פרשות השבוע

מסכת מגילה דף לא עמוד ב – כבר אברהם מתבשר

אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות¹ לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה), וכתיב: "ויאמר: ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח) – אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? – אמר לו: לאו. – אמר לפניו: ריבונו של עולם, במה אדע? – אמר לו: "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' " (שם שם ט). – אמר לפניו: ריבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? – אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.²

ויקרא רבה פרשה ז סימן ג – ההתעסקות במשנה או בתורת כהנים

ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא: לפי שישראל, כשהיה בית המקדש קיים, היו מקריבים כל קרבנות שבתורה, עכשיו מהו להתעסק בהם?³ אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים אותם … ⁴

ר' הונא אמר שתים. ר' הונא אמר: אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות, מה טעמא? "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם" (הושע ח י).⁵ רב הונא אמר אחרת: "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" (מלאכי א יא)⁶ – וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל? אלא איזו? זו משנה. אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים במשנה, כאילו אתם מקריבין קרבן. שמואל אמר: "הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת … צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ … וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם" (יחזקאל מג י-יא)⁷ –  וכי יש צורת הבית עד עכשיו? אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונין אותו.⁸

אמר רבי אסי: מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין. יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים.⁹

מסכת סופרים פרק יח הלכה ב – שירי הלויים על הקרבות ממשיכים גם אחרי החורבן

למה אמרו שיאמרו מזמורים בכל חודש וחודש? כר' שמעון בן לקיש דבעא קמיה ר' יוחנן: מהו לומר שיר בלא נסכים? אמר ליה נשמעינה מן הדא: בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים: "וישב עליהם את אונם". אמר ליה ר' שמעון בן לקיש: מזמור ומוסף מי קודם? מחוורה מילתא שמזמור קודם. לפיכך נהגו העם לומר מזמורין בעונתן, דתנינן תמן: שיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים, לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים, גדול י"י ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, ברביעי היו אומרים, אל נקמות י"י אל נקמות הופיע, בחמישי היו אומרים, הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב, בששי היו אומרים, י"י מלך גאות לבש לבש י"י עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט, בשבת היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים; שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בנה מזבח חדש והקריב עליו קרבן.¹⁰

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק ד – תורה חביבה מהקרבנות ועדיין כאילו הקריב

שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:

על התורה כיצד? הרי הוא אומר: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות" (הושע ו ו) – מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים, מפני שהעולה כולה כליל לאישים … ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר: "אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא" (משלי ב ה). מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח.¹¹

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד ע – חמישה חומשים לתורה

אלה הדברים אשר דבר משה וגו' – הרי שתים ועשרים תיבות כנגד שתים ועשרים אותיות שבהן כל התורה כולה. כל המלמד בנו ספר בראשית מעלה עליו הכתוב כאילו נתעסק ביצירת העולם, וכל העוסק בספר אלה שמות כאילו עמד על הר סיני, וכל העוסק בספר ויקרא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העוסק בספר וידבר כאילו הוא נסע וחנה עם בני ישראל במדבר, וכל העוסק בספר ואלה הדברים כאילו קיים כל התורה כולה.¹²

מסכת מנחות דף קי עמוד א – העוסק בתורה אינו צריך לקרבנות

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" (ויקרא ז לז)? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.¹³ אמר רבא: האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: זאת תורת החטאת (ויקרא ו יז) וזאת תורת האשם (שם ז א)? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.¹⁴

ספרא אמור פרשה י ד"ה פרק יג – מתנות עניים

"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט", אמר רבי אוורדימס ברבי יוסי: וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מיכן וראש השנה ויום הכיפורים מיכן? אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופיאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים, והוא מקריב קרבנותיו לתוכו.¹⁵

מסכת עירובין דף יט עמוד א – שתיקה ודומיה

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה, מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, מתחייב אדם הריגה למלכות – מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך. מידת הקב"ה, אדם מתחייב הריגה למקום – שותק, שנאמר: "לך דומיה תהילה" (תהלים סה ב).¹⁶ ולא עוד אלא שמשבח, שנאמר תהילה. ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר: "ולך ישולם נדר".¹⁷

מסכת סוטה דף ה עמוד ב – תפילה ושפלות רוח

א"ר יהושע בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט). ולא עוד, אלא שאין תפילתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (המשך הפסוק שם).¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ובעוד כשבועיים (בשנה רגילה) או קצת יותר משלושים יום (בשנה מעוברת), נסב לליל הסדר ונאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים פרק י משנה ה).