פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: (בראשית לה א).¹

אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ: (בראשית לא יג).²

 

בראשית רבה ע ג – יעקב נדר והפסיד

"וידר יעקב נדר" – ארבעה הם שנדרו: שנים נדרו והפסידו ושנים נדרו ונשתכרו. ישראל נדרו ונשתכרו, חנה נדרה ונשתכרה, יפתח נדר והפסיד, יעקב נדר והפסיד.³

בראשית רבה עד א – שוב אל ארץ מולדתך

"ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך" (בראשית לא ג). כתוב: "זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים" (תהלים קמב ו) – אמר לו הקב"ה: אתה אמרת: "חלקי בארץ החיים" – "שוב אל ארץ  אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" – אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני עצמי מצפה לך. ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב  אל ארץ אבותיך – אהיה עמך.⁴

בראשית רבה פא ב – הפנקס שהתבקר

"ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל" – "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" (משלי ל לב) … ⁵ … אמר ר' אבא בר כהנא: אם חשבת בלבך דבר מצוה לעשות ולא  עשית, נוח לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק.⁶ אמר ר' יודן: מה ידך סמוכה לפיך, כן יהיה נדרך סמוך לפיך. רבותינו אומרים: מה ידך קודם לפיך, כן יהיה נדרך קודם לפיך. תדע לך שכן, שהרי אבינו יעקב  ע"י שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו, שנאמר: "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית  אל ושב שם ועשה שם מזבח".⁷

אמר ר' אבא בר כהנא: בשעת צרה – נדר, בשעת רווחה – שטף. אמר ר' לוי נָפָתְךָ חֵרֶשֶׁת – הַקֵּש עליה.⁸

אמר לו הקב"ה: יעקב, שכחת נדרך! "קום עלה בית אל" – לביתו של אל – "ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך".⁹ ואם אין את עושה כן הרי את כעשו. מה עשו נודר ואינו  מקיים, אף את נודר ואינך מקיים.¹⁰

מדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ח – יעקב לא מרגיש

ילמדנו רבינו: בכמה מקומות פנקסו של אדם נפתחת? כך שנו רבותינו: בשלשה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, היוצא לדרך יחידי, והיושב  בבית המרועע, והנודר ואינו משלם.¹¹

בוא וראה, כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם? "וידר יעקב נדר לאמר". השיבו על כל דבר ודבר.¹² הלך  ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו. הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים – לא הרגיש.¹³ הביא עליו המלאך  … זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו, שנאמר: "וירא כי לא יכול לו" ונעשה צולע. כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת דינה … כיון שלא הרגיש, באת עליו צרת רחל, שנאמר: "ותמת רחל ותקבר"¹⁴ … אמר הקב"ה: עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה? הריני מודיעו … אמר לו הקב"ה: לא הגיעוך הצרות האלו, אלא על שאחרת את  נדרך. אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה, קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר: "אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר"¹⁵ … מיד: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו וגו' ונקומה ונעלה בית אל".¹⁶

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה בראשית אות קנ – על מה לקה יעקב

בוא וראה מה גורם איחור הנדרים, שבשעה שנדר יעקב, מה הוא אומר? "אם יהיה אלהים עמדי" – שלא אטעה אחר עבודה זרה. "ושמרני בדרך  הזה" – שפיכות דמים וגלוי עריות, וכיון שאיחר נדרו, לקה בשלושתן: גילוי עריות – מדינה: "וישכב אותה ויענה". שפיכות דמים – משכם: "ויהרגו כל זכר". עבודה זרה, דכתיב: "הסירו אלהי הנכר".¹⁷

"ונקומה ונעלה בית אל" למה? לפי שמשם נשמעות כל התפילות.¹⁸

מדרש תהלים (בובר) מזמור כד – מי יעלה בהר ה'

"מי יעלה בהר ה'" – מדבר ביעקב, שנאמר: "קום עלה בית אל". "ומי  יקום במקום קדשו" – שנאמר: "ויפגע במקום". "נקי כפים" – על הגזל ללבן, שנאמר: "אנכי אחטנה מידי תבקשנה". "ובר לבב" – שנאמר: "כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך". "אשר לא נשא לשוא נפשי" – של לבן. "ולא נשבע למרמה" – שנאמר:  "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק". "ישא ברכה מאת ה'" – שנאמר: "וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו". "וצדקה מאלהי ישעו" – שנאמר: "וענתה בי צדקתי".¹⁹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן כא – בית אל וירושלים

"ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל", ילמדנו רבינו: המתפלל איכן הוא צריך שיכוין את לבו? כך שנו רבותינו: "המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים".²⁰ ר' אליעזר בן יעקב אומר: המתפלל חוצה לארץ יכוין את לבו לארץ ישראל, המתפלל בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, המתפלל בירושלים יכוין את לבו לבית המקדש. היה מתפלל בבית המקדש, יכוין את לבו לבית קדשי הקדשים.²¹ אמר ר' אבין הלוי: כתיב: "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות" (שיר השירים ד ד), מהו לתלפיות? שכל הפיות מתפללין בו … שכל הפנים פונות בו. אמר הקב"ה: הכל הולכין ומתאוין לביתי, אין אתה הולך לשם? – קום עלה בית אל. אמר ר' יוסי: מיד התחיל נוטל עצה את השבטים שיעלו עמו, שנאמר: "ונקומה ונעלה" (בראשית לה ג). אמרו לו: לאיכן? אמר להם: למקום שאמר לי יוצרי "קום עלה בית אל". אמר ר' אחא: אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהלים קכב ג). מה כתיב אחריו? "ששם עלו שבטים שבטי יה".²²

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: (בראשית לה ט-יב).²³

 

בראשית רבה פב ד פרשת וישלח – בנימין שהורחק וחזר

"וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" (בראשית לה יא) –  … "גוי" – זה בנימין; "וקהל גויים" – זה מנשה ואפרים.²⁴

ומה ראו לְרַחֵק וּלְקָרֵב בפילגש בגבעה? אלא מקרא קָרְאו ורִחֲקוּ אותו, מקרא קראו וקֵרְבו אותו. מקרא קראו ורחקו: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי",²⁵ מקרא קראו וקרבו: "גוי וקהל גוים יהיה ממך".²⁶

בראשית רבה פב ה פרשת וישלח – ממזבח יעקב לאיסור במות

ר' יודן ור' איבו ור' אשיאן הנגר בשם ר' יוחנן, אמרו: עתידים בניך לעשות גוי כקהל עמים: מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במות, אף בניך מקריבים בשעת איסור במות. ר' חנינא מביא אותה מכאן:²⁷ "וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" (מלכים א יח לא) – שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו: "גוי וקהל גוים יהיה ממך" …²⁸ ר' יוחנן מביא אותה מכאן: "עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק" (דברים לג יט)²⁹ – מִשֶּׁיֵעָשׂוּ בניך כעמים להרו של זבולון³⁰: 'שם יזבחו זבחי איסור במות' – אין כתיב כאן, אלא: "זבחי צדק" – צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קרבנם.³¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: להשלמת הדף, נביא כאן בתמצית את הסיפור הנאה על ר' לוי בן סיסי, בבראשית רבה פא ב, שהזכרנו בהערה 5 לעיל: "רבינו³² היה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו. אמרו לו: רבי, תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו. נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה. נתעלמו דברי תורה מפיו. שאלו אותו שלש שאלות …³³ ולא השיבן. וכיון שראה שצרתו צרה, השכים בבוקר והלך לו אצל רבינו. אמר לו: מה עשו לך אנשי סימוניא? אמר לו: אל תזכירני צרתי, שלש שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבם. …³⁴ אמר לו: ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי? אמר לו: עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטָפַת רוחי עלי,³⁵ ונתעלמו ממני דברי תורה. וקרא עליו המקרא הזה: אם נבלת בהתנשא (משלי ל לב)".³⁶