לא תרצח

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כ פסוק א

וטעם לא תרצח – על בן אדם,1 שלא תשחית צורה לא מלאו ימיה עוד להתבונן למה נבראה.2

שמות רבה פרשה מב סימן ח

אמר הקב"ה: עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכן כולם, לא היה להן לחטוא אלא בשלי?3

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דבחדש יתרו פרשה ח ד"ה כיצד נתנו

כיצד נתנו עשרת הדברות: ה' על לוח זה וה' על לוח זה. – כתיב אנכי יי' אלהיך וכנגדו לא תרצח, מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך.4 משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות. לאחר זמן כפו לו איקונותיו שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך. כך כל מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו).5

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דבחדש יתרו פרשה ח

"לא תרצח" למה נאמר? לפי שנאמר: "שופך דם האדם" (בראשית ט ו), עונש שמענו אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר: לא תרצח.6 – לא תנאף למה נאמר? לפי שהוא אומר: "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ י), עונש שמענו אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר: לא תנאף. – לא תגנוב למה נאמר לפי שהוא אומר: "וגונב איש ומכרו" (שמות כא טז), עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר: לא תגנוב.7

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כא

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, שדילתני בסיני ואמרת לי: אנכי ה' אלהיך והייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל: כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (שמות כ ד).8 שדילתני בסיני ואמרת לי: לא יהיה לך אלהים אחרים והייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל: זובח לאלהים יחרם (שם כב יט) … שדילתני בסיני ואמרת לי: זכור את יום השבת, הייתי סבורה שהוא רפה; חזקתני ותוכל: מחלליה מות יומת (שם לא יד). שדילתני בסיני ואמרת לי: כבד את אביך; חזקתני ותוכל: מקלל אביו ואמו מות יומת (שם כא יז). שדילתני בסיני: לא תרצח; חזקתני ותוכל: שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו).9

מסכת פסחים דף כה עמוד ב

ושפיכות דמים גופיה מנלן? – סברא הוא; כי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מרי דוראי אמר לי זיל קטליה לפלניא, ואי לא – קטלינא לך. – אמר ליה: ליקטלוך ולא תיקטול. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?10

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תנ

דבור ששי: לא תרצח, אל תתחבר לרוצחים, התרחק מחבורתם שלא ילמדו בניך מעשה רצחנות. ובעון רציחה חרב בא לעולם.11

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק כ פסוק יב

לא תרצח בידך או בלשונך, להעיד עליו שקר להמיתו, או להיותך רכיל, או לתת עצה רעה בזדון שתדע שיהרג, או שנגלה לך סוד שתוכל להצילו מן המות אם תגלהו לו, ואם לא גלית אתה כמו רוצח.12

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק כ

לא תרצח. הפכהו כמו לא תרחץ, וכמו: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י), וכתיב: בדמים לא תרחץ, כמו: "פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהלים נח יא).13

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא – י' הדברות פ' קמייתא

נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אנכי כנגד ויאמר אלהים יהי אור (בראשית א ג) … לא יהיה לך כנגד: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית א ו) – אמר הקב"ה: היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה … לא תשא כנגד: ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א ט) … כבד כנגד ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים … לא תרצח כנגד: ויאמר אלהים ישרצו המים (שם א כ) אמר הקב"ה: אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים שנאמר: ותעשה אדם כדגי הים (חבקוק א יד).14

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. הרבה עוד יש לדון באיסור זה של לא תרצח שמלווה את האנושות משחר ימי הבלה (הבל) ורדיפתה אחרי שלטון, כבוד וקנין (קין). ראה המדרש הנפלא בבראשית רבה כב ט (קין והבל), המשל של המלך שצופה בשני אתלטים שמתגוששים ואינו מתערב גם כאשר האחד עומד להרוג את חברו. ולא הבאנו בנושא נכבד זה, אלא כמלוא פי פרה או גמל (שבת פרק ז משנה ד). ראה דברינו קין והבל הרצח הראשון בפרשת בראשית.

עדכון אחרון: 18/12/2016

הערות שוליים

  1. פשיטא שאיסור לא תרצח חל על הריגת כל אדם, בין יהודי ובין שאינו יהודי, ראה פירוש ראב"ן (ר' אליעזר בן נתן, אשכנז המאה 11) למסכת בבא קמא בדיון על גזל גוי: "וכ"ש שאסור לגנוב לגוי, דלא תגנוב דומיא דלא תרצח ולא תנאף דהוי בין לישראל בין לגוי".
  2. לאדם קצובים שנים מספר להתבונן בעולם ובעצמו והרצח קוטע התבוננות זו. ראה פירוש אבן עזרא זה במלואו שם, כיצד הוא מרחיב בהסבר עשרת הדברות ובהפרדה בין חמש הדברות הראשונות, בהם מוזכר שם ה' והן בין אדם למקום (כולל מצוות כיבוד אב ואם) ובין חמש הדברות האחרונות בהן אין שם ה' מוזכר והן מהמצוות שהשכל מורה עליהן (רס"ג, ספר האמונות והדעות מאמר ט).
  3. בחטא העגל, הקב"ה כועס על עם ישראל על שעבר דווקא על הדברות של האמונה בא-ל ולא באלה שהן בין אדם לחבירו. וזה נושא אחר שכבר דנו בו בפעם אחרת. מה שחשוב לנו כאן, הוא שחמש הדברות האחרונות "נתתי לכם לכבודכם". לא תרצח עומד בראש חטיבת המצוות שבין אדם לחברו שנתנו לכבוד האדם (וחירותו).
  4. ראה דברי הרמב"ן בפרשתנו (פרק כ פסוק יב): לא תרצח. לא תנאף. לא תגנב - אמר, הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכל בלב ובמעשה ... אם כן השמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה".
  5. כבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו עשרת הדברות חמישה כנגד חמישה בפרשה זו והראינו את החשיבות של קריאת עשרת הדברות שתי וערב: בשתי (לאורך), חמש דברות על לוח אחד וחמש דברות על הלוח השני, כסדר אמירתם בהר סיני, אבל גם בערב (לרוחב), היינו הדברה הראשונה כנגד השישית, השנייה כנגד השביעית וכו'. מה שחשוב לנו כאן היא ההקבלה בין לא תרצח ובין האמונה בא-ל אחד וקבלת מלכותו של הקב"ה. בין מצווה שאין למעלה הימנה בדיני בן אדם לחברו ובין מצווה שאין למעלה הימנה בין אדם למקום. החיבור הוא דרך ההגדרה של האדם כ"צלם א-להים". הדרשן מעדיף את הפסוק הנ"ל מפרשת נח (לאחר המבול) ולא הפסוק הראשון בו נזכר "צלם אלהים" שבפרשת הבריאה עצמה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ וכו' " (בראשית א כז). זאת, כמובן, בגלל אזכור שפיכת דמים בפסוק שקשור לעניין שהוא דורש. הוא מבין ש"בצלם אלהים" מוסב על הנרצח. אבל הפסוק מדבר לא רק על הנרצח, אלא גם על כך שהורגים את הרוצח. מה עם צלם האלהים שלו? תאמר שהוא איבד אותו בכך שרצח ו"באבוד רשעים רינה" (סנהדרין לז ע"ב). אבל לפענ"ד יש גם אפשרות שלישית (שנייה). שהביטוי "בצלם אלהים עשה את האדם" מוסב על כוחו של בית דין אנושי לפסוק עונש מוות וליטול חיים – גם של רשע. מניין שאוב כוח זה? מניין הכח לקיים את: "כי באדם דמו יישפך"? מצלם אלהים של הדיינים שהם אלהים בדין. וכל זאת אחר המבול ודו"ק.
  6. ראינו שהתורה קובעת עונש על רציחה, אבל היכן היא מזהירה וקובעת את האיסור העקרוני שאסור לרצוח? הכלל בתורה הוא: "אין עונשים, אלא אם כן מזהירים" (מה המקור?), אז איפה האזהרה. התשובה היא: בציווי לא תרצח שבפרשתנו. ראה גם מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק (יג): "לא תרצח - מכלל שנאמר: מות יומת הרוצח (במדבר לה טז) למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר: לא תרצח. מנין אמר הריני רוצח על מנת ליהרג הרי זה מותרה? תלמוד לומר: לא תרצח. מנין ליוצא ליהרג ואמר הריני רוצח הרי זה מותרה? תלמוד לומר: לא תרצח.
  7. המדרש מזכיר את לא תרצח, לא תנאף ולא תגנוב ביחד, אבל יש הבדל ביניהם. האזהרה של לא תגנוב ולא תנאף (מה עם שאר האיסורים?) באה במעמד הר סיני ואילו העונש כתוב בפרשיות מאוחרות יותר. זה הסדר המתבקש. לא תרצח, לעומת זאת, הוא מקרה מיוחד בו העונש, ממנו אפשר להבין שיש גם איסור, נאמר עוד בספר בראשית. ראה דברינו שופך דם האדם באדם דמו יישפך בפרשת נח. רק בספר שמות באה האזהרה. ללמדך שגם מצווה שהיא מושכלת וברורה (רס"ג ספר האמונות והדעות מאמר ט), שיסודה בספר בראשית – ספר היצירה – וגם בני נח מצווים עליה (סנהדרין נו ע"א), עדיין צריך בה את אזהרת המצוות הפורמאלית. צריך לכתוב אותה בספר החוקים, אי אפשר להסתמך רק על מושכלות בסיסיות, בפרט אם רוצים להקים מערכת שפיטה וענישה. ראה ספר המצוות לרמב"ם: "והמצוה הרפ"ט היא שהזהירנו שלא להרוג קצתנו את קצתנו והוא אמרו יתעלה לא תרצח. והעובר על זה ייהרג בסייף שיוכה על צוארו (סנה' נב ב). אמר יתברך (משפטים כא) מעם מזבחי תקחנו למות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בתשיעי ממסכת סנהדרין (עו ב - פא ב)". ובהלכות הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה א, כותב הרמב"ם: "כל הורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר (שמות כ יד) לא תרצח, ואם רצח בזדון בפני עדים מיתתו בסייף שנאמר +שמות כ"א כ'+ נקם ינקם".
  8. הדרשה היא על הפסוק בירמיהו כ ז: "פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל". ונראה לנו להגיה בכל מקום שִׁדַּלְתָּנִי ולא שדילתני.
  9. וכן שם כל שאר הדברות. כל הדברות צריכות חיזוק. מעמד הר סיני היה "פיתוי", רגע של "שידול" שיש אחריו רפיון. (גם בני ישראל "פיתו" כביכול את הקב"ב במעמד הר סיני, ראה המדרשים על הפסוק בתהלים עח לו: "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ"). כל הדברות צריכות חזרה וחיזוק. ראה דברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים. אך המיוחד ב"לא תרצח", כפי שכבר ראינו לעיל, הוא שהחיזוק איננו ממצוות שחזרו ונשנו לאחר מתן תורה, ויש הרבה פסוקים כאלה, כגון פרשת רוצח בספר במדבר פרק לה, אלא שוב דווקא מספר בראשית. חיזוק לדברה שניתנת בהר סיני ממצווה אוניברסלית וכללית שניתנת לכלל האנושות לפני מתן תורה!
  10. שפיכות דמים היא אחת משלוש המצוות של "ייהרג ואל יעבור", לצד עבודה זרה ועריות. עבודה זרה, משום שכתוב: "ואהבת את ה' אלוהיך ... בכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך. אבל שפיכות דמים, מנין לנו שאדם צריך למסור את נפשו ובלבד שלא יהרוג אדם אחר? או נאמר כך: מנין לנו שאדם לא יכול להציל את עצמו ע"י הריגת אדם אחר? אומרת הגמרא: סברא הוא. אין צורך בפסוק. ההיגיון הפשוט אומר שאינך יכול להציל את נפשך בנפש חברך. ואם כך, בוודאי שלא לרצוח לשום מטרה (או חוסר מטרה) אחרת. נראה שזו המושכלה הכי בסיסית שאינה זקוקה לשום פסוק בתורה. פסוקי התורה אשר מוסיפים את הציווי, את האזהרה ואת העונש, באים לקבוע את העונש בגין לא תרצח שהוא מידה כנגד מידה.
  11. ובאותו מדרש, אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תפו: "שלא תהיה משתתף עם הרצחנים לא ביד ולא ברגל ולא בפה ולא בדעת". סיוע והשתתפות ברצח, גם היא חלק מהאיסור של לא תרצח.
  12. מלבד ההמשכיות הברורה לדברי המדרש הקודם, דברים אלה של אבן עזרא מעוררים את ההקשר של לא תרצח עם המצווה "לא תעמוד על דם רעך". ראה שוב דברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים. ונראה שאבן עזרא לא היה נותן חסינות לעיתונות ועורכי דין שלא מוכנים למסור מידע שיכול להסגיר רוצחים ולמנוע פשע בטענות של "חיסוי מידע" או "יחסי לקוח".
  13. לא תרצח = לא תרחץ ידיך בדם. ואפשר גם להוסיף מדרש משלנו: לא תרצח ואח"כ תרחץ בניקיון כפיך בטענות מטענות שונות של התחמקות מאשמה. בבחינת: הרצחת וגם רחצת?
  14. במקומות רבים יש "סימפטיה" לדגים והם מתוארים כבעלי חיים שקטים ונוחים. ראה המדרשים על הדגים שלא חטאו ולפיכך לא לקו במבול (זבחים קיג ע"ב). וכן המשל על השועל והדגים (ברכות סא ע"ב). אבל כאן, הדגים הם "רוצחים". ראה פירוש ברטנורא על המשנה בפרקי אבות (פרק ג משנה ב): "אלמלא מוראה של מלכות – איש את רעהו חיים בלעו", בעקבות הגמרא בעבודה זרה ד ע"ב: "חיים בלעו - דכתיב (חבקוק א') ותעשה אדם כדגי הים, מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חבירו".