מים ראשונים: מצוות מזוזה מעוטרת בהלכות רבות ובאגדות נאות, חלקן גם משולבות. לפיכך, חלקנו את הדף העוסק במצווה "מרגלית" זו, לשניים. לזה העוסק בהלכה הריהו שם, ולזה העוסק באגדה הריהו כאן. והמשולבים ישולבו.
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (דברים יא יח-כ).1
מסכת מנחות דף לג עמוד ב – מהלכה לאגדה I, מוטיב השמירה
אמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. מאי טעמא? רבנן אמרי: כדי שיפגע במזוזה מיד. רב חנינא מסורא אומר: כי היכי דתינטריה. אמר רבי חנינא: בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם – מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ. מדת הקב"ה אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהלים קכא ה).2
רמב"ן שמות פרשת בא פרק יג פסוק טז – אמונה והודיה
כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה. מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו.3
מסכת מנחות דף מג עמוד ב – החוט המשולש
תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט קסד).4 … רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ואומר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד ח).5
דברים רבה ו ג פרשת כי תצא – המצוות מלוות אותך
אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך, המצות מלוות אותך. "כי תבנה בית חדש – ועשית מעקה לגגך".6 אם עשית לך דלת, המצות מלוות אותך, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". אם לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תלבש שעטנז" (דברים כב). אם הלכת לגלח המצות מלוות אותך – "לא תקיפו פאת ראשכם". ואם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה … "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" וכו'.7
ירושלמי מסכת מגילה פרק ד הלכה יב – תפילין ומזוזה, מי קודם למי?
תפילה ומזוזה מי קודם?8 שמואל אמר: מזוזה קודמת. רב חונה אמר: תפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל? שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות. מה טעמא דרב חונה? שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים.9 מתניתא מסייעה לשמואל: "תפילה שֶׁבָּלְתָ עושין אותה מזוזה, מזוזה שֶׁבָּלַת אין עושין אותה תפילין. למה? שמעלין בקודש ולא מורידין.10
מסכת סנהדרין דף עא עמוד א – מזוזה מצילה עיר שלימה
כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה – דרוש וקבל שכר, כמאן? – כרבי אליעזר, דתניא, רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת – אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא – אמר קרא: "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל" (דברים יג יז), וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב: "לא תעשון כן לה' אלהיכם" (דברים יב ד).11
שבת כג ע"ב – ממזוזה מהודרת לבית מהודר
הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה.12
מסכת פסחים דף נ עמוד ב – סופרי סת"ם לא יתעשרו
אמר רבי יהושע בן לוי: עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין – אין כותבין. תנו רבנן: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת – אינן רואין סימן ברכה לעולם. ואם עוסקין לשמה – רואין.13
מסכת עבודה זרה יא ע"א – אונקלוס והמזוזה
אונקלוס בר קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד רומאי אחריו. מְשָׁכָם בפסוקים והתגיירו. שלח גדוד אחר, אמר להם: לא תאמרו לו ולא דבר. …. התגיירו כולם.14 … שלח גדוד אחר… כשלקחוהו והלכו ראה מזוזה המונחת על הפתח, שם ידו עליה ואמר להם: מאי האי?15 אמרו ליה: אמור אתה. אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא ח).16
ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – המתנה ששלח רבי יהודה הנשיא
אַרְטְבַן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון.17 אמר לו: שלח לי דבר טוב כמותה. שלח לו מזוזה. אמר לו: אני שלחתי לך דבר שאין לו אוֹמֶד ואתה שלחת לי דבר ששווה פּוֹלָר אחד!18 אמר לו: חפציך וחפצי לא ישוו בה. ולא עוד אלא שאתה שלחת לי דבר שאני צריך לשמור אותו, ואני שלחתי לך דבר שכשאתה ישן לך היא שומרת אותך, שכתוב: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך" (משלי ו כב).19
שיר השירים רבה פרשה ב (וילנא סימן ו, דונסקי סימן יז) – בין שמאל לימין
"שמאלו תחת לראשי" – אלו לוחות הראשונים, "וימינו תחבקני" – אלו לוחות השניים, דבר אחר: "שמאלו תחת לראשי" – זו ציצית, "וימינו תחבקני" – אלו תפילין. דבר אחר: "שמאלו תחת לראשי" – זו קריאת שמע, וימינו תחבקני´- זו תפילה, דבר אחר: שמאלו תחת לראשי, זו סוכה, וימינו תחבקני, זה ענן שכינה לעתיד לבוא20 … דבר אחר: שמאלו תחת לראשי, זו מזוזה, תני ר' שמעון בן יוחאי: "וכתבתם על מזוזות ביתך" – ביאתך מן השוק לביתך.21
מסכת שבת כב ע"א – תוספת חנוכה: מה יפית ומה נעמת
נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.22
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה רפט ו – מהלכה לאגדה II, כוחה של פשרה
צריכה להיות זקופה, אורכה לאורך מזוזת הפתח … אבל יש אומרים שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, אורכה לרוחב מזוזת הפתח … והמדקדקין, יוצאין ידי שניהם ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון וכן ראוי לנהוג.23
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: הבטחנו ולא השלמנו את נושא המזוזה כשומרת על הבית ויושביו. ראה זוהר חדש מגילת רות: "ותנינן א"ר יוסי בר יהודה: פתח המצויין במזוזה אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו מפני שהקב"ה שומר הפתח אפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל זוקף עיניו ורואה ששם שדי עומד על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף". יש כאן קשר ברור למשחית של מזוזת מצרים שנצבעה בדם. מנגד יש לערוך את דבריו הנמלצים של רמב"ם בתחילת פרק ה ובסוף פרק ו בהלכות ספר תורה ותפילין ומזוזה שיוצא חוצץ כנגד כל עירוב במצוות מזוזה מעבר לייחוד השם ואהבתו. ואלה דבריו בתמצית : "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה "שדי" ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים לא די להם שביטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם. … חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם וכו'.