פרשות השבוע

מים ראשונים: הכוונה כאן ל-יג מידות של רחמים ולא ל-יג מידות בהן התורה נדרשת. גם שם, אגב, יש את היחס 7/13. ראה ספרא ברייתא דרבי ישמעאל: "הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה, קל וחומר, וגזרה שוה, ושני כתובים, וכלל ופרט, וכיוצא בו במקום אחר, ודבר למד מענינו, אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה". שם הייתה, כך נראה, הרחבה מ-7 ל-13 ואילו כאן יש רדוקציה מ-13 ל-7 כפי שנראה. ולא נאמרו דברי פתיחה אלה אלא לחידודי מילתא (מגילה ו ע"ב).

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:  (שמות לד ו-ז).¹

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (במדבר יד יח).²

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: (שמות כ ה-ז).³

וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: (תהילים פו טו).⁴

ראש השנה יז ע"ב

"ויעבור ה' על פניו ויקרא" – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.⁵

"אל רחום וחנון" – אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: "הנה אנכי כורת ברית" (שמות לד י).⁶

מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א

"וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו" – מה ראה משה? רבי חנינא בן גמלא אמר: ארך אפים ראה, ורבנן אמרי: אמת ראה. תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה, דתניא: כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וכותב ארך אפים. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? – אמר לו: אף לרשעים. אמר ליה: רשעים יאבדו. – אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי, ארך אפים לצדיקים?⁷

רמב"ן במדבר פרק יד פסוק יז

והזכיר במדות "ארך אפים ורב חסד" ולא הזכיר "אמת", כי במדת אמת יהיו חייבים.⁸ ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו, ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב … בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד … ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים. ולא ידעתי למה לא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה.⁹

ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו "סלחתי כדבריך" שאהיה להם ארך אפים ורב חסד. והזכיר "פוקד עון אבות", לאמר שאם יראה שלא למחות עונם יפקוד עון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם, ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד עונם על זרעם … ואמר "סלחתי כדברך" לעם בכללן שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.¹⁰

מסכת יומא דף סט עמוד ב

ורב מתנא אמר: "האל הגדול הגיבור והנורא". (נחמיה ט לב)¹¹. והא דרב מתנא מטייא לדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? – שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר: "האל הגדול הגיבור והנורא" (דברים י יז). אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא.¹² אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבנין, איה גבורותיו? לא אמר גיבור.¹³ אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים.¹⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נושא קרוב ומשלים לדף זה הוא "סלחתי כדברך – ואולם" שגם לו הקדשנו דף מיוחד בפרשה זו. הסליחה לא הייתה שלימה וכשמשה מבקש "סלח נא" הוא כבר מבין זאת ולפיכך אולי גם לא מבקש מעבר למה שיודע שיכול לקבל. "ואולם …" עומד ומהדהד כנגד "סלחתי כדברך" והוא גם שפוגם בי"ג המידות וגורם למשה להתמקד בשבע ובהן בעיקר "ארך אפים". וממנו למדו כאמור הנביאים ליטול מהסל את הנחוץ והראוי לפי מחשבתם הטובה באותו מקום ובאותה שעה. ואנחנו אומרים את הרשימה המלאה כמשה הראשון. לא מפני שאנחנו טובים ממשה (השני) ומהנביאים, אלא אדרבא, משום שאין בנו כח לתקן ולחדש תפילות ולכוון למקום ולשעה.

מים אחרונים 2: שונה אזכור המידות ביונה משאר הנביאים ובפרט ממשה. משה מתפלל י"ג מידות כריצוי ובקשת סליחה לדורות, ואילו יונה "מתפלל" כנגד הסליחה – על שהקב"ה סלח לאנשי נינוה, ככתוב בראש פרק ד בספר יונה: "וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ:  וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי"? עד כדי כך כעס יונה על שנסלח לאנשי נינוה?! ואם כך יש גם לשאול: למה נבחרה הקריאה בספר יונה במנחה של יום הכיפורים בעת "כי פנה יום"? הרי יונה כעס על התשובה של אנשי נינוה. תשובה חלקית נמצאת בדברינו אנשי נינוה ביום הכיפורים. ראה בפרט מים אחרונים שם.

מים אחרונים 3: באשר לביטויי "אמת מארץ תצמח" וכן שחותמו של הקב"ה הוא אמת, הנה פרפראות לחכמה.¹⁵ כנגד "אמת מארץ תצמח" (תהלים פה יב) מקובל להציג את האמרה "לשקר אין רגליים". מדוע? משום שלאותיות אמ"ת יש רגליים (בסיס) טוב להעמידן על השורה (על השיטין) ולכתוב אותן כיאות. אבל לאותיות שק"ר אין שתי רגליים להעמידן יציב על השיטה.¹⁶ ראה מקור בגמרא שבת קד ע"א: "מאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה? – קושטא – קאי, שיקרא – לא קאי". ושם גם שאותיות אמ"ת פרושות על פני כל האל"ף בי"ת: תחילה, אמצע וסוף, בעוד שאותיות שק"ר צמודות זו לזו? משום שהאמת היא נדירה  והשקר שכיח.¹⁷ מכאן ל"חותמו של הקב"ה שהוא אמת". ראה בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה פא: "מהו חותמו שלהקב"ה אמת? … אמר ר' שמעון בן לקיש: אלף בראש האותיות תיו בסופן שלאותיות מ' באמצען, על שם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים". אבל מ"ם שהיא האות ה-13 אינה אמצע של 22 האותיות? םתור את החידה. רמז: מנצפ"ך.