מועדי ישראל

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי: (ישעיהו פרק יב פסוק א).¹

מסכת נדה דף לא עמוד א – אין בעל הנס מכיר בניסו

דרש רב יוסף: מאי דכתיב: "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"? במה הכתוב מדבר – בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן – התחיל מחרף ומגדף.² לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני".³ והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם" (תהלים עב יח)?⁴ – אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו!⁵

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת חקת – נס אשדות הפסגה

"ואשד הנחלים" – ואשד הוא לשון שפך. הנחלים מקום מדרון כמו: אשדות הפסגה (דברים ג). ומשם היו באים עד הבאר. והיו ישראל אומרים שירה עליהם כדרך שאמר משה ובני ישראל שירה על הים. וראיה לדבריהם כי אלו המסעות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי, לא בארה ולא נחליאל ולא מתנה ולא במות, לפיכך דרשום חכמי ישראל למדרש נאה. וכן אמר דוד: "לעושה נפלאות גדולות לבדו" (תהלים קלו). לפי שאין בעל הנס מכיר בניסו.⁶

רד"ק תהלים פרק ט פסוק טו – הודאה רק על הניסים הגלויים

"לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ" – למען אספרה, כשאנצל משונאי אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון, כי שם תהיה ההודאה, והשירים והזמירות יֵאָמְרוּ שם, כי שם ישכון הכבוד. "אגילה בישועתך" – בישועה שתעשה עמי מכל שונא ושונא שיהיה לי … ומילת תהלתיך כתיב ביו"ד, כי רוצה לומר: תהילות רבות … דוד אמר: "אספרה כל תהלתיך", על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודאה לאל שהצילו מהאויבים. וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור, אמר (שם): מי ישמיע כל תהילתו?⁷ וכן היחיד לבדו הנסים שעושה הקב"ה עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר: "אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר" (תהלים מ ו).⁸ כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רז"ל (נדה לא א): בעל הנס אינו מכיר בניסו. וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך, אמר על הנסים שעשה עמו הגלויים והידועים לכל במלחמת האויבים.⁹

אור החיים במדבר פרק יג – הניסיון למרגלים

… גם ישכילו בריגולם אשר יפליא ה' להשפיל רמים עם גדול ורם רבים ועצומים, כדי שבעל הנס יכיר בניסו. ובזה נתחכם ה' בחסדו והרים מלפניהם מכשול כשיראו עמלק וגו' וילידי ענק וגו' ועוצם חוזק הערים הבצורות, לבל יפחדו. ויראו כי אין ירושתם בכח ישראל, אלא בכח הבורא אשר הכל יוכל כי הוא הנותן.¹⁰

רבינו בחיי שמות פרק ל פתיחה לפרשת כי תשא – ניסים נסתרים וסמויים

והענין הזה הוא יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה, עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים נסתרים, אין להם טבע ומנהגו של עולם לא ליחידים ולא לרבים … שאין לך כל יחיד ויחיד בישראל שלא יארעו לו בכל יום נסים נסתרים והוא אינו יודע, וכן דרשו רז"ל: (נדה לא א) אין בעל הנס מכיר בנסו. וכדי להורות שהנסים הנסתרים הם עם האדם בכל יום לכך בארו לנו רז"ל מאמר אחד, הוא שאמרו: (ב"מ מב א) "הנכנס למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשלח ברכה בכרי הזה". ואם מדד ואח"כ ברך, הרי זו תפלת שוא, שאין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי ולא בדבר השקול אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: (דברים כח, ח) "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך", בדבר הסמוי מן העין, כוונו חכמים לומר בזה שהנסים הנסתרים הם בכל יום ויום, ושהוא בדבר שאינו מנוי ומדוד …¹¹

פירושי סידור התפילה לרוֹקֵחַ הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו – בלי מלאכים

"לעושה נפלאות גדולות לבדו" – לפי שהזכיר אלהותו ואדונותו, אמר לעושה נפלאות. הם שמי השמים וכסא הכבוד והחיות והאופנים והשרפים והמלאכים. נפלאות גדולות מה שלא גילה לבני האדם. ועוד נפלאות גדולות שאין בעל הנס מכיר בניסו, זהו נפלאות גדולות לבדו, ולא שידע שום מלאך ושרף את נפלאותיו שעושה לבשר ודם כי אם הוא לבדו.¹²

ספר העיקרים מאמר ד פרק כג – אוהבי השם יתברך

ויש מן האנשים מי שיספיק לו עשיית התפילה בכוונת הלב, אמר דוד: "קרוב ה' לנשברי לב", "קרוב ה' לכל קוראיו".¹³ ויש שיהיו במדרגה יותר גדולה, שאפילו מה שלא יתפללו עליו ינתן להם, והיא מדרגת יראי השם, אמר הכתוב: רצון יראיו יעשה וגו', ומכל מקום צריך שיתפללו לפניו בפועל, ולפיכך סיים "ואת שועתם ישמע ויושיעם". ויש שיהיו במדרגה יותר גדולה, והם אוהבי השם יתברך, עד שאינן צריכים להתפלל אל השם יתברך שהוא מעצמו שומר אותם, וזהו שאמר אחר זה: "שומר ה' את כל אוהביו", ואמרו רבותינו ז"ל: "עושה נפלאות לבדו", כביכול אין בעל הנס מכיר בנסו, וזאת היתה מדרגת אברהם אבינו עליו השלום.¹⁴

ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצז – לסמוך גאולה לגאולה¹⁵

ואפשר דכשהוא נס לכל ישראל, כנסים הכתובים במגילת תענית, אז מודה מהר"ש הלוי דנס הנעשה באדר פשוט, כשתגיע שנה מעוברת יעשוהו באדר שני, דמסמך גאולה לגאולה עדיף, דהוו תרווייהו גאולה דרבים … וגם אין לחוש דיבטלו לאיזה סיבה. דהא איכא למיחש, כשבעל הנס מכיר בניסו והוא באחד, אבל בנס כל ישראל לא חיישינן שיתבטלו מלעשותו, ועבדינן ליה באדר שני כפורים.¹⁶

חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קנה – לתקן בהסכמה יום לציון הנס

מי שאירע לו נס, וכל שכן בני עיר, יכולין לתקן בהסכמה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים …  (והפ"ח בסי' תצ"ז חולק עליו בסעיף י"ד). ונראה לי דאותה סעודה שעושין בשביל הנס, היא סעודת מצוה אף לפי דבריו, כמו שכתב בים של שלמה בבא קמא סימן ל"ז, דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ה' היא סעודת מצוה ע"ש, דלא כמו שכתב הפרי חדש דהוי סעודת רשות, שלא ראה דברי היש"ש, שלא נדפס בימיו. ועוד נראה לי דלא כפ"ח, שהרי רב יעב"ץ לא התענה בתשעה באב שנדחה כראב"צ, מפני שיום טוב שלו הוא.¹⁷

פנים יפות שמות י ב פרשת בא – מה טוב הוא אשר אנו גאולי ה'¹⁸

ומה שאמר שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ענינו הוא אעפ"י שהוא נסתר מעינינו הוא חסד הגדול יותר שאין אתנו יודע מהצער כמו בעת ההיא, כשאחז"ל [נדה לא א] אין בעל הנס מכיר בניסו. ולפי"ז יש לפרש מה שאמר דוד המלך עליו השלום בסימן ק"ז הודו לה' וגו' יאמרו גאולי ה' וגו', פירוש יש לנו להודות לה' לעולם על החסד הטוב שעושה עמנו בכל דור ודור, כמו שאמר שעומדים עלינו וגו'. והיינו דאמר יאמרו גאולי ה' שיחשבו בלבם בכל דור ודור שגאלם, כאילו היה כבר ביד הצר כמו בעת ההיא, וגאל אותנו מידו. ומה טוב הוא אשר אנו גאולי ה' ומצילנו. וזהו שאמר: "אשר גאלם מיד צר" – שיחשבו בלבם כאילו גאלם מיד צר.¹⁹

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,²⁰ שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.²¹ לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו: הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה:

חג חירות ועצמאות שמח,

נפנוף קל וטעים

מחלקי המים²²

מים אחרונים: מן הסתם איננו הראשונים לקשר את האמרה: "אין בעל הנס מכיר בניסו" עם יום העצמאות, והושפענו מדברים שקדמונו שרים אחר נוגנים. אלא שאיננו זוכרים היכן ומתי. ומי שיזכירנו טובות זכרונות יבורך בכל מילי דמיטב. ואי אפשר לבית המדרש בלא חידוש.

שמענו מפי זאב ארליך (ז'אבו) שאמר בשם אורי אליצור ז"ל שנס הוא המוט עליו מתנוסס הדגל.²³ דגל המחנה, החטיבה, החייל וכו'. ראה דברינו איש על דגלו בפרשת במדבר. האיש ההולך בראש המחנה והנושא את הנס ועליו הדגל ('מפה' בלשון המדרש המתאר את דגלי השבטים), אינו מביט בדגל שמעל לראשו. כל ההולכים והבאים אחריו מביטים בדגל – בנס המתנוסס בראש, ורק נושא הדגל / הנס מסתכל קדימה אל הדרך בה הוא מוביל את המחנה ואינו רואה את הנס שהוא נושא. זו המשמעות של "אין בעל הנס מכיר בניסו" – אין נושא הנס מביט בנס שהוא נושא. הבאים אחריו רואים, הוא לא. והנמשל לדורות ברור.

"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס / אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ / אֲפִילּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם /רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו / וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת. (יהודה עמיחי, "ניסים")

("ניסים" מאת יהודה עמיחי)