מצבה – אהובה או שנואה

וְלֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים טז כב).1

וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־ רֹאשָׁהּ: (בראשית כח יח).2

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח כב).3

וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: … וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ: (בראשית פרק לא פסוקים מה-נא).4

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית־אֵל: (בראשית לה יד-טו).5

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־רָחֵל עַד־הַיּוֹם: (בראשית לה כ).6

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כד ד).7

לֹא־תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא־תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כו א).8

 

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת ראה – שופטים פרק טז סימן כב

מצבה – מה בין מזבח למצבה? מזבח שלשה אבנים, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ כא),9 מצבה אבן אחת, שנאמר: "וירימה מצבה" (בראשית לא מה).10 "אשר שנא" – והיכן שָׂנָא? שציווה לעשות מזבח ולא מצבה.11

רש"י דברים טז כב

ולא תקים לך מצבה – מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים:12 אשר שנא – מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שָׂנֵא כי חוק היתה לכנענים. ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חוק לעבודה זרה.13

רשב"ם דברים טז כב

ולא תקים לך מצבה – לשמים, להקטיר בשעת איסור הבמות, מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה כדכתיב: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' " – להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים: "אך הבמות לא סרו",14 ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לי"י.15

רשב"ם בראשית כח יח

"ויצוק שמן על ראשה" – משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו, כדכתיב במשכן וכליו: וימשחם ויקדש אותם. וכן מוכיח לפנינו: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה וגו'.16

רמב"ן בראשית פרק כו פסוק ה

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כולה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד. ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קידושין לו ב). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פיסקא מג), ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה, דברים יא יח). והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים טז כב), ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות.17

פירוש הנצי"ב לפסוק

ולא נתבאר עדיין מה שנא מצבה ממזבח, שהרי מקריבים לפני עבודה זרה במזבח גם כן … אבל ביארנו בספר שמות לד יג, דמזבח לא נהגו אומות העולם, לא להקרבה, והיינו משמשי עבודת כוכבים. מה שאין כן מצבה, היה גם לעבודת כוכבים ממש … ועושין אותה עצמה לעבודה זרה.18

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ו הלכה ו

מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר: "ולא תקים לך מצבה",19 וכל המקים מצבה לוקה. וכן אבן משכית האמורה בתורה, אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם, לוקה, שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה". מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה'.20

אבן עזרא בראשית פרק כח פסוק יז

"כי אם בית אלהים" – שיתפלל אדם בו בשעת צורכו ותשמע תפילתו כי המקום נבחר. ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה. והנה שכחו כי י"ב מצבות הקים משה, והכתוב לא אסר לשום מצבה לשם, רק אמר: "לא תקים לך מצבה אשר שנא" (דברים טז כב). ובגעתי אל מקומו אפרשנו.21

אבן עזרא דברים פרק טז כב

ולא תקים לך מצבה – לעבודה זרה, והעד: "אשר שנא". רק מצבה שלא לע"ז איננה אסורה, והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב.22

רד"ק בראשית פרק כח

והיה ה' לי לאלהים – … ועוד נדר שהמקום ההוא ששם בו האבן מצבה יהיה בית האלהים כלומר שיבנה שם בית ומזבח לבוא שם כל עובד אלהים ולהתפלל ולעבוד שם לאלהים ולא לזולתו.23

מסכת פסחים דף פח עמוד א

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' " (ישעיהו ב ג) – אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב יד), ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד סג). אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח יט).24

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו ב'מצבה' שבפרשתנו ובתורה ולא הרחבנו לנ"ך. שם, מלבד אבשלום שהציב לו יד, מצפה לנו הפסוק בישעיהו יט יט: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל־גְּבוּלָהּ לַה'", שחז"ל דורשים אותו על מקדש חוניו. ראה מנחות קט ע"ב, מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא שמצרים קבלה שכר, פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מנחות פרק יג משנה י ועוד. וזה נושא נכבד שיש לדון עליו בנפרד.

 

עדכון אחרון: 12/09/2016

הערות שוליים

  1. פסוק קודם נאמר: "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל־עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־לָּךְ". וא"ו החיבור של הפסוק שלנו: "ולא תקים לך מצבה" מרמז כאילו שני הנושאים קשורים, אבל מאיסוף המקורות נראה שאלה שני דינים נפרדים. שניהם כמובן בדיני עבודה זרה, אבל דינים שונים שכל אחד ראוי לדיון בפני עצמו. ובע"ה נזכה גם לדון באשרה ובמזבח.
  2. ראה מדרש בראשית רבה פב ו שיוצר הקבלה בין "והנה ה' ניצב עליו" ובין "ויצב יעקב מצבה". מעין מידה כנגד מידה. המדרש אמנם נמצא בפרשת וישלח, אבל אנחנו 'העתקנו' אותו לפרשת ויצא. יעקב היוצא בחוסר כל מבית אביו לוקח את מעט השמן שיש עמו לדרך ומקדיש אותו למצבה לה' (ראה גם השימוש בלשון פך שמן במדרש שם). ראה גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות - ויצא פרק כח סימן יח שאומר שהמצבה שבנה יעקב הייתה "זכר לסולם שראה".
  3. יעקב אף חוזר ונודר שכאשר יחזור בשלום מיציאתו מזו לגלות בחרן, תהפוך המצבה לבית אלהים. ראה פירוש רד"ק שם: "ועוד נדר שהמקום ההוא ששם בו האבן מצבה יהיה בית האלהים. כלומר, שיבנה שם בית ומזבח לבוא שם כל עובד אלהים ולהתפלל ולעבוד שם לאלהים ולא לזולתו". ועוד נחזור לפירוש רד"ק זה שמסתכל אולי קדימה לדורות רחוקים.
  4. הנה יעקב מקים מצבה גם בענייני חולין, בכריתת 'הברית המדינית' עם לבן. ראה המדרשים שכשיואב בא להילחם עם ארם, הצביעו הם על המצבה הזו כעד לברית ההדדית בין לבן ויעקב שלא יפגעו זה על זה לרעה. ראה בראשית רבה פרשה עד, מדרש תנחומא דברים סימן ג, מדרש תהלים פרק ס ועוד. נראה שמצבה זו, אף שגם היא מזוהה עם יעקב, היא עניין אחר.
  5. כאשר יעקב חוזר בשלום (ולא בלי שהקב"ה מזכיר לו את נדרו, בראשית לה א. ראה דברינו קום עלה בית אל בפרשת וישלח), הוא מחדש את המצבה שהציב ביציאתו לחרן וקורא למקום בית אל. אבל שים לב שמספר פסוקים קודם, בתחילת הפרק, מדובר על מזבח, ככתוב שם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית־אֵל וְשֶׁב־שָׁם וַעֲשֵׂה־שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית־אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו". אבל בפסוקים שהבאנו, גם אחרי המזבח, חוזר יעקב ויוצק שמן על המצבה שהציב בשעתו. האם באים פסוקים אלה ללמדנו שמזבח ומצבה הם שני דברים שונים? או שמא מזבח הוא סוג של מצבה מורכבת וגדולה יותר? ועוד נחזור לקשר בין מצבה למזבח להלן.
  6. בספר בראשית, מצבה היא סמל מובהק של יעקב, וכאשר מזכירים 'מצבות' בהקשר עם יעקב, אי אפשר שלא להזכיר גם את מצבת קבורת רחל, האישה האהובה שנפטרה מיד בכניסה לארץ, שבאה מיד לאחר המצבה של בית אל, עוד באותו פרק. (ראה מדרש שכל טוב וישלח לה כ שמציין שלצד המצבה שהקים יעקב לרחל "כל אחד מן השבטים שמו עליה אבן אחד", האם מכאן המנהג לשים אבנים על מצבות, בפרט של בני המשפחה הקרובים?). לכאורה, לפנינו שוב מצבה מעניין אחר (שבימינו ניכסה את המילה מצבה לגמרי לעצמה), שאינה שייכת לנושא שלנו וגם היא אהובה. אבל ההתכנסות סביב מצבות למקום תפילה מצביעה על כך שיש קשר. מי מכיר היום את מצבת בית אל ומי לא מכיר את מצבת קבורת רחל? רחל לדורות מגשימה את נדרו של יעקב. ונראה שאנחנו גולשים לספר בראשית. נחזור לספר דברים ולאיסור המצבה "אשר שנא ה' אלוהיך". מה קרה למצבה במעבר מספר בראשית לספר דברים?
  7. בין ספרי בראשית ודברים, הרי לנו ספר שמות. גם משה מקים מצבה, שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל (יוסף עדיין שבט אחד?), מיד לאחר מתן תורה, כתיבת התורה הראשונה וברית פרשת משפטים. ראה כיצד מהלל מדרש מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ג את הרגע הגדול הזה לאחר מתן תורה: "עליהם מפורש בקבלה: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה (שיר השירים ב יד). הראיני את מראיך - אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל; השמיעני את קולך, אלו עשרת הדברות". נראה בפשטות, שבימי האבות ובימי משה (טרם הקמת המשכן ולפני הכניסה לארץ ישראל), עצם הקמת מצבה, אם היא נעשית לכבוד ה' – אין בה שום פסול.
  8. הנה גם קולו של ספר ויקרא (לאחר בראשית, שמות ודברים שראינו; בספר במדבר אין שום אזכור של 'מצבה'), ממנו אפשר ללמוד שעיקר האיסור של מצבה הוא אם היא נעשית לעבודה זרה, בדומה לפסל ואלילים המוזכרים בפסוק. מאידך, אולי מצבה דומה יותר לאבן משכית (אבן שמשתחווים עליה) שהיא אסורה גם אם נעשית לשם שמים. ראה רש"י על הפסוק שם: "ואבן משכית - לשון כסוי, כמו (שמות לג כב) ושכותי כפי, שמכסין הקרקע ברצפת אבנים: להשתחות עליה - אפילו לשמים, לפי שהשתחוואה בפישוט ידים ורגלים היא, ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדש". אז אולי גם מצבה היא מצבה לשם ה' אלא שהיא נעשית מחוץ למקדש ונראית כבמה? מה איפוא היא אותה מצבה שאסרה התורה?
  9. צריך לפחות שלוש אבנים שיחזיקו את מזבח האדמה משלושה צדדים.
  10. וכך גם מפרש רש"י בפרשת ראה, דברים יב ג: "מזבח - של אבנים הרבה: מצבה - של אבן אחת".
  11. ראה ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ד: "אמר רבי יוחנן: מצבה - כל שהוא יחידית. מזבח - כל שאבניו מרובות". מצבה שהתורה מדברת עליה היא אבן עומדת ולא שוכבת, ראה ספרא קדושים פרשה א (יא): "מצבה על שם שהם עומדים". ופסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויצא לא מה: "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה - ויקימה מצבה, קו"ף ורי"ש משמשין". ובפרשת וישלח, בראשית לג כ הוא מוסיף שבמזבח יש פעולת בנין: "באבנים גדולים וקטנים וחומר. אבל מצבה היא בלא בנין ... בא המזבח ומחליף את המצבה". לא עוד אבן אחת נצבת, אלא מספר אבנים שחוברות למזבח. אך עדיין נשארת השאלה, על איזו מצבה (וכעת מזבח המחליף אותה) מדובר? מצבה/מזבח לשם עבודה זרה? גם כאלה שנעשו לשם ה'? מזבח לשם ה' הוא בסדר, רק מצבה לא?
  12. בפתח דבריו מדגיש רש"י שמצבה היא פיסת אבן אחת (שלימה מהטבע או מסותתת). בפשט, זו האבן ששם יעקב מראשותיו. במדרש, אלו האבנים שרבו והפכו לאבן אחת שכעת יעקב מציב למצבה.
  13. דברי רש"י אלה מבוססים על מדרש ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קמו (כב): "ולא תקים לך מצבה, אין לי אלא מצבה, עבודה זרה מנין? ודין הוא: ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, עבודה זרה ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים!". ראה גם הנוסח בילקוט שמעוני תורה פרשת שופטים רמז תתקז: "ולא תקים לך מצבה - אין לי אלא מצבה, אשרה ואלילים מנין? ודין הוא: ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, אשרה ואלילים ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים". מכל אלה עולה שהמצבה שנאסרה בפסוק שלנו היא כשלעצמה איננה עבודה זרה, אלא שהכנענים הפכוה לחוק ומנהג שלהם, בדומה למשל לסימן הצלב בימינו, ומשום כך נאסרה גם אם יהודי לא עושה אותה לשם עבודה זרה, מעין הכלל של "בחוקותיהם לא תלכו". אגב, עפ"י פירוש זה, נראה שהכנענים לקחו מנהג זה מהאבות או ממנהג כללי מקובל שלא היה בתחילה עבודה זרה. או שמא נאמר שהאבות לא חשו למה שעושים הגויים ובימי הבנים התורה כן חשה.
  14. ראה דברי הימים ב כ לג: "אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ וְעוֹד הָעָם לֹא־הֵכִינוּ לְבָבָם לֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם". וכן הוא במלכים א כב מד: "אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת". מדובר בתקופת יהושפט שהיה מלך צדיק וביער עבודה זרה, אבל לא את במות היחיד בהם הקריבו קרבנות לה' באופן פרטי ולא בירושלים.
  15. עפ"י פירוש רשב"ם איסור הקמת מצבה, גם אם לשם שמים, הוא ביסודו האיסור של במת יחיד שנאסרה בכל תקופה בה פעל משכן או מקדש מרכזי בעם ישראל כפי שספר דברים מדגיש לא מעט. זה סיכום התקופות בהן הותרו או נאסרו במות יחיד בספרי דברים פרשת ראה פיסקא סה: "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. באו לגלגל הותרו הבמות. באו לשילה נאסרו הבמות. באו לנוב וגבעון הותרו הבמות. באו לירושלם נאסרו הבמות. מכאן ואילך לא הותרו". ראה דברינו איש הישר בעיניו. האם רשב"ם יתיר מצבה לה' בתקופה בה הותרו הבמות? נראה שלא. המזבח מחליף את המצבה. המצבה של האבות הייתה נכונה לשעתה (לצד המזבחות שהקימו האבות). משעה שניתנה תורה והקב"ה אומר: "מזבח אדמה תעשה לי", או מזבח אבנים, אין עוד מקום למצבה, במתכונת של אבן אחת. רק למספר מצבות שבונות ביחד מזבח. ומזבח אסור או מותר בהתאם לתקופה בה נאסרו או הותרו הבמות. נראה שפירוש רשב"ם ממשיך באופן ברור את פירוש רש"י סבו.
  16. נראה שלא בכדי קושר רשב"ם קרבנות למצבה שהקים יעקב (בחזרתו לארץ, ראה הערה 5), למרות שאין זה מוכרח ואינו עפ"י פשט הפסוקים (יעקב זובח זבחים בירידתו למצרים, אברהם ויצחק מקימים מזבחות ואין שם הקרבת קרבנות, ברית בין הבתרים היא מקרה מיוחד). פירוש רשב"ם בפרשתנו קשור היטב לפירושו על המצבה שהקים יעקב (כפי שראינו ברש"י, במדרש ולהלן אצל כולם). האחד משליך על השני. ולפי שרשב"ם משווה את המצבה לבמת יחיד, הוא מפרש שיעקב הקריב קרבנות במצבה בחזרתו לארץ. פירוש זה לא מסתדר כ"כ טוב עם סדר הדברים בבראשית פרק לה בו יעקב מקים תחילה מזבח ואח"כ חוזר ויוצק שמן מחדש על המצבה שהציב ביוצאו לחרן. צריך לחזור ולברר איך רואה רשב"ם את סדר הדברים בפרק לה בבראשית.
  17. לרמב"ן שיטה מיוחדת באופן בו "קיימו האבות את התורה". נושא עליו הרחבנו בדברינו קיימו האבות את התורה בפרשת תולדות. שיטה שעיקרה שקיום התורה מיוסד על שלושה עמודים: מקום, זמן וכלים, כלשון רשב"א תלמידו, ואינו דומה קיום התורה לפני מעמד הר סיני לקיום התורה לאחריו וכמו כן, קיום התורה בחוץ לארץ (וקודם למתן תורה) וקיום התורה בארץ (גם עוד לפני מתן תורה). יעקב נשא שתי אחיות ואמנם כשהגיע לארץ נפטרה רחל. יעקב הקים מצבה, אך בספר דברים התחדשה המצווה של איסור מצבה, גם מצבה שהיא לשם שמים. בסיום דבריו הוא מצטט את הספרי שמה שהיה אהוב אצל האבות, שָׂנוּי כעת אצל הבנים ובכך נראה שהוא מצטרף לדעת רש"י, אבל לא לדעת רשב"ם. מצבה אסורה תמיד. גם כשהותרו הבמות. מצבה אינה קשורה בקרבנות דווקא. ומה עם ימינו? מה לאחר החורבן?
  18. המעבר ממצבה למזבח, יצר חיץ בין שני איסורים אלה. מצבה דומה כעת לפסל, משהו מוחשי שהוא עצמו עבודה זרה. ההשתחוויה על המצבה היא לאבן עצמה. המזבח הוא שלב מתקדם. קרבנות ומזבחות היו בישראל ובאומות  העולם. מהם לשם ה' ומהם לשם עבודה זרה.
  19. המעתיקים קצרו בפסוק ונראה שדווקא לרמב"ם חשוב מאד ההמשך: "אשר שנא ה' אלהיך". על מצוות מעטות בלבד נאמר ביטוי זה. ראה גם עבודת המולך בדברים יב לא: "כִּי כָל־תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וכו' ". וראה ישעיהו סא ח, זכריה ח יז.
  20. רמב"ם החלטי מאד לגבי איסור מצבה גם אם היא לשם שמים והדימוי להשתחוויה על אבן משכית (בפישוט ידיים ורגליים, יש לומר) מסבירה הכל. גם אולי את התקופה והסביבה בהן חי ופעל רמב"ם. אבל הלשון: "בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' " קצת מעורר תמיהה. השווה עם פירוש רש"י לעיל שהגדיר מצבה כפיסת אבן אחת, ועם הפירושים שמדגישים את המעבר ממצבה למזבח שהוא מרובה אבנים. השווה גם פירוש הנצי"ב לעיל! ברמב"ם יש קפיצה ל-'בנין', למספר מצבות (אבנים) שמתלכדים לא למזבח אלא לבנין לעבודת ה'. זו המצבה שהתורה אוסרת בפרשתנו? מה עם בתי כנסת ובתי מדרש? האם משום שהמוסלמים בונים להם מסגדים בהם הם מתקבצים ועובדים את אלוהיהם, וכן הנוצרים וכן דתות אחרות, יימנע עם ישראל מלהקים לעצמו "בנין שהכל מתקבצים אליו לעבוד את ה' "? הדימוי לאבן משכית, אינו דומה כי הוא צורת פולחן. ויש לעיין בנושאי כלי הרמב"ם ולא הספיקונו. והמאירים עינינו בדברים קשים אלה של הנשר הגדול, יבורכו ויתברכו בכל לב.
  21. אבן עזרא מבין את מעשה יעקב כדבר רצוי ומבורך והראיה ממשה שחזר על מעשהו של יעקב והקים שתים עשרה מצבות – כמספר בני/שבטי יעקב! אבן עזרא אינו צריך בד"כ חיזוק מהמדרשים, אבל אם יסכים, אפשר לצרף מדרשים רבים בשבח אותן מצבות שהקים משה (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ג ורבים אחרים). חבר זאת לשני עשר ספרי התורה שכתב משה לכל שבט ושבט. אך מה נעשה עם הפסוק בפרשתנו שהקב"ה שונא מצבות? כשנגיע לספר דברים, אומר אבן עזרא, אפרש אותו שם. והנה הגענו! אנחנו בפרשה המתאימה. מה מפרש אבן עזרא כאן?
  22. הגענו "אל מקומו" כפי שהבטיחנו אבן עזרא והוא שולח אותנו חזרה ליעקב, לפרשת וישלח. פשיטא, לשיטת אבן עזרא, שהמצבה שבה מדובר בפרשתנו היא של עבודה זרה ויש קשר בין הפסוקים: "לא תטע לך אשרה" ו"לא תקים לך מצבה". ראה הערה 1 לעיל! בשניהם מדובר בעץ ובמצבה (שניהם קשורים במזבח) של עבודה זרה. ראה גם פירושו של אבן עזרא לפסוק בספר ויקרא כו א שמסביר שמצבה שם גם היא בפשטות עבודה זרה: "ומצבה לפסל". הפסוק בפרשתנו קשור באופן ישיר לפסוק בספר ויקרא ובאופן הפוך לפסוקים בספר בראשית (יעקב) ובספר שמות (משה). לא יכול להיות שהקב"ה שונא מצבה שהוקמה לשם שמים – הלוא הם כל בתי הכנסת ובתי המדרש שקמו עוד בימי הבית (השני) ונמשכו בכל עוז לאחר החורבן. תקופת ימינו חוזרת אל תקופת האבות ומה שהיה אהוב אצל האבות ושנוי בתקופה ובמצב מסוימים, חוזר להיות אהוב בימינו. ראה דברינו תפילות אבות תקנום בפרשת וירא. סוף דבר, עפ"י פירוש אבן עזרא יכולים היינו לתת לדף שלנו את הכותרת: מצבה אבובה – שנואה – אהובה. ולרשב"ם שטוען שיעקב הקריב קרבנות בעת שחידש את המצבה כאשר חזר מחרן, נאמר: "ונשלמה פרים שפתינו".
  23. נראה שגם את פירוש רד"ק למצבה ששם יעקב ניתן לחבר לפירושו של אבן עזרא. רד"ק אולי לא יחלוק על כל הפירושים שהבאנו לעיל של רש"י, רשב"ם, רמב"ן ורמב"ם המתייחסים לדין התורה לאחר שיוקם בית המקדש כפי שצופה משה בפרשתנו. אבל אי אפשר שלא לחבר את בית הכנסת של ימינו עם בית האלהים והמצבות שהקימו האבות בבחינת מעשי אבות סימן ארוך טווח לבנים, אחרי שייחרב הבית.
  24. סוף דבר, ניצח הבית של יעקב, המצבה אשר הקים והפכה לבית אל. כך בימינו בבתי כנסיות ובתי מדרש וכך לעתיד לבוא כאשר יחזור הבית לראש ההר ככתוב בישעיהו ב ב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־ הַגּוֹיִם". ראה מדרש זה בהרחבה בדברינו לשוח בשדה בפרשת חיי שרה.