מים ראשונים: חורבן בית ראשון, קץ מלכויות ישראל ויהודה וגלות העם מארצו, היו ללא ספק נקודת משבר מרכזית בתולדות עם ישראל. על הכאב הגדול המתבטא במקרא בעיקר במגילת איכה, מתווספים מדרשי חז"ל הדנים באפשרות של ניתוק הברית בין הקב"ה ועם ישראל. ראה דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב שם הרחבנו בנושא. מה כעת לאחר חורבן הבית בשנית ואיבוד שארית סוברניות כלשהיא של עם ישראל בארצו?1 לא חסרים מדרשי חורבן גם לאחר חורבן בית שני,2 אך אין הם מכילים את מוטיב 'ניתוק הברית' ועם ישראל דווקא זוכה לפריחה רוחנית גדולה בצפון הארץ: בגליל, בגולן ובחלק משפלת החוף הצפונית.3 אך ככל שנוקפות השנים ולא בא לציון גואל, מתעוררת השאלה הנוקבת: מה עם נבואות הנחמה?. מתי יתקיימו נבואות הגאולה ואחרית הימים של נביאי ישראל לדורותיהם? נביאי בית ראשון כנביאי תחילת בית שני שעפ"י קורותיו ואחריתו נראה שלא מומשו בו נבואות חגי, זכריה ומלאכי בהן נתלו תקוות גדולות. מוטיב 'ניתוק הברית' של חורבן בית ראשון שסוף סוף זכה לשיבה לאחר שבעים שנה, התחלף במוטיב 'איה נבואות הטובה' לאחר חורבן בית שני. מוטיב שרק הלך והתגבר בנקוף השנים. אם לא זכו נבואות ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, מיכה, זכריה, מלאכי ועוד להתגשם בזמנם, מתי הן תתגשמנה? ומה עד אז?
יחזקאל פרק יב פסוקים כא-כח – חזון ומקסם שוא
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזוֹן: לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל־חָזוֹן: כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל־חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אֲנִי ה' אֲדַבֵּר אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי אֲדַבֵּר דָּבָר וַעֲשִׂיתִיו נְאֻם אֲדֹנָי ה': פ
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא: לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא־תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי ה':4
מסכת מכות דף כד עמוד ב – בין נבואת אוריה לנבואת זכריה
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים,5 כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" (מיכה ג יב, ירמיהו כו יח), בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח ד).6 עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.7
עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ: (ירמיהו ח כ).8
פירוש אלשיך ירמיהו פרק ח פסוק כ – שנה ועוד שנה ולא נושענו
עבר קציר כלה קיץ כו'. אמר כי עוד היא שועת ישראל והיא אומרם הנה דרך ה' הוא לייסרנו בגלות, כדי שע"י הייסורין נתקן מעשינו ונושע, והנה מה תועלת היה לנו אחר שעבר קציר, הוא גלות יכניה הדומה לקציר, שמביאים הביתה קצת מהתבואה לעשות קלי וכרמל, ואח"כ כלה קיץ הוא גלות צדקיה הדומה לקיץ, שמביאים כל הנשאר בשדה הביתה, והנה אנחנו מצד עצמנו לא נושענו.9
אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין־עוֹד נָבִיא וְלֹא־אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד־מָה: (תהלים פרק עד ט).10
מדרש תהלים (בובר) מזמור עד – אין אותות ואין נביא
"אותותינו לא ראינו אין עוד נביא". אותו האות שאמרת: "הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וגו' " (ירמיה לא ז), ואותו האות שכתוב בו: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו' אומר לציון מלך אלהיך" (ישעיה נב ז). "לא ראינו אין עוד נביא", שנאמר: "ואבד כל חזון" (יחזקאל יב כב).11 "ולא אתנו יודע עד מה" – וכן הוא אומר: "כי רחק ממני מנחם" (איכה א טז). אין לנו נביא שיודע כלום שישיב נפשנו, אלא הכל סתום לפנינו, שנאמר: "סתום הדברים וחתום הספר" (דניאל יב ד). ואם אין אתה עושה בשבילנו, עשה למען שמך הגדול שמתחרף ומנאץ בעולם, שנאמר: "עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח" (תהלים עד י).12
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) הלל עמוד 130 – סבלנות ואמונה בנבואות
"בצאת ישראל ממצרים", כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה: ריבון כל העולמים, נבואות טובות נתנבאו נביאים ראשונים כל אחד ואחד, ועדיין לא ראינו מהם. ירמיה אמר: "אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים וגו' ", הושע אמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים", יואל אמר: "ביום ההוא יטפו ההרים עסיס", עמוס אמר: "הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר", ישעיה אמר: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", ואומר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים", ועדיין לא ראינו אחת מהן. שכן אסף בן קרח אומר: "אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה". ורוח הקדוש משיבה אותם ואומרת להם, כשנגליתי לאברהם אביכם ואמרתי לו: "וענו אותם", שמא אמרתי לו שאני קורע להם הים? שמא אמרתי לו שאני מוריד להם המן? והרי דברים שלא אמרתי נתתים, דברים שאמרתי על אחת כמה וכמה.13
רש"י שמות ו ג פרשת וארא – ההבטחה לאבות
וארא – אל האבות: באל שדי – הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי: ושמי ה' לא נודעתי להם – לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שליד שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי:14
דברים רבה א כג פרשת דברים – תוחלת ממושכת מחלה את הלב
"ראה החילותי תת לפניך את סיחון" (דברים ב לא). זהו שאמר הכתוב: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב" (משלי יג יב). א"ר עזריה: מדבר בישועה העומדת לבוא. כיצד? כשהנביא צווח ואומר לישראל: "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ" (חגי ב ו), הן אומרים: "תוחלת ממושכה מחלה לב". כיון שאמר להם: "הנה ישעך בא" (ישעיה סב יא), אמרו: "וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה" (משלי שם המשך הפסוק).15
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמעון בן יוחאי עמוד 555 – המלכות החמישית
אלו הן הנסתרות שנגלו לרבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוי במערה מפני קיסר מלך אדום, ועמד בתפילה ארבעים יום וארבעים לילה והתחיל כך: "ה' אלהים צְבָאוֹת עַד־מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ" (תהלים פ ה). מיד נגלו אליו סתרי הקץ וסתומות והתחיל לישב ולדרוש: "וירא את הקני" (במדבר כד כא). כיון שראה מלכות ישמעאל שהיא באה, התחיל לומר: לא דיינו מה שעשה לנו מלכות אדום הרשעה, אלא אף מלכות ישמעאל.16
ברכות כח ע"א – התחשבות בנבואות להלכה17
דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל; אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " (דברים כג ד)! אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים" (ישעיהו י יג), וכל דפריש – מרובא פריש.18 אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה' " (ירמיהו מט ו) – וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: "ושבתי את שבות עמי ישראל" (עמוס ט יד) – ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבוא בקהל.19
תוספות מסכת יבמות דף נ עמוד א – הנבואה תלויה במעשי האדם
ואם תאמר: הלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה! אלא על כרחך אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא.20.
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מא תקעו – ריחוק וקרבה
"ואני קרבת אלהים לי טוב" (תהלים עג כח). מהו "ואני"? לפי ששואלים את בלעם ואת נביאי ישראל. שאלו את בלעם: יש להם קץ של ישועה? אמר להם: הן. אמרו לו: ואימתי הוא? אמר להם: רחוק הוא: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד יז) – מרחיק את הקץ. שאלו לנביאי ישראל, אמרו: קרוב הוא – "כי קרוב יום אידם" (דברים לב לה). בא ירמיה ואמר: "הלילו כי קרוב יום ה' " (ישעיה יג ו).21 בא מלאכי ואמר: "קרוב הוא כי הנה היום בא בוער כתנור" (מלאכי ג יט). בא יואל ואומר כמותם: "תקעו שופר בציון … כי בא יום ה' כי קרוב" (יואל ב א).22 אמר דוד: "כי הנה רחקיך יאבדו" (תהלים עג כז) – זה בלעם וחביריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם. אבל נביאי ישראל היטבת להם שקרבו את הקץ. היטב לי אף אני, שקרבתי את הקץ כמותם. ואני שקרבתי: "קרבת אלהים לי טוב" (תהלים שם) לספר כל מלאכותיך.23
אברבנאל ספר משמיע ישועה הקדמה – חובלים כנגד מייחלים24
הגם הלום ראיתי חכמי עמנו ההולכים בתורת ה' ומחזיקים בבריתו הלוך הלכו בנבואות בשני שבילים. לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. כי הראשונים פירשו אותם כפי פשוטם ואמתתם נעימות בימינם קדש הלולים, מה שהיה בדרך עבר ומה שיהיה לעתיד שצדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים, את הכל פירשו יפה בעתו. וזהו כת הבוטחים בה' כל המיחלים. אך אמנם ממעונות אריות ומהררי נמרים מזרע קדשים יצאו על הר ציון שֶׁשָׁמֵם שועלים, אנשים חכמים בעיניהם ועם היותם מבני ישראל באשר הם נמולים, המה היו במורדי אור ורועי כסילים, באמרם שייעודי הנבואות וספר תהלים, נאמרו ונתקיימו בבית שני ששם היו אלופינו מסובלים … ושאמונת ביאת משיחנו אינה מכח הכתובים כי אם מקבלת הראשונים וכו'.25
רמב"ן ויקרא כו טז פרשת בחקותי – חזרה למשה ולתורה
ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו. … וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דהי"ב לו כא) למלאת דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה … שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות … לא שימחול עונם ויסלח חטאתם, ויוסיף אהבתם כקדם, ולא שיאסוף את נדחיהם. כי היה כן בעלותם מבבל, שלא שבו רק יהודה ובנימין והלוים עמהם מעט … וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו, רק שיתודו עונם ועון אבותם … וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו:
אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו … שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה …והגאולה בברית ההיא השנית, גאולה שלמה מעולה על כולם … והבטיח: "והטיבך והרבך מאבותיך", שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל, לא לששית העם … ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה יותר מכל חזיונות דניאל וכו'.26
מדרש תהלים (שוחר טוב בובר) מזמור מ – התקווה
"לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר: קַוֹּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי". זהו שאמר הכתוב: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו" (ישעיה כה ט). אין ביד ישראל אלא שיקוו שיגאלם הקב"ה, בשכר: "קוה קויתי ה' ", דכתיב: "טוב ה' לקויו" (איכה ג כה). ואומר: "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה ט יב). שמא תאמר: "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ירמיה ח כ)? – "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כז יד). "קוה אל ה' ", "וקוה אל ה' " – תקוה אחר תקוה – "חזק ויאמץ לבך". אם קויתם ולא נושעתם – קיווי ושובו וקיווי. ואם תאמר: עד מתי נקוה? כבר כתיב: "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם" (תהלים קלא ג). ואומר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' " (שם לא כה). אם עושין כן, הרי אתם נושעים, שנאמר: "אשר לא יבושו קווי" (ישעיה מט כג), וכתיב: "וקוי ה' יחליפו כח" (שם מ לא), וכתיב: "וקוי ה' המה יירשו ארץ" (תהלים לז ט). לכך נאמר: "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" – דוד שקיווה לי עניתיו.27
מחלקי המים