פרשות השבוע

מים ראשונים: הביטוי השכיח יותר הוא: "לא היה ולא נברא" – ביטוי שמשקף את המבט לאחור, לראשית הדבר ועצמותו. "לא היה ולא עתיד להיות" שהוא במקור בחז"ל, משלב את העבר עם הראייה עתידית-פוטנציאלית. הדבר לא קרה בעבר ואין שום אפשרות שהוא יקרה אי פעם. (מן הסתם גם לא בתורה שעתידה להתחדש, ראו ויקרא רבה יג ג). כך או כך, מה הקשר של אלה לפרשת השבוע?

 

כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר: יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (דברים יג יג-יד).¹

 

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יד הלכות א, ג – דיני עיר הנדחת

עיר הנדחת לא הייתה ולא עתידה להיות. ולמה נכתבה? לומר: דרוֹש וקבל שכר.² אין עושין שלש עיירות נידחות בארץ ישראל כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל. אבל עושין אחת שתים. ר' שמעון אומר: אף שתים לא יעשו, אלא אחת ביהודה ואחת בגליל. בסמוך לסְפָר, אפילו אחת לא יעשו, כדי שלא יפרצו גוים ויחריבו את ארץ ישראל …³

קטני בני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמה אין נהרגין. ר' אליעזר אומר: נהרגין. אמר לו ר' עקיבא: ומה אני מקיים: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך"? אם לרחם על הגדולים, הרי כבר נאמר: "הכה תכה"; אם לרחם על בהמתן, הרי כבר נאמר: "החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה", ומה אני מקיים "ונתן לך רחמים"? אילו קטנים שבתוכה. ר' אליעזר אומר: אף גדולים אין נהרגין, אלא על פי עדים והתראה.⁴

מסכת סנהדרין פרק י משנה ד – הדיון במשנה

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם" (דברים יג יד).⁵ ואינן נהרגים עד שיהיו מַדִּיחֶיהָ מאותה העיר ומאותו השבט, ועד שיודח רובה ועד שידיחום אנשים. הדיחוּהָ נשים וקטנים, או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה חוּצָה לה, הרי אלו כיחידים וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים מִבַּמְרוּבִּים, שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פָּלֵט⁶ והמרובים בסייף לפיכך ממונם אָבֵד.⁷

מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב – הדין המיוחד של ירושלים

עשרה דברים נאמרו בירושלים: אין הבית חלוט בה, ואינה מביאה עגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מטמאה בנגעים, ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות, ואין עושין בה אשפתות, ואין עושין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות, חוץ מגנות וורדין שהיו מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלים בה תרנגולין, ואין מלינין בה את המת.⁸

מסכת סנהדרין דף קג עמוד ב – פילגש בגבעה עיר הנדחת?

תניא, רבי נתן אומר: מִגֶרֶב לשילֹה שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה .. ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה. אמר להן הקב"ה: בכבודי לא מָחִיתֶם, על כבודו של בשר ודם מָחִיתֶם!⁹

תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יא הלכה ו – בן סורר ומורה

בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? לומר: דרוֹש וקבל שכר. ר' שמעון בן אלעזר אומר: הבת ולא הבן? אלא גזירת מלך היא.¹⁰ בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתה, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור, או עד שיאכל בחבורה שהוא כיוצא בה.¹¹

תוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק ו הלכה א – צרעת הבית

בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. למה נכתב? אלא לומר לך: דרוֹש וקבל שכר.¹² ר' אלעזר בר' שמעון אומר: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתה סגירתה. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר: מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו, שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו. וירושלם אינה מטמאה בנגעים. אמר ר' יהודה: אני לא שמעתי אלא בבית המקדש בלבד.¹³

מסכת סנהדרין דף עא עמוד א – הדיון בתלמוד הבבלי¹⁴

כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר, כמאן? כרבי יהודה.¹⁵ איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר.¹⁶ אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קברו.¹⁷

כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה – דרוש וקבל שכר, כמאן? – כרבי אליעזר, דתניא, רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת – אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא – אמר קרא: "ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל" (דברים יג יז), וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב: "לא תעשון כן לה' אלהיכם" (דברים יב ד).¹⁸ אמר רבי יונתן: אני ראיתיה, וישבתי על תילה.¹⁹

כמאן אזלא הא דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר, כמאן? – כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתנן, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים, בשתי כתלים, בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורוחבו כגריס … תניא, אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו, ואמרו: אבנים מנוגעות פינו לשם.²⁰

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות כא ה – גם דין רציעת עבד עברי

ומעתיקי התורה אמרו, כי לא ירצע עבד עברי אם יחסר אחד מהתנאים, כמו אהבת אדוניו וביתו ואשתו ובניו ויהי טוב לו עמו (דברים טו, טז). וכן דבר סורר ומורה (שם כא, יח – כא), ודברם נכון.²¹

הקדמת רמב"ן לספר דברים

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל. ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיהם שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם … אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם פעם להוסיף בהם ביאור ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבואו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות … ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוציא שם רע והגירושין באשה ועדים זוממין וזולתן, וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנים הראשונות קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית … וע"כ לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצוה פלונית.²²

מסכת סנהדרין דף נא עמוד ב – הלכה לימות המשיח

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא. אמר רב יוסף: הלכתא למשיחא? אמר ליה אביי: אלא מעתה, שחיטת קדשים לא ליתני – הלכתא למשיחא! אלא – דרוש וקבל שכר, הכא נמי – דרוש וקבל שכר. – הכי קאמרי: הלכתא למה לי? סוגיא דשמעתא הלכה קאמר.²³

מסכת קידושין דף מ עמוד ב – לימוד של דברים שאין בהם מעשה

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.²⁴

מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א – איוב לא היה ולא נברא

יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה.²⁵ אמר לו: עליך אמר קרא: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו".²⁶ – אלא מעתה: "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וגו' " (שמואל ב יב ג), מי הוה?²⁷ אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא. אם כן, שמו ושם עירו למה? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה.²⁸

אבן עזרא ויקרא יא יג – התורה אוסרת רק דברים מציאותיים

העזניה – … טעה הגאון שתרגם אותה אלענקא, כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם, ולא היה ולא נברא אלא למשל, וכן יודו חכמי לשונם. אם כן לא יתכן, שיאסר השם הדבר שלא היה.²⁹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ז – מהו "לשוא"?

לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא – אין לשוא אלא דבר שלא היה ולא נהיה ולא עתיד להיות.³⁰

תולדות יצחק דברים כא יח – השוואת בן סורר עם העקידה³¹

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" – אמרו בגמרא [סנהדרין עא א] שלא היה ולא עתיד להיות, וכל כך תנאים איתא בגמרא עליו, שקרוב לנמנע שימצא, אלא: דרוש וקבל שכר. ויש להקשות: יותר טוב לדרוש ולקבל שכר על דברי תורה הרגילים והתמידים, מדבר שלא היה ולא נברא.³²

ויש אומרים שהכונה שלמדנו מזה עיקר גדול, שראוי לכל אשר בשם ישראל יכונה, להיות דבקה בו אהבת השי"ת, ויביא לְבְּנוֹ אהובו לבית דין לסקילה, אם יצפה ממנו שיהיה רשע, כמו שעשה אברהם אבינו ליצחק בנו יחידו בעקידה, להשלים ולקיים מצות השם, אף על פי שהיה צדיק גמור, ונכון הוא.³³

באר שבע מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א – איך מקיימים תרי"ג מצוות³⁴

ועוד שהרי ארז"ל (רש"י בראשית לב, ד – ה) על פסוק עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. ואע"פ שהאבות שמרו כל התורה, אפילו הכי יש הרבה מצות שלא יכלו לקיימה כמו שכתבתי, א"כ היאך אמר תרי"ג מצות שמרתי?³⁵

וכבר הרגיש בקושיא זו הרב רבי מאיר ז"ל בקרית ספר (בהקדמה, פ"ז הדרך הב'),³⁶ וכתב כי אפשר לכל אדם לקיים כל תרי"ג מצות והוא ע"י הקריאה בתורה כל מצוה ומצוה תחשב כמעשה, כמו שכתוב בספרי (פרשת שלח פיסקא קטו): וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה' (במדבר טו, לט) מכאן שהזכירה כמעשה.³⁷ אם כן, על דרך זה, יוכל כל אדם לקיים כל התרי"ג מצות שיעשה אותם, שאפשר לו לעשותם ויקבל על עצמו לעשות אותם שלא הגיעו עדיין לידו. והמצות שאי אפשר לו לעשותם, שאינו מצווה בהם, כמצות כהנים וזולתן, בקריאה בהם ובקבלתם אילו נצטוה, נחשב לו כאילו עשאם. וזה הדרך כולל כל המצות אף בזמן שאין בית המקדש קיים, וכמו שכתוב (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה למנחה וגו' (עיין תנחומא צו יד). כי בקריאה תורת עולה ומנחה נחשבת כאילו עשאם ואפילו הוא ישראל. וכן אותן המצות שלא היו ולא עתידים להיות, כגון עיר הנדחת ובית המנוגע וכיוצא בזה, בקריאה בהם נחשב כעשייה.³⁸ ויש בקריאתם שכר יותר מעוסק בתורה, אלא כעוסק באותה המצוה עצמה, כמו שאמרו: לא ניתנו אלא לדרוש. ואם הוא מפני היותו עוסק בתורה בלבד, הרי התורה רחבה מני ים ויכול לדרוש בה כל הימים.³⁹ אלא נראה שיש בהן שכר כעוסק באותה מצוה. וזה רצונו לומר בדרוש וקבל שכר (סנהדרין עא, א), כלומר בדרישה תקבל שכר כעשייה.⁴⁰

שיר השירים רבה פרשה ה סימן ה

"קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה יא). רבי שמואל בר יצחק פתר קרא בפרשיות התורה: "תלתלים שחורות כעורב" – אלו תלמודות של תורה שנראות כעורות ושחורות מלאומרן ברבים. אמר הקב"ה: עריבות הן עלי … תדע לך שהוא כן הדבר, שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו שתיהן כאחד, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, שנאמר: "איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ואשה כי יזוב זוב דמה" (ויקרא טו).

שבת שלום ונחמת ציון

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נראה לסכם כאן את שיטת הירושלמי שנזכרה בדרך אגב ובמקוטעין 'בין העומרים' לעיל. עד כמה שידינו מגעת, האזכור היחיד של הביטוי "לא היה ולא עתיד להיות" מצוי בירושלמי במסכת סוטה פרק ה הלכה ו בהקשר לאיוב! האזכור היחיד של "דרוש וקבל שכר" מצוי בירושלמי במסכת נזיר פרק ז הלכה ב בקשר לטומאת נפל. אין בכל התלמוד הירושלמי שום אזכור של הביטוי "לא היה ולא עתיד להיות" או דומיו, בוודאי לא בדומה לדיון המורחב בבבלי סנהדרין עא ע"א כנזכר לעיל. נראה שהירושלמי מתעלם מהתוספתא (סנהדרין ונגעים) שטבעה מטבע לשון זו, שלא כמנהגו. אפשר שאי אזכור ביטוי זה במשנה הובן ע"י אמוראי הירושלמי כמחלוקת בין המשנה לתוספתא והם העדיפו במקרה זה לנקוט בדרכה של המשנה. ואולי באמת לא אהבו את הרעיון עצמו שיש בתורה מצוות שאינן מעשיות כפי שראינו גם בחלק מהפרשנים לעיל. נשמח לכל הערה והארה משואבי המים בעניין זה.

מים אחרונים 2: עם 'חתימת הגיליון' שבנו ומצאנו את המקור הבא, ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא ריח: "אמר רבי יאשיה: שלושה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם: סוטה, אם רצה בעלה למחול לה – מוחל. בן סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו – מוחלים. זקן ממרא על פי בית דין, אם רצו חביריו למחול לו – מוחלים. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירה, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי. על זקן ממרא על פי בית דין לא הודה לי, מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל". האם ניתן להוסיף עדות זו של ר' יאשיה לדעה שבן סורר ומורה וכן זקן ממרא אינם בבחינת "לא היה ולא עתיד להיות"? או שמא גם הלכה זו שאביו ואמו או בית הדין יכולים למחול אם ירצו מצטרפת לדעה שבעצם מעקרת דינים אלה למעשה. ואולי זו שיטת ביניים.

מים אחרונים 3: הרוצה להעמיק בנושא, מופנה כאמור לספרו של משה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן: ערכים כשיקולים פרשניים במדרשי הלכה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשנ"ט.