פרשות השבוע

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (שמות כד ז).¹

שבת פח ע"א – התעלות כמלאכי השרת

אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? … אמר רבי חמא ברבי חנינא: מהו שכתוב "כתפוח בעצי היער" – למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו,² אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.³

אבות דרבי נתן נוסח א פרק כב – מעשה קודם לחכמה

הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, שנאמר: נעשה ונשמע.⁴

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ד – משיב דברים לפני הגבורה

"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כא א). "לאמור" – צא ואמור אליהם והשיבני את דבריהם. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה? שנאמר: "וישב משה את דברי העם אל ה' " (שמות יט ח),⁵ ומה היו דברי העם? "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז).⁶ ומנין שהודה המקום לדבריהם? שנאמר: "ויאמר ה' אלי – הטיבו כל אשר דברו" (דברים ה כד).⁷

גמרא שבת פח ע"א – תמימות יחד עם חפזון⁸

מין אחד ראה את רבא … אמר לו: עם פזיז אתם שהקדמתם פיכם לאוזנכם (נעשה לנשמע) … תחילה היה לכם לשמוע, אם יכולים אתם – קבלו ואם לא – לא תקבלו. אמר לו: אנחנו הולכים (עמו) בתמימות.⁹, ¹⁰

שיר השירים פרשה א (וילנא סימן ב, דונסקי סימן כט) – אישור למעשה בראשית

ר' ינאי אמר: לא היתה התורה צריכה להידרש אלא מהחודש הזה לכם. ומפני מה גילה הקב"ה לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי? בזכות שאמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע – מיד גילה להם. ר' ברכיה אמר: כתיב: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים" (דברים ד יג). "ויגד לכם את בריתו" – ויגד לכם את ספר בראשית שהוא תחילת ברייתו של עולם.¹¹ "אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים" – אלו עשרת הדברות: עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.¹² וכי מניין יבוא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן?¹³ ומניין יבוא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה?¹⁴ אלא הדא הוא דכתיב: "הביאני המלך חדריו".¹⁵

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יג – גניבת דעת

… וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", כביכול נגנב לב בית דין בידן, שנאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם".¹⁶

תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכות ח, ט – והוא רחום יכפר עוון¹⁷

שבעה גנבין הן: הראשון שבכולם – גונב דעת הבריות …¹⁸

וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". כביכול נגנב הוא להם, תלמוד לומר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' " (דברים ה כו).¹⁹ אם תאמר שאין הכל גלוי לפניו, והלא כבר נאמר: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" (תהלים עח לו-לז). אף על פי כן: "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית וגו' " (שם שם לח). ואומר: "כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע" (משלי כו כג).²⁰

מכילתא דרשב"י פרשת יתרו פרק יט פסוק יז – כפיה ותשובה

"ויתיצבו בתחתית ההר" – מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר: אם מקבלים אתם עליכם את התורה – מוטב ואם לאו, כאן תהא קבורתכם. באותה שעה געו כולם ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".²¹

דברים רבה ג י – התיקון: שמע ישראל

"שמע ישראל" – רבותינו אומרים: למה הדבר דומה? למלך שקידש מטרונה בשתי מרגליות. אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: איבדת אחת שמרי את השנייה. כך קידש הקב"ה את ישראל ב"נעשה ונשמע". אבדו את "נעשה" – שעשו את העגל. אמר להן משה: אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי "שמע ישראל".²²

ספרי דברים פיסקא שמד  – ובכל זאת – לאורך הדורות

"וזאת הברכה אשר ברך משה": "והם תכו לרגליך" – אף על פי שאנוסים, אף על פי שלוקים, אף על פי שבזוזים – "ישא מדברותיך" – מקבלים עליהם ואומרים: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נחזור למכילתא ולתוספתא לעיל על גניבת דעת העליונה ולפסוק: "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי". נראה שכדאי לקרוא פסוק זה בהקשר הכללי שם. ראו דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוקים כד-כו: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם". מה אומר העם שם (עפ"י משה)? "ושמענו ועשינו"! על זה עונה הקב"ה: "שמעתי … הטיבו כל אשר דברו". האם משה משנה כאן במכוון את הסדר בין השמיעה והעשייה? האם זו תוצאת חטא העגל והמשך לשמע ישראל שראינו בדברים רבה לעיל? בין כך ובין כך, דרשה זו של תוספתא ומכילתא מציבה בעוז על סדר היום את הנושא של יראת אדם מול יראת שמים. נראה לחבר את "הסתפקות" הקב"ה באמירת "נעשה ונשמע" גם אם זו לא נאמרה מתוך יראת שמים אמתית, לדבריו של רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ערב מותו: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם" (ברכות כח ע"ב); וכן לדבריו על ההבדל בין גנב שמשלם כפל וגזלן שאינו משלם: "גזלן הִשְׁוָה עבד לקוניו וגנב חלק כבוד לעבד יתר על כבוד קוניו. כביכול עשה גנב עין העליונה כולה אינה רואה ואת האזן שאינה שומעת" (תוספתא בבא קמא פרק ז, בדברינו תשלומי ארבעה וחמישה). ונשאיר לשואבי המים לדון במשולש נכבד זה.