מה לאיוב בפרשת השבוע

מים ראשונים: בין כל שאר השאלות, הקושיות והתמיהות על פרשת העקידה, מצויה גם התמיהה על הסיום המינורי שלה. פסוקי התורה המתארים את אברהם שב אל נעריו והולך לבאר שבע, לא לחברון ובלי אזכור יצחק, וכן הפסוקים המתארים את תולדות המשפחה שנשארה בחרן, כולל שמות הבנים שילדה ראומה פילגש נחור: "אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה", מעלים את השאלה המתבקשת: הזהו סוף פרשת העקידה? ככה היא מסתיימת? או אולי השתרבבה כאן פרשה אחרת ואין לדרוש יותר מדי סמוכים? את אשר מחסיר המקרא, מנסה המדרש להשלים. תשובה אחת כבר ראינו בדברינו חיי שרה – מחיר העקידה, שם הצבענו על הקשר בין מות שרה ופרשת העקידה והזכרנו את מנהג הקריאה הקדום בארץ ישראל שהיה מחבר את פרשת העקידה, סוף פרשת וירא, עם מות שרה שבתחילת פרשת חיי שרה. כאן, ננסה למצוא הסבר נוסף.

בראשית רבה פרשת וירא, פרשה נז סימן ד

"ויהי אחרי הדברים האלה" – אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי מהרהר? אברהם הרהר, אמר: אילו מת1 בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו מה אעשה? אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות. וכי מה איכפת לי מיוחסים?2 א"ל הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולד זיווגו של יצחק: "הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך … ובתואל ילד את רבקה".3

דבר אחר: נתירא מן הייסורים.4 אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולד מי שיקבלם: "את עוץ בכורו ואת בוז אחיו" (בראשית כב כא).5 איוב אימתי היה? ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: בימי אברהם היה, שנאמר: "את עוץ בכורו", וכתיב: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" (איוב א א).6

. . . .7

ר' יוסי בן חלפתא אמר: בירידתם למצרים נולד ובעלייתם מת. אתה מוצא: עיקר שניו של איוב לא היו אלא מאתיים ועשר שנים. ועשו ישראל במצרים מאתיים ועשר שנים. ובא שטן לקטרג וגרה אותו באיוב.8

. . . .

ריש לקיש אמר: איוב לא היה ולא נהיה.9 מוחלפת שיטתו של ריש לקיש, שם10 אמר ריש לקיש בשם בר קפרא: בימי אברהם היה, והכא אמר איוב לא היה ולא נהיה! מאי לא היה ולא נהיה? בייסורים שנכתבו עליו. ולמה נכתבו עליו? אלא שאילו באו עליו, היה יכול לעמוד בהם.11

ר' יוחנן אמר: מעולי גולה היה וישראל היה ומדרשו בטבריה.12 לפיכך היו למדים ממנו קריעה וברכת אבלים. זהו שכתוב: "ויקם איוב ויקרע את מעילו" (איוב א כ) – מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד.13 ר' חנינא אמר: גוי היה.14 תני ר' חייא: צדיק אחד עמד לי באומות העולם ונתתי לו שכרו ופטרתיו. ואיזה זה? זה איוב.15

גמרא בבא בתרא יד עמוד ב – טז ע"א16

תנו רבנן: … משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב;17 יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים … ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו.18

. . . .

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא, דאמר ר' לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה.19

. . . .

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. אמר לו: עליך אמר קרא: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו". אלא מעתה, "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וגו' " (שמואל ב יב ג) מי הוה? אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא. אם כן, שמו ושם עירו למה? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה.20

. . . .

וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מ"יש אומרים". דאי סלקא דעתך מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים? והא אמר מר: ביקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך".21

. . . .

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א ו-ז) – אמר לפניו (השטן לקב"ה): ריבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, עד שקנה בד' מאות שקל כסף, לא הרהר אחר מידותיך.22

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (שם ח) – א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", ובאיוב כתיב: "איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע". מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם – נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו.23

"וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים: הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ: וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה' " (איוב א ט-יב).24

. . . .

א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון שראה להקב"ה שנטתה דעתו אחרי איוב, אמר: חס ושלום, ישכח את אהבתו של אברהם; פנינה, דכתיב: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה".25 דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, בא השטן ונישק את רגליו.26

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ה הלכה ו

דרש רבי עקיבה: "וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב וכו' " (איוב לב ב). "אליהוא" – זה בלעם. "בן ברכאל" – שבא לקלל את ישראל ובירכן … "הבוזי" – שהיתה נבואתו בזויה … "ממשפחת רם" – מן ארם ינחיני בלק. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: אין הוא הוא, כבר כִּסָה עליו המקום ואין לית הוא. עתיד להתוכח עמך.27 אלא אליהוא זה יצחק. "בן ברכאל" – בן שבירכו האל … "הבוזי" – שביזה כל בתי עבודה זרה בשעה שנעקד על גבי המזבח. "ממשפחת רם" – בן אברם.28

מסכת בבא קמא דף צב עמוד א

א"ל רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה? א"ל, דכתיב: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו", וכתיב: "וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' " – כאשר אמר אברהם אל אבימלך.29

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/10/2018

הערות שוליים

  1. יצחק.
  2. מסקנה / תוצאה של העקידה, עפ"י דרשה זו, היא רצונו של אברהם להשיא במהרה את יצחק, שכאילו נולד מחדש אחרי העקידה, ולראות בני בנים אשר יהיו עֵדוּת על הבטחת הזרע שחזרה ונשנתה ע"י הקב"ה בסוף העקדה: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב טז-יז).
  3. והמדרש ממשיך שם בקטע שהשמטנו בהשוואה בין מִלְכָּה אשת נחור ובין שרה אשת אברהם, הגיסות, במספר צאצאיהם: "מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה, אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה", אלא שאצל בית אברהם התקיים הדבר רק בימי רחל ולאה, נינות נחור אחי אברהם, ששתיהן ביחד ילדו שמונה בנים ליעקב ובלהה וזלפה השפחות, ארבעה.
  4. אחרי העקידה (עדיין) מתיירא אברהם מייסורים. מאילו ייסורים מפחד אברהם? מניסיונות נוספים? ייסורי מצפון על מה ש(כמעט) עשה? או שמא על מה שלא עשה? על שגנב את לב שרה? (תנחומא וירא כב)? ראה המדרש שמבאר את שבועת הקב"ה לאברהם לאחר העקידה שלא ינסנו עוד, בראשית רבה נו יא: "ויקרא מלאך ה' שנית ויאמר בי נשבעתי - מה צורך לשבועה זו? אמר לו (אברהם): הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני ... משל למלך שהיה נשוי למטרונה, ילדה ממנו בן ראשון וגרשָׁהּ, שני וגרשָׁהּ, שלישי וגרשה, וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כולם ואמרו לו הישבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה. כך כיון שנתנסה אברהם אבינו ניסיון עשירי, אמר לו: הישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה". (ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשת חיי שרה). אז ממה מתיירא אברהם? מאילו ייסורים? אנו מציעים את הרעיון שהייסורים שאברהם מתיירא מהם היא אמונה עתיקה ועממית שכאשר באים על אדם נס, הצלה, או טובה גדולים מאד הוא מפחד שפנקסו בשמים נפתח ומוצאים שהוא 'חייב' כי קיבל מעבר למגיע לו. אולי בדומה לפחדו של אברהם, לאחר מלחמת ארבעת המלכים שמא בניצחונו עליהם כבר קיבל את כל שכרו (בראשית רבה מד ד). ראה גם גמרא ערכין טז ע"ב: "כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין - קיבל עולמו" והביטוי "נתבקרה פנקסו" אצל יעקב. נשמח לשמוע דעות ומקורות בכיוון רעיון זה.
  5. עוץ בנו של נחור הוא איוב כפי המדרש ממשיך לדרוש. ואם כך, אברהם הוא דודו ורבקה שראינו בדרשה הקודמת שהיא סיבת אזכור כל בית נחור בסוף פרשת העקידה, היא אחייניתו של עוץ הוא איוב עפ"י דרשה זו. חברנו את שתי הדרשות.
  6. תהא הסיבה אשר תהא לפחדו של אברהם מייסורים לאחר (בעקבות) העקידה אשר תהא, איוב אחיינו של אברהם הוא הצדיק שקיבל ייסורים אלה. ספר איוב הוא המשך של העקידה (ושל השבועה לאברהם) ומחבר את בית אברהם שבארץ כנען עם בית נחור שנשאר בחרן, ממנו תבוא רבקה ותינשא ליצחק שניצל מהעקידה! ראה מדרש במדבר רבה יז ב: "באותה שעה אמר אברהם: איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם חס וחלילה לא הייתי שומע לך, אבדתני כל אשר יגעתי מימי. אמר לו הקב"ה: חייך, כך הוא. ונשבע שלא ינסנו עוד שנאמר: ויאמר בי נשבעתי נאם ה'. אמר לו הקב"ה: חייך, ייסורים קשים וניסיונות אחרים היו ראויים לבוא עליך, ועכשיו אינם באים. אותם הייסורים שבאו על איוב היו ראויים לבוא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה: ויהי אחרי הדברים האלה ... את עוץ בכורו. ועוץ היה איוב: איש היה בארץ עוץ איוב שמו. באותה שעה א"ל הקב"ה לאברהם: לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (קהלת ט ז)".
  7. בקטע המדרש שהשמטנו כאן, מובאות דעות שונות לגבי זהותו, מקומו וזמנו וגם שם אשתו של איוב: "רבי אבא בר כהנא אמר: בימי יעקב היה, דאמר רבי אבא בר כהנא: דינה אשתו של איוב היתה ... ר' לוי אמר: בימי שבטים היה ... רבי לוי בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: בירידתן למצרים נולד ובעלייתן מת ... ר' יוסי בר יהודה אומר: בימי שפוט השופטים היה ... ר' שמואל בר נחמן אמר: בימי כשדים היה ... ר' נתן אמר: בימי מלכות שבא היה ... ר' יהושע בן קרחה אמר: בימי אחשורוש היה".
  8. לשיטת ר' יוסי בן חלפתא, סיפור איוב מלווה את גלות בני ישראל במצרים. שנות איוב, מאתיים ועשר במספר, מקבילות למאתיים ועשר שנות שעבוד בני ישראל במצרים, וקטרוג השטן על איוב היה על מנת לסלק את קטרוגו על עם ישראל שחטא והתדרדר במצרים (ראה דברינו משכו וקחו לכם בפרשת בא). יש כאן חזרה על רעיון הייסורים שהיו ראויים לבוא על אברהם ובאו על איוב, אצל בני בניו של אברהם שירדו למצרים בעקבות ברית בין הבתרים. ואנו נחזור לאברהם ולפרשת השבוע.
  9. יש שגורסים כאן: "לא היה ולא נברא", כנוסח הגמרא בבא בתרא שלהלן. אך נראה שהנוסח "לא היה ולא נהיה" מתאים כאן יותר. ראה דברינו (בנושא אחר) לא היה ולא עתיד להיות בפרשת ראה.
  10. בקטע הקודם. הפיסקה השנייה מתחילת בראשית רבה שבעמוד הקודם.
  11. כאן חוזר המדרש וסוגר את מעגל אברהם-ייסורים-איוב שפתח בו לעיל. יש אולי שמנסים לקרוא כאן בגישה שלילית כלפי איוב: "ולמה נכתבו עליו? אלא שאילו באו עליו, לא היה יכול לעמוד בהם", או בסימן שאלה: "למה נכתבו עליו? אלא שאילו באו עליו, היה יכול לעמוד בהם?". אבל לנו נראה לקיים את הנוסח לעיל. ריש לקיש נאמן לשיטתו שהייסורים שהיו צריכים לבוא על אברהם, באו על איוב. ואיוב בימי אברהם היה ומאומות העולם היה, בהכרח. אבל לריש לקיש יש שתי תת-שיטות. האחת, שהכל ככתבו ולשונו כמסופר בספר איוב. איוב קיבל את מנת הייסורים ועמד בה (בשתיקה ובהתרסה מסוימת). בתת השיטה השנייה, איוב היה ונברא, אבל הסיפור על הייסורים והאסונות שאירעו לו, "לא היה ולא נהיה" ובא לומר לנו שאיוב צדיק גדול היה וידוע שיכול היה לעמוד בסיפור הזה שנכתב עליו. ראה המשל על הקנקנים הרעועים מול הקנקנים היפים, על הפשתן היפה מול הפשתן הרע, על מי מכים שישביח עוד ועל מי לא, כמשל לצדיקים החלשים מול החזקים באמונתם. משל זה מצוי במדרש בראשית רבה לב ג וכן לד ב על נח, שם נה ב על אברהם ובשיר השירים רבה ב ב גם על יוסף. סוף דבר, בשיטת ריש לקיש על שתי תת השיטות, איוב הוא הצדיק שמקבל עליו את הייסורים שהיו צפויים לאברהם דודו בעקבות העקידה. ספר איוב הוא הספר המשלים לעקידה!
  12. הנוסח "ומדרשו בטבריה" לא מופיע בכל הנוסחים, אבל כן בגמרא בבא בתרא להלן ולפיכך נראה אמין. ר' יוחנן, ראש בית המדרש בטבריה בדור האמוראים הארצישראלי השני ממקם את איוב בטבריה עירו!
  13. וגם הלכות למדנו ממנו! עד כדי כך רצה ר' יוחנן להתרחק מדרשתו של ריש לקיש גיסו ובר-פלוגתו בלימוד התורה, עד שהביאו לטבריה ועשה ממנו מורה הלכה בישראל!
  14. למי מצטרף ר' חנינא? לר' יוחנן או לריש לקיש או דעה שלישית בלי ציון זמן ומקום? עפ"י ריש לקיש, פשיטא שאיוב היה גוי, מה שמכונה בפי חז"ל "מאומות העולם".
  15. זו וודאי גישה שלישית ומזלזלת כלפי איוב (שכמותה נמצא בגמרא בבא בתרא להלן) שלא מסתדרת לא עם שיטת ר' יוחנן ולא עם שיטת ריש לקיש.
  16. מקור מרכזי לדיון על ספר איוב הוא גמרא בבא בתרא דפים יד –טז. נביא קטעים משם לסירוגין ובדילוגים. המקבילה בירושלמי מצויה במסכת סוטה פרק ה הלכה ו בעקבות המשנה שם: "בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה וכו' " – משנה שנראה להלן. ואנו נלך בעיקר בעקבות התלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא ונזכיר את הירושלמי במסכת סוטה, ככל שיותיר לנו המקום והזמן.
  17. ראה הנוסח בירושלמי מסכת סוטה פרק ה: "משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב". לאחר כתיבת התורה ראה משה לחזור ולהשלים את ספרם של בלק ובלעם ואת ספרו של איוב.
  18. "עד לו" – עד זמנו. מקור תנאי חשוב זה מסכם את סדר ספרי המקרא ומי כתב איזה ספר. מה שחשוב לנו הוא שמשה "כתב ספרו", היינו את חמשת חומשי התורה, ובנוסף גם את פרשת בלעם ואת ספר איוב. על המיוחדות של פרשת בלעם, שסופה שנכנסה לחמשת חומשי התורה כפרשת בלק, כבר עמדנו במקצת בדברינו פרשת בלעם בפרשת בלק. כאן אנו רוצים להתמקד באיוב, שעפ"י מקור זה, משה הוא שכתב את קורותיו ובהם מסכת ייסוריו וניסיונו הקשה. האם גם כאן אנו שומעים שספר איוב משלים לנו פרשה בתורה, את סיפור העקידה, ולפיכך כתב אותו משה?
  19. והגמרא ממשיכה גם שם בשיטות נוספות אימתי היה איוב: בימי המרגלים, בימי השופטים, בימי אחשורוש, בימי דוד, בימי יעקב וכו', אך לא מזכירה שם את אברהם. ההוכחה שאיוב היה בימי משה משום שהוא שכתב את ספרו איננה הכרחית, שהרי משה כתב גם את ספר בראשית שכולו אירועים טרם זמנו.
  20. באמצע ההצעות השונות מי הוא איוב ואימתי היה, מביאה הגמרא את הדעה, שכבר ראינו במדרש בראשית רבה לעיל בשם ריש לקיש, שהסיפור של איוב איננו אלא משל, ומשווה אותו עם משל כבשת הרש של נתן הנביא כאשר בא להוכיח את דוד על מעשה בת שבע. כך מציע מי מהתלמידים שישב לפני ר' שמואל בר נחמני. אבל ר' שמואל בר נחמני לא מוכן לקבל דעה זו ומצביע על כך שבסיפור של איוב מצוין שם האיש ועירו (מקומו): "איש היה בארץ עוץ איוב שמו", בעוד שהפתיחה במשל כבשת הרש היא כללית: "שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ". לסיום קבלנו שוב את שיטת רבי יוחנן (שנלווה אליו ר' אלעזר תלמיד-חבר שלו) המרחיקה את איוב מפרשתנו ככל שניתן, עד תקופת שיבת ציון, עד העיר טבריה שלאחר חורבן הבית. אלא שהפעם הכל מפי אמוראי בבל "ששולחים" את איוב לטבריה; ושיטת ריש לקיש מובאת כאן, לא בשמו וללא כל מורכבותה הנ"ל, אלא בשם איזה תלמיד שישב לפני ר' שמואל בן נחמני. גם ר' שמואל בר נחמני שדוחה את ההצעה של אותו תלמיד, כנראה אינו מכיר את שיטת ריש לקיש לגבי זהותו ומקומו של איוב והקשר שלו עם אברהם, כפי שהיא מובאת במדרש בראשית רבה לעיל.
  21. בסיום הרשימה מציינת הגמרא שאיוב היה מעם ישראל ולא מאומות העולם, משום שאחרי מות משה, שוב לא שכנה השכינה (הנבואה) על עובדי כוכבים. וזה חל גם על בלעם שהיה בימי משה וזכה לדעת "דעת עליון" (ראה דברינו יודע דעת עליון בפרשת בלק). אבל, הגמרא מסתייגת מהשיטות ("יש אומרים") שאיוב היה בתקופת האבות, כמו השיטה שהיה בימי יעקב או השבטים, אזי איוב הוא בהכרח מאומות העולם. ולפני משה. ומה עם ימי אברהם? עד כאן לא מזכירה הגמרא בבבא בתרא אפשרות זו.
  22. השטן או סמאל שבמדרשים רבים מנסה לעכב את מעשה העקידה (בראשית רבה נו ד, תנחומא וירא כב ורבים), מופיע כאן כמליץ יושר של אברהם! ואיפה? בתחילת פרשת חיי שרה, היינו לאחר העקידה. אכן, באו ייסורים על אברהם אחרי העקידה. ראה שוב דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו שלפחות לשיטה אחת, העקידה לא היה הניסיון האחרון והעשירי של אברהם, אלא קניית מערת המכפלה. זו שיטת ר' יונה בפירושו למשנה בהסתמך על גמרא זו. המלצות יושר אלה של השטן, אומרות "חשדני". האמנם בא השטן להלל ולשבח את אברהם ולהודות בכישלונו בעקידה או שמא למזימה חדשה ומתוחכמת הוא בא?
  23. ראה הסבר רש"י על אתר: "מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות אומר לפועל חצי פרוטה אני נותן לך ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים ונחלוק. ואיוב ויתרה לחצי השני משלו ונותן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו ממון". ובנוסח המקבילה בירושלמי סוטה פרק ה: "איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע - אמר רבי תחליפא קיסריא: שהיה וותרן. אמר ליה רבי זעירא: ומאן דלית הוא וותרן לית הוא כשר? אלא שהיה מוותר על קללתו". כך או כך, הנה הגענו גם בנוסח התלמוד הבבלי לקשר בין אברהם לאיוב, דרך מנת הייסורים. אלא שכאן, לאחר ולמרות שאברהם עמד בניסיון העקידה ובניסיון האמונה בהבטחה על הארץ וקיבל מנת ייסורים לאחר העקידה, הקב"ה לא מסכים עם השטן שאברהם הוא הצדיק היחידי או הגדול בעולם. השטן מנסה כביכול להסית את הקב"ה שאברהם הוא הצדיק היחידי בעולם, אך הקב"ה לא ניסת ואומר שיש עוד צדיק ואפילו גדול מאברהם! ומי הוא? זה איוב שהוא עוץ, אחיינו של אברהם מבית משפחת נחור שנשארה בחרן ולא התלוותה למסע אברהם לארץ כנען. היא המשפחה שנשארה עם תרח האבא וקיימה מצוות כיבוד אב ואם עד סוף ימיו. ראה בנושא זה דברינו תרח סבנו בפרשת לך לך. ממשפחה זו תבוא רבקה בת זוגתו של יצחק (עפ"י מדרש רבה בו פתחנו).
  24. כאן באה ההסתה של השטן, ומכאן מתגלגל הסיפור למכות שניתכות על איוב, לאחר שאברהם כבר החל לקבל ייסורים אחרי העקידה ולאחר שהקב"ה לא מסתפק בצדיקותו של אברהם ואומר: יש עוד צדיקים בעולם! האם השטן הצליח "לתמרן" כביכול את הקב"ה? ראה לשון הגמרא שם: "אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת". צריך לשוב ולקרוא את פרק א באיוב כפשוטו ולחזור ולקרוא אח"כ את הדרשה הזו בגמרא בבא בתרא שמפרקת את הדו-שיח בין הקב"ה והשטן לחלקים ומשלבת את דברי המדרש ביניהם ,עד שהקערה ממש נהפכה על פניה! זה כוחו של המדרש. אבל לעניינינו, מה קבלנו? שבעקבות העקידה נוצר סיפור איוב. סיפור איוב הוא הספר המשלים את פרשת העקידה בספר בראשית ולא לחינם כתב משה את חמשת חומשי תורה וחזר וכתב את ספר איוב. עוד שים לב ללשון "רק אליו אל תשלח ידך" שבספר איוב שמזכירה את לשון התורה בפרשתנו: "אל תשלח ידך אל הנער". אלא שאצל איוב נשלחה היד אל הנערים, הבנים והבנות.
  25. פנינה מרגיזה את חנה על מנת שתתפלל, ראה פירוש רש"י ושטיינזלץ שם. ושמעתי פעם שהייתה אמונה בימי קדם שכעס וקנאה יכולים לרפא עקרות ומכאן הקרבה הלשונית של עב"ר והמילה להתעבר שהיא גם כעס וגם הריון. ויש שמקשרים את מעשיה של פנינה גם לנושא של "עבירה לשמה".
  26. מדרש בראשית רבה מייצג את דרשות ארץ ישראל ומושפע מהירושלמי (שלא הספקנו לדון בו) ויש הקבלה מאד ברורה ביניהם. ראה ירושלמי סוטה פרק הלכה ו. נראה שהבבלי לקח את הקשר אברהם-איוב-ייסורים הרבה מעבר לדרשה הארצישראלית (בהנחה שהיא המקור). או שמא נאמר שמדרש בראשית רבה ריכך את דרשת הבבלי. בראשית רבה מסתפק בעצם הרעיון שספר איוב ממשיך את פרשת העקידה ומגלם את מנת הייסורים והניסיונות שנכונו עוד לאברהם ובאו על איוב. בראשית רבה גם מעלה את האפשרות שכל הסיפור של איוב לא היה ולא נהיה ומטרתו לומר שבעיקרון, איוב היה יכול לעמוד בייסורים וניסיון אלה. התלמוד הבבלי, לעומת זאת, מכניס לקשר אברהם-איוב-ייסורים את המוטיב שאברהם אכן קיבל מקצת ייסורים לאחר העקידה, אבל עיקר 'תרומתו' היא הכנסת השטן לסיפור, באופן מנוגד לפשט המקרא, והפיכתו למעין סניגור ומליץ יושר של אברהם. שטן שכל כוונתו היא לשם שמים! עד כדי כך שמי שדרש על כך בפומבי, בבבל ארץ מכורתו של אברהם, זכה או "זכה" שהשטן ינשק את כפות רגליו. על כך היה מן הסתם היה אברהם אומר לשטן: תודה, לא מדובשך ולא מעוקצך (בדומה לבלעם). באת לסנגר עלי וסופך שהרגת את בני עוץ הוא איוב אחייני. עם כל השוני, יש משותף בין גישת הירושלמי ובראשית רבה ובין גישת הבבלי, וקיבלנו אולי גם הסבר לאמרה התנאית: "משה כתב ספרו ... ואיוב". או שוב בלשון הירושלמי: "משה כתב חמישה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב". וחז"ל שעמדו על דעתו של משה, הכניסו את ספר איוב לכ"ד הספרים והשאירו לנו לגלות את הקשר שבין העקידה וספר איוב.
  27. ר' אלעזר בין עזריה איננו מסכים עם דרשת ר' עקיבא שאליהוא הנזכר בספר איוב בתחילת פרק לב, שבא ספק לנחם אותו ספק להתווכח איתו, הוא בלעם. ראה דרשות אחרות שר' עקיבא מגלה את מה שהכתוב מכסה כמו מקושש העצים בספרי במדבר קיג.
  28. לא הספקנו כאמור להתעמק בנוסח הירושלמי במסכת סוטה והסתפקנו במדרש בראשית רבה המבוסס עליו ובאזכור קטעים בודדים ממנו. בסיום דברינו נביא לפחות קטע זה מהירושלמי, המובא שם לאחר אזכור הדעה שאיוב היה בימי אברהם. ר' אלעזר בן עזריה דוחה את הצעת ר' עקיבא שאליהוא הוא בלעם, מה שמראש ממקם אותו בצד הרשע, ומציע שאליהו הוא יצחק. זאת, על סמך דרשות שונות של חלקי הפסוק באיוב פרק לב, שם מצטרף אליהו לשלושת רעי איוב שלא השכילו לנחמו, ובהם הדרשה: "ממשפחת רם – בן אברם". אם אברהם נקרא בראשיתו "אברם", היינו אביו של רם, אזי יצחק הוא "רם". רם הוא יצחק, הוא זה שבא ממשפחת אברהם לנחם את איוב! מה הקשר המשפחתי בין יצחק ובין איוב? אם נאמר שאיוב הוא "עוץ" הנזכר בפסוקים החותמים את העקדה המספרים על משפחת נחור, כפי שראינו במדרש בראשית רבה ובגמרא בבא בתרא, אזי יצחק ואיוב הם בני דודים! עוץ הוא איוב, הוא בנו של נחור, הוא אחיינו של אברהם, הוא שקיבל את מנת הייסורים שהייתה יעודה לאברהם לאחר העקידה, מאיזו סיבה שלא נאמר (ראה הערה 4 לעיל). אברהם ויצחק ששרדו את העקידה, שומעים שנפל אסון בבית נחור, על עוץ בנו, אסון בו בני עוץ, נכדי נחור מתו וכל רכושם נהרס, והם שולחים את יצחק, זה שניצל מהעקידה, אל חרן לנחם את בן דודו הוא איוב. רק המדרש יכול!
  29. ראה גם תוספתא בבא קמא פרק ט הלכה כט: "החובל בחבירו אף על פי שלא בקש החובל מן הנחבל, הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים, שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים. וכן אתה מוצא בריעי איוב, שנאמר: ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אלים. מהו אומר: וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". התמקדנו בדף זה בקשר של איוב לפרשת השבוע, דרך פרשת העקידה וייסורי אברהם. אבל בנושא הכללי של הקשר בין הדמויות של אברהם כאבי האומה העברית/ישראלית ואיוב כדמות של "איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע", כפשוטו מאומות העולם, יש מדרשים נוספים רבים, מהם ששמים את שניהם בדרגה אחת, כמו מדרש זה ומהם שמשבחים את אברהם שהוא במעלה גבוהה יותר (בראשית רבה מט כה: חלילה לך); ולעיל, בגמרא בבא בתרא, ראינו את דברי ר' יוחנן שמשבח את איוב יותר מאברהם. על כל אלה, בעזרת ה' בפעם הבאה.