מיוחדים

מים ראשונים: בסוף לימוד תורה נתקן קדיש דרבנן שהוא לכבוד חכמי התורה ולומדיה: "על רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהן ועל כל מאן דעסקין באורייתא וכו' ". אנו אומרים קדיש זה פעמיים בשחרית של כל יום: בתחילת התפילה בסוף פרשת הקרבנות לפני פסוקי דזמרה, ובסוף התפילה בפרשת פיטום הקטורת אחרי "אין כאלוהינו". כמו כן נאמר קדיש זה, גם בקבלת שבת אחרי אמירת פרק במה מדליקין ובעצם לאחר כל לימוד תורה. מה מקור מנהג זה? ולמה לפני קדיש זה אנחנו מקפידים (מתעקשים) לומר את דרשתו של ר' חנניה בן עקשיה: רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו', שהיא הסיומת של מסכת מכות?

 

מסכת סוטה דף מט עמוד א

רשב"ג אומר משום ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה וכו'.¹ אמר רבא: בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו, שנאמר: "בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר" (דברים כח סז)², הי בוקר? אילימא בוקר דלמחר, מי ידע מאי הוי? אלא דחליף.³ ואלא עלמא אמאי קא מקיים?⁴ אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, שנאמר: "אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל" (איוב י כב), הא יש סדרים – תופיע מאופל.⁵

רש"י מסכת סוטה דף מט עמוד א

אקדושה דסידרא – סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט, שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה. וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים: קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא.⁶ וכן יהא שמיה רבה מבורך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים. בכל שבת היו נוהגין כך. ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם.⁷

ספר האשכול (אלבק) הלכות תפילה דף יט עמוד ב

וכיון שעומדין מן התחינה⁸ אומר אבינו מלכנו חננו ועננו וכו' … ואומרים קדיש, ואחר כך תהילה לדוד, יענך ה' ביום צרה, ובא לציון גואל, וכל סדר קדושה. כדאמרינן (בגמרא סוטה): אלא עלמא אמאי קיים אקדושא דסדורא ואיהא שמה רבא דאגדתא. ולפיכך [אחר] כל התפילות יפה לומר מילי דאגדתא ולומר קדיש עליהון.⁹

בית הבחירה (מאירי) מסכת סוטה דף מט עמוד א

אף על פי שהתפילה עיקר גדול להנהיג את הדת על אופניה, מכל מקום צריך שיהא כל אדם עוסק בתורה כפי עניינו.¹⁰ ומתוך כך תקנו סדר קדושה להיות מתרגמין בה, עד שיהא אותו תרגום מובן להם ויהיו הכל כעוסקים בתורה, ונמצא להם תורה ותפילה בענין אחד. וכן תקנו להם שיהו שומעין דרשות ועונין אחריהם אמן יהא שמיה רבה וכו' ונמצאת תפילה ומשנה תדירה להם. דרך הערה אמרו על אלו שהזכרנו: "עלמא אמאי קאי? אקידושא דסידרא ויהא שמיה רבה מברך דאגדתא".¹¹

תוספות מסכת ברכות דף ג עמוד א

וגם מה שאומרים העולם, לכך¹² אומרים קדיש בלשון ארמית, לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא, על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו.¹³ וזה אינו נראה, שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי. אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם.¹⁴

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנא, מדרש משלי יד כח

"ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד כח).¹⁵ א"ר חמא בר חנינא: להגיד שבחו וגדלו של הקב"ה, אף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר: "ברב עם הדרת מלך", ואין עם אלא ישראל, שנאמר: "עם זו יצרתי לי", למה? בשביל ש"תהילתי יספרו".¹⁶ וכן הוא אומר: "נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם". א"ר סימון: אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו? בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה. ואמר ר' ישמעאל: באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין: אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת: בואו וראו עם שיצרתי לי, כמה הם משבחין אותי. באותה שעה מלבישים הוד והדר, לכך נאמר: "ברוב עם הדרת מלך".¹⁷

קהלת רבה פרשה ט סימן טו ז

עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים: וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא" (קהלת ט יד-טו).¹⁸

"עיר קטנה" – זה בית הכנסת, "ואנשים בה מעט" – זה ציבור, "ובא אליה מלך גדול" – זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, "וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים" – זה כְּמָנוֹן וְעֲקָמוֹן.¹⁹ "ומצא בה איש מסכן וחכם" – זה הזקן החכם או החזן, שבשעה שהזקן יושב ודורש ועונין אחריו אמן יהי שמו הגדול מבורך, אפילו יש לו שטר גזירות של מאה שנה הקב"ה מוחל על כל עונותיו. "ואדם לא זכר וגו' ".²⁰ אמר הקב"ה: אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה: "מפני שיבה תקום" (ויקרא י"ט).²¹

מדרש משלי (בובר) פרשה י

בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו … בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? … בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה … סדר ווידוי יום הכפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו.²² בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה. בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עונותיהם.²³

מסכת עירובין דף כא עמוד ב

אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה: מי שמיע לך "חדשים גם ישנים" מהו? אמר ליה: אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות. אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? אלא: הללו מדברי תורה, והללו מדברי סופרים.²⁴

פירוש המשנה לרמב"ם סוף מסכת אבות, מועתק ממשניות יכין בועז

חנניא בן עקשיא: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות וכו'²⁵ – רבי חנניא בן עקשיא אינו מן הברייתא, אלא סיום נאה הוא. ונהגו העם לאומרו בסיום הפרקים, לפי שאין אומרים קדיש על המשנה, אלא על האגדה, דאמר מר: ויהא שמיה רבא דאגדתא (סוטה מט).²⁶

רמב"ם סדר תפילות נוסח הקדיש

קדיש דרבנן – כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא … עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן, על רבנן ועל תלמידיהון ועל תלמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר, יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו' ". וזהו הנקרא קדיש דרבנן.²⁷

מלאכת שלמה מסכת סוטה פרק ט – שינה את מנהגו

וראיתי להעיר ולכתוב הנה במה שהייתי טועה ברוב ימי לומר כי האי דקאמר ואיהא שמיה רבא דאגדתא משמע דוקא לומר קדיש על אגדה ולא על למוד משנה ותלמוד. ולכן הייתי נזהר לומר שום אגדה אחר המשנה או אחר ההלכה כדי לומר קדיש אחריה מיד וכמו שנהגו העם ג"כ בסוף כל פרק ופרק מפרקי אבות לומר ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה וכו' וכדמשמע מסוף פירוש הרמב"ם ז"ל למסכת אבות … שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה. וכעת מזמן קרוב דקדקתי מלשונו ז"ל בנוסח הקדיש שבסדר תפילה שבסוף ספר אהבה שכתב … "ואפילו במדרשות או בהגדות … ולפי זה חזר בו ממה שפירש בסוף מסכת אבות … דמי עדיפא משנת ר' חנניא בן עקשיא דמתניתא בסוף מסכת מכות למיקרי יתה אגדה טפי מכל משניות דבפרקי אבות וכו'.²⁸

חיי אדם חלק א כלל ל סעיף ז

… ואין אומרים קדיש דרבנן כי אם על תורה שבעל פה ולא אחר פסוקים ולכן אומרים ברייתא דר' חנניה בן עקשיא כו'. ואפילו שניים הלומדים, אומרים קדיש כשיש י'.²⁹ ואפילו מי שלא למד, מותר לומר, כמו בפריסת שמע (סימן ס"ט).³⁰

רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת ברכות דף ג עמוד א

ומבואר דשיטת הרמב"ם דעל כל לימוד תורה שבעל פה אומרים קדיש דרבנן ולא רק על הגדות. אמנם מרש"י בסוטה (דף מט א ד"ה אקדושה) משמע שחולק על זה, שכתב וזה לשונו: "וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגים כך וכו' ויש כאן תורה וקידוש השם". ומשמע דלרש"י אין אומרים קדיש דרבנן אלא לאחר לימוד דרשה מפסוק. ולכן אנו נוהגים לומר לאחר פטום הקטורת: "אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך וכו' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דבכדי שנתחייב לומר קדיש דרבנן צריכים לדרוש פסוק ולא רק ללמוד תושבע"פ. ויש לומר דלכן בסוף סדר טהרות המשנה מסיימת במימרא: "אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכו' ", וצריך בירור ביסוד מחלקותם.³¹

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סא

… אבל בלימוד שלא שייך לציבור, אף שנתקבצו חבורה שלומדים ביחד, כמו חברה שלומדים פרק משניות וחברה ש"ס שלומדים בחבורה דף גמרא בכל יום, או אלו הלומדים בכל שבת, היה מסתבר שאם לא למד עמהם אין לו לומר קדיש, מאחר דלא שייך ללימודם והוא עצמו הא לא למד. ואלו שג"כ למדו, ואף שרק שמעו מפי מגיד המשניות ודף הגמרא לפניהם, אף שלא הבינו הרבה דברים, ואף שלא שמעו כל הדברים, יכולין לומר קדיש שליכא שיעור למידת ההשתתפות בלימוד לענין זה. וכשעושין כראוי, שהוא מסיימין בדבר אגדה כמתניתין דר' חנניה בן עקשיא וברייתא דכל השונה הלכות, שזה מבינין ודאי, יכולין לומר קדיש.³²

סיכום: אנציקלופדיה תלמודית – ערך אגדה

אחר לימוד האגדה אומרים קדיש, ונקרא "יהא שמיה רבא דאגדתא"³³ וקדיש דרבנן.³⁴ להסוברים שאין אומרים קדיש אחר לימוד הלכות ומשנה, אומרים אחר לימודם דבר אגדה כדי לומר קדיש, ומטעם זה נהגו לומר אחר פרקי אבות אגדת ר' חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא וכו',³⁵ וכן אחר פיטום הקטורת ואחר במה מדליקין אגדת אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים וכו'.³⁶

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו הנספחים המסכמים את סיומי המסכתות במשנה ובתלמודים במדור מיוחדים באתר זה.