פרשות השבוע

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: (ויקרא כו יב-יג).¹

וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: (ויקרא כו ט).²

 

בתפילותינו

ברכת הכהן הגדול ביום הכיפורים: "שנת תוליכנו קוממיות לארצנו".

בברכת אהבה שלפני קריאת שמע: "שתוליכנו (ותוליכנו) קוממיות לארצנו".

בברכת המזון: "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו".³

רשב"ם ויקרא כו יג – הוסר העול

קוממיות – כשהוסר העול זוקף את ראשו.⁴

שמות רבה כה ח פרשת בשלח – יציאת מצרים

… זהו שכתוב: "הולך צדקות ודובר מישרים … הוא מרומים ישכון וכו' "(ישעיהו לג טו).⁵ "הוא מרומים ישכון" – זהו שאמר הכתוב: "מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון" (שמואל א ב ח) מקים מעפר דל – אלו ישראל שהיו משוקעים בטיט ובלבנים במצרים והוציאן הקב"ה בקומה זקופה, שנאמר: "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כו יג), הוי: "מקים מעפר דל".⁶ סֵיקוֹסִים⁷ נתן הקב"ה ליעקב ואמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ" – כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה: "ופרצת ימה וקדמה" (בראשית כח יד)  הוי: "מקים מעפר דל".⁸ ורוממם הקב"ה על הכל … ראה מה כתוב: "ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו" (דברים א לא) – אמר להם: הרי רוממתי אתכם על כל העולם, אם תהיו עושים רצוני אני משרה אתכם במה שבראתי עד שלא נברא העולם: זה בית המקדש, שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" (ירמיה יז יב). שם אני מרומם אתכם, שנאמר: "וכסא כבוד ינחילם" (שמואל א ב ח).⁹

רש"ר הירש ויקרא כו יג – מתן תורה

גאולת מצרים שברה את עול מצרים מעלינו; אך מוטות העול עדיין היו על צווארנו, עוד נשאנו עמנו את כלי העבדות. ואף על פי שהשתחררנו לנצח מעול עבדות מצרים, אפשר היה להחליף עול זה באחר. עדיין היו בנו כל הנתונים לשאת עול עבדות מוסרית, חברתית, מדינית – במקום עול מצרים. רק מתן תורה שבר גם את "מוטות העול". באותה שעה זקף ה' את קומתנו לנצח והעניק לנו עצמאות וחירות. הוא נתן לנו, לפחות, את ההנהגה וההדרכה ללכת קוממיות בכל וכנגד הכל. "קוממיות" מסכם את כל התוצאה של קיום מצוות: זכינו בעצמאות ובגיאות – מול כוחות החושניות והטבע, מול כל כוח חברתי ומדיני.¹⁰

תנחומא ראה סימן ד – הברכות מאל"ף עד ת"ו

… שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו מעט ברכנו וכשבא לקללנו הרבה קללנו. כיצד? הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד והברכות י"א.¹¹ אמר רבי שמואל: מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות. כיצד? ברכות פתח באל"ף: "אם בחקתי תלכו" וסיים בתי"ו: "ואולך אתכם קוממיות" – שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו. והקללות, פתח בוא"ו: "ואם לא תשמעו" וסיים בה"א: "ביד משה" – בין וא"ו וה"א אין כלום.¹²

אבן עזרא ויקרא כו יג – הברכות בכללים והתוכחה בפרטים

קוממיות – בקומה זקופה. וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטיב יתברר לו דברי.¹³

בראשית רבה יב ו – מאדם הראשון לעתיד לבוא

רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר: אף על פי שנבראו הדברים על מליאתם,¹⁴ כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו. ועוד אינם חוזרים לתיקונם עד שיבוא בן פרץ … בשביל ו' דברים שיחזרו, ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות.¹⁵ זיוו מנין? שנאמר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה לא).¹⁶ חייו מנין? שנאמר: "כי כימי העץ ימי עמי וגו' " (ישעיה סה כב)¹⁷  … קומתו מנין? שנאמר: "ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כו יג). תני רבי חייא: בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה. רבי יודן אומר: מאה אמה כאדם הראשון, ר' שמעון אמר: מאתים אמה. ר' אלעזר בר' שמעון אמר: שלש מאות: קומה – מאה, "מיות" – מאתים. רבי אבהו אמר: תשע מאות אמה וכו'.¹⁸

בבא בתרא עה ע"א, סנהדרין ק ע"א – עוד על קוממיות לעתיד לבוא

"ושעריך לאבני אקדח" (ישעיהו נד יב) – כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים …¹⁹ מיתיבי: ואולך אתכם קוממיות – רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, שנאמר: "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל!" כי קאמר ר' יוחנן – לכווי דבי זיקא (לחלונות לכניסת אוויר).²⁰

העמק דבר ויקרא כו יג – הסרת העול עדיין איננה קוממיות

"ואשבר מוטות עולכם". הוא משל כמו שור שרגיל לישא עול שנוצר לזה, וראשו כפוי למטה כמו שיודע שהעול יהא מונח עליו, ואפילו בשעה שמסירים העול מעליו יודע שאחר שעה מוכן הוא שנית למשאו. עד שמשברים את העול לעיניו הוא בטוח שלא יחרוש עוד, ועדיין הוא בראש נמוך מרוב הרגלו לכך. עד שבא בעליו ומרגילו להגביה ראשו ולילך קוממיות, בזה אות ברור לו שאין בדעת בעליו לחרוש עמו לעולם. כך ישראל נוצרו לגלות כמבואר ברבה איכה על הפסוק: בת גלים – ברתא דגלואי, שהרי אברהם אבינו יצחק ויעקב הלכו בגלות ובטלטול.²¹ אבל בשעה שעושים רצונו של מקום, הקב"ה מבטיח: ואשבר מוטות עולכם – תבינו שאין לכם לחוש להתגברות אומות העולם לשעבד אתכם. וגם "ואולך אתכם קוממיות" בדעת גבוהה וחופשית כאלו בטוחים המה שלא ישתעבדו לעולם, ולמדנו מדהבטיח הכתוב שישבור העול שלהם שמע מיניה שבטבע שלהם מיועדים לגלות.²²

עלי תמר ירושלמי ברכות פרק ז הלכה ג – קוממיות בארצנו²³

בקובץ "נחשוני הָחוּלָה"²⁴ עמוד קפ"א שם מספר שמיסד המושבה התורני המופלא רבי פישל סולומון ז"ל היה אומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יוליכנו קוממיות בארצנו" במקום "לארצנו". ופעם נזדמנו שם הגרא"י קוק והגאון רי"ח זוננפלד והגרי"מ חרל"פ זצ"ל²⁵ והוא ברך כמנהגו בנוכחותם. והעירו ע"ז הגר"ח זוננפלד בהקפדה יתירה.²⁶ והוא השיב שנוסח זה הוא נוסח הגולה. אבל אנחנו שכבר זכינו לדור בקבע בארצנו יש לנו לומר קוממיות בארצנו.²⁷ ואחרי הדיון מצדדים שונים נתברר שגם המהר"ם חביב בעל מחבר ספר גט פשוט והגר"ח אבולעפיה מטבריה²⁸  היו נוהגים ככה וגם היו מדגישים בפרוש שכך חייב לנהוג כל הדר בארץ ישראל.²⁹

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

מים אחרונים: הנצי"ב (מחבר העמק דבר) ואפריים פישל סלומון חיו בערך באותה תקופה: סוף המאה ה- 19 תחילת המאה העשרים. זה כנציג יהודי הגולה שחייהם תלויים להם מנגד, חלקם גם חולם על הארץ; וזה כנציג חלוצי הארץ הדתיים מהיישוב הישן שבגבורה עילאית מנסים להיאחז בארץ ולהקים את מושבותיה. נראה שאין קונטרסט גדול משני הפירושים הקיצוניים שלהם לפסוק בפרשתנו. בעוד הנצי"ב מנסה לתת משמעות לפסוק בישיבה בגלות וטוען שהעול הוא "בטבע שלהם" והקוממיות היא משהו רוחני "בדעת גבוה וחופשית"; חלוצי הארץ המאמינים חשו את תחילתה של הקוממיות בארץ פשוטה כמשמעה וייחלו להגשמתה המלאה. וזכה הנצי"ב שהיה אוהב ציון במאד ליישוב של תורה ועבודה שנקרא על שמו בארץ ולא נותר אלא לנחש שאם היה מוזמן לשם היום, היה מברך "קוממיות בארצנו" בשמחה ובתקווה.

במחשבה נוספת, נראה לנו להאיר את כל ההתנגדות לשינוי הנוסח "קוממיות בארצנו" מהמדרשים על התפתחות ברכת המזון לאורך הדורות. ראו דברינו ברכת המזון בפרשת מסעי שם הרחבנו בנושא זה. ראו בפרט שם מדרש אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ז המקשר את שלוש הברכות הראשונות עם האבות: "למה בירכו ג' ברכות? להזכיר זכות האבות … הזן את הכל – להזכיר זכות אברהם … היה מכניס עוברי דרכים לביתו לפרנסו ולכלכלו … על המזון – להזכיר זכות יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים … הבונה ברחמיו – להזכיר זכות יעקב שעמד בבית אל ואמר: מה נורא המקום הזה וירא ויאמר זה שער השמים – זה ירושלם וכו' ". ברכת על הארץ ועל המזון שהיא העיקר ואם לא נאמרה לא יצא ידי חובתו (בדברינו שם), קשורה ליצחק אבינו שלא ירד מהארץ (ראו דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות). אם יהודי יושב כעת בארץ ומתנחל בה וזוכה לאכול מפריה כיצחק אבינו וברכתו "על הארץ ועל המזון" היא ממשית כאן ועכשיו, כיצד זה יחזור ויאמר "קוממיות לארצנו"? הרי תרתי דסתרי הם. יש כאן השלמה ברורה בין שני חלקים אלה בבכת המזון. מי שחי בחו"ל שברכתו "על הארץ ועל המזון" היא ברכה של תפילה ולא של הודאה (רק הברכה הראשונה היא של הודאה בחו"ל) פשיטא שיאמר "ותוליכנו קוממיות לארצנו" ובמשתמע שכשיזכה לעלות לארץ יברך את הברכה "על הארץ ועל המזון" כברכתו של יצחק אבינו ו"קוממיות בארצנו".. ומי שכבר זכה ואומר את ברכת "על הארץ ועל המזון כברכת הודאה וכיצחק אבינו, יאמר "שתוליכנו קוממיות בארצנו" ונזכה לחיים ריבוניים ולא עוד לגלות.