמרא כתובות ח ע"א) ובהם: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", יסודם בדרשות שהקב"ה העמיד חופה לאדם הראשון ולחוה בגן עדן.וכמו שבחופת גן עדן הקב"ה הוא ששימח את אדם וחוה משום שלא הייתה עוד נפש חיה בעולם, כך גם בחופה שלפנינו שיש בה משפחה רבה וקרובים וידידים המשמחים, עדיין גם הקב"ה יינכח וישמח את הזוג העומד תחת החופה. החידוש במדרש זה, שהקב"ה קורא למלאכים שהם "כמו רועים המשמרים את החופות (חופה היא סוכה כפסוק ביחזקאל ומוכרים לנו סוכות הרועים) שיתלוו אליו. נראה שלברכות הנאמרות תחת החופה אפשר להוסיף את הברכה לחתן, לכלה ולשניהם יחד ביוצאם לדרך חיים חדשה: כי מלאכיו יצווה לך לשמרכם בכל דרכם.
  24. רמב"ן שמן הסתם הכיר את כל הדרשות על הפסוק: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" ושם לדרך פעמיו אל ארץ ישראל כיעקב בפרשתנו וניצח את "שרו של עשו" בוויכוח ברצלונה, אך נקעה ירכו ונאלץ לעזוב את ספרד, ו"חצה את היבוק" ובא לארץ ישראל, מדגיש שכבר ביציאתו של יעקב ומנוסתו לחרן, הוא רואה את המלאכים עולים ויורדים בסולם (מלאכי ארץ ישראל שמסתלקים ומלאכי חו"ל שיורדים, רש"י בתחילת פרשת ויצא), אך הוא רואה גם את "גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה ז). הוא רואה את הקב"ה הניצב על הסולם ומבטיח לו בדיבור ישיר: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח טו). הצדיקים גדולים מהמלאכים לא רק בכך שהם (המלאכים) שומרים עליהם (על הצדיקים) וגדול הנשמר מהשומר, אלא גם ובעיקר בכך שהצדיקים אינם צריכים למלאכים מלווים, כי: "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". הברכה ליעקב "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" כאילו מייתרת את המלאכים. והמדרשים על המלאכים, יידרשו.
  25. מאד רצינו לקשר את הדף הזה עם המלאכים המלווים את השבת ושאנו מקדמים אותם בליל שבת בברכת: שלום עליכם מלאכי השרת. אלא שהגמרא לא מקשרת מלאכים אלה לפסוק שלנו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וכו' " ובוחרת את הפסוק מחזיון חניכת ישעיהו לנביא: "וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". נראה שהסיבה היא שהפסוק "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וכו' " הוא על ימי השבוע: על המזיקים, הסכנות, היציאות בדרכים, הפגעים והנגעים של ששת ימי המעשה. הפסוק בישעיהו, שאמנם אין לו שום קשר ענייני לשבת, מזכיר את מוטיב הכפרה שיש בשבת, למן השבת הראשונה של אדם הראשון שנדחה דינו בכניסת השבת ואמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' ". עוד נראה שכדאי לזכור שעל פי דרשה זו, יש להיזהר משום שאחד מהמלאכים הוא מלאך רע שמטרתו לראות אם כבדנו את השבת כראוי. ומכאן מקור התפילה שמצויה בסידורים לאחר הפיוט "שלום עליכם": "רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם ... אָנָּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים צַוֵּה לְמַלְאָכֶיךָ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן שֶׁיִפְקְדוּנִי בְּרַחֲמִים וִיבָרְכוּנִי בְּבוֹאָם לְבֵיתִי בְּיוֹם קָדְשֵׁנוּ. כִּי הִדְלַקְתִּי נֵרוֹתַי וְהִצַּעְתִּי מִטָּתִי וְהֶחֱלַפְתִּי שִֹמְלוֹתַי לִכְבוֹד יוֹם הַשַּׁבָּת וכו' ". שזה נאמר כלפי המלאך הרע שיענה אמן בעל כורחו אחרי המלאך הטוב.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה