שבע מידות כנגד יג מידות

מים ראשונים: הכוונה כאן ל-יג מידות של רחמים ולא ל-יג מידות בהן התורה נדרשת. גם שם, אגב, יש את היחס 7/13. ראה ספרא ברייתא דרבי ישמעאל: "הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה, קל וחומר, וגזרה שוה, ושני כתובים, וכלל ופרט, וכיוצא בו במקום אחר, ודבר למד מענינו, אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה". שם הייתה, כך נראה, הרחבה מ-7 ל-13 ואילו כאן יש רדוקציה מ-13 ל-7 כפי שנראה. ולא נאמרו דברי פתיחה אלה אלא לחידודי מילתא (מגילה ו ע"ב).

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:  (שמות לד ו-ז).1

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר: ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל  שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים: (במדבר יד יח).2

וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: (תהילים פו טו).3

 

ראש השנה יז ע"ב

"ויעבר ה' על פניו ויקרא" – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.

"אל רחום וחנון" – אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: "הנה אנכי כורת ברית" (שמות לד י).4

מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א

"וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו" – מה ראה משה? רבי חנינא בן גמלא אמר: ארך אפים ראה, ורבנן אמרי: אמת ראה. תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה, דתניא: כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וכותב ארך אפים. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? – אמר לו: אף לרשעים. אמר ליה: רשעים יאבדו. – אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי, ארך אפים לצדיקים?5

רמב"ן במדבר פרק יד פסוק יז

והזכיר במדות "ארך אפים ורב חסד" ולא הזכיר "אמת", כי במדת אמת יהיו חייבים.6 ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו, ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב … בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד … ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים. ולא ידעתי למה לא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה.7

ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו "סלחתי כדבריך" שאהיה להם ארך אפים ורב חסד. והזכיר "פוקד עון אבות", לאמר שאם יראה שלא למחות עונם יפקוד עון אבות על בניהם ולארך אפים יקחם, ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד עונם על זרעם … ואמר "סלחתי כדברך" לעם בכללן שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.8

מסכת יומא דף סט עמוד ב

ורב מתנא אמר: "האל הגדול הגיבור והנורא". (נחמיה ט לב)9. והא דרב מתנא מטייא לדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? – שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר: "האל הגדול הגיבור והנורא" (דברים י יז). אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא.10 אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבנין, איה גבורותיו? לא אמר גיבור.11 אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים.12

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 06/06/2018

הערות שוליים

  1.  בזיהוי יג המידות יש שיטות רבות. ראה שטיינזלץ בגמרא ראש השנה יז ע"ב שסיכם את כל השיטות (תשע במספר!). ובספר התודעה הביא כשיטה פשוטה את הזיהוי הבא: ה', ה', אל, רחום, וחנון, ארך אפים, ורב חסד, ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון, ופשע, וחטאה, ונקה לא ינקה. ואנו לא אומרים "לא ינקה". וזה נושא נפרד ורחב מיני ים ואכמ"ל.
  2. כאן, בפרשתנו, חוזר משה על המידות שכבר הזכיר בספר שמות אבל רק על חלק מהן. כמה? תלוי בשיטה לפיה מונים את המידות בספר שמות. אבל נוכל לומר, לפי רוב השיטות, שמשה מחסיר את המידות הבאות: אל, רחום, חנון, אמת, נוצר חסד לאלפים, חטאה ומכאן לקחנו את הכותרת "שבע מידות". והשאלה המתבקשת היא מדוע מזכיר כאן משה רק חלק מהמידות? בפרט שהוא מקדים לפסוק זה את הפסוק הפותח ואומר: "ועתה יגדל נא כוח אדני כאשר דברת לאמר", היינו הוא עצמו מאזכר את האירוע של ספר שמות ואת יג המידות שנאמרו שם. אז מדוע הוא מקצר כאן ואיננו מזכיר את כל יג המידות? אם "יגדל", למה יקטן? ומהו "לאמר"?
  3. בעל ספר תהלים משתמש במטבע הלשון שיסד משה. כאן ובעוד שני מקומות: פרק קג פסוק ח ופרק קמה פסוק ח. וכן הוא במקומות רבים בתנ"ך: יואל ב יג: "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה", יונה ד ב: "כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה": נחום א ג: "ה' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה" וראה גם נחמיה ט יז ועוד. ומכל מובאות אלה, אנו למדים שהנביאים והכתובים הלכו בדרכו של משה של פרשתנו ומשתמשים במטבע הלשון המקורית של משה של ספר שמות, אך באופן סלקטיבי. שים לב שיואל ויונה גם מוסיפים מידה "ונחם על הרעה" שאמנם מוזכרת בספר שמות, אבל לא כמידה של הקב"ה, אלא כפעולה ומעשה (הרבה לפני אזכור יג המידות ע"י משה) – "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב יד) והנביאים שהיו הרבה שנים לאחר המעשה ראוה כמידה נוספת.
  4.  מדרש זה מעצים את קושייתנו. אם זהו סדר התפילה שלימד הקב"ה את משה לומר "כל זמן שישראל חוטאים", אם ה' נאמר פעמיים: אחד לפני שהאדם חטא ואחד "לאחר שיחטא ויעשה תשובה", אם "ברית כרותה ליג מדות שאינן חוזרות ריקם", מדוע באמת לא אמר משה אותן במלואן? מדוע הזכיר שם ה' (מידת הרחמים) רק פעם אחת? מדוע לא הזכיר "רחום וחנון"?
  5.  הדגש הוא על ארך אפים - זו המידה העיקרית. בדרך זו של הגמרא הלכו רבים מפרשני המקרא בראשם רש"י ואף חברו את הדברים עם הפסוק הקודם "ועתה יגדל נא כוח אדני כאשר דברת לאמר" ולא ראו בו קושי, כמונו, אלא אדרבא, פתרון וחיזוק. מידת אריכות אפים היא ה"יגדל נא". ראה אבן עזרא במדבר יד יז: "יגדל נא - קרוב מאריכות אפים, כי כל מי שהוא ארך אפים, יש לו כח גדול לשבור כעסו". ורשב"ם שם: "יגדל נא כח ה' - להאריך אפך, כדכתיב: טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".
  6.  זה אותו משה של "יקוב הדין את ההר" (סנהדרין ו ע"ב). "אבל אהרון אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו" (שם) וגם בין ישראל ובין אביהם שבשמים. האם אהרון היה נוהג אחרת ממשה? והקב"ה עצמו? ראה בראשית רבה ח ה: "א"ר סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא ... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים ... מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ ... אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולמים מה אתה מבזה חותם שלך?! תעלה אמת מן הארץ, זהו שכתוב "אמת מארץ תצמח". יאמר לך משה: הקב"ה יכול להשליך את האמת ארצה, אבל אני לא. אדרבא, מבחני הוא להצמיח את האמת. אני לא יכול לומר: "ואמת" וגם לא "נוצר חסד לאלפים" שהרי הבנים בגדו כאן בברית עם האבות. וכבר עמדו המדרשים והפרשנים על ההבדל הגדול שבין חטא העגל שם מוזכרים האבות ובין חטא המרגלים שאינם ואכמ"ל.
  7.  משה מזכיר רק את המידות השייכות לעניין ובודאי לא אלה שעלולות חו"ח לקטרג. בדרך זו הלך גם אבן עזרא (או ההפך, רמב"ן בעקבות אבן עזרא) בפירושו לשמות לד ו: "ולא הזכיר השם השני שהוא תאר, כי השם רצה להשמיד, ולא אל, כי אין צורך להזכיר המידה הזאת, ולא רחום כי ישראל לא היו פתאים. ולא חנון. כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם. והזכיר ארך אפים. כי היו רשעים. ורב חסד. לכל הוא. ולא הזכיר ואמת, כי היו חייבים. והזכיר נושא עון ופשע. ולא הזכיר וחטאה, כי לא היו שוגגים". וכך גם בפירושו על הפסוק בתהילים (פרק קג פסוק ח) ששם דוד מזכיר רק חלק מהמידות: "הזכיר מהשלוש עשרה מדות מה שצריך לו על דבר תחלואיו כאשר עשה משה בעת תפילתו כי לא הזכיר רחום וחנון ולא ה' נוצר חסד לאלפים וכבר פירשתי הטעם במקומו ודוד הזכיר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד והזכיר נוצר חסד לאלפים וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו". וראה גם פירוש אור החיים שהולך בדרך דומה לרמב"ן ולאבן עזרא וכן משך חכמה בפרשתנו.
  8.  כאן צועד רמב"ן צעד משמעותי נוסף. אזכור חלקי וסלקטיבי של יג המידות גורר גם סליחה סלקטיבית וחלקית: "סלחתי כדברך". כמו שבקשת. בקשת על מידת "ארך אפים", תקבל סליחה של אריכות אפים. לא כלייה גמורה. לא "אכנו בדבר ואורישנו" האבות ולא הבנים. אבל גם לבנים תמיד ייזכר העניין כתמרור אזהרה ואם יחטאו גם הם, איגלאי מילתא למפרע שיש כאן "בכייה לדורות", כפי שאכן קרה. וכך גם פירש אור החיים: "לא סלחתי על העוון בהחלט, אלא כדברך שלא אהרגם כאחת ... אבל על כל פנים יעשה בהם משפט באריכות פנים" וכן ברשב"ם: "סלחתי - סולח אני עכשיו ... שלא אכנו בדבר בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה". האם טעה משה כשביקש רק על אריכות אפים? האם זה הסיכון שצריך לקחת מי שהאמת נר לרגליו? או שמא ידע משה שאם יבקש את כל יג המידות לא יקבל גם את זו? עכ"פ, קצת פלא הוא שאנחנו משתמשים בפסוק זה בימי הסליחות והרחמים במובן של סליחה מלאה, ללא שום "מגבלה".
  9.  הגמרא שם דנה בפסוק מספר נחמיה (ח ו): "ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול" ומציעה מספר הסברים מהו "הגדול", כולל דעה שעזרא השתמש בשם המפורש (מחוץ לבית המקדש). ורב מתנא, בגמרא שלנו מציע פירוש צנוע יותר שעזרא החזיר את הנוסח "האל הגדול הגיבור והנורא" כמו שאמר משה..
  10.  פרק לב פסוק יח בירמיהו: "עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור ה' צבאות שמו".
  11.  דניאל פרק ט פסוק ד: "ואתפללה לה' אלהי ואתודה ואמרה: אנא אדני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו". שים לב שגם בדניאל וגם בירמיהו יש אזכור חלקי ועקיף של יג המידות בהן אנו עוסקים.
  12.  מדרש זה יכול, אולי, לשמש מפתח להבנת הנושא שלנו. אנשי הכנסת הגדולה, אשר הלכו ותקנו את נוסח התפילה, חוזרים אל הנוסח הראשון של משה. כך בתארי הקב"ה (לא להפחית וגם לא להוסיף, ראה ברכות לג ע"ב) וכך גם במידותיו. ברגע שאומרים נוסח קבוע, אולי לא תמיד זו "אמת מוחלטת", אבל זה הנוסח. ובאשר לאמת, זו הרי תלויה גם בנקודת הראות של האדם. מי שרוצה יכול לראות את גבורתו של הקב"ה ואת נוראותיו גם ברגעים קשים (ראה בהמשך הגמרא שם: "ואלו הן נוראותיו? - שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות"). דניאל, ירמיהו והנביאים בהם פתחנו: נחום, יואל, יונה ובעל ספר תהילים, הולכים בדרכו של משה של פרשתנו, בדרך האמת. (ראה בהמשך הגמרא שם: "ורבנן (ירמיהו ודניאל) היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה? - אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בקב"ה שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו", ולפי פירוש רמב"ן הם מסתמכים על משה עצמו שמשנה משיטתו כדי לא לכזב!). אבל הם גם חיים בתקופה בה מטבע הנוסח עוד לא הוטבעה. לעומתם, אנשי הכנסת הגדולה, חז"ל ומסדרי התפילה לדורותיהם, הולכים בדרכו של משה של ספר שמות, חוזרים אל השורשים ורואים דווקא בארך אפים של הרשעים, כולל עבודה זרה שהלכה והתגברה בארץ ישראל באותה תקופה (ברכות נז ע"ב), את מידותיו של הקב"ה. ממשה של פרשתנו, מהנביאים לומדים שהאדם צריך לכוון לאותן מידות הרלוונטיות למצב המסוים בו הוא נמצא, בבחינת "נא כל מידה נכונה", ולא לומר את יג המידות כ"צפצוף הזרזיר" (כוזרי ב כד). אבל הנוסח הוא של משה של ספר שמות, זה נוסח הברית: "הברית אשר כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם".