פרשות השבוע

וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: (בראשית לז לה).¹

בראשית רבה פד כא – אין מתנחמים על החיים

"ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וימאן להתנחם" – מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: כתיב: "כי יהודה גבר באחיו" (דברי הימים א ה ב), וכתיב: "וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו". וזה אביהם של כולם "וימאן להתנחם"?!² אמר לה: מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים.³

"ויבך אותו אביו" – זה יצחק, ר' לוי ור' סימון. ר' לוי אמר: אצלו היה בוכה וכיון שהיה יוצא מאצלו היה רוחץ וסך ואוכל ושותה. ולמה לא גילה לו? אמר: הקב"ה לא גילה לו ואני אגלה לו?⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ח – נפרצה ברית י"ב

שאל מין אחד לרבינו: אפשר שהמתים חיים?⁵ אבותיכם אינן מודים, ואתם מודים? מה כתיב ביעקב: "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם", אילו היה יודע שהמתים חיים, היה ממאן להתנחם, והיה אומר: "כי ארד אל בני אבל שאולה"? אמר לו רבינו: שוטה שבעולם, מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקודש שהיה יוסף חי, לפיכך לא קיבל עליו תנחומין, שאין מקבלין תנחומין על החי.⁶

דבר אחר: "וימאן להתנחם". אלא אמר יעקב אבינו: הרי נפרצה ברית השבטים. כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך, הרי פסקה אותו הברית. כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים: י"ב מזלות, י"ב חדשים, י"ב שעות ביום, י"ב שעות בלילה, י"ב אבנים שהיה אהרן לובש. ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים.⁷

ולא היה יודע יעקב לישא אשה להוליד בן כדי שיהיו י"ב שבטים? אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר: "אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי" (בראשית לא נ) – אפילו אחר מיתתן. מה עשה לבן? הוציאו לחוץ, אמר לו: "אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך וגו' " (בראשית לא נ) – מפני אותה השבועה לא היה יכול לישא אשה.⁸

מסכת סופרים הוספה א פרק א הלכה ג – סימנים שיוסף חי

תני, מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם? לא האמין להן כל עיקר, מניין? דכתיב: "וימאן להתנחם", לפי שאין מקבלין תנחומין על חי. אבל שמת, הוא מעצמו משתכח מן הלב, שנאמר: "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב" (תהלים לא יג).⁹ ומה עשה? הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה. וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם יְרֵחוֹ.¹⁰ היאך כתב? על אבן אחת, ראובן טלה ניסן, וכן לכל אבן ואבן. התחיל מראובן ואמר להן: גוזרני עליכם שתעמדו. לראובן, ולא עמדו. לשמעון, ולא עמדו. וכן לכל שבט ושבט, ולא עמדו האבנים. וכיון שהזכיר להם שם יוסף, מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף.¹¹ ועדיין לא ברור לו הדבר שהוא חי, ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון, וכתב עליהן שמות השבטים והמזלות והחדשים ואמר להן: גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים, לא עמדו.¹² ליהודה שהוא מלך, ולא עמדו. וכשהזכיר להן יוסף, עמדו וכרעו כולם ליוסף. ועדיין לא נתברר שהוא חי, אלא מן המשמרות, אלישיב הכהן, על שם להשיבו אל אביו, אלקנה, שקנהו פוטיפר, ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר.¹³

רש"י בראשית פרק לז פסוק לה – אם לא נשתכח סימן שחי

וימאן להתנחם – אין אדם יכול לקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי.¹⁴

רמב"ן בראשית פרק לח פסוק ז – עונש ונקיפות מצפון

… ולא היה בבית האבות שְׁכוֹל זולתי זה שהיה רע בעיני השם, כי זרע צדיקים יבורך ועל כן היה יעקב מתאבל על בנו ימים רבים וימאן להתנחם, שהיה הדבר בעיניו עונש גדול לו מלבד אהבתו אותו.¹⁵

אברבנאל בראשית לז לה – ארד עם בני

ולכן מאן להתנחם לפי שרצה לרדת באבלות כמו זה שאוֹלָה, ולא יצטרך לחדש עליו אבל אחר בטרם ימות. וזה אינו קריאת תגר, אבל היה כוונה רצויה ומדה חשובה והעושה בהפך זה פורע מוסר והוא כפורע שטרו ואינו קורעו ועליו אמר איוב: "אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה" (איוב ט כו).¹⁶

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז – שלא ארד שאולה

"וימאן להתנחם". אמר להם: מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי: "כי ארד אל בני אבל שאולה". אלא אמר יעקב לפני הקב"ה: תן לי אות שלא ארד לשאול, אמר לו הקב"ה: סימן זה יהיה בידיך שלא ימות אחד מבניך בימיך, ועל כן אמר כי ארד אל בני אבל שאולה.¹⁷

בראשית רבתי פרשת ויגש, בראשית מה כו – מבחן האמת

"כי לא האמין להם". את מוצא אעפ"י שאמר יעקב: "טרוף טורף יוסף" (לז לג), לא האמין להם שהוא מת. שלכך לא חפץ להתנחם לפי שאין מתנחמין על החיים. וכיון שהגידו לו עוד יוסף חי, הפך לבו לטובה וידע והכיר כי אמת אמרו, לפי שבתחילה לא האמין לקבל תנחומין, כדכתיב: "וימאן להתנחם" (לז לה) לפי שבלבו היה חושב שהוא חי.¹⁸

שכל טוב (בובר) בראשית לז לה – יהודה מתנחם ומנחם

"וימאן להתנחם". מתנחמים על המתים ואין מתנחמין על החי, שהרי ביהודה כתיב: "וינחם יהודה" (בראשית לח יב), וכתיב: "אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ" (ירמיה כב י).¹⁹

וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם: וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד: וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי: (שמואל ב יב כא-כג).²⁰

כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (ירמיהו לא יד).²¹

חתם סופר, מסכת תענית ל ע"ב – אין להתנחם על ירושלים החיה

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכו'. לא אמר יזכה לראות בנחמתה.²² אלא דהעניין הוא בזכות שמתאבלים זוכים להעמיד תלמידי חכמים וישיבות ותורה מחזרת והרי הדור רואה בעיניו נחמת ירושלים²³ … (עוד) יש לפרש עפ"י מה שכתב רש"י בפסוק וימאן להתנחם – "מכאן דאין מקבלין תנחומין על החי", הנה אם לא יהיה תקוה שירושלים תבנה למה מתאבלין עוד? ולא נתנחם עוד זה כמה שנים רבות. אלא ע"כ צריך לומר דירושלים ובית המקדש בנוי ומשוכלל למעלה (כרש"י סוכה מא ע"א), רק מאתנו נאבד ויש תקוה.²⁴

פנים יפות בראשית פרק מב פסוק יט

וכבר כתבנו בפרשת וישב בפסוק: "וימאן להתנחם", שמשעה שיצא יוסף מבית האסורין ושכח את בית אביו, כדכתיב: "כי נשני אלקים וגו' כל בית אבי", אז 'כמים הפנים אל פנים' הוקל אבל יעקב. ולכך סברו שמת יוסף לכך קיבל יעקב קצת תנחומין, לכך אמרו בפרשת ויגש: "ואחיו מת".²⁵

שבת שלום

מחלקי המים