מי יתן? – אתה תן!

האם הוחמצה השעה?

וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (דברים כט ג, פרשתנו).1

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם: (דברים ה כה, פרשת ואתחנן).2

 

ספורנו דברים כט ג

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אף על פי שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת כאמרו: "למען תספר וידעתם כי אני ה' " (שמות י, ב). לא הושג זה המכוון מרוב מריכם.3

דברים רבה בפרשתנו (פרשה ז סימן י)

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת …." (דברים כט ג). מהו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת"? אמר רבי יצחק: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז), אמר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי … כל הימים" (דברים ה כה).4 שמעו ישראל ושתקו. אמר רבי יהודה בן לוי: למה הדבר דומה? לחַבָּר5 אחד קשה שראה עכנא [נחש] אחת קשה. אמר: מי יוכל לחבּוֹר את זו? אמרו לו: ולא אתה החַבָּר? הכל ממך! כך, כיון שאמר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם … כל הימים", היה להם [לבני ישראל] לומר:  ריבונו של עולם, אתה תן! לפיכך אמר משה: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת".6

פסיקתא רבתי (איש שלום) סוף פרשה מא (תקעו)

… בשעה שעמדו ישראל בסיני ואמר להם משה: מבקש הקב"ה ליתן לכם התורה. אמרו לו: רבינו משה, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מיהו [ברם], מבקשים אנו לשמוע מפיו.7 אמר רב חנן בשם רבי אחא: ערבה לפני הקב"ה התשובה שהשיבו למשה ומיד נעקר כל יצר הרע שהיה בהם. הוא שהקב"ה אומר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" … "לבם" אינו אומר אלא "לבבם" – יצר הטוב ויצר הרע שהיה בהם, נעשו שניהם לב אחד של יצר טוב.8 אמר רבי יוחנן: הקב"ה עומד ואומר: "מי יתן והיה לבבם זה להם". ולא לומר: הן של מי, לא שלך לעקור יצר הרע מבינותינו?9 שאילו שאלו אותה שעה … שיעקר יצר הרע, היה נעקר מהם. אלא: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" – אתמה! 10

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דשירה פרשה י

"ה' ימלוך לעולם ועד" – ר' יוסי הגלילי אומר: אילו אמרו ישראל על הים: ה' מלך לעולם ועד, לא היתה אומה ולשון שולטת בהן לעולם. אלא אמרו: ה' ימלוך לעולם ועד – לעתיד לבוא.11 על עמך צאן מרעיתיך זרע אברהם אוהבך בני יחידך יצחק עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעתה ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך – ה' ימלוך לעולם ועד.12

שמות רבה ג א

לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו, שאילולי לא הסתיר פניו, גילה לו הקב"ה למשה מה למעלה ומה למטה ומה שהיה ומה שעתיד להיות. ובסוף בקש לראות, שנאמר: "הראני נא את כבודך" (שמות לג). אמר הקב"ה למשה: אני באתי להראות לך והסתרת פניך. עכשיו אני אומר לך: "כי לא יראני האדם וחי". כשבקשתי לא בקשת.13

דברים רבה ז י

דבר אחר: "מי יתן" – אמר ר' מאיר: מי גדול הגנב או הנגנב? הוי אומר: הנגנב גדול, שהוא יודע שהוא נגנב ושותק. כך, כתיב: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" (תהלים עח לו-לז), והוא אומר [כביכול] "מי יתן והיה לבבם זה להם … כל הימים".14

מסכת עבודה זרה דף ד עמוד ב

ואמר ר' יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים". והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה.15

מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א16

אמר ריש לקיש: בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הן לא חטאו – אנו לא באנו לעולם, שנאמר: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב ו) – חבלתם מעשיכם: "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (שם).17 למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מולדו? …18 מיתיבי: "מי יתן והיה לבבם זה להם" – לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה,19 הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר: "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"!20

רמב"ן דברים פרק ה פסוק כה

"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי" – בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יאמר הכתוב כן. והוא כלשון בני אדם, ועל דרך האמת הוא כמו: "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה" (איוב כח כח).21

ירמיהו פרק כד פסוק ז

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי ה' וְהָיוּ לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:22

 

רש"י דברים פרק כט פסוק ג

"ולא נתן ה' לכם לב לדעת" – להכיר את חסדי הקדוש ברוך הוא ולידבק בו: "עד היום הזה" – שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר: לא לכם נתנה, לנו נתנה! ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: "היום הזה נהיית לעם וגו' " (לעיל כז ט) – היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.23

דברים ה כ-כז, פרשת ואתחנן

וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ … אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ … קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' … הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים … לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם:24

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה תרגום יונתן בן עוזיאל ו"פירוש יונתן" על הפסוק: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת". המאיר עינינו בדברים אלה, ובקשר האפשרי לדברינו עד כאן, יבורך.

עדכון אחרון: 21/04/2019

הערות שוליים

  1. לאחר התוכחה הקשה בפרק כח בדברים, פותח פרק כט בדברי כיבושין רכים של משה לבני ישראל כשהוא מזכיר להם את "המסות הגדולות", "האותות והמופתים", שאירעו לעם במצרים ובמדבר, מהם צריך היה העם ללמוד לקח ולשאוב אמונה וכוחות. בתוך דברים אלה, בא הפסוק שהבאנו, עליו נבקש לדרוש. ראה אגב שם, איך אנו 'חותכים' את פרק כט בין סוף פרשת כי תבוא ותחילת פרשת נצבים, כאשר החלוקה לפרקים מצביעה על ההמשכיות דווקא. "אתם נצבים" הוא חלק מ"ויקרא משה" שבא לאחר התוכחה הקשה.
  2. פסוק זה נאמר לאחר הדברות של פרשת ואתחנן, כאשר בני ישראל יראים מהמעמד ואומרים: "וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ וכו' " ומבקשים ממשה: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" (שים לב: נשמע ונעשה). על כך אומר הקב"ה: "שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" ומשם ממשיך לפסוק שלנו: "מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי ... כל הימים". האם יש קשר בין פסוקים אלה שבפרשת ואתחנן שבתחילת ספר דברים ובין הפסוק בפרשתנו: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" שבסוף הספר? אפשר שכן ואפשר שלא. המדרש סבור שיש קשר.
  3. הקב"ה ניסה לתת לעם "לב לדעת ועיניים לראות", אבל כח הבחירה (המרי) גבר על רצון הקב"ה. ראה מנגד, פירוש רס"ג על הפסוק השני שהבאנו מפרשת ואתחנן: "מי יתן - ראוי להם לחמוד להתאוות ולומר מי יתן". ופירוש חזקוני שם: "מי יתן והיה לבבם – אף על פי שיש בידו לתת". כל אחד משני פסוקים אלה לחוד, מציג קושי ואתגר לפרשנים. חיבור שניהם המתבקש – על אחת כמה וכמה! ולא נתן ה' לכם לב לדעת – אומר משה! מי יתן – אומר הקב"ה! אז מה רוצים מעם ישראל? ואנו נלך בדרכו של המדרש שאכן כורך את שני הפסוקים יחדיו ומעצים ומכפיל את האתגר והקושי שבפסוקים אלה.
  4. הדגש בפסוק זה הוא לא רק על המלים "מי יתן", אלא גם על הביטוי "כל הימים" המביע משאלה נוספת ושאיפה שההתעלות של הרגע הנשגב תהפוך לנורמת חיים קבועה. שים לב את הדרשן לוקח את דברי המקרא על "ושמענו ועשינו", אחרי דברות ואתחנן, ל"נעשה ונשמע" שאחרי דברות יתרו. (ראה דברינו אימתי אמרו נעשה ונשמע בפרשת משפטים). הדרשה כולה, אגב, בנויה על חיבור ושילוב של פסוקים משלוש פרשיות שונות הקשורות במעמד הר סיני: משפטים, ואתחנן ופרשתנו. אין פסוקים ממעמד הר סיני בפרשת יתרו. האם זה מקרי?
  5. קוסם מאלף נחשים. אפשר שאזכור הנחש כאן איננו מקרי. ראה המדרש הבא ואזכור יצר הרע שם.
  6. במקבילה בגמרא עבודה זרה דף ה ע"א הלשון חריפה עוד יותר: "תנו רבנן: מי יתן והיה לבבם זה להם - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה. בשעה שאמר הקב"ה לישראל: מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר: תן אתה". את הכיוון החריף יותר שמייצג מדרש זה נראה בהמשך. בינתיים, נשאר בנימה המפויסת של מדרש דברים רבה ז י הנ"ל אשר מביע צער על הרגע שהוחמץ, אבל מסכים שאין בעצם הרבה מה לעשות. אפשר לרמוז, אפשר להביע משאלה, אפשר אפילו להצטער ולהרגיש נגנב (ראה בהמשך). אבל את הצעד הראשון, את האמירה "תן אתה", את הבחירה, האדם צריך לעשות. "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו" (שיר השירים רבה פרשה ה סימן ג על הפסוק "קול דודי דופק"). ואם האדם לא עושה זאת, אזי הרגע המיוחד עבר והשעה הוחמצה - "ודודי חמק עבר".
  7. זו התוספת הראשונה של מדרש זה לעומת המדרש הקודם. מה שערב לקב"ה שאותו ביקש לשמר ועליו הוא אומר: "מי יתן והיה לבבם זה להם וכו' ", היא הבקשה של עם ישראל לשמוע דברים ישירות מפי הגבורה. וכבר נאמרו מדרשים רבים בנושא זה של שמיעה ישירות מפי ה' מול השמיעה באמצעות משה, בפרט על הפסוק בפרשת כי תשא "ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו" (שמות רבה מא ג) ועל הפסוק משיר השירים "ישקני מנשיקות פיהו" (שיר השירים רבה א ב). ראה דברינו מעמד הר סיני – התגלות ופישרה בשבועות. אבל באמת, יש כאן קושי עם פשט הפסוקים. מהקטע בדברים פרק ה פסוק יט עד סוף הפרק, משתמע שאדרבא, הקב"ה משבח את בני ישראל על שנרתעו מקרבה יתירה מדי ובקשו לשמוע דברים באמצעות משה! ראה שם.
  8. כמו תינוק טרם שנולד (סנהדרין צא ע"א: "לפתח חטאת רובץ"). מזכיר גם את דברי המשנה בברכות פרק ט משנה ה: "בכל לבבך - בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע". (רש"י דברים ו ה, פרשת שמע). הקשר של מתן תורה עם קריאת שמע איננו מקרי. כבר הראנו שקריאת שמע שאנו אומרים יום יום היא ה"נשמע ונעשה" שהוא התשובה ל"נעשה ונשמע" של מעמד הר סיני שהסתיים בחטא העגל (ראה דברינו נעשה ונשמע בפרשת משפטים וכן דברינו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד בפרשת ואתחנן).
  9. הגרסה כאן קצת משובשת, אבל הכוונה ברורה. וצריך לתקן, עפ"י המדרש בדברים רבה שהבאנו ועפ"י הגמרא בעבודה זרה ה ע"א, כך: היה להם לומר: הן (או תן) בידך הוא לעקור יצר הרע מביננו ולגרום לכך שלבנו יישאר כפי שהוא היום כל הימים.
  10. התוספת השנייה של מדרש זה היא פירוט ההחמצה. הוחמצה ההזדמנות לעקור את יצר הרע מן העולם. ליצור עולם שכולו טוב. לחזור לגן העדן טרם החטא הראשון. האמנם? כאידיאל נשגב אולי כן, אבל לא במציאות כפי שחז"ל רואים אותה בהרבה מקומות אחרים. ביטול היצר הרע מן העולם ועקירתו המוחלטת איננה אפשרית (ע"ז ה ע"א) ובאמת גם לא רצויה (יומא סט ע"ב, בראשית רבה ט ז). מה שאפשרי ונחוץ הוא שעבוד הרע והפיכתו לחלק מעבודת הבורא. וזה נושא שיש להאריך בו בפעם אחרת בע"ה.
  11. ההחמצה של מעמד הר סיני, איננה ההחמצה הראשונה וכבר קדמה לה ההחמצה, עפ"י המכילתא, של קריעת ים סוף ושירת הים. ואם נרצה לחפש עוד החמצות של עם ישראל, נוכל אולי ללכת לספר בראשית ולבחון את החמצות האבות. ראה למשל ויקרא רבה פרשה כט ב המתאר את החמצת יעקב שהתיירא ולא עלה בסולם: "אמר לו הקב"ה: אל תחת - עלה, שאתה עולה ואין אתה יורד. ואעפ"כ נתיירא ולא עלה. ... ר' מאיר היה דורש: בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו (תהלים עח, לב) - מדבר ביעקב שלא האמין ולא עלה". ראה דברינו סולם סמל יעקב וכן עולים ויורדים בפרשת ויצא. ואנחנו נחזור להחמצה של מעמד הר סיני.
  12. פסקה שנייה זו של המדרש (לא ברור בדפוסים איפה עובר הפסיק או הנקודה, אנחנו פיסקנו כהבנתנו) אפשר שאיננה שייכת לעניין והיא כבר דרשה אחרת. אבל אולי באה לרכך את הביקורת על ההחמצה, בדומה לריכוך שנראה בהמשך דברינו לגבי ההחמצה של מעמד הר סיני. אמנם לא אמרו: "ה' מלך ועולם ועד" ולכאורה החמיצו את השעה, אבל סופם שאמרו: "ה' ימלוך לעולם ועד" ויש תקווה וצפי לעתיד. וחכמי הדקדוק יאמרו שם "ימלוך" יכול לבוא במשמעות של הווה מתמשך.
  13. ועכשיו שאתה מבקש, אני אינני מבקש, כך נראה לנו להשלים את המדרש. הרי לנו שההחמצה שהתחילה אולי בחטא גן העדן והמשיכה אצל האבות, אצל יעקב שהיסס ולא עלה בסולם, ממשיכה אצל משה, בסירובו לקבל על עצמו את השליחות והסרתו מהתבוננות בסנה (שעל כך דווקא משבחים אותו מדרשים אחרים, ראה דברינו אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה בפרשת שמות). מכולם, ההחמצה של משה אולי הכי קשורה לעניינינו. הוא שמוכיח את עם ישראל: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", יודע על מה הוא מדבר.
  14. מדרש זה, אשר נמצא מיד בהמשך דברים רבה שהבאנו לעיל בתחילת דברינו, מציג גישה אחרת לגמרי למשאלה "מי יתן", גישה פסימית למדי, אך אולי ריאלית יותר. בני ישראל גונבים דעת עליון, הם חותמים, ברגע ההתלהבות, על שטר שאין בכוחם לפרוע. כי מי הוא ש"גדול יותר" (נפגע יותר,  מחמיץ או מוחמץ יותר)? לא הגנב (בני ישראל) אלא הנגנב (הקב"ה), שיודע שהשטר בלתי ניתן לפירעון ובכל זאת הוא אומר "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים". מדוע? האם משום שהוא כבורא יודע שיצר לב האדם רע מנעוריו? האם משום שלמרות הכל יש כאן רגע של התעלות? או אולי יש כאן פשוט כביכול השלמה או בעצם תקווה? אגב, שורשי מדרש זה הם במכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין פרשה יג וכן בתוספתא בבא קמא ז ט. ראה שם ההשוואה עם אבשלום (הגנב) ודוד (הנגנב): "שכל הגונב דעת הבריות נקרא גנב, שנאמר: ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל. מי גדול, גונב או ניגנב? הוי אומר: ניגנב, שיודע שנגנב ושותק". משם ממשיך המדרש לבני ישראל שגנבו דעת עליון במעמד הר סיני כשאמרו: "נעשה ונשמע". בכל מקרה, רבי מאיר הולך כאן בשיטתו שחטא העגל התחיל עוד במעמד הר סיני, בעצם המעמד של "נעשה ונשמע". ראה שמות רבה מב ח: "סרו מהר - ר' מאיר אומר: ... היו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר: ויפתוהו בפיהם". כאן גם מתאימים יותר דברי הגמרא בעבודה זרה דף ה ע"א שכבר הזכרנו בהערה 6 לעיל: "תנו רבנן: מי יתן והיה לבבם זה להם - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה. בשעה שאמר הקב"ה לישראל: מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר: תן אתה".
  15. אם כבר גלשנו לחטא העגל והזכרנו את שיטת ר' מאיר, מן הראוי להזכיר שיטה הפוכה, נגדית, שיטת ר' יהושע בן לוי, הטוענת שאכן היה זה רגע נעלה שאפשר לומר עליו בפשטות: "מי יתן והיה לבבם זה ... כל הימים". וחטא העגל לא בא אלא לתת פתחון פה (הזדמנות ואפשרות תיקון) לכל בעלי התשובה בעתיד. (ראה גם את שיטת ריש לקיש שם: "בואו ונחזיק טובה לאבותינו (שחטאו בעגל), שאמלא הן לא חטאו – אנו לא באנו לעולם" וזה כבר בעניין העגל ואין מקומו כאן). המשותף לשיטת ר' מאיר (הפסימית) ושיטת ר' יהושע בן לוי (האופטימית) היא שלפי שתיהן לא הייתה כאן החמצה. כל אחד בסיבתו. ואת הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" הם ידרשו בדרך אחרת, למשל, לפי האמרה שאין אדם עומד על דעתו של רבו עד ארבעים שנה (עבודה זרה שם דף ה ע"ב).
  16. כיוון שנדרשנו לאגדתא שבתחילת מסכת עבודה זרה (הראויה ללימוד בפני עצמה), נמשיך שם בדרשה בשם ריש לקיש.
  17. הפרק בתהלים שם מדבר על שועי הארץ שאינם מתנהגים כראוי ואינם שופטים צדק, אבל הדרשן לוקח פסוקים אלה לבני ישראל שאילו לא חטאו בעגל, אילו נשארו במצב הנשגב של מעמ דהר סיני לא שלט בהם מלאך המוות, אבל גם לא היו מביאים ילדים לעולם.
  18. כאן דלגנו על דיון נרחב בו אמוראי בבל מקשים על המאמר שהובא לפניהם בשם ריש לקיש: הרי יש ציווי בתורה של "פרו ורבו", הרי משה אומר להם אחרי מעמד הר סיני: "שובו לכם לאהליכם", וגם קושיה מדרשה אחרת של ריש לקיש עצמו שהקב"ה הראה "לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו". קצרנו כאן והמעיין החרוץ יעיין שם.
  19. על אדם הראשון: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
  20. שאלות רבות שאלו אמוראי בבל על המאמר החריג של ריש לקיש שאילו היו בני ישראל משמרים את המעמד הנשגב של הרגע הנשגב הר סיני לא היה שולט בהם מלאך המוות וממילא לא היינו אנחנו באים לעולם, שמשמעותו הוא שבני האדם הפכו למלאכים! אף אנו יכולים להוסיף ולהקשות מכל המאמרים שהתורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים ומכל המצוות והדינים שנתנו בסיני – וכי חסרים עוד מלאכים לקב"ה? גם מהלך הסוגיה שם מעיד שלא נחה דעתם של חכמי בבל ממאמר זה וסוף דבר שהם מזהים אותו עם שיטת תנא יחיד הור ר' יוסי (הגלילי?). אבל כאן מעניינת אותנו ההשגה על המאמר של ריש לקיש מברייתא על הפסוק שלנו: "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וכו' ". דרשת ברייתא זו קובעת ש"מי יתן" איננו איזו משאלה נשגבה על-מציאותית, אלא קביעת יד וסימון מטרה שקבלת התורה ע"י בני ישראל תהיה "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם", היינו שלא תשלוט בהם אומה ולשון ויהיו בני חורין לקיים חיי רוח וחומר עצמאיים של לימוד התורה וקיום מצוותיה. "מי יתן" ארצי ופשוט, כנגד המלאכים של ריש לקיש כולל "להם ולבניהם", משמע קיומנו כבנים של דור מקבלי התורה איננו בגלל חטא העגל או כל חטא אחר.
  21. אנחנו חוזרים לפרשני המקרא ולמקרא. רמב"ן מעלה את הבעיה של כוח הבחירה (ראה דברינו על כח הבחירה ועל לפנים משורת הדין בפרשת רא). כך גם אבן עזרא על הפסוק, שלא הבאנו. מכאן אפשר לחזור לפרשה שלנו ולפסוק: "ולא נתן ה' לכם לדעת" ולמדרש הקודם "מי גדול הגנב או הנגנב? הוי אומר: הנגנב גדול שהוא יודע שהוא נגנב ושותק". ידיו של הקב"ה כביכול כבולות. הוא יכול במחי יד לגרום לכך שרגע ההתעלות יישאר לנצח. הרוע ייפסק לעולמים, הטוב יימשך לנצח, העולם יהיה מושלם. אבל אז בטל טעם העולם שברא, כי בטל כוח הבחירה שהוא נתן לבני האדם. משה יכול לומר: "ולא נתן ה' לכם לדעת" ולרמוז בכך לבני ישראל. אולי אפילו להביע צער ומשאלה "מי יתן" כלשון בני אדם אבל תו לא (ראה חזקוני על הפסוק: "אע"פ שיש בידו לתת, דברה תורה כלשון בני אדם"). וגם אין כאן החמצה, כי זה משמעות כוח הבחירה. "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו"  - את הצעד הראשון, את האמירה "תן אתה", רק האדם יכול לעשות. בכך חזרנו אל המדרש הראשון בו פתחנו ולמשפט הפרדוכסלי שם: "היה להם לישראל לומר תן אתה".
  22. תחילת הפסוק "ונתתי להם לב לדעת אותי" מרמז שלעתיד לבוא הקב"ה כן יתן לנו דעת. מה שלא קרה במעמד הר סיני (או שאירע לרגע קצר) ושעליו משה קובל: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", יקרה לעתיד לבוא. אבל סוף הפסוק: "כי ישובו אלי בכל לבם" מרמז שגם לעתיד לבוא בני האדם יצטרכו לעשות את הצעד הראשון. אם ישובו בכל לבם, או אולי אין צורך בלב חדש – הלב לדעת יבוא מהתשובה ולא מגבוה. ולא מצאנו מי מהמפרשים שפירש פסוק זה ואף ניסה לקשר אותו לפרשתנו.
  23. פרשני רש"י מפנים למדרשים עליהם מתבססים דברים אלה, אבל נראה שרש"י אומר כאן דברים ברורים בנופך ברור משלו – דברים אשר מאירים את כל הנושא באור אחר לגמרי. ראשית "עד היום הזה" ולא ועד בכלל. שלא כמדרשים לעיל שראינו שלפיהם "ועד בכלל", כולל היום הזה. לא, אומר רש"י. לא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה, אבל היום הזה נתן. באים בני ישראל בסוף ספר דברים כשמשה מסכם את כל התורה וכותבה ומוסרה לבני שבטו (זה כבר בפרשה הבאה), ואומרים: מורשה קהילת יעקב. התורה היא נחלת הכל. ושמח משה מאד על הדבר הזה – על הדיבור הזה.
  24. כבר רמזנו לפסוקים אלה בסוף הערה 7 לעיל. אחרי כל המדרשים (וגם הפרשנים שקצת מיעטו להתייחס לפסוקים שדרשנו), צריך תמיד לזכור ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (דברינו בפרשת וישב, וכן דברינו בפרשת חיי שרה). על מה אומר הקב"ה: מי יתן? על דברי העם שפוחד מהאש הגדולה ומבקש שמשה יעמוד בינו ובין הקב"ה ויורה לו את החוקים ואת המשפטים. על כך אומר הקב"ה: "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים"! שים לב גם למילים "וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינו" העומדות בניגוד ל"נעשה ונשמע". ראה שוב דברינו נעשה ונשמע בפרשת משפטים. ואולי יש כאן חיזוק נוסף לכח של חכמים ושלא בשמים היא.