מועדי ישראל

מים ראשונים: "באמצעות הדרשה בציבור השתדלו החכמים להורות וללמד את הקהל – לרבות פשוטי העם, נשים וטף – את יסודות האמונה היהודית. הדרשה שימשה להם הזדמנות להשיב על בעיות השעה, להגיב על דעותיהם של הכיתות והכופרים, להאיר באור חדש את דברי התורה ולחשוף את משמעותה בשביל 'הדורות הללו' ". ציטוט מתוך המבוא לספרו הקצר של פרופ' יוסף היינמן 'דרשות בציבור בתקופת התלמוד', מוסד ביאליק תשמ"ב. הספר סוקר עשרים דרשות בציבור 'קלאסיות' ומתמקד בניתוחן במבנה ובתוכן. במבוא לספר, סוקר פרופ' י. היינמן את עצם היווצרותה של 'הדרשה בציבור' וחשיבותה הגדולה ככוח מאחד, מלכד ומנחם, ונותן תקווה לעם בשנים הקשות שלאחר החורבן והשמד שבא בעקבות כישלון מרד בר כוכבא. אנחנו נלך בכיוון קצת שונה, של עצם קיום הדרשה, ונתבשם ממספר דוגמאות של חכמים, שלצד דרשותיהם הלמדניות בבית המדרש, עמדו ודרשו לציבור הרחב. והכל, כמובן, לכבוד שבת הגדול. ראו דברינו דרשות גדולות בשבת זו בשנה האחרת.

דברים רבה ז ח פרשת כי תבוא – הקהל את העם

מעשה ברבי שהיה דורש בבית המדרש הגדול. וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש, היה אומר: ראו אם נתכנסו כל הקהל! ומהיכן אתה למד? ממתן תורה. מנין? שנאמר: "באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי" (דברים ד י).¹

ירושלמי ביצה פרק א הלכה ז – לשאת את הדרשן לבית המדרש בשבת

בר בריה דרבי יהושע בן לוי מיטען בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשובתא. אמר רבי זריקן לרבי זעורה: כד תיעול לדרומא, את שאיל לה. אשתאלת לרבי סימון. אמר לון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לא סוף דבר שצורך לרבים בו, אלא שמא יצרכו לו.²

בראשית רבה צח יא פרשת ויחי – בזכות דרשה מכינה

ר' יהודה בן נחמן ור' לוי היו נוטלים שני סלעים בכל שבת לְצַמֵּת³ את הציבור של ר' יוחנן.⁴ …

אמר לו: אמרתָּהּ מעומד, תזכה ותאמרֶנָה מיושב. ושימש דָרוֹשׁ שתים ועשרים שנה.⁵

בראשית רבה נח ג פרשת חיי שרה – לעורר הקהל המתנמנם

רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. בקש לעוררם, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבוא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע מדינות.⁶

בראשית רבה לג ה פרשת נח – דרשה המעוררת בכי

דרש ר' עקיבא מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו.⁷

גמרא מועד קטן ה ע"א – לא מקשים על הדרשן

רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה, בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה. קרי עליה: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג).⁸

ויקרא רבה ט ט – הדרשה שנתארכה עד שכבה הנר

רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת. הייתה שם אישה אחת, יושבת ושומעת אותו. נשתהתה דרשתו, המתינה עד שגמר מה שדרש.⁹ הלכה לביתה ומצאה את הנר כבוי. אמר לה בעלה: היכן היית? אמרה לו: ישבתי ושמעתי את הדָרוֹש. אמר לה: כן וכן,¹⁰ לא תיכנסי לכאן, עד שאת הולכת ורוקקת בפני הדרוש. ישבו שבת ראשונה, שבת שנייה ושלישית. אמרו לה שכנותיה: עד עכשיו אתם צהובים זה לזה? אנו נלך עִמָךְ אצל הדרוש. כיון שראה אותן ר' מאיר, צפה ברוח הקודש, אמר להן: יש מכן אישה היודעת ללחוש לעין? אמרו לה שכנותיה: עכשיו את הולכת ורוקקת בפניו וניתרת לבעלך.¹¹

מסכת סוטה דף מ עמוד א – דרשה בהלכה ודרשה באגדה

ר' אבהו ור' חייא בר' אבא איקלעו לההוא אתרא, רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא, שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו, חלש דעתיה.¹² אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית. על מי קופצין? לא על זה שמוכר מיני סידקית?¹³ כל יומא הוה מלוה רבי חייא בר אבא לרבי אבהו עד אושפיזיה, משום יקרא דבי קיסר, ההוא יומא אלויה רבי אבהו לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה, ואפילו הכי לא איתותב דעתיה מיניה.¹⁴

מסכת סוטה דף מ עמוד א – הדרשן והמתורגמן¹⁵

ואמר רבי אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא אנא,¹⁶ כיון שראיתי אותו לרבי אבא דמן עכו שאמר הוא טעם אחד והאמורא (המתורגמן שלו) טעם אחד ולא הקפיד, אמרתי: אין אני ענוותן.¹⁷

ומהי ענוותנותו של רבי אבהו? שאמרה לה אשתו של האמורא של רבי אבהו לאשתו של רבי אבהו: זה שלי לא צריך לשלך. וזה שהוא מתכופף ומזדקף מעליו, כבוד בלבד הוא עושה לו.¹⁸ הלכה אשתו ואמרה לו לרבי אבהו, אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה? בין כך ובין כך יתקלס העליון (הקב"ה).¹⁹

ויקרא רבה פרשה לד יד – לחלוק מצווה

בימיו של ר' תנחומא היו צריכין ישראל למטר. באו אצלו, אמרו לו: רבי, גזור תענית שירד מטר. גזר תענית פעם ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים. פעם שלישית קם ודרש, אמר להם: כל העם יחלקו מצווה.²⁰

ירושלמי ביצה פרק ב הלכה א – להלכה או למעשה

תני: ר"ש בן אלעזר אומר: ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. … דרש רבי יוחנן לטיבראי כהדא דר"ש בן אלעזר. הוה דרש להון להלכה ואינון סברין לעובדא. אית דבעי מימר: לעובדא דרש להון. אתון ושאלון ליה ודרש להון להלכה. חזר ודרש להון ולא ידעין אין להלכה אין לעובדא.²¹

בראשית רבה פא ב פרשת וישלח – טפתה עליו רוחו

רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו. אמרו לו: רבי, תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו. נתן להם רבי לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה. נתעלמו דברי תורה מפיו שאלו אותו שלשה שאלות …²² ולא השיבן כלום. אמרו: שמא אין הוא בן אולפן, בן אגדה הוא.²³ נשאלו מקראות …²⁴ ולא השיבם. וכיון שראה שצרתו צרה, השכים בבקר והלך לו אצל רבינו. א"ל: מה עשו לך אנשי סימוניא? אמר לו: אל תזכירני צרתי. שלשה שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבם. א"ל: ומה הם? …²⁵ אמר לו: ולמה לא השיבות אותם כשם שהשיבות אותי? אמר לו: עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה, וטָפַת רוחי עלי ונתעלמו ממני דברי תורה. וקרא עליו המקרא הזה: "אִם־נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶה" (משלי ל לב).²⁶

אבות דרבי נתן נוסח א פרק מא – רך כקנה ולא קשה כארז

… אותו היום נכנס רבי שמעון (בן אלעזר) לבית המדרש הגדול שלו ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז. מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו, הולך ובא עמהם. דממו הרוחות, חוזר הקנה עומד במקומו. ומה סופו של קנה זה? זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז, אינו עומד במקומו, אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז? באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסככין ממנו בתים והשאר משליכין אותו לאור.²⁷ מכאן אמרו: "יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".²⁸

בראשית רבה סד י, פרשת תולדות – העצם בגרונו של האריה

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שייבנה בית המקדש … והיו הקהילות מצומתות בבקעת בית רימון זו. כיון שבאו הכתבים התחילו בוכים.²⁹ בקשו למרוד על המלכות. אמרו: יכנס אדם אחד חכם וישדל את הציבור. יכנס ר' יהושע בן חנניה שהוא אסכולוסטקיא של תורה.³⁰ עלה ודרש: אריה טרף טרף ועמד עצם בגרונו. אמר: כל הבא ומוציא אותו אני נותן לו שכרו. בא אותו קורא מצרי שמקורו ארוך ונתן מקורו והוציאו. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו: לך והשתבח ואומר שנכנסת לפיו של הארי ויצאת בשלום. כך, דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.³¹

מדרש משלי (בובר) פרשה יד סימן כח – אמן יהא שמיה רבה מבורך

"ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון" (משלי יד כח). אמר ר' חמא בר חנינא: בוא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה, שאעפ"י שיש לפניו אלף אלפי אלפים וריבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך" … אמר ר' סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנין שבח וקילוס לפני בוראן. ר' ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואח"כ עונין: אמן יהא שמיה רבא מבורך. באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי, באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר: "ברוב עם הדרת מלך".³²

שמות רבה מ א פרשת כי תשא – הכנת הדרשה

כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ" (איוב כח כז)³³ … אמרו רבותינו: צריך אדם להיות נוטל מַשְׂאוֹי³⁴ לומר פרקו או אגדתו או מדרשו, בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור. לא יאמר: הואיל שאני יודע יפה, כשאכנס לדרוש אני אומר. א"ר אחא: מן האלהים אתה למד. כשבקש (הקב"ה) לומר תורה לישראל, אֲמָרָהּ ארבע פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה".³⁵ ואח"כ: "ויאמר לאדם וכו' ". וכן: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ א), ואח"כ: "לאמר" – לישראל.³⁶

אמרו רבנן: ר' יוחנן בן תורתא בא פעם אחת לפני רבי עקיבא, אמר לו: עמוד וקרא בתורה.³⁷ אמר להם: לא עברתי על הפרשה, ושבחוהו חכמים. הוי: "אז ראה ויספרה הכינה גם חקרה".³⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מן הסתם יש עוד דוגמאות לדרשות חכמים בציבור שלא נזכרו כאן וכל היודע על כך אנא ימהר להחיש שמועתו הטובה אלינו.