מים ראשונים: כבר נדרשנו לא מעט לנושא קרוב בדברינו אמרות טהורות בפרשת אמור וכבר נדרשנו גם לאמירה "תורה חתוכה" של רבי ינאי בדברינו אחרי רבים להטות בפרשת משפטים. נושא זה קשור מאד גם למוטיב "לא בשמים היא", "אלה ואלה דברי אלהים חיים", פרשת תנורו של עכנאי ועוד (פירוט בהערה 6 להלן). ומכולם, נראה שהביטוי "תורה לא חתוכה" מוכר קצת פחות. ננסה להאיר נושא זה מעט ולא נתיימר כמובן להקיפו.
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ב – דרישת התורה במ"ט פנים
אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה.1 מה טעם? "וידבר ה' אל משה".2 אמר לפניו: ריבונו של עולם, הודיעיני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות" (שמות כג ב). רבו המזכין – זַכּּו. רבו המחייבין – חַייבוּ, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מניין ודגל"ו.3 וכן הוא אומר: "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים" (תהלים יב ז).4 ואומר: "מישרים אהבוך" (שיר השירים א ד).5
פירוש ידיד נפש מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ב – ביאור הירושלמי
גמרא: אָמַר רַבִּי יַנַּאי אִילּוּ נִיתְנָה הַתּוֹרָה חֲתוּכָה – כהלכה פסוקה שאין מקום לשאת ולתת.6 לֹא הָיְתָה לְרֶגֶל עֲמִידָה – לא היה העולם יכול להתקיים. ודורש באותו עניין מַה טַעַם – מדוע אנו מוצאים בתורה פסוקים כמו וַיְּדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה והקב"ה מוסר למשה כל הדינים7 ונוצר מצב שאפשר להבין את מצוות ה' לכאן ולכאן? ואכן אָמַר משה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹדִיעֵנִי הֵיאַךְ הִיא הַהֲלָכָה – שלא יהיה בה ספק. אָמַר לוֹ – הקב"ה: זה אי אפשר ואיני יכול לגלות לך, אלא אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת! רַבּוּ הַמְזָכִּין זִכּוּ, רַבּוּ הַמְחַיְּיבִין חִיְּיבוּ – ומדוע איני מגלה לך את ההלכה? כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת מ"ט פָּנִים טָמֵא וּמ"ט פָּנִים טָהוֹר. ואם אני מגלה לך, שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים. ושואל: מִינַיִין – שתהיה נדרשת מ"ט פנים? ועונה, רמז בפסוק: "וּדגל"ו עלי אהבה". ודגל"ו בגימטריא מ"ט. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" (תהלים יב ז) – מתי יהיה מזוקק? לאחר שישאו ויתנו בו שבעתים, היינו שבע כפול שבע פעמים.8 וְאוֹמֵר: מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ – ועיקר אהבת התורה הוא לעשות לה מישרים ע"י הדעות הנוטים לכאן ולכאן ואח"כ הדבר מתיישר מאליו.9
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד הלכה א – טיהור השרץ10
א"ר יוחנן: כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו מאה פעמים, אין יכול לפתוח בזכות.11 כיצד דנין השרץ? א"ר ינאי: מה אם הנחש שממית – טהור, עכבר שאין ממית – אינו דין להיות טהור? …12 אמר רבי: תלמיד וותיק היה לרבי מאיר והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין: ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה. אמר ר' יעקב בר דסאיי: דההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה.13
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא י' הדברות קמייתא – דרשה משולבת
אמר ר' תנחום בר' חנילאי: אילו ניתנה תורה חתוכה לא היתה עמידת רגל למורה שיורה, שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו.14 אמר ר' ינאי: תורה שנתן הקב"ה למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא, מניין? ודגלו עלי אהבה (שיר השירים ב ד). אמר לו: האיך עבידת?15 אמר לו: רבו המטמאין – טמא, רבו המטהרין – טהור. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טהור (וטמא?) שלא מאותו הטעם, אמרין: ההוא תלמידא קטא מן טורא דסיני.16
מסכת סופרים פרק טז הלכה ה – נוסח הגאונים
אמר ר' תנחום בר' חנילאי: אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היתה עמידת רגלים למורה שיורה, שאם טימא, יש מטמאין כיוצא בו, ואם טיהר, יש מטהרין כיוצא בו. אמר ר' ינאי: תורה שנתן הקב"ה למשה, ניתנה לו בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור, שנאמר: ודגל"ו, בגימטריא ארבעים ותשעה הוא, אמר לו: האיך עבידת? אמר לו: רבו המטמאין – טמא, רבו המטהרין – טהור. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר: תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא, והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור, שלא מאותו הטעם, שאם כן רבו המטמאים טמא רבו המטהרים טהור; אמרו: כל אילין מניין? אלא שהיה חכם במקרא, ובקי במשנה, וותיק בתלמוד, וסבר בהגדה.17
העמק דבר ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק א – האמירה היא ההוראה (וההפך)
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" … ובירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ב איתא: א"ר ינאי: אילו ניתנה תורה חתוכה לא היה לרגל עמידה. מה טעם? וידבר ה' אל משה". ובלי ספק שצריך להוסיף "לאמר", וכן הוא בפירוש רבנו חננאל בסנהדרין דף לו א. והאי "לאמר" מיותר, ודריש שהציווי היה שיהיו המה חותכים את ההלכה וההוראה שזה נקרא אמירה.18
רידב"ז מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ב – חיתוך פסוקי התורה
הרי דהפסוק הזה חתוך הוא לג' אמירות.19 ואיתא בירושלמי ב' פעמים למשמעות דהפסוק נחלק לשנים לשון חותך, פירוש דהפסוק נחלק לפיסקי פיסקי, במסכת תענית פרק ד הלכה ג ובמסכת מגילה פרק ד הלכה ב עיין שם.20 והכי פירושו בסוגיא דידן: א"ר ינאי: אילו נתנה התורה חתוכה – פירוש "אילו" כמו אילולי ניתנה התורה חתוכה – לחתוך הפסוק לפיסקי פיסקי ולכמה מאמרים לדיבור בפני עצמו, לא היתה לרגל עמידה דלא היה בידינו האיך לפסוק הלכה למעשה בכל מקום שיש פנים לכאן (ולכאן). אלא התורה ניתנה חתוכה, ולפי זה גילה לן הכתוב הזה שנחתך, האיך לעשות לפסוק הלכה למעשה.21
גמרא בבלי סנהדרין יז ע"א – מי ראוי לשבת בסנהדרין
אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה.22 אמר רב: אני אדון ואטהרנו: ומה נחש שממית ומרבה טומאה – טהור, שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה – אינו דין שיהא טהור? – ולא היא, מידי דהוה אקוץ בעלמא.23
גמרא עירובין יג ע"ב – דמותו של רבי מאיר
אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו – שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. 24 תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר – שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.25 … אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי – דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה – הוה מחדדנא טפי. דכתיב: "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל כ). אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה. תנא: תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים.26 אמר רבינא: אני אדון ואטהרנו; ומה נחש שממית ומרבה טומאה – טהור, שרץ שאין ממית ומרבה טומאה לא כל שכן? – ולא היא, מעשה קוץ בעלמא קעביד.27
הקדמת הרמב"ם למשנה – הכל ניתן בסיני
דע שכל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבינו ניתנה לו עם פירושה, היה הקב"ה אומר לו המקרא ואח"כ אומר לו פירושו וביאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם. וכך היה סדר למודו לישראל: היה בא לאהלו, נכנס אצלו אהרן תחילה, והוא מסדיר לו המקרא שקבל פעם אחת ומלמדו פירושו, … ואח"כ נכנסים המון העם כל המבקש ה' ומסדיר גם להם כדי שישמעו כולם ממנו. … ומתפזרים העם ללמוד זה לזה מה ששמעו מהשליח, וכותבים המקרא במגלות … ללמוד ולשנן עד שידעו אותו מקרא וישכילו קריאתו, ומלמדים אותם ביאור אותו המקרא שניתן מאת ה', ואותו הביאור הוא כללי עניינים. והיו כותבין המקרא וזוכרים הקבלה על פה, וכך אומרים חכמים ע"ה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ואמרו ע"ה בבריתא: "וידבר ה' אל משה בהר סיני – מה ת"ל בהר סיני, והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני? אלא לומר לך: מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני".28
ספר שבולי הלקט הקדמה – בשבח שיקול הדעת
וכל משכיל ונבון אשר חננו אלהים לב טהור אל יאמר די לי בעסק הלכות קטיעות ותשובות ידיעות ומנהגות קבועות.29 ואם עשה כן לא יצא ידי חובתו. כי ראוי לו לכוין בשקול דעתו להוציא כל דין דבר לאמתו ופעמים מפי תלמידים משכילים ומפי עוללים יסדו עוז. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל במסכת סופרים פרק י"ז: "ר' תנחום ב"ר חכילאי אמר: אלמלי נתנה התורה חתוכה לא היתה עמידה למורה שיורה. שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו.30
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אפשר שהנושא תורה לא חתוכה ניתנה קשור גם עם הנושא תורה חתומה או מגילה מגילה ניתנה עליו הרחבנו בפרשת משפטים. ראו גם הביטוי בחולין קא ע"ב: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? כל זה מצריך עיון ולימוד נוסף.