פרשות השבוע

וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ־לוֹ: (תהלים עח לו).¹

פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל: (ירמיהו כ ז).²

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יג – גניבת דעת ולב בית דין³

…⁴ וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז). כביכול, ונגנב לב בית דין בידן, שנאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי … כל הימים" (דברים ה כו);⁵ ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר: "ויפתוהו בפיהם – ולבם לא נכון עמו" (תהלים עח לו).⁶ ואף על פי כן: "והוא רחום יכפר עוון", ואומר: "כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל־חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב־רָע" (משלי כו כג).⁷

שמות רבה מב ח – כמה זמן "היו עם הקב"ה"

"סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים" (שמות לב ח) …. אמר ר' שמעון בן יוחאי: י"א יום היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מתחשבים האיך לעשות את העגל …ר' שמעון בן חלפתא אומר: שני ימים … ר' יהודה בר' אלעאי אומר: יום אחד … ר' מאיר אומר: אף לא יום אחד היה, אלא היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם: נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו".⁸

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא י' הדברות קמייתא – הקב"ה הוא שפיתה את ישראל

כתיב: "פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל" (ירמיה כ ז), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, פיתיתני עד שנתתה לי את התורה ונתתה על צוארי עול מצות ונענשתי בהם. אילו לא קבלתי את התורה הייתי כאחת האומות – לא שכר ולא עונש.⁹ אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, שדילתני¹⁰ בסיני ואמרת לי: "אנכי ה' אלהיך", והייתי סבורה שהוא רפה; חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל – "כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא" (שמות כ ה).¹¹ שדילתני בסיני ואמרת לי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", והייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל – "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב יט).¹² שדילתני בסיני ואמרת לי: "לא תשא" והייתי סבורה שהוא רפה; וחזקתני – "כי לא ינקה ה' " (שמות כ ז).¹³ שדילתני בסיני ואמרת לי: "זכור את יום השבת לקדשו", הייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל – "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד).¹⁴ שדילתני בסיני ואמרת לי: "כבד את אביך ואת אמך", חזקתני ותוכל – "מקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא יז).¹⁵ שדילתני בסיני: "לא תרצח", חזקתני ותוכל – "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" (בראשית ט ו).¹⁶ שדלתני בסיני: "לא תנאף", חזקתני ותוכל – "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ י).¹⁷ שדלתני בסיני: "לא תגנוב", חזקתני ותוכל – "גונב איש ומכרו מות יומת" (שמות כא טז).¹⁸ שדלתני בסיני: "לא תענה ברעך עד שקר", חזקתני ותוכל – "ועשיתם לו כאשר זמם" (דברים יט יט).¹⁹ שדילתני בסיני: "לא תחמוד" והייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל – "אל תחמוד יופיה … כן הבא על אשת רעהו לא ינקה וגו' " (משלי ו כד עד כט).²⁰

שיר השירים רבה פרשה א (וילנא סימן ב, דונסקי סימן יג) – פיתוי בנשיקה

"ישקני מנשיקות פיהו".  אמר רבי יוחנן: מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקב"ה, על כל דיבור ודיבור, ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבל אתה עליך את הדיבור הזה? כך וכך דינין יש בו ,כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, כך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל: הן. וחוזר ואומר לו: מקבל אתה אלוהותו של הקב"ה? והוא אומר לו: הן והן. מיד היה נושקו על פיו. זהו שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" (דברים ד לה) – על ידי שליח.²¹ ורבותינו אומרים: הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבלני אתה עליך? כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינין יש בי, כך וכך עונשין יש בי, כך וכך גזרות יש בי, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך קלין וחמורין יש בי, כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר: הן והן, מיד הדיבור נושקו על פיו ולמדו התורה. זהו שכתוב: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד ט) – דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך.²²

אחרית דבר

נראה שמדרש פסיקתא רבתי משוחח עם שיר השירים רבה מצד אחד, עם המכילתא מצד שני ואולי גם עם הגמרא בשבת פח על "עמא פזיזא" מצד שלישי. קבלת התורה היא מהלך מורכב וקשה שלא ניתן להיעשות בקול אחד "גדול ולא יסף", לא בנשיקה אחת גדולה ולא בדיבור שנחקק אחת ולתמיד בלב. שים לב, אומר הפסיקתא לשיר השירים רבה, גם אתה מדבר על הדיבור שהיה "מחזר אחר כל אחד ואחד מישראל" ועל "נשיקה" – אין אלה סוג של פיתויים? ובוודאי תסכים שאחרי קולות וברקים ו"קול ה' בכח, קול ה' בהדר" ודיבור אישי ישיר ע"י מלאך, כל אחד היה אומר: הן, הן. ומכיוון שבמעמד הר סיני היה לבני ישראל מעמד של גרים, כולל קבלת עול מצוות בפרט (ראה דברינו כולנו גרים בחג השבועות), אפשר שמדרש פסיקתא רבתי ומדרש שיר השירים רבה מייצגים שתי גישות והשקפות עולם שונות בדין קבלת עול מצוות של גרים, מחלוקת שנמשכת כידוע עד ימינו. האם לפתות את הגר במילים יפות או להכביד עליו בדינים וסייגים. ראה דברינו קבלת גרים במגילת רות.

ולמדרש מכילתא יאמר הפסיקתא: אתה אומר שבני ישראל פיתו את הקב"ה: "ויפתוהו בפיהם" ואני אומר שהקב"ה הוא ששידל ופיתה את בני ישראל. שנינו מסכימים שמתן תורה, ועוד יותר קבלת התורה, הם עניין מורכב וסבוך, הן מצד הנותן והן מצד המקבל. תהליך כזה לא יכול להיעשות בחדא מחתא (בנשימה אחת) וזקוק לזמן. סופו קבלת עול מצוות לא קל ולא פשוט – תחילתו בפיתוי הדדי. האם המכילתא יצטרף לפסיקתא, כנגד שיר השירים רבה, לעניין קבלת עול מצוות בגיור?

ובאשר לטענת המין "עמא פזיזא" שבגמרא שבת, כאן השיח של פסיקתא רבתי עם הגמרא בשבת הוא אולי הכי מורכב; הסכמה חלקית עם טענת המין שאותה צריך עוד ללבן.

שבת שלום

מחלקי המים