מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

דרשות גדולות

שבת הגדול, תשע"ד

עדכון אחרון: 03/04/2022

מים ראשונים: דף זה משלים את הדף דרשות חכמים בציבור שנכתב גם הוא לכבוד שבת הגדול.

ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן רה – דין שבת שלפני הפסח למה קורין אותו שבת הגדול

מצאתי בפרדס שחיבר רבינו שלמה זצ"ל שבת שלפני הפסח נהגו לקרותו שבת הגדול … ועל שנעשו נסים לישראל באותו שבת אשר לפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח1 … טעם אחר לפי שמאחרין העם בשבת שלפני הפסח לשמוע הדרשה עד אחר חצות סמוך למנחה עד שדורשין שם הלכות ביעור והלכות שמירת המצות. הלכות מלאכת יום טוב הלכות חולו של מועד הלכות עשיית ליל ערב הפסח ועוד כדי לספר גבורות אלהינו איך באו אבותינו במצרים איך הוציאם בתועפות ראם לו וקרע לנו את הים ולספר ולדרוש בקהל את כל אשר עשה ומושך הרבה והעם אינן נפטרין לבתיהן עד שישמעו שיגמור את הכל … ומפני משך זה נראה בעיני העם היום גדול וארוך יותר מיום אחר ועל כן קראו לשבת זה שבת הגדול. כיוצא בדבר אתה אומר צום הגדול צומא רבא לפי שכל היום הן עומדין בבית הכנסת להתפלל, נראה היום ארוך וגדול ועל כן קראו שמו גדול ורבא. ומנהג בני אדם כשאינן הולכין לכאן ולכאן כל היום, אלא יושבין במקום אחד ואין להם מה לעשות, מנהג לומר כמה זה יום גדול.2

דרשת ר' יוסף טוב עלם לשבת הגדול

אָבֹא בְחִיל לְהִתְיַצְּבָה

בְּמַעֲמָד פְּנֵי תֵּבָה

גַשְתִּי לְרוֹמֵם וּלְשַגְּבָה

מֵרְשוּת דָגוּל מֵרְבָבָה

….

אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכֹל בָּשָׂר

חוֹק לְעַמּוֹ מָסָר

וְהִזְהִירָם בִּכְתָב מוּסָר

לִבְדּוֹק חָמֵץ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר

….

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ

כְּכֹל מִשְפָּטוֹ וְחֻקּתוֹ
כַּאֲשֶר זָכִינוּ לְסַדֵּר אֹתוֹ
כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשוֹתוֹ
זַך שוֹכֵן מְעוֹנָה
קוֹמֵם קְהַל (עֲדַת) מִי מָנָה
בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה
פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.3

מסכת פסחים דף ע עמוד ב – שמעיה ואבטליון דרשנים גדולים4

תניא, יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום. אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת, מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל: חגיגה דוחה את השבת.5

בראשית רבה ג ו פרשת בראשית – דרשת שני גדולי עולם על הבדלה

"וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך" (בראשית א ד), רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקיסרין: מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו? מן הכא: "וירא … ויבדל". רבי יהודה בר' סימון אמר: הבדילו לו, רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא, משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו.6

א"ר ברכיה: כך דרשו שני גדולי עולם: רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש: "ויבדל" – הבדלה ממש, משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין: אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה. והיו שניהם מדיינים זה עם זה: זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט. קרא המלך לראשון, אמר לו: פלוני, יום יהא תחומך. וכן לשני א"ל: פלוני, לילה יהא תחומך. כך: "ויקרא אלהים לאור יום" – אמר לו: יום יהא תחומך, "ולחושך קרא לילה", אמר לו: לילה יהא תחומך.7

דברים רבה ז ח פרשת כי תבוא – כינוס הקהל

מעשה ברבי שהיה דורש בבית המדרש הגדול. וכשהיה מבקש ליכנס לדרוש, היה אומר: ראו אם נתכנסו כל הקהל!8 ומהיכן אתה למד? ממתן תורה. מנין? שנאמר: "באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי" (דברים ד י).9

מדרש תנאים לדברים לג כג – בתי מדרש גדולים

"נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' " – זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי.10

אבות דרבי נתן נוסח א פרק מא – דרשה על קנה וארז

… אותו היום נכנס רבי שמעון (בן אלעזר) לבית המדרש הגדול שלו ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז. מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו, הולך ובא עמהם. דממו הרוחות, חוזר הקנה עומד במקומו. ומה סופו של קנה זה? זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז, אינו עומד במקומו, אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז? באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסככין ממנו בתים והשאר משליכין אותו לאור. מכאן אמרו: "יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".11

ספרי זוטא (במדבר) פרק כז פסוק יט – בראש גדולי ישראל

"והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה" – שיהא מומחה מפי אלעזר הכהן ומפי כל העדה, מלמד שאמר לו הקב"ה למשה לך והעמיד תורגמן ליהושע ויהא יושב ודורש ושואל לפניך בראש כל גדולי ישראל.12

מסכת עירובין דף קד עמוד א – מעמידים מתורגמן בדרשה גדולה

דרש רבא: חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא כשהוא מרדה – אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה.13

מסכת גיטין דף נז עמוד ב – דרשות קידוש השם

מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן: "אָמַר ה' מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם" (תהלים סח כג). מבשן אשיב – מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים – אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך – כך, אנו שאין דרכנו לכך – על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".14

 

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: חידה: איפה אומרים על שבת "גדול" בכל שבת? פעמיים ואולי גם שלוש.

הערות שוליים

  1. סיבה מרכזית לשם "שבת הגדול", החוזרת ברוב ספרות המנהגים של הראשונים, היא הנס שנעשה לבני ישראל במצרים כאשר זבחו את קרבן פסח מהצאן דווקא והמצרים לא הזיקום. כפי שאומר משה לפרעה: "הֵן נִזְבַּח אֶת־תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ" (שמות ח כב). הקטע המובא כאן לקוח מסידור רש"י (רבינו שלמה זצ"ל) סימן שנב: "שבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו שבת הגדול, ואינן יודעים על מה, שאינו גדול יותר משאר שבתות השנה. אלא ... אמרו ישראל: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח כב), אמר להם הקב"ה לישראל: עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש את פסחיהם ... ועל שם שנעשו בו ניסים לישראל באותה שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח". היינו שהנס היה כבר בלקיחת הקרבן עוד לפני שחיטתו. ראו תוספות מסכת שבת פז ע"ה שמסביר את העניין על בסיס המדרש: "ואותו יום חמישי בשבת היה כו' - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה/תנחומא/ פרשת בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו. ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה וכו' ". (על מרד זה של בכורות מצרים ראו בדברינו מכת בכורות בפרשת בא). וכל זה תלוי במחלוקת ר' יוסי וחכמים באיזה יום בשבוע יצאו ממצרים (ובהתאם לכך באיזה יום בשבוע ובחודש סיון היה מתן תורה). ראו סיכום מחלוקת זו כאן. ואנו נוהגים כשיטת חכמים שמתן תורה היה בו' בסיון אבל מחזיקים בה בעת במסורת שלקיחת השה לפסח הייתה בשבת כשיטת ר' יוסי. ובהקשר (קצת עקיף) לנושא זביחת אלוהי מצרים, ראו דברינו המכה האחת עשרה – עשיית השפטים באלוהי מצרים, בפרשת בא.
  2. סיבה אחרת ומאוחרת יותר לשם "שבת הגדול", היא שהשבת לפני הפסח הפכה לשבת בה רבו הדרשות והשיעורים ולימוד ההלכות לפני חג הפסח. שבת הגדול – שבת שבה הגדול דורש, שבת שבה יש דרשות גדולות והיום עמוס והקהל אולי גם קצת קצר-רוח. שבולי הלקט הוא חכם איטלקי מהמאה ה- 13 - ר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא ממשפחת הענוים ברומא. אחריו, מביא טעם זה לשבת הגדול המהרי"ל (רבי יעקב בן משה מולין, גרמניה המאה ה- 14): "נהגו בשבת הגדול להוציא בדרשה חובת ציבור. וזהו אחד מן הטעמים שנקרא שבת הגדול, על דרך שנקרא יום כיפורים צומא רבה, לפי שמאריכין בו בתפילה ובתחנונים, כך מאריכין כאן בדרשות משום דנפישי וחמירי הלכות פסח. והפייט קאמר: להוציא חובת ציבור, אלמא דחובה היא לדרוש". הפיוט אליו הוא מתכוון הוא הפיוט אדיר דר מתוחים (איטליה מאה 10? המחבר לא ידוע) שמופיע בסידורים ישנים כיוצר או סדר לשבת הגדול ומונה את הלכות הפסח ומקצת ליל הסדר. ראו שם הבית: "גָשְׁתִי כשאני אָכוּר, לפשוט בעם ציבור, כמזכיר ולא כמזהיר בדיבור, להוציא חובת ציבור". ולא ניכנס כאן למכלול ההסברים למקור השם "שבת הגדול" עליו כבר כתבו רבים וטובים, ראו אתר דעת, ויקיפדיה ועוד. כאן נבקש להתמקד ברעיון של "דרשת גדול" או "דרשה גדולה" ולמצוא לו מקבילות ומקורות קדומים ולאו דווקא בהקשר עם ערב פסח.
  3. דרשות שבת הגדול נשאו בפי חכמי ישראל ורבני הקהילות לדורותיהם. מסורת היא, בדומה לדרשות שבת שובה, שהדרשה מורכבת מחלק העוסק בהלכה וחלק באגדה ודרשות קדמוניות אף נבנו בחריזה ובפיוט. החלק ההלכתי חשוב כאן במיוחד בשל ריבוי ההלכות הקשורות בחג הפסח וליל הסדר. דרשה זו של ר' יוסף טוב עלם איננה היחידה (יש גם של ריה"ל ואחרים), אך נראה שיש לה זכות ראשונים וחלקה האחרון אף נכנס להגדה שלנו.
  4. נפנה מכאן ואילך ל'דרשות גדולות' בספרות חז"ל ולאו דווקא בהקשר לפסח ולשבת הגדול.
  5. הדרשה הגדולה הראשונה שמצאנו היא של שמעיה ואבטליון על הדין המורכב של ערב פסח שחל בשבת (אירוע שקורה אחת לכמה שנים ואינו כה נדיר). עניין זה מוזכר ארבעה דפים לאחר הסיפור על הלל שעלה מבבל ומשום שידע את ההלכה של ערב פסח שחל בשבת נתנו לו בני בתירא את הנשיאות (פסחים סו ע"א). על נושא זה הרחבנו לדון בדברינו בני בתירא. עפ"י סדר הדורות והעניינים, נראה שהסיפור שכאן קודם לסיפור של בני בתירא, שהרי כאן מוזכרים שמעיה ואבטליון ויהודה בן דורתאי שחלק עליהם. שמעיה ואבטליון העבירו קו ברור שקרבן פסח דוחה את השבת אבל לא קרבן חגיגה, שהוא קרבן שלמים שבא להוסיף כדי אכילת בשר לכל הקרואים (את קרבן הפסח אכלו בתחילה ושמרו כאפיקומן לסוף הסעודה). יהודה בן דורתאי (וסיעתו?) חלקו על כך ופסקו שגם קרבן חגיגה דוחה את השבת. ומשלא נתקבלה דעתם, וכנראה גם לא התירו להם לנהוג כך למעשה, נאלצו לפרוש לדרום, אם באורח קבע ואם רק בערב פסח שחל בשבת, על מנת שלא יבואו לידי חיוב הקרבן מדין דרך רחוקה (ראו רש"י ושטיינזלץ). זמן קצר לאחר מכן – הלל הרי שימש את שמעיה ואבטליון – נשכח הדין כולו, כולל שקרבן פסח דוחה את השבת, או שמא התגברה דעה קיצונית אחרת, ששום דבר לא דוחה את השבת. בא הלל ומחדש את ההלכה שקרבן פסח דוחה את השבת, אבל לא מזכיר במאומה את קרבן חגיגה! שילוב שני סיפורים אלה דורש העמקה ולימוד ואנו מבקשים רק להראות כיצד גם דרשות גדולות של דרשנים גדולים צריכים חזרה ושינון, על מנת שלא יישכחו.
  6. דרשות נאות על הבדלת האור להלכות ברכת הבדלה ולעתיד לבוא, שאינן מתמודדות עם מעשה הבריאה.
  7. שני הדרשנים (ובעלי הפלוגתא) הגדולים, ר' יוחנן וריש לקיש מתאחדים כאן בדרשה על "ויבדל" של מעשה בריאה ביום הראשון. בפשט הדרשה (אם יש דבר כזה) נראה שהיא מתמודדת עם דתות ואמונות של דואליות בבריאה: אור וחושך, יום ולילה, יבשה וים וכו' ומטרתה לומר שהכל בידי מלך אחד. הוא זה שהבדיל בין מה שנראה לנו ככוחות שונים ועצמאיים, אבל הוא גם זה שאכן יצר הבדלה ואבחנה: יש יום ולילה, יש אור וחושך, ים ויבשה ויש טוב ורע. נראה שמכאן נוכל לקחת את מושג ההבדלה ולמצות את המשמעות העמוקה של המונח החשוב הזה, בתורה ובמדע, להבנת הבריאה. מעשה הבריאה כמו מעשה הלימוד והמחקר האנושי מבוססים על הבדלות: סיווג, מיון, הבחנות, חלוקה לקבוצות ומתן שמות ברורים לכל סוג ומין. אלהים שם חיץ ברור בין אור לחושך, יום ולילה, ארץ ושמים, ארץ וימים ואף נותן להם שמות, יכולת שמכל היצורים שבעולם ניתנת לאדם שנברא בצלם אלהים. (ראו דברינו מקרא שמות במקרא בפרשת ויצא). זו דרשת "שני גדולי עולם". ומצאנו עוד זוג שזכה לכינוי "דרשו ... גדולי עולם", ר' אליעזר ור' יהושע ברות רבה ז ז, תנחומא בראשית ט וכן זכו לתואר גדולי עולם שמעיה ואבטליון (ירושלמי פסחים פרק ו הלכה א). וצריך להבין למה דווקא זוגות אלה זכו.
  8. רבי יהודה הנשיא היה מקפיד על כבודו כפי שמובא במספר מקורות (סוף מסכת הוריות) וכאן נראה שהקפיד על "רוב עם" בדרשתו. וכך גם במותו כשציווה על סדרי הלוויה שלו "אל תספדוני בעיירות והושיבו ישיבה לאחר שלושים יום" – לא משום טרחה, כפי שדנה הגמרא, אלא משום יקרא - יוקרה (כתובות קג א-ב). ואולי משה הוא התקדים אשר הוא מקהיל "את כל עדת בני ישראל" בציווי על המשכן, ובפרידתו בסוך ספר דברים.
  9. לצורך קיום דרשה גדולה של אדם גדול בבית המדרש הגדול, משביתים את כל שאר בתי הכנסת ובתי המדרש ומתרכזים, כל הקהל, כל הקהילה, אל בית המדרש הגדול שבעיר. מעין זה ראינו כשבאנו לגור בעיר רחובות לפני שנים – כל העיר מתכנסת בבית הכנסת הגדול של העיר לשמוע את מרא דאתרא בשבת הגדול ובשבת תשובה. ויש לכך גם שכר. ראו הסיפור המרגש, בגמרא חגיגה ג ע"א, על נכדיו של ר' יוחנן בן גודגדא (בני בתו ויש אומרים בני אחותו) שהיו אילמים ואע"פ כן, מתמידים ומקדימים בכניסתם לבית המדרש הגדול של רבי, יושבים לפניו ומנידים בראשם כמבינים הסוגיה ושפתותיהם מרחשות. וביקש עליהם רבי רחמים והתרפאו ואז התגלה שהם חכמים גדולים וקלטו הכל והיו בקיאים בהלכות, מדרשי הלכה והתלמוד כולו.
  10. אפשר שבכל דור ובכל מקום היה קיים מוסד "בית המדרש הגדול" כמקום של כינוס תורה, דרשות לציבור, קביעת הלכה וגם פעולות חברה כמו התרמה וצדקה. ראו דברים רבה ד ח: "מעשה בר' חייא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריא ופסק אדם אחד ליטרא של זהב. נטלו ר' חייא והושיבו אצלו וקרא עליו: מתן אדם ירחיב לו". (ראו דברינו כי ירחיב בפרשת ראה). גם המעשה של האשה שאיחרה להגיע לביתה בליל שבת משום ששמעה את דרשתו של רבי מאיר, אירע, כך נראה בבית המדרש הגדול שבטבריה (ראו סיפור המעשה בדברים רבה ה טו בערך השלום, מובא בדברינו שלום בין איש לאשתו בפרשת נשא). ראו ירושלמי מגילה פרק ג הלכה א (וכן הוא בפתיחתא יב של איכה רבה) שלצד הרס המקדש שרף אספסיינוס גם את "הבית הגדול - זה מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מתנין גדולותיו של הקב"ה". ראו גם בית המדרש הגדול של יששכר לעתיד לבוא: "ושרי ביששכר עם דבורה - מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר". ויש עוד.
  11. "בית המדרש הגדול" הפך עם הזמן, כנראה, לבית המדרש של החכם המקומי, מעין מרא דאתרא, ולאו דווקא של ערים מובילות דוגמת ציפורי וטבריה (או ירושלים מושב הסנהדרין). ראו מסכת ברכות פרק ד משנה ב: "רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי". ובגמרא ברכות כח ע"ב: "תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות וכו' ". שם, התפילה היא בינו לבין עצמו ואילו רבי שמעון, היה פותח את דרשתו בדברי כיבושין שנאמרו בפומבי ומכוונים יותר מכל, לעצמו. תזכורת עצמית לדרשן שיהיה רך כקנה ויזכה שדברי תורתו ייכתבו בלב שומעיו כספר תורה; ולא קפדן וקשה וגאוותן כארז שסופו להיכשל ולהכשיל. כך חשבנו לדרוש. אלא שבקריאת המעשה כולו שם, מדובר על מקרה שבו ר' שמעון בן אלעזר: "בא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים. ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר, א"ל: ריקה, כמה מכוער אתה. שמא כל בני עירך מכוערין כמותך". ר' שמעון פוגע באיש מסיבה לא ברורה (זחה דעתו עליו) ולאחר שהכיר בטעותו הוא מתנצל בפומבי בבית המדרש הגדול שלו. אז אין זו פתיחה לדרשה, אלא התנצלות חד-פעמית. ואפשר שבכל זאת, מכאן ואילך, אכן כך פתח ר' שמעון את דרשותיו ולימודו בבית המדרש הגדול שלו, במעין תזכורת לאירוע שקרה לו ונכשל בו וקבלה לעתיד. ראו דיון מורחב על סיפור זה כאן.
  12. וכן הוא באבות דרבי נתן נוסח א פרק יז: " ... וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה: משה, קח לך את יהושע ... לך ועמוד לו תורגמן וידרוש לפניך בראש גדולי ישראל". ראו גם הסיפור על תחילתו של ר' אליעזר בן הורקנוס באבות דרבי נתן נוסח א פרק ו ובבראשית רבה מב א (ובוודאי בתחילת פרקי דרבי אליעזר), שם מסופר "אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו" ורבן יוחנן בן זכאי מאיץ בר' אליעזר להמשיך את הדרשה במקומו, ועמד ר' אליעזר "ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם". דרשת הגדול, דרשה גדולה, היא גם לפי רוב הקהל כפי שראינו וגם לפי איכותו. אם כולם מתכנסים, גם הגדולים שם, גם אלה שאולי יכלו לדרוש לא פחות טוב מהרב הדורש, זו גדולתו של המעמד, של הדרשן ושל הקהל. לפיכך, המבחן של יהושע, ר' אליעזר וכל דרשן שבת הגדול ושבת בשבתו הוא להתכונן טוב, אבל לא לירא ולא לפחד מגדולי ישראל שיושבים בקהל. בן סירא אמר: "בגדול ממך אל תדרוש" (בראשית רבה ח ב), אבל אם מצרפים את עצתו של ר' שמעון על הקנה והארז, אם מכבדים את הקהל, אין לירא ואין לחשוש. ובכל זאת, אימת הציבור תמיד קיימת כפי שראינו במקרה של לוי בן סיסי בעיר סימוניא (בראשית רבה פא ב, בדברינו דרשות חכמים בציבור).
  13. סממן היכר לדרשה 'גדולה' לפני ציבור רחב הוא העמדת 'אמורא' הנקרא גם מתורגמן שמעביר בקול את דברי החכם היושב ודורש (המתורגמן תמיד עומד) ולעתים גם מוסיף האמורא דברי הסבר קלים ומתרגם. את זאת ראינו כבר במדרש הקודם, וכאן רבא שדרש בנושא הלכתי (שלא ניכנס לגופו) ובא רב פפא ומעמיד אותו על טעותו, מכנס שוב את הקהל ומעמיד אמורא ומתקן את דבריו הקודמים. כך גם אירע לרב נחמן כמסופר בעירובין טז ע"ב ולרבה בר רב הונא בגיטין מג ע"א ושוב לרבא בבבא בתרא קכז ע"א. מעניין לחשוב אם בדרשות בשבת הגדול ובפרט בשבת שובה נצלו רבני קהילות את המעמד לתקן דברים שאמרו אולי בטעות, להתנצל לפני הקהל וכו'. ועל תפקיד האמורא או המתורגמן יש להאריך בפעם אחרת. ראו סוטה מ ע"א, מועד קטן כא ע"א, קידושין לא ע"א, זבחים יח ע"א, ירושלמי ברכות ד א ועוד.
  14. נסיים, להוותנו, בדרשה גדולה קשה זו של מסירות הנפש, בה הגדול שבחבורת הילדים שנשבו היה צריך לדרוש להם כפי שדרש. דף זה נכתב לראשונה בשנת תשע"ד בה צוין שבעים שנה לפלישה הגרמנית להונגריה שהעלתה את הכוֹרֵת על יהדות הונגריה ושנה לאחר מכן שבעים שנה לתום מלחמת העולם השנייה בה נכחד כשליש מהעם היהודי. מי יודע בכמה דרשות "שבת הגדול", באירופה בשנות המלחמה הקשה והשואה האיומה, נאספו כל הקהל לבית המדרש המרכזי בעיר ושמעו בקול בכיות את דרשת הרב שמנסה לעודד את רוחם הקשה, לנסוך בהם תקווה או חו"ח להכינם לגרוע מכל. אנו שזכינו וזוכים לדרשות גדולות בשבת הגדול, בשבת תשובה ובכל שבתות השנה, מתוך חירות ועצמאות, מנוחת גוף ונפש, נזכור אותם.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה