פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

מות רחל וקבורתה

וישלח, תשפ"ג

עדכון אחרון: 07/12/2022

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: (בראשית לה טז-כ).1

וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: (בראשית מח ז).2

בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ: (שמואל א פרק י פסוק ב).3

 

בראשית רבה עד ד פרשת ויצא – בשל מה נפטרה רחל

"ותען רחל ולאה ותאמרנה לו" (בראשית לא יד) – למה מתה רחל תחילה?4 ר' יודן ור' יוסי.5 ר' יודן אמר: שדברה בפני אחותה. א"ל ר' יוסי: ראית מימיך אדם קורא ראובן ושמעון עונה אותו? והלא לרחל קרא ורחל ענתה אותו.6 על דעתיה דר' יהודה ניחא7 על דעתיה דרבי יוסי לא מתה אלא מקללתו של זקן, שנאמר: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה", והיה "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" (קהלת י ה).8

אגדת בראשית (בובר) פרק נב – משל הרועה הזאב והכבשה

"ויזכור אלהים את רחל". זהו שאומר הכתוב: "יִזְכֹּר אַדִּירָיו יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם" (נחום ב ו).9 אדיריו – זה יעקב ורחל שזכרן הקב"ה ושילם מהן החשבון שאמר לאברהם: "כה יהיה זרעך" (בראשית טו ה).10 אלא "יכשלו בהליכתם", שיעקב אמר: "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (בראשית לא לב). והלך אל רחל ולא ידע יעקב.11 ומי גרם לה שמתה בדרך? שנאמר: "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל" (בראשית מח ז).12 זהו שכתוב: "יכשלו בהליכתם". למה הדבר דומה? לרועה שראה את הזאב שנכנס לחטוף כבש. נטל (הרועה) אבן לזרוק בזאב, והלך בכבשה.13 וכך יעקב קילל, והיה סבור שהוא מקלל ללבן, ולא היה יודע שקללתו הולכת על כבשתו,14 שנאמר: "ולא ידע יעקב" (בראשית לא לב). לפיכך מתה בדרך.15

מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ח – מאחר את נדרו, מתמהמה ולא מרגיש

בוא וראה: כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם? "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' " (בראשית כח כ) – השיבו על כל דבר ודבר.16 הלך ונתעשר – ובא וישב לו ולא שלם את נדרו.17 הביא עליו עשו ובקש להורגו, נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים – לא הרגיש.18 הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו, שנאמר: "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" –  זה סמאל שרו של עשו שבקש להורגו … ונעשה צולע. כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת דינה, שנאמר: "ותצא דינה". כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת רחל, שנאמר: "ותמת רחל ותקבר". מסייע ליה לרב שמואל בר נחמן, דאמר: כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות, שנאמר: "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ" (משלי כב כז). אמר הקב"ה: עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה.19

סדר עולם רבה פרק ב – בת כמה רחל במותה

יצא מארם נהרים ובא לסכות ועשה שם י"ח חדשים … יצא מסכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים מקריב למקום. יצא משם ונולד לו בנימן ומתה רחל. ובו בפרק מתה רבקה ודבורה, נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, ולאה לא עברה על מ"ד שנה, נמצאו רחל ולאה נשאו בנות כ"ב כ"ב, שהיו תאומות.20

רמב"ן ויקרא יח כה פרשת אחרי מות – בזכות הארץ ובגלל מצוותיה

"ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה – החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות21 … וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ: "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו" (בראשית לה ב). והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל, מפני הענין שהזכרנו:22

בראשית רבה פב ט פרשת וישלח – בן אוני

"ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני" (בראשית לה יח) – בר צערי בלשון ארמי. "ואביו קרא לו בנימין", בלשון הקודש.23

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה יג איפה קבר רחל24

… כיוצא בדבר אתה אומר: "בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח" (שמואל א י ב). היכן מצינו שנקברה רחל? והלא לא נקברה אלא בבית לחם חלקו של יהודה, שנאמר: "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת" – ואין אפרת אלו25 חלקו של יהודה, שנאמר: "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה" (מיכה ה א).26 אלא אמר לו:27 עכשיו שאני מדבר עמך הנם על קבורת רחל, אתה הולך והן באין ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח.28

בראשית רבה פב י פרשת וישלח – זכרון רחל ובכיה

"ויצב יעקב מצבה" [לה, כ] תנן התם: מותר המתים כו', ר' נתן אמר: מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו'.29 תני ר' שמעון בן גמליאל: אין עושין נפשות לצדיקים – דבריהם הן זכרוניהם.30 למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא).31

דבר אחר: "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת" – מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, זהו שכתוב: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא יד).32

פסיקתא רבתי פיסקא ג ביום השמיני – או תרחם על בני או תן לי האונאה שלי

אמר לו יוסף: גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה. אמר לו יעקב: אין אתה יכול בני, שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקב"ה, שנאמר: "ואקברה שם" (בראשית מח ז). מהו "שם" – על פי הדיבור. ולמה? שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם.33

וכיון שהם הולכין בדרך, הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב"ה ואומרת לפניו: ריבונו של עולם, שמע בקול בכייתי ורחם על בניי. או תן לי האוניא שלי.34

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית לה כ פרשת וישלח – ממה נבנתה מצבת רחל?

ויצב יעקב מצבה על קבורתה. מלמד שכל אחד מהבנים שמו אבן על האבנים ההם, על שם אחד עשר שבטים: "הוא מצבת קבורת רחל". האבן של יעקב הוא על כולן כי שמו י"ב אבנים זו למעלה מזו, לכך נאמר: "מצבת קבורת רחל".35

בראשית רבה צט ב (תיאודור-אלבק פרשה ק) – בית המקדש וקבר רחל

… וכן אתה מוצא שקודם לארבע מאות ושמונים שנה בני קרח מתנבאין עליה, שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימין, זהו שכתוב: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי" (תהלים פד ג), וכן הוא אומר: "הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר" (תהלים קלב ו).36

רבי יהודה אומר: בית המקדש נבנה בתוך חלקו של יהודה, דכתיב: "וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וכו' " (שמואל א יז יב).37 ר' שמעון אומר: בתוך חלקו של בְּנָה, של מי שמתה באפרתה. ומי מתה באפרתה? רחל. יכול בתוך חלקו של יוסף שהוא מבניה? תלמוד לומר: "מצאנוה בשדי יער" (תהלים קלב ו) – בתוך חלקו של מי שנמשל בחית היער. ומי נמשל בחית היער? בנימין, דכתיב: "בנימין זאב יטרף".38

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: 'אי שם' לאחר פטירת רחל ולאה נפטרה גם זלפה (במפרשים) ויעקב נותר עם בלהה, היא הירח – הָאֵם בחלום יוסף שבפרשה הבאה: "לפי שגידלה אותו כאמו" (רש"י תחילת פרשת וישב). ועפ"י מדרש בראשית רבתי בלהה היא גם מי שהניקה את בנימין וגידלה אותו.

הערות שוליים

  1. במסע יעקב חזרה מחרן לבית אביו בארץ הוא עובר מספר מאורעות משמעותיים ובהם מות רחל אשתו האהובה. וכבר עמדו חכמים על הקשר המיוחד של מות אחד מבני הזוג ומשמעותו לשני, ואמרו בגמרא סנהדרין כב ע"ב: "תנא: אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה". שתי הדוגמאות שם הם מות אלימלך לנעמי ומות רחל ליעקב.
  2. באחרית ימיו, חוזר יעקב לאירוע מות רחל אשתו האהובה שלא זכה (יכול היה?) להביאה לקבר מסודר. לפני מי ולרגל מה צף ועולה זכרון כאוב זה? לפני יוסף בנה, שנפרד מאמו בגיל צעיר למדי (להלן), והוא כעת מושל ארץ מצרים, ויעקב מבקש ממנו שיביאו לקבורה מסודרת במערכת המכפלה בארץ כנען – מה שלא עשה לרחל אמו. ראו המדרשים שמדגישים את המילה "עלי" – כגון בראשית רבה פרשת ויחי (רות רבה ב ז): "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' - אמר ר' יוחנן: עלי מיתתה שלרחל - קשה מכל הצרות הבאות עלי". וכבר הרחבנו לדון בבקשה זו של יעקב ליוסף בדברינו ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ובהם מדרשים ופרשנים המדגישים את ההתנצלות של יעקב לפני יוסף מדוע באמת לא הביא את אמו לקבורה הולמת. והפעם, נתמקד במות רחל וקבורתה כמסופר בפרשתנו.
  3. אזכור נוסף של קבורת (קבר) רחל מצוי בספר שמואל בסיפור שאול שיצא לחפש אתונות ומצא מלוכה – בדברי שמואל "הרואה" אליו. אך דא עקא, שכאן לכאורה ממוקם קבר רחל "בגבול בנימין", היינו מצפון לירושלים, ולא בבית לחם יהודה מדרום לירושלים. וכך משתמע גם בירמיהו לא יד מתוך אזכור "הרמה" שהוא מצפון לירושלים: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ". ראו המפרשים על פסוק זה, וראו על "הרמה" גם בירמיהו מ א: "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה ... בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה". הדרך לבבל היא מצפון לירושלים לא בדרומה. להלן נתייחס בקצרה לבעיה זו, אך נפתח במות רחל תחילה.
  4. שהרי היא האחות הצעירה.
  5. שתי תשובות לשאלה, כמפורט להלן. ויודן הוא שם אחר ליהודה.
  6. שהרי כתוב בתחילת פרק ל: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ". יעקב הוא שהעדיף את רחל על פני לאה בעת ששלח להן. ור' יהודה יאמר: היא הנותנת, למרות שיעקב קורא "לרחל וללאה", צריכה הייתה רחל לנהוג כבוד באחותה.
  7. קבלנו הסבר מדוע נפטרה רחל לפני לאה, הגם שקשה קצת לקבל שבגלל דבר זה התחייבה רחל מיתה. מה שיטת ר' יוסי?
  8. ראו הפסוק המלא בקהלת: "יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" שכפשוטו דן בגזירות של השליט שאי אפשר לתקן ולשנות (ראו פירוש אשליך על הפסוק שם). אבל חז"ל דרשו "שגגה" זו של "השליט" על הכח ההרסני שיש לעתים לאמירה קשה של חכמים גם אם נאמרה בשוגג. ראו למשל את שאירע לבנותיו של שמואל האמורא (כתובות כג ע"א, ירושלמי כתובות ב ו), דברי פנחס אחיו של שמואל שבא לנחמו באבלו (מועד קטן יח ע"א), דברי רב אשי לאמימר בדיון על שטרות וריבית (בבא מציעא סח ע"א), רבי שניבא שימות לפני אנטונינוס (קהלת רבה י ה) ועוד. וכאן, דברי יעקב לרחל, הגם שכפי שנראה יש גם לרחל חלק בעניין. עוד על סיבה זו למות רחל, במדרש-משל הבא.
  9. כפשוטו, פסוק זה מספר נחום המתאר את הגאולה ("שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל"), הוא פסוק חיובי. אך הדרשן לוקח את קטע הפסוק הנ"ל המתאר את כשלון הגויים ובונה עליו דרשה על כשלון יעקב (אחרי זכירת יעקב ורחל לטובה).
  10. שביעקב מתחילה להתקיים ההבטחה לאברהם על ריבוי הזרע. ולמה רק רחל ולא לאה? התשובה טמונה בחלק השני של הדרשה.
  11. שאמירה זו של יעקב "לא יחיה", הלכה ופגעה ברחל, ב"הליכתם" לחיים חדשים בארץ. וההמשך במשל על הרועה, הזאב והכבש.
  12. דורש את המילה "עלי" שבפסוק במובן "בגללי". ראו לעיל: עלי צרת רחל, עלי מיתתה. וכל זה כאמור, בדבריו של יעקב ליוסף בסוף ימיו בפרשת ויחי. אבל הדרשה על "ויכשלו" שכוללת את רחל, מרמזת בבירור שגם לרחל היה חלק בכישלון זה.
  13. ופגעה האבן בכבשה.
  14. מרמז לרחל שהוא גם כינוי לכבשים, וכדברי יעקב ללבן: "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ" (בראשית לא לח). לא שכלה רחל את בנה, אבל מתה בלידתו. רחליו של לבן לא שִׁכֵּלוּ וכך גם רחל של יעקב שזכתה בסוף לשני בנים. אבל שילמה בחייה היא.
  15. וכך גם במדרשים רבים שרחל נפטרה בגין דברי יעקב ללבן "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" וכדברי חז"ל במספר מקורות: "קללת חכם אפילו על חינם – היא באה" (ברכות נו ע"א, סנהדרין צב ע"ב). ראו מדרש אגדה (בובר) בראשית לא לב: "לא יחיה - ומפני החרם הזה מתה רחל בלא זמנה". וכך גם בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית לא לב-לג פרשת ויצא: "ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם - לשם שמים, שלא יהא אביה עובדם. אעפ"כ פגעה בה קללת הצדיק, היינו דאמרי רבנן: קללת חכם אפילו על חנם - היא באה: לא יחיה. וכתיב: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה (בראשית לה יט), וכתיב: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (שם מח ז) - עלי הגרמת קללה". ומדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קמ מוסיף: "לא יחיה, באותה שעה נגזרה על רחל מיתה, לולי בנימין שהיה בבטנה". מה שאגב מוכיח שכשאמרה רחל ללבן שדרך נשים לה, לא דברה אמת.
  16. ראו דברינו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה וכן על הפרנסה לא השיבו שמסבירים את חששותיו של יעקב והנדר שעשה בתחילת פרשת ויצא, הגם שהובטח מראש בחלום: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". אך כאן, מבקש הדרשן להחמיר עם יעקב.
  17. ראו בראשית לא יג פרשת ויצא: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ". וכבר אמרו מי שאמרו ששני חלומות היו ליעקב בפרשת ויצא. החלום הנשגב של סולם המלאכים המחבר שמים וארץ, לאחריו הוא נודר מה שנודר, וחלום "העתודים העולים על הצאן" בעת שעשה לביתו בחרן. ועל כך באו אליו דברי המלאך. אם על עושר ורכוש אתה חולם כעת יעקב (ושכחת את נדרך והחלום הראשון), אזי באמת שהגיע השעה לחזור לארץ ....
  18. ולא הרגיש יעקב ולא חש במשמעות: א. הצלתו מהמפגש עם עשו, ב. העברת חלק ניכר מהעושר שצבר לידי עשו.
  19. הדגש במדרש זה הוא על הנדר של יעקב – על האיחור בתשלום הנדר שנדר בצאתו למסעו לחרן אחרי חזיון חלום הסולם. ראו מוטיב זה גם בויקרא רבה לז א פרשת בחוקותי שמחמיר עוד יותר עם יעקב: "אמר רבי שמואל בר נחמן: כל מי שנודר ומשהה את נדרו, סוף שבא לידי עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ממי אתה למד כלהון? מיעקב, ע"י שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן. עבודה זרה ... - ויאמר יעקב אל ביתו הסירו את אלהי הנכר. גילוי עריות ... - ותצא דינה. שפיכות דמים ... - ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. לשון הרע ... - וישמע את דברי בני לבן. ורבנן אמרי: כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו ... - ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל". ובבראשית רבה ע ג פרשת ויצא, ההשוואה עם בת יפתח: "ארבעה הם שנדרו: שנים נדרו והפסידו ושנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד, יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה, ישראל נדרו ונשתכרו וכו' ". וכך במקורות רבים על מנת לגרום לאנשים לא למהר ולנדור. ראו דברינו איש כי ידור נדר לה' בפרשת מטות. אך נראה שיש במדרש זה, בפרט בדרשתו של ר' שמואל בן נחמן לפני התוספת "מסייע ליה", ביקורת כללית על התמהמהותו של יעקב בדרך חזרה לארץ. פעמיים צריך הקב"ה להזכיר ליעקב שהגיע הזמן לחזור, פעם בחרן כנזכר לעיל, ופעם בארץ. ראו דברינו מסע יעקב בחזרתו לארץ וכן קום עלה בית אל בפרשה זו. ויש לשאול שאלה קשה לכאורה על דרשה זו: הרי מות רחל בא לאחר שהשלים יעקב את נדרו, לאחר שהתברך יעקב בשמו ישראל ובהבטחה מחודשת על הזרע והארץ, לאחר שהסירו את אלוהי הנכר ובהם מן הסתם התרפים שרחל גנבה מלבן אביה! ראו בראשית פרק לה! להלן אולי נמצא תשובה לשאלה זו.
  20. יחד עם רחל מתו גם דבורה ורבקה (במקרא דבורה מתה קודם). הרעיה, האם ומי שנשלחה ע"י האם לקרוא ליעקב לשוב ארצה ומותה משלים עפ"י המדרש את אי אזכור מות רבקה במקרא – נפטרו כולן בעת אחת. ראו דברינו מות יצחק ורבקה בפרשה זו. עוד למדנו ממדרש זה (והמקבילה בבראשית רבתי עמוד 156), שרחל נפטרה בגיל צעיר למדי – שלושים ושש, וגם לאה בגיל יחסית צעיר – ארבעים וארבע. ועוד, שרחל ולאה היו אחיות תאומות (ובאיזה גיל נישאו) מה שמזכיר את יעקב ועשו. בכירותה של לאה ("לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה") דומה לבכירותו של עשו שהוא התאום שיצא ראשונה. האם גם רחל "אחזה בעקב אחותה" כל אותם שנים? ראו שוב שיטת ר' יהודה בבראשית רבה עד ד לעיל "למה מתה רחל תחילה - שדברה בפני אחותה". ראו עוד במדרש ויקרא רבה ל י פרשת אמור בסמליות ארבעת המינים: "פרי עץ הדר - זו שרה שהידרה הקב"ה בשיבה טובה ... כפות תמרים - זו רבקה ..שיש בה אוכל ויש בה עוקצין ... ענף עץ עבות - זו לאה. מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים. וערבי נחל - זה רחל. מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין, כך רחל מתה לפני אחותה". רחל היא הערבה הבוכיה שנובלת לפני שאר המינים. ועל יחסי לאה ורחל הרחבנו בדברינו לאה ורחל אחיות ונראה שמדרש זה חסר שם.
  21. פירוש רמב"ן זה על פרשת עריות בספר ויקרא, דן במשמעות המיוחדת של איסור עריות (ועבודת המולך וכו') דווקא בארץ ישראל "היא נחלת ה' מיוחדת לשמו", לעומת "חוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה". משם נדרש רמב"ן גם למותה של רחל בחזרת יעקב לארץ.
  22. קדושת ארץ ישראל והדרישה לחיות בה חיים עפ"י התורה, היא שהביאה למותה של רחל. אמנם עמדה לה זכותה שלא תמות ותיקבר בחוץ לארץ, אבל מנגד עומדת "זכותו" של יעקב שלא יחיה עם איסור שתי אחיות. ומצד שלישי, "זכותו" של בנימין להיוולד ולהשלים את מניין השבטים (ולתת לרחל לפחות שישית מהמנין), דחתה את פטירתה עד הולדתו. בדומה למדרש ילמדנו שראינו לעיל על קללת יעקב: "לא יחיה, באותה שעה נגזרה על רחל מיתה, לולי בנימין שהיה בבטנה". מה שגם פותר את השאלה שהעלינו בהערה 19 לעיל שעפ"י המקרא, מות רחל היה לאחר השלמת נדר יעקב. נראה שלקשר המורכב של יחסי יעקב-רחל, מהמפגש ליד הבאר, דרך כעסו עליה כשהתחננה לבן (דברינו יעקב ורחל השבר הגדול), המשך בשגגת הקללה "לא יחיה", וכלה באי קבורתה לצדו, נוסף כאן עוד פן טרגי נוסף. רחל משלמת בחייה על מנת שיעקב לא יעבור בארץ על איסור שתי אחיות בתורה העתידה להינתן לבני בניו. במותה, נותנת רחל חיים לא רק לבן שמשלים את שנים עשר השבטים שביקש יעקב בתחילת דרכו (הערה 35 להלן), אלא גם חיים ליעקב. היא רחל שלהלן נראה כמנחמת הבנים שגלו מהארץ בשל עבירות קשות בהרבה שעשו בארץ.
  23. במותה, זכתה רחל להביא בן נוסף לעולם! הדרשן פונה אמנם ללשון ארמי, אבל נראה שמילה זו קנתה שביתה יפה בעברית (שתי השפות ממקור קדום?) ואוני יכול להיות גם אבלי וצערי כמו "לא אכלתי באוני ממנו" וכן בפשטות כוח (ישעיהו מ כט: "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה"). לידת בנימין כילתה את כל כוחותיה של רחל, וכאילו אמרה: הוא בן אוני ואני אין אונים. ולפיכך, יעקב שקרא לו בנימין (הבן היחידי שיעקב נותן לו שם), בא לחזק ולאושש את השם שנתנה לו רחל ולהטותו לצד החיובי והחיים. ראו פירוש רמב"ן על הפסוק: "והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מלחם אונים (הושע ט ד), לא אכלתי באוני (דברים כו יד), ואביו עשה מן אוני כוחי, מלשון ראשית אוני (להלן מט ג), ולאין אונים (ישעיה מ כט). ולכן קרא אותו בנימין, בן הכוח או בן החוזק ... רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה". ומוסיף ומעיר רמב"ן על המדרש לעיל: "וראיתי בבראשית רבה (פב ט) בן אוני בן צערי, ואביו קרא לו בנימין בלשון הקדש. ולא ידעתי מהו, כי הכל לשון הקדש. וכן שם כל בניו לשון קדש הוא, אבל רמזו למה שאמרתי, שתרגם הלשון לטובה". ולהלן נראה עוד על "אוני" זה.
  24. ביתרת המקום והזמן, נעבור לדרוש מעט על קבורת רחל, בה פתחנו בתחילת הדף.
  25. אלא?
  26. יש עוד פסוקים במקרא בהם נזכרים: אפרת, בית לחם ויהודה בסמיכות כגון שמואל א יז יב: "וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה", ורות א ב: " ... אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה", אבל הדרשן מעדיף את נבואת מיכה על המשיח (המושל) שעתיד לבוא מבית לחם יהודה, ככתוב שם: "מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל" – ונימוקיו עמו.
  27. שמואל לשאול.
  28. כבר חז"ל עמדו על הסתירה לכאורה בין המסופר בספר בראשית שרחל נקברה בנחלת יהודה: בית לחם ודרך אפרת, היינו מדרום לירושלים ובין ספר שמואל בו משתמע שרחל נקברה בנחלת בנימין בנה, היינו מצפון לירושלים. הצעת התוספתא היא שהאנשים ששמואל מנבא לשאול שהוא עתיד לפגוש בגבול בנימין בצלצח, נמצאים כעת בקבורת רחל בבית לחם, בדרכם לגבול בנימין בצלצח. ראו גלגול דרשה זו בנוסח וילנא של בראשית רבה פב ט ובמדרש שמואל (בובר) יד ו. שם הדיון מתפתח כתשובה למין (נוצרי?) שבא להקשות על המקרא לפני ר' ינאי ור' יונתן: "רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבין אתא ההוא מינא שאילנהו מאי דכתיב (שמואל א י) בלכתך היום מעמדי וגו' והלא צלצח בגבול בנימין וקבורת רחל בגבול יהודה!". ושם מוצע פתרון נוסף, הפוך, ששאול שעומד כעת עם שמואל בגבול בנימין בצלצח עתיד לפגוש את האנשים בקבורת רחל בבית לחם. כך או כך, עפ"י מקורות חז"ל אין ספק שקבר רחל נמצא היכן שהוא מזוהה היום (ובעדויות רבות של תיירים ועולי רגל לארץ הקודש בימי הביניים), וכך גם בעדות רמב"ן אחרי שעלה לארץ. ראו פירושו לבראשית לה טז: " ... ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל". אך במחקרים של ימינו יש על כך לא מעט דיונים. מה גם שהמיקום מצפון לירושלים מתאים לנבואת ירמיהו הנ"ל על "קול ברמה נשמע". ראו הערך קבר רחל בויקיפדיה וכן מאמר של יואל אליצור פשר אותות שאול ובעיית קבורת רחל באתר דעת.
  29. עד כאן ציטוט ממשנה במסכת שקלים פרק ב משנה ה, הדנה בכסף שאספו לשם קבורת מת ונשאר ממנו "מותר" (עודף), מה עושים בכסף זה: "מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר: מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו. רבי נתן אומר: מותר המת בונין לו נפש על קברו". נפש היינו מצבה, מה שמתקשר לפסוק הנדרש כאן. יעקב הוא הראשון שבונה 'ציון לנפש' על קבר המת.
  30. כנגד שיטת ר' נתן, מביא המדרש מירושלמי שקלים ב ה, את שיטת רבן שמעון בן גמליאל שאין מקימים מצבות על קברי צדיקים. דבריהם ומעשיהם הם הזכרון שלהם. נראה שבאנו למחלוקת יפה מהו הזכרון האמתי של רחל? המצבה שבנה יעקב על קברה – מבנה ששופץ והורחב במשך הדורות (מונטיפיורי 1840) כולל בימינו ומשמש מוקד לתפילה ופקידת קברים, או שמא דמותה של רחל המשקפת את עם ישראל כולו כפי שממשיכה הדרשה. ובאשר למצבה שבנה יעקב, יאמר רבן שמעון בן גמליאל שהיה זה היוצא מן הכלל (מצאו איפה יש עוד במקרא בניית מצבה או ציון על קבר?)
  31. כפי שנחרתה בכתובים ובמורשת העם. מאשה אהובה שבקושי זכתה לשני בנים ונפטרה בגיל צעיר, הופכת רחל לסמל של עידוד ונחמה לעקורים, לגולים ולכמושים – לכל בני האוני בכל הדורות ותקווה לשיבה וגאולה.
  32. מוטיב זה שרחל מלווה את בניה ההולכים בגלות ומקבלת פני השבים בבוא הגאולה, מצוי במדרשים רבים. ראו למשל מדרש אגדה (בובר) בראשית לה יט פרשת וישלח: "מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב ברוח הקודש שהגליות עתידים לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת רחמים, הדא הוא דכתיב: רחל מבכה על בניה כי איננו". ובאגדת בראשית (בובר) פרק נב: "ולמה מתה בדרך אפרת? אלא אמר הקב"ה: בניי צריכין לה, בשעה שהם חוטאין וגוזלין, והיא מזכרת אותי כשם שזכרתיה אני, שנאמר: כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו'. אמר לה: מנעי קולך מבכי. ומה שכר יש לה על שנקצרו ימיה ומתה בדרך? כדי שתזכור אותי על בני, שנאמר: כי יש שכר לפעולתך נאם ה' [וגו'] ושבו בנים לגבולם". ויש מדרשים עוד רבים כמות אלה. אך ראו במיוחד מדרש בראשית רבתי עמוד 157: "יעקב אבינו סימן לבניו, מה יעקב אבינו קבר רחל בדרך אפרת היא בית לחם ואח"כ נסע ונטע אהלו מהלאה למגדל עדר, כך לעתיד לבא ירחם הקב"ה על ישראל בזכות אונאת קבורת רחל". מה פשר "אונאת קבורת רחל"? ומה פשר "שכר יש לה" שבמדרש הקודם?
  33. ראו הדרשה הארוכה באיכה רבה פתיחתא כד, על אבות האומה ובכללם משה שמבקשים רחמים על בני ישראל (יהודה) השבויים הגולים ואינם נענים, עד שבאה רחל: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד ... ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ... ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ... ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם? מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. הדא הוא דכתיב: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' ... ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".
  34. מה פשר "אוניא" זו שכבר ראינו בבראשית רבתי לעיל "בזכות אונאת קבורת רחל"? אוניא זו חוזרת ומתקשרת ל"בן אוני" לעיל: בן צערי, בן סבלי ואבלי – הבן שהזכר היחידי שיש לו מאמו הוא קברה וסיפור מותה בעת שנתנה לו חיים. נראה שאפשר לצרף כאן את רחל לחנה ולאישים אחרים שמדברים אל הקב"ה בעוז רוח (ראו דברינו תפילת חנה בראש השנה וכן הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך). רחל עומדת מול הקב"ה ואומרת: או שתרחם על בניי, או שתחזיר לי את האונאה, את הצער והסבל הגדול שבהולדת "בן אוני" – שבנחלתו עוברים כעת גולי יהודה!
  35. כל בני יעקב חולקים כבוד לרחל ומניחים אבן על קברה (מקור למנהג הנחת אבנים על קברים?)! ובראש כולם אבנו של יעקב, הוא שבמפגש הראשון ביניהם גלל את האבן מעל פי הבאר. ראו המדרשים ורש"י על י"ב האבנים שהתאחדו למראשותיו של יעקב בצאתו לדרכו בתחילת פרשת ויצא, כגון בראשית רבה סח יא: "ר' יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל, אמר ... אם מתאחות הן שתים עשרה האבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים". התגשמה משאלת יעקב לשנים עשר אבנים מאוחדות, אך במחיר חיי אשתו האהובה. אך כאן רק 11 אבנים (של הבנים). מי לא שם אבן? כמובן בנימין שזה עתה נולד! ובן כמה היה יוסף כאשר שם אבן על קברה של אמו? יש שמחשבים שהיה בן 7-8, ראו החשבון למשל כאן. כך או כך, נראה שלרגע יש אחדות בבית יעקב סביב פטירתה של רחל - גם של בני לאה. רחל כדמות מאחדת כאן, ביציאה לגלות, ובשיבה/גאולה. (השמת האבנים "זו למעלה מזו" היא רק לשם הגבהת המצבה, או שמא סמל יש כאן?). ומטיבי לכת מוזמנים לעיין בפירוש עלי תמר ירושלמי עבודה זרה ד ד שמציע שאבנים אלה התאחדו על מנת לקיים את המצבה שעשו האבות שהייתה של אבן אחת (מה שנאסר אחרי מתן תורה, ראו דברינו מצבה – אהובה או שנואה בפרשת שופטים). ובמסורות נוסעים לארץ ישראל המעידים על קבר רחל, יש שמעידים שאכן ספרו י"א או י"ב אבנים. ראו שוב הערך קבר רחל בויקיפדיה.
  36. דרשה זו על הפסוק בברכת משה לבנימין: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג ב), וכן גם במקבילה לה במדרש ספרי דברים פיסקא שנב (ומדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים לג יב), דנה על מיקום בית המקדש. לכאורה, עולה בפשטות מהפסוק בברכת משה שמקום המקדש הוא בשבט בנימין וכדרשה המפויטת במקבילה בספרי ובגמרא מנחות נג ע"א: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד" (ראו במקורות שם). אבל הדרשה משלבת גם פסוקים מספר תהלים פרקים פד וקלב שדנים גם הם, לכאורה, במיקום המקדש. ראו הרחבת הפסוקים בתהלים קלב: "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב: הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר: נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו וכו' ". על בסיס פסוקים אלה מתהלים בנוי המשך הדרשה.
  37. ר' יהודה מבסס את דרשתו על פענוח מקום "אפרת" או אפרתה" שנזכר בתהלים קלב. איפה היא אפרת ומי היא? התשובה: בית לחם יהודה. ומכאן שבית המקדש היה בחלקו של יהודה.
  38. ר' שמעון (ובספרי ר' מאיר) חולקים על ר' יהודה וסבורים שאדרבא, אם כבר נדרשנו לפסוקי תהלים ולמקום "אפרת", (למרות שלכאורה כבר מפסוקי התורה עולה בפשטות שבית המקדש היה בחלקו של בנימין), אזי ברור ש"אפרת" שנזכרת במקרא לראשונה בפרשתנו ובהקשר למות רחל וקבורתה "בדרך אפרת", מחזקת את הדעה שבית המקדש הוא בחלקו של בנימין. על נושא בית המקדש אם בחלקו של יהודה או של בנימין, יש עוד מקורות רבים ויש לדון בנפרד. ראו בבראשית רבה הנ"ל, ובמדרש ספרי סיבות טובות נוספות מדוע בחלקו של בנימין: שנולד בארץ, שלא חטא במכירת יוסף, שסעד את אביו לעת זקנתו ועוד. ראו גם הפשרה שבגמרא יומא יב ע"א, מגילה כו ע"א ובזבחים קיח ע"ב: "מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין - אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין". אבל אנו בחלקה של רחל אמו של בנימין ובקשר בין מותה וקבורתה בדרך אפרת היא בית לחם ובין בית המקדש! אך על פי שיטת ר' שמעון ורבי מאיר הסיבה העיקרית היא שבית המקדש ייבנה "בתוך חלקו של בְּנָה - של מי שמתה באפרתה".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה