שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־יַעֲקֹב שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ: (בראשית לא ג).1

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת־יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל־מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: (בראשית ל כה).2

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (בראשית לב י).3

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ: (בראשית כח טו).4

 

מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן י

ילמדנו רבינו: נר שיש עליו צורת עבודת כוכבים ומזלות, מהו שידליק ישראל ממנו את הנר? כך שנו רבותינו: נר שיש עליו צורת עבודת כוכבים ומזלות, אסור לישראל להדליק בו … שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם שנאמר: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ כא).5 תדע לך, שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט, לא היה הקב"ה נגלה עליו. כיון שפירש ממנו נגלה עליו6 … וכן יעקב, כל זמן שהיה בבית לבן, לא היה הדבור נגלה עליו. אף על פי שהבטיח ואמר לו: "הנה אנכי עמך". אמר הקב"ה: איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע.7 אלא מה אני עושה? משעה שהוא פורש ממנו, אני מקיים את דברי ואהיה עמו. והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר: לא כך אמר לי "כי לא אעזבך"? א"ל הקב"ה: מבקש אָתָּ שאהיה עמך? צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך.8

בראשית רבה פרשת ויצא, פרשה עג סימן יב

"וַיִּשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי בְנֵי־לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל־הַכָּבֹד הַזֶּה" (בראשית לא א) … ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: אין כבוד אלא כסף, כמו שאתה אומר: "בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה" (נחום ב י). "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת־פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (שם ב) – בן סירא אמר: "לב אדם יְשַׁנֶּה פניו בין לטוב ובין לרע" – אמר לו הקב"ה: חמיך אינו מסביר לך פנים, ואתה יושב כאן? "שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך".9

בראשית רבה פרשת ויצא, פרשה עד סימן א

"ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך", כתיב: "זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (תהלים קמב ו).

והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה, שם שובע שם זול, ואת אמרת: "חלקי בארץ החיים"? אלא ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח. ריש לקיש בשם בר קפרא מביא אותה מכאן: "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" (ישעיה מב ה) – 10

א"ל הקב"ה: אתה אמרת "חלקי בארץ החיים" – "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" – אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך.11 ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך.12

כאן אתה אומר "ואהיה עמך" ולהלן אתה אומר: "ואהיה עמך בכל אשר הלכת" (שמואל ב ז ט)!13 אלא דוד ע"י שהוא מפרנס את ישראל, הוא אומר לו: "ואהיה עמך בכל אשר הלכת", אבל יעקב ע"י שהוא מפרנס את ביתו, הוא אומר לו: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך".14

ספורנו בראשית פרק לא פסוקים א-ג

וישמע את דברי בני לבן – שספרו עליו לשון הרע בקנאתם: וירא יעקב את פני לבן – ראה שקבל את הלשון הרע: ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וכו' – הודיע הכתוב שבסיבת שלוש אלה, ברח ולא נטל רשות מלבן, שלא כמנהג איש אשר כמוהו. כי חשב שאחר שקבל לשון הרע עליו, אם ידע נסיעתו יגזלהו כאמרו פן תגזול את בנותיך.15

מסכת פסחים דף פח עמוד א

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' " (ישעיהו ב ג) – אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב יד), ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד סג). אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח יט).16

הרב משה אביגדור עמיאל – דרשות אל עמי – דרשה לחג הסוכות

לאגדה זו17 היינו בעצמנו עדי ראיה …. ראינו רק את הזקנים עולים לארץ ישראל לבכות על הכותל המערבי ולמות על הר הזיתים … האידיאל שלהם היה למות בארץ ישראל ולחיות בזמן תחיית המתים … ארץ ישראל הייתה אז עניין של העולם הבא … מקום של אויר נשמות. מאידך גיסא, באו הצעירים לפני איזו עשרות שנים ולחמו בזקנים והתחילו לגרש מארץ ישראל את אוויר הנשמות … ולהביא אויר חומריות וגשמיות. קראו את עצמם ביל"ו – בית יעקב לכו ונלכה ושכחו עוד שתי מילים שם: באור ה' … אכן לאושרנו הננו רואים שמתחיל להתרקם דרך הממוצע בין שני הקצוות האלו, שארץ ישראל היא להם גם מקום של אויר נשמות וגם אויר יפה לגוף … מי שעוסקים בהוויות העולם ואוכלים את חוליהם על טהרת הקודש … יודעים כי יש שם גם הר הזיתים וגם הר ציון, גם כותל מערבי וגם בית – בית לאומי שיבנה בעזהי"ת במהרה בימינו … ארץ ישראל איננה לא הר ולא שדה. ארץ ישראל היא בית, בית אל, בית דירה היא.18

פרקי דרבי אליעזר19

פרק לה: ועוד היה ר' אליעזר אומר: ברח יעקב לבוא אל לבן, וברח לצאת מפני לבן. ברח לבוא אל לבן מניין? שנאמר: "ויברח יעקב שדה ארם", וברח מפני לבן, שנאמר: "ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב". ולמה ברח? שאמר לו הקב"ה: יעקב, יעקב! איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ, אלא "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". לפיכך ברח.20

פרק לו: עמד יעקב והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמר: ריבון כל העולמים, לא כך אמרת לי: "שוב אל ארץ אבותיך ואל ארץ מולדתך ואהיה עמך"? והלא עשו הרשע בא להרגני ואינו מתיירא ממך ואני מתיירא ממנו.21

 

שוב אל ארץ אבותיך, יעקב

שוב כי הגיעה השעה

חטאי עבר ומשוגותיו לעזוב

פרק חדש בחייך לכתוב ולאהוב,

וגם אם תרבה שאת

ממך דרך ותלאה

יש לצאת וכעת

למסע חזרה

 

גם כי ירבו פסיעותיך ופחדיך

גם אם הארץ אשר תשוב שמה

תהיה למכאוב

השכם והחש צעדיך

נהג באהבה נשיך וילדיך

אל תאחר פעמיך, יעקב

ראש אחורה אל תיסוב

 

מה לך יעקב כאן, מה לך כאן?

מה זה כינסת והרבית

רכוש וצאן בחרן?

הלא היטב ידעת

שחור משחור הוא הלבן

ובניו מעשי שטן יקנאוך יקראוך חמדן

 

תם זמן חרן יעקב

נשלם זמן לבן

הבית הוא שם, הבית לא כאן

מכאן קראתי לך לך

לסבא אברהם

אשר עזב בית אבא

בשומעו את הצו

לך עכשיו, יעקב

לך בעקבותיו

 

שוב יעקב מהרה אל ארץ החיים

אב אם ואח לך מחכים

לא סוגה תהא הדרך בפרחים ושושנים

ירבו בה חתחתים, ייפתחו בה פצעים

אך אתה תהפוך עקוב למישור, יעקב

תיישר כל ההדורים

תחבוש כל פצעי עבר ומכאוב

ותצא לחיים חדשים בארץ החיים.

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: על רקע דברים אלה, יובן השבר הגדול של יעקב היורד מצרימה בסוף ימיו ולא מצליח להיאחז בארץ כאביו וסבו. תהא דעתנו על הסיבות לירידת יעקב למצרים אשר תהא: גזירה משמים, בחירה חופשית של מעשה ידי אדם וכו', אין ספק שזו ירידה וגלות שנייה של יעקב. הקריאה: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך" במקרא, "אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני מצפה לך" שבמדרש, נשארת תלויה בחלל קורות חייו של יעקב כמצב זמני שלא התפתח לחזרה מלאה ואמתית אל הארץ. ראה דברינו האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים בפרשת וארא, אל תירא מרדה מצרימה בפרשת ויגש.

 

עדכון אחרון: 20/11/2017

הערות שוליים

  1. פרשת ויצא מתחילה ב"ויצא" ומסתיימת ב"ויצא". פעמי יעקב היוצא בהול מארץ כנען לחרן עדיין מהדהדים באוזנינו – "ויברח יעקב" אומר הנביא בהפטרת השבת - וכבר אנו ב'ויצא' השני החותם את הפרשה וקורא ליעקב לצאת מחרן ולחזור לארץ כנען. מאורע ודרשותיו בצדו רודף מאורע ודרשותיו בצדו, בפרשת ויצא העמוסה: הצדיק שיצא מהעיר, חלום הסולם, הנדר שנידר, המפגש עם רחל ליד הבאר, תחמוני לבן ורמאויותיו, הבנים שנולדו, עקרותה וקנאתה של רחל ועוד ועוד. וכבר מסתיימת הפרשה ועמה עשרים שנה בבית לבן, בקריאה ליעקב: מספיק ודי יעקב בניכר. אל תחכה לאמך שתקיים הבטחתה "ושלחתי ולקחתיך משם" (יש אומרים שנתקיימה בשליחת דבורה מניקתה לקרוא לו), אל תחכה עד שעוינות לבן ובניו תכריח אותך לעזוב. הקב"ה הוא הקורא לך: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". בדומה ולא בדומה לסבא אברהם שְׁשָׂם גם הוא פעמיו מחרן לארץ כנען. אלא שאברהם נשלח: "אל הארץ אשר אראך" ואילו אתה תשוב: "אל ארץ אבותיך ולמולדתך". אברהם שלח את אליעזר למולדת הישנה "כי אם אל ארצי ומולדתי תלך" ואתה יעקב, ארצך ומולדתך הם שם – בארץ כנען. שם השארת אבא, אמא וגם אח שצריך לסגור אתו את החשבון ולנסות ליישר אתו את ההדורים.
  2. נכון שעוד בטרם קרא הקב"ה ליעקב לשוב ארצה, הוא פונה ללבן ומבקש את רשותו לעזוב. אך דא עקא, שפנייה זו מסתיימת בהעמקת השתקעותו של יעקב בחרן ובדבריו ללבן: "מתי אעשה גם אנכי לביתי". ראה סוף פרק ל תחילת פרק לא.
  3. תפילת יעקב במצוקתו בחזרתו לארץ, ערב הפגישה עם עשו, כמתואר בתחילת פרשת וישלח, היא הד של הציווי "שוב אל ארץ מולדתך" של סוף פרשת ויצא, במעין תמונת ראי. ראה פירוש רש"י לפסוק זה: "כך אמר יעקב לפני הקב"ה: שתי הבטחות הבטחתני: אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע ... שם אמרת לי: ושמרתיך בכל אשר תלך. ובבית לבן אמרת לי: שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך ... בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך". ופירוש רד"ק שם: "אתה הוא שהבטחתני בנוסעי מבית אבי ... וגם בחרן הבטחתני שנית ואמרת לי שוב לארצך והוא ארץ אבותיך שאמרת". ואנחנו רוצים להתעכב על הפסוק הראשון שהוא בפרשתנו, על טיב הקריאה ליעקב: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". על הפסוק השני המשמש לו כהד, בע"ה בפרשת וישלח.
  4. שבנו לפרשת ויצא, לראשה. לכאורה, הקריאה ליעקב לשוב אל ארץ אבותיו אינה אלא מימוש הבטחת הקב"ה אליו בתחילת מסעו, בחזיון הסולם, ככתוב: "והשיבותיך אל האדמה הזו". אך כידוע יעקב עצמו אינו מסתמך רק על הבטחה זו, וכשהוא מתעורר משנתו הוא עומד ונודר: "אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים". וכבר דנו ארוכות המפרשים והמדרשים אם "ושבתי בשלום אל בית אבי" הוא חלק מהתנאי של הנדר: אם כך וכך יעשה לי הקב"ה, כולל שישיבני אל בית אבי בשלום (ואז יהיה לי ה' לאלהים ואבנה לו בית אלהים), או שהוא חלק מקיום הנדר ע"י יעקב, היינו, שכאשר הקב"ה ישמור אותו ויהיה עמו, הוא יעקב ישוב מעצמו. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה וכן בדברינו ועל הפרנסה לא השיבו, שניהם בפרשה זו. כך או כך, הקב"ה קורא כאן ליעקב: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך", בין אם כקיום הבטחת הקב"ה ובין אם כתזכורת ליעקב שיקיים את נדרו. כך או כך, הוא חוזר ומבטיחו: "ואהיה עמך".
  5. ראה דברינו בכל המקום אשר אזכיר את שמי בפרשת יתרו.
  6. ראה דברינו פרידת אברהם ולוט בפרשת לך לך.
  7. ביציאת מצרים מצאנו מוטיב הפוך המסביר מדוע הקב"ה נגלה למשה ואהרון בארץ מצרים (מצוות החודש הזה לכם), מקום טומאה. והתשובה שם היא במשל של כהן שאבדה לו טומאה בבית הקברות: "אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר. מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי" (שמות רבה טו ה). ראה פיתוח מוטיב זה בדברינו מה לכהן בבית הקברות, לי ולכם היא הגאולה, בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים. אפשר שיש הבדל בין יחיד ובין אומה, הגם שיעקב הוא אבי האומה, ואפשר שלפנינו אכן שני מוטיבים חלוקים. אך שוב ראינו בפירוש חזקוני שמדגיש את שם ההוויה שבפסוק הראשון שהבאנו, היינו שהקב"ה מתגלה ליעקב בבית לבן, במקום הטומאה, בשם המיוחד, וכלשונו של חזקוני, בראשית לב י (על הפסוק השני שהבאנו לעיל): "ויאמר יעקב ... ה' האומר אלי שוב לארצך - בבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך, כלומר: בבית לבן אמרת לי בהזכרת שם המיוחד שוב אל ארץ אבותיך כדכתיב בפרשת ויצא ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך".
  8. ראה מקבילה בתנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן כא, שם הדיון ההלכתי פותח בעירוב חצרות של גוי ויהודי הדרים ביחד: "ילמדנו רבינו, חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב?" והתשובה שם היא קצת רכה יותר: "כך שנו רבותינו: חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים". והנמשל ליעקב שהגיע זמנו להיפרד מלבן נמצא בדומה גם שם: "וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב"ה. והיה יעקב מהרהר ואומר: כך הניחני הקב"ה? לא כך אמר לי הקב"ה והנה אנכי עמך? ידע הקב"ה מה הרהר בלבו, א"ל הקב"ה: אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך. מנין? ממה שקראו בענין: ויאמר אלהים אל יעקב". יעקב מצפה שהקב"ה יקיים את הבטחתו שלא לעזוב אותו ומתוך כך יחזור לארץ. ראה בפסוק השלישי שהבאנו לעיל, מחלום הסולם, איך ההבטחה "והשיבותיך אל האדמה הזאת" עטופה בין "והנה אנכי עמך" מחד גיסא ו-"כי לא אעזבך" מאידך גיסא. אע"פ כן, אומר לו הקב"ה כאן שהצעד הראשון הוא לעזוב את חרן ולבן ואז הוא יהיה עמו. "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך" ואז "אהיה עמך". מבקש אתה יעקב באמת שאהיה עמך? צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך. שוב גם כאן יש מי שמרכך, בדומה לפירוש חזקוני שהבאנו בסוף ההערה הקודמת, ואומר שעצם הקריאה וההתגלות בבית לבן היא מימוש "ואהיה עמך". ראה לשון ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקצא: "אבל הקב"ה אינו כן, אלא ואוהב את יעקב ... יצא לאכסניא היה עמו שנאמר הנה אנכי עמך. חזר היה עמו, שנאמר: שוב אל ארץ אבותיך". אז התקיים "ואהיה עמך" גם בבית לבן, אבל כעת הגיעה השעה לשוב אל ארץ אבותיך ושם "אהיה עמך" באופן מלא.
  9. צברת נכסים ביושר וכדין, יעקב, אבל אתה שומע את דברי בני לבן על היהודי המתעשר על חשבוננו, אתה רואה את פני לבן העכורות והחשדניות, זה שאמר לך "בנדיבות": "הגידה לי מה משכורתך", "נקבה עלי שכרך ואתנה"! אין לך מה לחפש יותר בחרן, יעקב. הגיע הזמן לארוז ולחזור לארץ. ראה מדרש תנחומא (בובר) סימן כג בפרשתנו, המובא להלן: "כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך. כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי רחל בידך". ירדת לחרן לצורך השעה, יעקב, אל תהפוך את ישיבתך לקבע, אל תשלה את עצמך באשר ליחסם של תושבי המקום אליך, גם של משפחתך. תמיד תיחשב לזר ביניהם, תמיד יקנאו בהצלחתך וישטמוך, תמיד ידברו אתך אחד בפה ואחד בלב. מקומך בארץ אבותיך שיצאו מחרן והלכו לארץ חדשה, יעקב. צא מחרן כמו סבא אברהם. ומאבות לבנים, ראה גמרא פסחים פז ע"ב שהגליית עם ישראל לבבל דווקא, היא החזרתם לארץ המוצא של אבותיהם: "רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אמה". ושם השתקעו "והרגישו בבית" (ראה הדרשות על הפסוק באיכה: "היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח" – אילו מצאה מנוח לא הייתה חוזרת, בראשית רבה לג ו, איכה רבה א כט) ושכחו את הקריאה ליעקב אביהם: "שוב אל ארץ אבותיך" ולא עלו בחומה בבית שני (ראה יומא ט על ריש לקיש ששחה בירדן ורבה בר בר חנה שנתן לו יד).
  10. עריכת המדרש באופן הזה היא כולה באחריותנו. הזחנו קטע זה של המדרש משום שנראה שהוא דרשה בעניין אחר שהועתקה לכאן בכוונה או שלא בכוונה. אגב אזכור "ארץ החיים" נדרש הדרשן לבעיה כואבת של דורו (ושל שיבת ציון בימינו?) בה יהודים לא באו לגור בארץ ישראל, שמצבה הכלכלי הלך והורע, רק להיקבר בה. צור וחברותיה היא "ארץ החיים", ארץ ישראל היא ארץ שבאים להיקבר בה. ראה תלמוד ירושלמי כלאים פרק ט הלכה ג (והוא בעוד מקומות בירושלמי כגון כתובות יב ג): "רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין. ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר: מה הועילו אילו? אני קורא עליהם: ונחלתי שמתם לתועבה [ירמי' ב ז] – בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי - במיתתכם. אמר ליה: כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב [דברים לב מג] וכפר אדמתו עמו". ראה מדרש זה גם בבראשית רבה בפרשת ויחי בעת שיעקב שירד למצרים מצווה את בניו לשאת את מיטתו / ארונו ולקבור אותו במערת המכפלה אשר בחברון!! וזה נושא נכבד שיש לדון בו בפעם אחרת; והאופן שהשתרבב לדרשתנו כאן, בה יעקב נקרא לשוב לארץ והוא זועק: "אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" דורש בירור ועיון נוסף. נחזור לדרשה העיקרית.
  11. וגם אחיך עשו מצפה לך, החזרה לארץ לא תהיה קלה, יש חשבונות לסגור והדורים ליישר. ראה דברינו מסע יעקב בחזרתו לארץ, וכן פרידת יעקב ועשו – סגירת החשבון? בפרשת וישלח. את חרן חייבים לעזוב, ה' יהיה עמך, ארץ ישראל היא "ארץ החיים", אבל כמו החיים היא נקנית בתלאות ובייסורים. החזרה לארץ איננה 'מסע תענוגות' או רכיבה על ענני או כנפי המשיח.
  12. ריש לקיש לעיל בשם בר קפרא מסכים שיש לארץ ישראל סגולה מיוחדת לתחיית המתים של נתינת נשמה מחודשת לעם אשר עליה ורוח להולכים בה. (וכדברי רבי יהודה הלוי בשיר ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך: "חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ"). אבל ר' אמי בשם ריש לקיש בגוף הדרשה חוזר ומזכיר את ארץ ישראל כארץ החיים המעשיים כאן ועכשיו שרק בנכסיה יש ברכה, ושם "אהיה עמך" – "אהיה" הוא אחד משמותיו של הקב"ה בתחילת ספר שמות בהתגלות למשה בסנה. וכברכת בעז בשם לנעריו הקוצרים את ברכת הארץ: "ה' עמכם" (ראה רות רבה ד ה). אין סתירה בין השניים. בשביל מי שלא זכה, ארץ ישראל היא "ארץ החיים" במובן המושאל של המילה, בדומה לכינוי של בית קברות "בית החיים", ומתוך ציפייה לתחיית המתים לעתיד לבוא; וכמשתמע מהקטע שהזחנו בדרשה לעיל שמביע כאב רב של תקופת הדרשן בה צור וחברותיה פורחות כלכלית ובארץ ישראל החיים קשים. אך בשביל מי שכן זכה, ארץ ישראל היא ארץ החיים, פשוטה כמשמעה, המשלבת חיי חומר ורוח. אם זעקתך יעקב, אומר לו הקב"ה, היא לחלקך בארץ החיים ולחסות בצל השכינה כאן ועכשיו, קום קח את משפחתך ורכושך, צא מחרן ושוב אל ארץ אבותיך ומולדתך. ואהיה יהיה עמך.
  13. בתשובת הקב"ה, באמצעות נתן הנביא, לרצונו של דוד לבנות את בית המקדש. ראה שם הביטוי "לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ" בתגובתו הראשונה של נתן.
  14. כאן אנו מגיעים להשוואה בין יעקב כמייסד האומה בתחילת דרכה ובין דוד מייסד הממלכה, שהוא נושא בפני עצמו שלא נאריך בו כאן. נסיים דרשה מורכבת זו בנוסח המקבילה במדרש תנחומא (בובר) סימן כג בפרשתנו שהוא כנראה עיבוד מאוחר יותר של מדרש בראשית רבה ואולי בשל כך נקרא יותר ברצף ובפשטות ומתחיל בהשוואה של יעקב עם דוד. וזה לשונו: "יאמר אלהים אל יעקב וגו' – זהו שאומר הכתוב: זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמב ו). מי אמר הפסוק הזה? דוד אמרו. חלקי בארץ החיים - הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים. למה? אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר הקפר: מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים. אמר דוד: מתאוה אני לישב בתוכה, ואין שָׁאוּל מניחני, אלא: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' (שמואל כו יט). לפיכך: זעקתי אליך ה', ועל ידי שעשיתי כך, נעשיתי מלך על ישראל. דבר אחר: זעקתי אליך ה' מדבר ביעקב. כשיצא מבית אביו מהו אומר? אם יהיה אלהים עמדי וגו' (בראשית כח כ), תלה עיניו להקב"ה, אמר: אתה מחסי. א"ל: הנה אנכי עמך וגו'. חלקי בארץ החיים - שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל. אמר יעקב: ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר. אמר הקב"ה: רשות אתה מבקש? הרשות בידך! שוב אל ארץ אבותיך! כלום באתה אלא בשביל השבטים? הרי הם בידך ...  כלום באתה אלא בשביל רחל? הרי (זכות) רחל בידך ... כלום היית ממתין אלא עד שיולד שטנו של עשו? הרי נולד".
  15. אנחנו סוטים לנושא קשור אך צדדי. האם קריאת הקב"ה ליעקב לשוב אל ארץ מולדתו חייבה אותו גם להודיע על כך ללבן, בריש גלי ובראש מורם או שמא בצנעה, אולי אפילו לקבל את רשותו, או לא? ספורנו סבור שלא, אבל נדרש לנמק מדוע: משום שלבן ובניו חרשו רעה על יעקב ולא היה כל טעם לבקש את רשותם, אפילו סכנה הייתה בכך. אבל מפרשים אחרים דנים בכך. פירוש משיבת נפש מסכים עם ספורנו ואומר: "על כן לבסוף כשראה יעקב שאין פני לבן עמו כתמול שלשום וכבר נתברר אצלו שהנשים והילדים היה בדין שלו, הלך בהסתר ולא הזקיק ליטול רשות עוד". פירוש עקידת יצחק סבור שיעקב כבר ביקש רשות כשאמר מקודם: "תנה את נשי ואת ילדי ואלכה". פירוש צרור המור מותח ביקורת על יעקב שלא ביקש רשות בריש גלי ובראש מורם: "ואמר ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי. להגיד שיעקב עשה שלא כהוגן בהליכה זו בלי רשות לבן. כי אחר שהש"י הבטיחו בשמירה. והשם יתברך אשר לו היכולת היה יכול לומר ללבן אעפ"י שידע שהיה רוצה לילך". אבל פירוש גור אריה מזכיר לנו את מדרש שמות רבה א לג על יחסי משה ויתרו: "שהשביעו יתרו למשה שלא יעשה לו כשם שעשה יעקב ללבן שיצא ממנו בלא רשותו (בראשית לא, כ), משמע בפירוש שהקפיד יתרו שלא יצא ממנו כמו לבן שהקפיד על יעקב (שם שם כז)". ראה דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות. אבל יתרו לא רימה את משה ומשה נשבע לו. כך או כך, הדיון הזה מוכיח שלצד הציווי והקריאה מגבוה, יש תמיד גם חשבון ארצי של בין אדם לחברו, גם עם עובדי עבודה זרה וגויים. עובדה היא שלבסוף כורת יעקב ברית עם לבן. ראה דברינו הברית עם לבן – ארם בפרשתנו.
  16. ראה משל זה גם במדרש תהלים (בובר) מזמור פא: "משל למלך שהיה לו ג' אוהבים וביקש לבנות לו פלטין. הביא לראשון ואומר לו מבקש אני לבנות פלטין, אמר ליה אותו אוהבו: זכור אני שהיה הר תחילה. קורא לאוהבו שני ואמר לו מבקש אני לבנות לי פלטין, אמר לו: זכור אני שהיה מתחילה שדה. קורא לאוהבו שלישי ואמר רוצה אני לבנות לי פלטין, אמר ליה: זכור אני שהיה מתחילה פלטין. אמר ליה: חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך. כך אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקב"ה, אברהם קרא לבית המקדש הר ... יצחק קראו שדה ... יעקב קראו בית עד שלא נבנה ... אמר ליה הקב"ה: חייך, אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך". יעקב שקראו בית, יעקב שהקים מצבה וקבע את שער השמים ונתן את השם בית אל, נקרא כעת לשוב אל הבית. גם ההר של אברהם אינו הר סתם, הוא: "אחד ההרים", הוא "בהר, ה' יראה". גם יצחק אשר קראו שדה, לא יצא לשוח בשדה סתם, כי אם בשדה אשר זרע ומצא בה מאה שערים "בארץ ההיא – ויברכהו ה' ". וכך גם ברך את יעקב: "ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה' ". אבל נראה שבית מסמל יותר מכל את המקום שאליו שבים. אל ההר עולים (ויורדים), אל השדה יוצאים (וחוזרים לבית), ורק אל הבית שבים למרגוע ולמנוחה. הבית הוא סמל יעקב ובית בונים במולדת.
  17. המדרש הקודם.
  18. תקציר מתוך ויקיפדיה: הרב משה אביגדור עמיאל (רוסיה 1882 – תל אביב 1945) מונה לרב ראשי של תל אביב בשנת 1936 (התחרה על המשרה מול הרב הרצוג והרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק וזכה), הקים את ישיבת היישוב החדש, את "רשת החינוך התלמודי", מפעל תורני בשם "כינוס סופרים" ומוסד "עזרת תורה" לתמיכה בתלמידי חכמים עולים. מלבד העיסוק המתמיד בספרות התלמודית ובפסיקה ההלכתית, עסק הרב עמיאל רבות בענייני הגות; כגון: דת ומודרניות, אמונות ודעות וענייני אקטואליים. יצירתו בתחום זה מתבטאת במיוחד בספרו דרשות אל עמי וכן בספרו לנבוכי התקופה. אחת מנינותיו היא ליהיא לפיד אשתו של יאיר לפיד. ותודה לידידי יוסי ברנד על ההפניה למקור זה. ואנו רק נוסיף שעם כל הביקורת על הבילויי"ם אשר השמיטו את "באור ה' ", האזכור של "בית יעקב" בשמם וכסמל, אולי אינו מקרי. הוא יוצר קשר בין הקריאה ליעקב: "שוב אל ארץ אבותיך" וחידוש שיבת ציון בימינו. שם מארם, לבן וחרן ופה מעירק, פולין ותימן. שם לאחר עשרים שנה ופה לאחר עשרים כפול מאה שנה. מעשה אבות סימן לבנים.
  19. נחתום את דברינו בעיון בשני קטעים ממדרש פרקי דרבי אליעזר, המקדיש דרשות רבות לספר בראשית, אשר מחזירים אותנו לראש דברינו, לחיבור של 'ויצא' שבראש הפרשה ל'ויצא' של סוף הפרשה ולקשר הברור עם פרשת וישלח הסמוכה הממשיכה את סיפור חזרתו של יעקב לארץ שהוא רצף אחד עם תחנת ביניים במחניים. דרשות אלה נמצאות בשני פרקים שונים של המדרש ואנו חיברנום וסמכנום זה לזה.
  20. לא "ויצא" מול "ויצא", אלא "ויברח" מול "ויברח", אומר המדרש, ובכך משלב היטב את הפטרת השבת עם הפרשה. עפ"י מדרש זה, אין שום עיכוב או היסוס בהחלטתו של יעקב לשוב לארץ. כשם שמיהר לקיים צו אמו ואביו: "קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ" (בראשית כח ב), כך מיהר לקיים צו הקב"ה: "שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ". שלא כמשתמע מהמדרשים האחרים לעיל.
  21. אבל ככל שהוא מתקרב לארץ, ואף שְׁשָׂרָה ויכל למלאך והציב גבול ברור בינו ובין לבן, עולות מצוקתו וחרדתו של יעקב, כפי שכבר הזכרנו בהערה 3. צפה ועולה ההכרה, שכל ההבטחות של "אהיה עמך", "אביך מצפה לך אביך מצפה לך, אמך מצפה לך, אני בעצמי מצפה לך", אינם ערובה לשיבה קלה וחלקה הביתה. החזרה אינה פשוטה והיסטוריה קשה למחוק. רק מעשי האדם המשלב ביטחון בה', קריאה נכונה של ההיסטוריה, עשייה והבנה ש- אין הבטחה לצדיק בעולם הזה ומוכנות להקרבה, הם שיעמדו לו ליעקב: "דורון, תפילה ומלחמה" (רש"י בראשית לב ט בעקבות המדרשים). ונסיים בפירוש נאה של רד"ק, המוקדש לכל מדקדקי הלשון וחקר השוואת ביטויים במקרא, אשר מצביע על ההבדל בין "ואהיה עמך" שבדברי הקב"ה ליעקב, הפסוק הראשון שהבאנו, ובין "ואטיבה עמך" בתפילתו של יעקב, בפסוק השני שהבאנו. הבדל שאולי גם הוא מביע את מצוקתו של יעקב כשמתחוור לו שהחזרה לבית איננה כה פשוטה. מדוע שינה יעקב? עונה רד"ק בפשטות: "ואטיבה עמך - ואהיה עמך שאמר לו, וכבר כתבנו כי בִּשְׁנוֹת (בהישנות) הדברים, ישמור המקרא הטעמים ולא ישמור המלות". מותר גם למקרא לנקוט לעתים חירות לשון וביטוי לשם תפארת המליצה. ירצה הדרשן לדרוש – ידרוש, אבל הפשט הוא לעתים קרובות הסבר לשוני-מליצי, מעין 'דברה תורה בלשון בני אדם'.