פרשות השבוע

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (שמות לד ו-ז).¹

ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (במדבר יד יח).²

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: (שמות כ ה).³

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: (דברים כד טז).⁴

הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה: (יחזקאל פרק יח פסוק כ).⁵

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו  מסכתא דבחדש פרשה ו – מידת הטוב מרובה⁶

"פוקד עון אבות על בנים", בזמן שאינן מסורגין.⁷ או בזמן שהן מסורגין? הא כיצד?⁸ רשע בן רשע בן רשע; רבי נתן אומר: קוצץ בן קוצץ בן קוצץ.⁹ כיון ששמע משה את הדבר הזה: "ויקוד ארצה וישתחו" (שמות לד ח). אמר: חס ושלום, אין בישראל רשע בן רשע בן רשע.¹⁰ – כשם שמידת פורענות לארבעה דורות, כך מדת הטוב לארבעה דורות? תלמוד לומר: "לאלפים". אי לאלפים, שומע אני מיעוט אלפים שניים? תלמוד לומר: "לאלף דור" (דברים ז ט), לאין חקר ואין מספר.¹¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ – אב צדיק יכול לתלות עד ריבעים

כתוב אחד אומר: "פוקד עון אבות על בנים" וכתוב אחד אומר: "אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב" (יחזקאל יח כ), אם היו אבות זכאין תולה להן ואם לאו אין תולה להן.¹² מושלו משל למה הדבר דומה? לאחד שלוה מן המלך מאה מנה וכפר בו.¹³ בא בנו ולוה מן המלך מאה מנה וכפר בו, ובא בן בנו ולוה מן המלך מאה מנה וכפר בו. לרביעי אין מלוין אותו מפני אבותיו שהיו כפרנין. וכן הוא אומר: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה ז), אל תהי קורא "עונותיהם סבלנו", אלא "עונותינו סבלנו". מי גרם לנו לסבול עונות נפשינו? אבותינו שהיו כפרנין.¹⁴

"פוקד עון אבות על בנים", יכול על יוצאי ירך בלבד? תלמוד לומר: ועל בני בנים. יאמר זה שאילו כן, הייתי אומר: הא אין תולה, אלא להן בלבד. מנין לשלושה וארבעה דורות? תלמוד לומר: "על שלשים ועל רבעים לשנאי".¹⁵

ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קיב – הדין המיוחד של עבודה זרה

"הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו לא)¹⁶ … או אפילו עשה תשובה?¹⁷ תלמוד לומר: עוונה בה – ולא כל זמן שעשה תשובה … ר' ישמעאל אומר: עוונה בה למה נאמר? לפי שהוא אומר "פוקד עון אבות על בנים" (שמות כ ה) – יכול אף ע"ז תהא נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים? תלמוד לומר: עוונה בה.¹⁸

מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב – מעדות ועד ערבות

גמרא. מנהני מילי?¹⁹ – דתנו רבנן: "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד טז), מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות – הרי כבר נאמר: "איש בחטאו יומתו". אלא, לא יומתו אבות על בנים – בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות – בעדות אבות.²⁰ ובנים בעון אבות לא? והכתיב: "פוקד עון אבות על בנים!" (שמות לד) – התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: "ואף בעונות אבותם אתם ימקו" (ויקרא כו לט)  – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.²¹ … ולא? והכתיב: "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו לז) – איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! – התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.²²

מסכת ברכות דף ז עמוד א – צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: שלושה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו. בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו … בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו … בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר: "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" (שמות לג יג); אמר לפניו: ריבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו? אמר לו: משה, צדיק וטוב לו – צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו – צדיק בן רשע, רשע וטוב לו – רשע בן צדיק, רשע ורע לו – רשע בן רשע.²³

איני? והא כתיב: "פוקד עון אבות על בנים", וכתיב: "ובנים לא יומתו על אבות" ורמינן קראי אהדדי ומשנינן: לא קשיא, הא – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא – כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם!²⁴ אלא, הכי קאמר ליה: צדיק וטוב לו – צדיק גמור, צדיק ורע לו – צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו – רשע שאינו גמור, רשע ורע לו – רשע גמור.²⁵

במדבר רבה יט לג פרשת חקת – משה מלמד את הקב"ה

זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה ואמר לו: למדתני.²⁶ אמר לפניו: רבש"ע, מנין ישראל יודעין מה עשו? לא במצרים נתגדלו? וכל מצרים עובדי עבודת כוכבים הם! וכשנתת את התורה לא נתת אותה להם ואף לא היו עומדין שם … ולא נתת אותה אלא לי … וכשנתת את הדברות לא נתת להם. לא אמרת "אני ה' אלהיכם", אלא "אנכי ה' אלהיך", לי אמרת! שמא חטאתי? אמר לו הקב"ה: חייך יפה אמרת, למדתני. מכאן ואילך אני אומר בלשון "אני ה' אלהיכם".²⁷

השנייה, כשאמר לו הקב"ה: "פוקד עון אבות על בנים". אמר משה: רבש"ע כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלין מעונות אביהם? תרח עובד צלמים ואברהם בנו צדיק. וכן חזקיה צדיק ואחז אביו רשע. וכן יאשיה צדיק ואמון אביו רשע. וכן נאה שיהו הצדיקים לוקין בעון אביהם?! אמר לו הקב"ה: למדתני, חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות" (דברים כד טז), וחייך שאני כותבן לשמך שנאמר: "ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ה' וגו' ". (מלכים ב יד).²⁸

השלישית כשאמר לו הקב"ה עשה מלחמה עם סיחון … ומשה לא עשה כן … א"ל הקב"ה: חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ י).²⁹

במדבר רבה ט מח פרשת נשא – משל הכהן ומגילת הסוטה

"וכתב האלות האלה הכהן" – זה משה. "בספר" – זה הלוח שהיה כתוב בו: "פוקד עון אבות". וכי הוא כתבן? והלא הקב"ה כתבן! אלא לפי שטעו ישראל, לא נתנן הקב"ה אלא למשה. כמו שאתה אומר: "ויתן אל משה" (שמות לא יח). ולכך נקראו על שמו כאילו הוא כתבן.³⁰

מסכת מכות דף כד עמוד א – בא יחזקאל וביטלה

אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר: "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" (דברים לג כח) – בא עמוס וביטלה, שנאמר: "חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא" … משה אמר: "ובגויים ההם לא תרגיע" (דברים כח סה) – בא ירמיה ואמר: "הלוך להרגיעו ישראל" (ירמיהו לא א). משה אמר: "פוקד עון אבות על בנים" (שמות לד ז) – בא יחזקאל וביטלה: "הנפש החוטאת היא תמות" (יחזקאל יח כ). משה אמר: "ואבדתם בגויים" (ויקרא כו לח) – בא ישעיהו ואמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור" (ישעיהו כז יג).³¹

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות לד ז – מאריכים לאב בזכות הבן

פוקד עוון אבות – גם זאת מדת רחמים, שיאריך לאב עד בוא הבן. ואם הבן טוב לא יפקד עון האב עליו.³²

משנת רבי אליעזר פרשה ה עמוד 95 – מידת הרחמים

"פוקד עון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים". אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים, שהוא פוקד את רשע האב עליהן, שאין זה מדת הדין. ואין אתה יכול לומר שהוא תופס כל אחד בחובתו, שאין כאן מדת רחמים.³³ ואיזו היא מדת רחמים? תולה לאב עד ארבעה דורות. שאם היה אחד מן הארבעה דורות צדיק, הרי האב ניצל. לא נמצא אחד מן הארבעה דורות צדיק, כל אחד ואחד נתפס על מעשיו.³⁴

שלא תאמר "פוקד עון אבות" לשון קצף הוא. אלא צא ולמד משלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן: דבר הלמוד מעניינו. במה כל הענין מדבר? ברחמים. שנאמר: "ה' ה' אל רחום וחנון". כשהוא אומר: "פוקד עון אבות על בנים", לשון רחמים הוא – שהוא תולה לאבות עד ארבעה דורות, שאם היה אחד מן הארבעה דורות צדיק, הרי הוא מצילן.³⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו מדרש בראשית רבתי פרשת וישב עמוד 177 בוויכוח הגדול שהיה בין מידת הדין והמלאך מיכאל, באשר לאחריות הדורות על חטא מכירת יוסף, שאם השבטים לא נענשו, מישהו חייב היה ליתן את הדין. ואלה כידוע עשרה הרוגי מלכות. ושם הדברים הפוכים. מיכאל טוען "לא יומתו אבות על בנים", ומידת הדין טוענת "פוקד עוון אבות על בנים" גם אם זה יותר מארבע דורות. הדין חייב להיעשות. הפוך מכל מה שראינו. ונראה שמדרש זה שייך למדרשי "צידוק הדין". ראו שם!