פרשות השבוע

מסכת מגילה דף לא עמוד ב – כבר אברהם מתבשר

אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות¹ לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה), וכתיב: "ויאמר: ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח) – אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? – אמר לו: לאו. – אמר לפניו: ריבונו של עולם, במה אדע? – אמר לו: "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' " (שם שם ט). – אמר לפניו: ריבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? – אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות. כל זמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.²

ויקרא רבה פרשה ז סימן ג – ההתעסקות במשנה או בתורת כהנים

ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא: לפי שישראל, כשהיה בית המקדש קיים, היו מקריבים כל קרבנות שבתורה, עכשיו מהו להתעסק בהם?³ אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים אותם … ⁴

ר' הונא אמר שתים. ר' הונא אמר: אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות משניות, מה טעמא? "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם" (הושע ח י).⁵ רב הונא אמר אחרת: "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" (מלאכי א יא)⁶ – וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל? אלא איזו? זו משנה. אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים במשנה, כאילו אתם מקריבין קרבן. שמואל אמר: "הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת … צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ … וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם" (יחזקאל מג י-יא)⁷ –  וכי יש צורת הבית עד עכשיו? אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונין אותו.⁸

אמר רבי אסי: מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורין והקרבנות טהורין. יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים.⁹

מסכת סופרים פרק יח הלכה ב – שירי הלויים על הקרבנות גם אחרי החורבן

למה אמרו שיאמרו מזמורים בכל חודש וחודש? כר' שמעון בן לקיש דבעא קמיה ר' יוחנן: מהו לומר שיר בלא נסכים? אמר ליה נשמעינה מן הדא: בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים: "וישב עליהם את אונם". אמר ליה ר' שמעון בן לקיש: מזמור ומוסף מי קודם? מחוורה מילתא שמזמור קודם. לפיכך נהגו העם לומר מזמורין בעונתן, דתנינן תמן: שיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים, לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים, גדול י"י ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, ברביעי היו אומרים, אל נקמות י"י אל נקמות הופיע, בחמישי היו אומרים, הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב, בששי היו אומרים, י"י מלך גאות לבש לבש י"י עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט, בשבת היו אומרים, מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים; שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בנה מזבח חדש והקריב עליו קרבן.¹⁰

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ד – התורה חביבה מהקרבנות ועדיין "כאילו הקריב"

שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:¹¹

על התורה כיצד? הרי הוא אומר: "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלהים מעולות" (הושע ו ו) – מכאן לעולה שהיא חביבה מזבחים, מפני שהעולה כולה כליל לאישים¹² … ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר: "אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא" (משלי ב ה).¹³ מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח.¹⁴

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד ע – חמישה חומשי תורה

אלה הדברים אשר דבר משה וגו' – הרי שתים ועשרים תיבות כנגד שתים ועשרים אותיות שבהן כל התורה כולה. כל המלמד בנו ספר בראשית מעלה עליו הכתוב כאילו נתעסק ביצירת העולם, וכל העוסק בספר אלה שמות כאילו עמד על הר סיני, וכל העוסק בספר ויקרא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העוסק בספר וידבר כאילו הוא נסע וחנה עם בני ישראל במדבר, וכל העוסק בספר ואלה הדברים כאילו קיים כל התורה כולה.¹⁵

מסכת מנחות דף קי עמוד א – העוסק בתורה אינו צריך לקרבנות

"ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" (מלאכי א יא)!¹⁶ … בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי; … א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. …ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.¹⁷

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" (ויקרא ז לז)? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.¹⁸ אמר רבא: האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו יז) "וזאת תורת האשם" (שם ז א)? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.¹⁹

ספרא אמור פרשה י ד"ה פרק יג – מתנות עניים

"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט", אמר רבי אוורדימס ברבי יוסי: וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מיכן וראש השנה ויום הכיפורים מיכן? אלא ללמד שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופיאה ומעשר עני, מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים, והוא מקריב קרבנותיו לתוכו.²⁰

מסכת עירובין דף יט עמוד א – שתיקה ודומיה

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה, מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, מתחייב אדם הריגה למלכות – מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך. מידת הקב"ה, אדם מתחייב הריגה למקום – שותק, שנאמר: "לך דומיה תהילה" (תהלים סה ב).²¹ ולא עוד אלא שמשבח, שנאמר: תהילה. ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר: "ולך ישולם נדר".²²

מסכת סוטה דף ה עמוד ב – תפילה ושפלות רוח

א"ר יהושע בן לוי: בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט). ולא עוד, אלא שאין תפילתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (המשך הפסוק שם).²³

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו הלכה ז – תפילת ערבית

אף על פי שתפלת ערבית רשות, לא יבא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קמעא ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אלא מתפלל ערבית ואח"כ אוכל ושותה או ישן וכו'.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: פתחנו ב"כאילו" ממוקד: מי שלומד הלכות קרבן מסוים כאילו הקריבו: "העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם וכו' " ; המשכו בלימוד ספר ויקרא כולו – שהרי "מהרה יבנה בית המקדש"; משם לחמישה חומשי תורה, למשנה, ולתורה כולה – כל פרק ופסוק במקרא, כל משנה והלכה בתורה שבע"פ. ושלא תאמר: כך רק בארץ ישראל! הרי לנו פסוק מספר מלאכי:  "כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה"!  למה מתכוון הנביא, לגויים עובדי ה'? לא, אומרים חז"ל. כוונתו לקהילות יהודיות הפזורות ברחבי העולם (דאז) שמשמרות את התורה ולימודה. אבל אם כך, כיצד נערוך את התופעה האוניברסלית של ייסוד מרכזי תורה "בגויים" ו"בכל מקום", אל מול חורבן המקדש בירושלים (פעם שנייה או שמא שלישית)? כאן באנו למחלוקת בבל וארץ ישראל, בסוגיה החותמת את מסכת מנחות!²⁵ ריש לקיש הארץ-ישראלי עדיין מחזיק ב"כאילו" – "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם – כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם". אבל רבא הבבלי דורש: "כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם". אינו צריך!

בא מדרש אבות דרבי נתן ומטיל פשרה. מחד גיסא, העיסוק בתורה הוא כעת האידיאל, "אם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום" – ומה נכבד יותר מידיעת ה', מה עוד צריך? מאידך גיסא, "מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח". עדיין הקרבת חלב ודם ע"ג המזבח היא הדרגה הגבוהה אליה מושווה חכם שלא רק לומד לעצמו אלא מלמד תורה את העם ונותן מדמו וחלבו. עדיין הלב צופה קדימה בערגה של "חדש ימינו כקדם".

מים אחרונים 2: ובליל הסדר הממשמש ובא (בשנה רגילה) או בעוד כשלושים יום (בשנה מעוברת), נסב לליל הסדר ונאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים פרק י משנה ה). איזה "כאילו" הוא זה?