פרשות השבוע

מים ראשונים: למצוות השבת אבדה פרטי דינים והגדרות מפורטות: מה נחשב לאבדה שחלה עליה חובת ההשבה / החזרה, כיצד מאתרים את הבעלים (הכרזה), איך מזהים את בעל האבידה (סימנים), שמירת החפץ בינתיים ועוד. לא נוכל להקיף מצווה מורכבת זו ונתמקד בחובת ההשבה וכיוצא ממנה גם חובת השמירה עד שתוחזר האבדה לבעליה.¹

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: (דברים כב א-ד).²

כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (שמות כג ד פרשת משפטים).³

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר … וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: (ויקרא ה כא-כג פרשת ויקרא).⁴

 

מסכת בבא מציעא פרק אלו מציאות⁵

משנה א: אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז? … מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים וכו' – הרי אלו שלו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל שיש בו שינוי חייב להכריז.⁶

משנה ג: מצא אחר הַגַפָּה⁷ או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות, הרי זה לא יגע בהן .מצא כלי באשפה אם מכוסה לא יגע בו וכו'.⁸

משנה ה: אף השמלה היתה בכלל כל אלה, למה יצאת? להקיש אליה, לומר לך: מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז.⁹

משנה ו: ועד מתי חייב להכריז? עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.¹⁰

גמרא דף כח עמוד ב: תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. וזו היא ששנינו: צאו וראו אם נמחת אבן הטוען.¹¹

משנה ז: … כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל. ודבר שאין עושה ואוכל ימכר שנאמר: "והשבותו לו" ראה היאך תשיבנו לו וכו'.¹²

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רכב – פעמים שאתה מתעלם

"והתעלמת מהם", פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם. כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חבירו פטור. לכך נאמר: "והתעלמת" – פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם.¹³

מסכת סנהדרין דף עג עמוד א – הצלת נפשות

מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמד על דם רעך". והא מהכא נפקא? מהתם נפקא: "אבדת גופו מניין – תלמוד לומר: והשבתו לו!" – אי מהתם הוה אמינא: הני מילי – בנפשיה, אבל מיטרח ומיגר אגורי – אימא לא, קא משמע לן.¹⁴

שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רנט סעיף ט

אבידת קרקע גם כן חייב להשיב, שאם ראה מים באים לשטוף שדה חבירו חייב לגדור בפניהם כדי להציל.¹⁵

אבן עזרא דברים כב א פרשת כי תצא – גם במלחמה

לא תראה את שור – אפילו אתה יוצא למלחמה, וזה דרך דרש. ואספתו – אם היית שב, או בצווי שתפקדנו ביד נאמן.¹⁶

תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק ה הלכה א

כיצד היו ישראל מהלכין במדבר? רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה. חד אמר: כְּתֵיבָה.¹⁷ וחרנה אמר: כקורה.¹⁸ מאן דמר כתיבה: "כאשר יחנו כן יסעו" [שם ב יז]. מאן דמר כקורה: "מאסף לכל המחנות לצבאותם" [שם י כה]¹⁹. מאן דמר כקורה, ומה מקיים כתיבה "כאשר יחנו כן יסעו"? – מה בחנייתן על פי הדיבור אף בנסיעתן על פי הדיבור. ומאן דמר כתיבה מה מקיים כקורה "מאסף לכל המחנות לצבאותם"? – לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. הדא הוא דכתיב: "מאסף לכל המחנות לצבאותם".²⁰

מסכת בבא מציעא דף כד עמוד ב – לפנים משורת הדין

רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא,²¹ אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו? – אמר ליה: הרי אלו שלו. – בא ישראל ונתן בה סימן מהו? – אמר ליה: חייב להחזיר. – תרתי?²² – אמר ליה: לפנים משורת הדין. כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא, ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא.²³

מסכת תענית דף כה עמוד א

מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו²⁴ והניח שם תרנגולין. ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? – אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.²⁵

דברים רבה ג ג, פרשת עקב

מעשה ברבי פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו שני אנשים להתפרנס שם, והיו בידם שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו ושכחו אותן והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה ועושה אותן גורן וכונסן. אחר שבע שנים הלכו אותם החברים לשם לתבוע אותן ליתן להם. מיד הכיר אותם ר' פנחס בן יאיר, אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם מאצלי. הוי: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה.²⁶

מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצוארו. אמרו לו: רבי, "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי י כב). אמר להם ר' שמעון בן שטח: אני חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי! הלך והחזירה לאותו ישמעאלי. וקרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח. הוי: מאמונתו של בשר ודם אתה יודע אמונתו של הקב"ה שנאמן לשלם לישראל בשביל המצות שהן עושים.²⁷

יחזקאל פרק לד פסוק א – ו

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים: … אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ: וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה: יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ:²⁸

מסכת מכות דף כד עמוד א

אמר ר' יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר: "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב", בא עמוס וביטלה, שנאמר: "חדל נא מי יקום יעקב וגו' ", … משה אמר: "ובגויים ההם לא תרגיע", בא ירמיה ואמר: "הלוך להרגיעו ישראל". משה אמר: "פוקד עון אבות על בנים", בא יחזקאל וביטלה: "הנפש החוטאת היא תמות".²⁹

משה אמר: "ואבדתם בגויים" (ויקרא כו לח), בא ישעיהו ואמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וכו' " (ישעיהו כז יג). אמר רב, מסתפינא מהאי קרא: ואבדתם בגוים. מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת, דכתיב: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים קיט קעו).³⁰

סנהדרין קט ע"ב

תנו רבנן:³¹ עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא … דברי רבי עקיבא, רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים קיט קעו).³²

מסכת קידושין דף ב עמוד ב

ר' שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש אשה", ולא כתב: "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו.³³

שבת שלום

מחלקי המים