פרשות השבוע

מים ראשונים: בין כל שאר השאלות, הקושיות והתמיהות על פרשת העקידה, מצויה גם התמיהה על הסיום המינורי שלה. פסוקי התורה המתארים את אברהם שב אל נעריו והולך לבאר שבע, לא לחברון ובלי אזכור יצחק, וכן הפסוקים המתארים את תולדות המשפחה שנשארה בחרן, כולל שמות הבנים שילדה ראומה פילגש נחור: "אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה", מעלים את השאלה המתבקשת: הזהו סוף פרשת העקידה? ככה היא מסתיימת? או אולי השתרבבה כאן פרשה אחרת ואין לדרוש יותר מדי סמוכים? את אשר מחסיר המקרא, מנסה המדרש להשלים. תשובה אחת כבר ראינו בדברינו בית נחור בפרשה זו וכן כיבוד אב ועלייה לארץ בפרשת לך לך  – על ערך כיבוד אב ואם שנחור קיים אחרי שאברהם עזב את תרח בחרן. תשובה בכיוון אחר (המתעלמת מפרשת נחור) ראינו בדברינו חיי שרה – מחיר העקידה – על הקשר בין מות שרה ופרשת העקידה כמנהג הקריאה הקדום בארץ ישראל שהיה מחבר את פרשת העקידה, סוף פרשת וירא, עם מות שרה שבתחילת פרשת חיי שרה. כאן, ננסה למצוא הסבר נוסף.

בראשית רבה נז ד פרשת וירא – מהרהורי דברים לאיוב

"ויהי אחרי הדברים האלה" – אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי מהרהר? אברהם הרהר, אמר: אילו מת¹ בהר המוריה, לא היה מת בלא בנים? עכשיו מה אעשה? אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות. וכי מה איכפת לי מיוחסים?² א"ל הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולד זיווגו של יצחק: "הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך … ובתואל ילד את רבקה".³

דבר אחר: נתירא מן הייסורים.⁴ אמר לו הקב"ה: אין אתה צריך, כבר נולד מי שיקבלם: "את עוץ בכורו ואת בוז אחיו" (בראשית כב כא).⁵ איוב אימתי היה? ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: בימי אברהם היה, שנאמר: "את עוץ בכורו", וכתיב: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" (איוב א א).⁶

רבי אבא בר כהנא אמר בימי יעקב היה … דינה אשתו של איוב היתה … ר' לוי אמר בימי שבטים היה … ⁷

ר' יוסי בן חלפתא אמר: בירידתם למצרים נולד ובעלייתם מת. אתה מוצא: עיקר שניו של איוב לא היו אלא מאתיים ועשר שנים. ועשו ישראל במצרים מאתיים ועשר שנים. ובא שטן לקטרג וגרה אותו באיוב.⁸

. . . .

ריש לקיש אמר: איוב לא היה ולא נהיה.⁹ מוחלפת שיטתו של ריש לקיש, שם¹⁰ אמר ריש לקיש בשם בר קפרא: בימי אברהם היה, והכא אמר: איוב לא היה ולא נהיה! מאי לא היה ולא נהיה? בייסורים שנכתבו עליו. ולמה נכתבו עליו? אלא שאילו באו עליו, היה יכול לעמוד בהם.¹¹

ר' יוחנן אמר: מעולי גולה היה וישראל היה ומדרשו בטבריה.¹² לפיכך היו למדים ממנו קריעה וברכת אבלים. זהו שכתוב: "ויקם איוב ויקרע את מעילו" (איוב א כ) – מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד.¹³ ר' חנינא אמר: גוי היה.¹⁴ תני ר' חייא: צדיק אחד עמד לי באומות העולם ונתתי לו שכרו ופטרתיו. ואיזה זה? זה איוב.¹⁵

גמרא בבא בתרא יד עמוד ב – טז ע"א – איוב מקבל ייסורי אברהם¹⁶

תנו רבנן: … משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב;¹⁷ יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים … ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו.¹⁸

. . . .

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא, דאמר ר' לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה.¹⁹

. . . .

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. אמר לו: עליך אמר קרא: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו". אלא מעתה, "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וגו' " (שמואל ב יב ג) מי הוה? אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא. אם כן, שמו ושם עירו למה? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה.²⁰

. . . .

וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מ"יש אומרים". דאי סלקא דעתך מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים? והא אמר מר: ביקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך".²¹

. . . .

"וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ" (איוב א ו-ז) – אמר לפניו (השטן לקב"ה): ריבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, עד שקנה בד' מאות שקל כסף, לא הרהר אחר מידותיך.²²

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (שם ח) – א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", ובאיוב כתיב: "איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע". מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם – נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו.²³

"וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים: הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ: וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה' " (איוב א ט-יב).²⁴

. . . .

א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון שראה להקב"ה שנטתה דעתו אחרי איוב, אמר: חס ושלום, ישכח את אהבתו של אברהם; פנינה, דכתיב: "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה".²⁵ דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, בא השטן ונישק את רגליו.²⁶

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ה הלכה ו – יצחק מנחם את איוב

דרש רבי עקיבה: "וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב וכו' " (איוב לב ב). "אליהוא" – זה בלעם. "בן ברכאל" – שבא לקלל את ישראל ובירכן … "הבוזי" – שהיתה נבואתו בזויה … "ממשפחת רם" – מן ארם ינחיני בלק.²⁷ אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: אין הוא הוא, כבר כִּסָה עליו המקום ואין לית הוא. עתיד להתוכח עמך.²⁸ אלא אליהוא זה יצחק. "בן ברכאל" – בן שבירכו האל … "הבוזי" – שביזה כל בתי עבודה זרה בשעה שנעקד על גבי המזבח. "ממשפחת רם" – בן אברם.²⁹

מסכת בבא קמא דף צב עמוד א – שבות ורפואה

א"ל רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה? א"ל, דכתיב: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". אמר ליה: את אמרת מהתם, ואנא אמינא מהכא: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו", וכתיב: "וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' " – כאשר אמר אברהם אל אבימלך.³⁰

שבת שלום

מחלקי המים