פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:¹

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה': (ויקרא כג א-ה).²

 

רש"י ויקרא כג ב-ד פרשת אמור – עיבור השנה וקידוש החודש

דבר אל בני ישראל וגו' מועדי ה' – עשה מועדות שיהיו ישראל מלומדין בהם, שמעברים את השנה על גליות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים.³

ששת ימים – מה ענין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאילו קיים את השבתות.⁴

אלה מועדי ה' – למעלה מדבר בעיבור שנה, וכאן מדבר בקידוש החודש.⁵

אבן עזרא ויקרא כג ב-ג פרשת אמור – הפתיחה הראשונה כולה על שבת

וטעם "אלה הם מועדי", בעבור היות שבתות רבות בשנה.⁶

בכל מושבותיכם – בארצכם וחוץ מארצכם בבית ובדרך. וטעם שבת הוא לה' פירשתיו.⁷

ואחר כן הזכיר המועדים, ואמר בשבת: "אלה הם מועדי", ובמועדים אמר: "במועדם", והטעם באיזה יום שיהיה מהשבוע.⁸ והנה אני נותן לך כלל בדברי המועדים, כי בזמן שבית המקדש קיים היו המועדים נמסרים לבית דין.⁹

רמב"ן ויקרא פרשת אמור פרק כג – בשבת אין היתר של אוכל נפש

והזכיר השבת במועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש, שגם הוא יום מועד נקרא אותו מקרא קודש.¹⁰ ואחר כן הבדיל שאר המועדות ממנו, ואמר "אשר תקראו אותם במועדם", כלומר באי זה יום מן השבוע שיגיעו בו. כי השבת קבוע הוא, ביומו יבוא, לא נצטרך לקרוא אותו במועדו.¹¹ … ולכן חזר שם פעם אחרת אלה מועדי ה', בעבור שהפסיק בענין השבת.¹² והנה אמר "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי" במלאכת עבודה, אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם … כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש.¹³ וכמוהו: "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" (שמות לה א ב), על המשכן וכליו אשר יזכיר בפרשה השניה, והפסיק בשבת ששת ימים תעשה מלאכה וגו', וחזר ואמר (שם פסוק ד) זה הדבר אשר צוה ה' קחו מאתכם תרומה, והיא המצוה הראשונה, בעבור שהפסיק בה הוצרך לחזור ולהתחיל בראשונה.¹⁴

מסכת ראש השנה פרק א משנה ט – עדות החודש דוחה שבת

מי שראה את החודש¹⁵ ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור אפילו במיטה. ואם צוֹדֶה להם¹⁶ לוקחין בידם מקלות. ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש, שנאמר: "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כג ד).¹⁷

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק א הלכה ג – אתם קובעים את המועדות

… אמרו בית דין היום ראש השנה, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העמידו בימה, יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין, שאמרו בָּנַי היום ראש השנה. נמלכו בית דין לְעַבְּרָהּ למחר, הקב"ה אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר … רבי קריספא בשם ר' יוחנן: לשעבר "אלה מועדי ה' ", מיכן ואילך "אשר תקראו אותם במועדם".¹⁸ אמר רבי אילא: אם קריתם אותם – הם מועדַי, ואם לאו – אינן מועדי … אמר רבי לוי: למלך שהיה לו אורלוגין, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה: למלך שהיה לו שׁוֹמֵרָה, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא: למלך שהיה לו טבעת, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי חייה בר בא: לנגר שהיו לו כלי נגרות, כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי יצחק: למלך שהיו לו אוצרות, כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי: לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו.¹⁹

שמות רבה פרשה טו ב – מסירת הסמכות כבר במצרים

"החודש הזה לכם" – אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולם, אימתי אתה עושה את המועדות? … אמר להם: אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה … וכן הוא אומר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם במועדם" (ויקרא כג ד) – אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקב"ה לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר: "עשה ירח למועדים" (תהלים קד יט). אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם, ברשותכם הוא. אם אמרתם הן – הן. אם אמרתם לאו – לאו. מכל מקום יהא החודש הזה לכם. ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה, הריני משלים עמכם, לכך כתיב: "החודש הזה לכם".²⁰

מסכת ראש השנה פרק ב משנה ט – בידי מי השעון

… שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם" (ויקרא כג ד)  – בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.²¹

מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא מסכתא דשבתא פרשה א – למי מסורה השבת

"וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' ". למה נאמר? לפי שהוא אומר: "אלה מועדי ה' – אשר תקראו אותם" (ויקרא כג ב), יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין, כך תהא קדושת שבת מסורה לבית דין? תלמוד לומר: "וביום השביעי שבת קדש לה' " – לשם שבת מסורה, ואינה מסורה לבית דין, וכן הוא אומר ושמרתם את השבת.²²

ושמרו בני ישראל את השבת. זה הוא שהיה רבי נתן אומר: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.²³

תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה ח – לכתחילה רק בארץ

חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח לו רבי שלוש אגרות אצל (באמצעות) רבי יצחק ורבי נתן … עמד רבי יצחק וקרא: כתוב בתורה: 'אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע'. אמרו לו: "מועדי ה' "! אמר להם: אצלנו. עמד רבי נתן וסיים הדרשה: 'כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד'. אמרו לו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אמר להם: אצלנו.²⁴

במדבר רבה כא כה פרשת פינחס שמיני עצרת – המועדות אינם בטלים לעולם

"ביום השמיני עצרת תהיה לכם". מהו "תהיה לכם"? אמר להם הקב"ה לישראל: השמחה נאה לכם, ראשי חדשים נאים לכם, המועדים נאים, ימים טובים נאים לכם.²⁵

שאל גוי אחד את רבי עקיבא, אמר לו: למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב"ה: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיה א יד)?²⁶ אמר לו רבי עקיבא: אילו אמר: "חודשַׁי ומועדַי שנאה נפשי", הייתי אומר.²⁷ לא אמר אלא: "חודשיכם ומועדיכם" – בשביל אותן מועדות שעשה ירבעם, שנאמר: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג … וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ … בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָא מִלִּבּוֹ" (מלכים א יב לב-לג)  אבל המועדות האלו אינן בטלים לעולם ולא החודשים. למה? שהם להקב"ה, שנאמר: "אלה מועדי ה' … אלה הם מועדי" (ויקרא כג), וכן: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" (שם). ולכך אין עתידים ליבטל לעולם, ועליהם נאמר: "סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר" (תהלים קיא ח).²⁸

 

שבת שלום

מחלקי המים