פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נדרשנו לפרשת המועדות של ספר ויקרא, פרשת אמור, בדברינו אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם בפרשה זו. הדגש שם היה על המוטיב הכפול שבפסוק: מחד גיסא "מועדי ה' … אלה הם מועדי" ומאידך גיסא "אשר תקראו אותם במועדם" עליו נאמרו דרשות חז"ל על כוחו של בית הדין (שלמטה) לקבוע את המועדות. אגב כך נדרשנו שם גם למקומה של השבת בפתיחה לפרשה בפסוקים שלהלן. הפעם, נבקש להתמקד קצת יותר בנושא זה.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה': (ויקרא כג א-ה).¹

ספרא אמור פרשה ט סוף פרק ט – שבת-מועדות-יום כיפור

(ז) ומה ענין שבת לענין מועדות?² אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאלו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות.³

(ח) ומנין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת ושגג ועשה מלאכה מנין שהוא חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו תלמוד לומר שבת הוא יום הכיפורים הוא דברי ר' עקיבא, רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת.⁴

ויקרא רבה כט יב, פרשת אמור – שבת דוחה שופר של ראש השנה

ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש היו יושבים ומקשים בשמועה.⁵ עבר כהנא,⁶ אמרו: הרי בעל השמועה, נעמוד ונשאלנו. עמדו ושאלוהו: תנינן: "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעים בכל מקום שיש בו בית דין".⁷ אם דבר תורה – ידחה בגבולים! אם לאו, אף במקדש לא ידחה! אמר להם: כתוב אחד אומר: "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א), וכתוב אחד אומר: "שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" (ויקרא כג, כד), הא כיצד? בזמן שהוא בא בחול: "יום תרועה יהיה לכם", ובזמן שבא בשבת: "זכרון תרועה מקרא קדש" – מזכירים ולא תוקעים. א"ר שמעון בן יוחי: ידחה במקדש שהן מכירין זמנו של חודש ואל ידחה בגבולין שאינן מכירין זמנו של חודש.⁸

מסכת ראש השנה פרק א משנה ט – עדות החודש דוחה שבת

מי שראה את החודש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור אפילו במטה. ואם צודה להם, לוקחין בידם מקלות. ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג ד).⁹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אמור [כג, ג] – שבת מאצילה על המועדים ועל השבוע

"ששת ימים תעשה מלאכה", ומה ענין השבת אצל המועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל השבת.¹⁰ "וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש", מהו שבת שבתון? ללמדך שכל המועדות נקראו שבתון. יום טוב ראשון של פסח נקרא שבת, שנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת".¹¹ יום טוב של עצרת נקרא שבת, שנאמר: "עד ממחרת השבת השביעית" – זה יום טוב של עצרת שמתקדש מן הלילה ומחרתו יום חמשים.¹² ראש השנה נקרא שבתון, שנאמר: "באחד לחדש יהיה לכם שבתון". יום הכפורים שבת שבתון. סוכות ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.¹³ לכך נקראת השבת שבת שבתון ללמוד הימנו.¹⁴ כל המועדים מהם נקראו שבת ומהם שבתון ומהם נקראו שבת שבתון. פירוש: שבות, לפי שיש דברים שאינה מלאכה והזהירה תורה בהם משום שבות: "לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים" (מסכת ביצה פרק ה משנה ב) ואמירה לעובד כוכבים שבות היא ולא דחי שבת, זהו שבת שבתון. שהרי אמר הכתוב כל מלאכה לרבות אמירה לכנעני. שבת היא לה'. מכלל ששבת שבתון האמור למעלה לדרשה הוא בא.¹⁵

ספורנו ויקרא פרק כג פסוק ד – השבת קבועה ובניגוד למועדים

אלה מועדי ה'. אחר שדבר בשבת שמועדה כבר נקבע כאמרם ז"ל (פרק ערבי פסחים) שבת היא דקבעה אנפשה¹⁶ התחיל בענין המועדות אשר מועדם הוא על ידי קריאת בית דין, כמו שבא בקבלה (ראש השנה כה א) אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין.¹⁷

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק לא פסוק טו – כבר בפרשת כי תשא

"וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' " – למה נאמר? לפי שהוא אומר: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש" (ויקרא כג ב), יכול כשם שמועדות מסורין לבית דין, כך תהא שבת מסורה לבית דין? תלמוד לומר: "וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' " – לשם שבת מסורה, ואין שבת מסורה לבית דין. כך הוא אומר: "שבת הוא לה' בכל מושבותיכם" (ויקרא כג ג).¹⁸

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק ב – היתר אוכל נפש רק במועדים

והנה אמר מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי במלאכת עבודה, אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם, כי יזהיר בשבת פעמים רבות. וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש. וכמוהו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם (שמות לה א ב), על המשכן וכליו אשר יזכיר בפרשה השניה, והפסיק בשבת ששת ימים תעשה מלאכה וגו', וחזר ואמר (שם פסוק ד) זה הדבר אשר צוה ה' קחו מאתכם תרומה¹⁹ … וראיה לפירוש הזה, שלא הזכיר בשבת "והקרבתם אשה לה'" כאשר יזכיר בכל מועד ומועד, ואמר בסוף הפרשה (פסוקים לז לח) אלה מועדי ה' וגו' מקראי קדש להקריב אשה לה' וגו' מלבד שבתות ה', שאין השבתות בכלל מועדי ה'.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אם אנחנו כבר בפרשת המועדות, כדאי מאד להתבונן בפירוש רמב"ן, בנושא קצת אחר, אשר מסביר מדוע דווקא בפרשת המועדות של ספר ויקרא העוסק בעבודת המקדש ובקרבנות, אין כמעט שום אזכור של קרבנות החגים,²¹ בעוד שבפרשת המועדות שבספר במדבר פרשת פנחס, מנויים כל הקרבנות הרבים של החגים. ראה דבריו בתחילת פרק כג: "דבר אל בני ישראל – אין לכהנים עסק בענין המועדות יותר מאשר לישראל בהם, על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק "בני ישראל" שיכלול את כולם כאחד, כי לא יפרש קרבנות המוספים בפרשה הזאת. אבל הזכיר המועדים כאן בתורת כהנים בעבור שהם ימי הקרבנות, וירמוז אליהם כמו שאמר "והקרבתם אשה לה' ", ואמר בסוף הפרשה (פסוק לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים. אבל לא האריך לבאר המוספים, שלא רצה שינהגו להם במדבר.²² ואחרי שמנה באי הארץ בחומש הפקודים וצוה לאלה תחלק הארץ (במדבר כו נג) ביאר המוספים כולם בפרשת פינחס שיעשו אותם בארץ מיד ולדורות".

מים אחרונים 2: ונשארה פתוחה שאלתנו בהערה 3 כיצד ניתן לומר שמי שמקיים את המועדות כאילו קיים את המועדות והשבתות. לא מצאנו מזור לשאלה זו (ראו תורה תמימה הערות ויקרא פרק כג הערה ח שמציע שהכוונה להשוואת קדושת יום טוב לשבת) ונראה שהפתרון יכול אולי לבוא מאמירות דומות  של "כאילו" כגון: "כל המשמח חתן וכלה כאילו הקריב תודה" (ברכות ו ע"ב), "כל המקיים נפש אחת … כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין פרק ד משנה ה), "כל המשייר פתיתים על שולחנו … כל המחליף בדיבורו – כאילו עובד עבודה זרה" (סנהדרין צב ע"א) ורבים כאלה. נראה שמילת "כאילו" יוצרת דימוי ערכי-רעיוני ולאו דווקא השוואתי-מעשי. וצריך עיון נוסף.