פרשות השבוע

מים ראשונים: הנושא שבחרנו לדון בו הפעם מוזכר בחז"ל פעמים רבות וחוצה את המקרא והתלמוד לכל רוחבם, בדומה, למשל, לכלל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' עליו כבר זכינו לדון פעמיים, בפרשות בהעלותך ובמדבר; (על שניהם אגב, יש שחולקים ואין הם כללים המוסכמים על הכל). ניתן לפיכך 'להדביק' את נושאנו למספר פרשות בתורה, בהקשר להלכות בהן נזכר כלל זה. מכולן בחרנו, בשבת נשא, בדין נדר נזיר, כפי שנראה להלן. ובאשר לדקדוק אם לומר: "כלשון בני אדם" או "בלשון בני אדם", במקורות חז"ל הלשון היא תמיד "כלשון בני אדם", אבל מתקופת המדרשים המאוחרים והראשונים, השתקע גם הלשון "בלשון בני אדם" ונראה שאין הבדל משמעותי ביניהם. זה וזה לשון בני אדם. והרוצים לדקדק – ידקדקו.

 

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה':  (במדבר ו ב).¹

 

מסכת נדרים דף ג עמוד א – שתי השיטות בקשר לנדרים

ותניא: נזיר להזיר – לעשות כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות.² אין לי אלא בנזירות, בנדרים מנין? תלמוד לומר: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' " – מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות, מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות, אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים; ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר, אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר; ומה נדרים – האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו, אף נזירות – האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו.³

מאי שנא גבי נזירות? דכתיב: "נזיר להזיר",⁴ נדרים נמי הא כתיב: "לנדור נדר", והיקישא למה לי?⁵ אי כתב: נדר לנדור כדכתיב: "נזיר להזיר", כדקאמרת – לא צריך היקישא. השתא דכתיב: "לנדור נדר", דברה תורה כלשון בני אדם.⁶

הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, האי לנדור נדר מאי עביד ליה? – דריש ליה לעשות ידות נדרים כנדרים ומקיש נזירות לנדרים.⁷

ירושלמי נדרים פרק א הלכה א – מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל

כתיב: "איש כי ידר נדר" [במדבר ל ג]⁸ … מיכן שכינוי נדרים כנדרים. "או הִשָׁבַע שבועה" … מיכן שכינויי שבועות כשבועות. …⁹ עד כדון כר' עקיבא דאמר: לשונות ריבויין הן.¹⁰ כר' ישמעאל דאמר: לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה,¹¹ "הלוך הלכת", "נכסף נכספת", "גונב גונבתי",¹² מנלן?¹³ "איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו". מה תלמוד לומר "ככל היוצא מפיו יעשה"? אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה וכו'.¹⁴

מסכת נדרים דף מט עמוד א – לשון בני אדם מקומית

הנודר מן המבושל – מותר בצלי ובשלוק … תניא: ר' יאשיה אוסר. ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר: "וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וכו' " (דברי הימים ב לה יג).¹⁵ לימא בהא קמיפלגי, דרבי יאשיה סבר: הלך אחר לשון תורה, ותנא דילן סבר: בנדרים הלך אחר לשון בני אדם! לא, דכולי עלמא – בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, מר כי אתריה ומר כי אתריה,¹⁶ באתרא דתנא דילן – לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל, באתרא דר' יאשיה – אפילו צלי קרו מבושל. והא קרא נסיב לה! אסמכתא בעלמא.¹⁷

מסכת ברכות דף לא עמוד ב – דיבורה של חנה

"אם ראה תראה בעני אמתך" (שמואל א א יא), אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אם ראה – מוטב, ואם לאו – תראה,¹⁸ אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר: "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה כח) .¹⁹

הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת – שפיר, אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות – יולדת זכרים, שחורים – יולדת לבנים, קצרים – יולדת ארוכים, מאי איכא למימר? …²⁰

מאי אם ראה תראה – דברה תורה כלשון בני אדם.²¹

מסכת קידושין דף יז עמוד ב – במצוות המענק לעבד

תנו רבנן: "אשר ברכך ה' אלהיך" (דברים טו יד)²² – יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו? תלמוד לומר: "הענק תעניק" – מכל מקום; אם כן, מה תלמוד לומר אשר ברכך? – הכל לפי ברכה תן לו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: דברים ככתבן: נתברך בית בגללו – מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו – אין מעניקים לו; אם כן מה תלמוד לומר: הענק תעניק? דברה תורה כלשון בני אדם.²³

מסכת בבא מציעא דף לא עמוד א – בדין פריקה וטעינה

"עזוב תעזב עמו", אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין? תלמוד לומר: עזוב תעזוב, מכל מקום. "הקם תקים עמו" – אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין? תלמוד לומר: הקם תקים, מכל מקום.²⁴

מסכת בבא מציעא דף צד עמוד ב – בדין שומר שכר שחייב באבדה

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.²⁵ בשלמא גניבה – דכתיב: "אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו" (שמות כב יא),²⁶ אלא אבידה מנא לן? דתניא: "אם גנב יגנב, אין לי אלא גניבה, אבידה מנין – תלמוד לומר: אם גנוב יגנב, מכל מקום".²⁷ – הניחא למאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, אלא למאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, מאי איכא למימר?²⁸ – אמרי במערבא: קל וחומר; ומה גניבה שקרובה לאונס – משלם, אבידה שקרובה לפשיעה – לא כל שכן! – ואידך: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.²⁹

מים ביניים הבאים בסעודה: במקורות רבים נוספים בתלמוד הבבלי נזכר הביטוי "דברה תורה בלשון בני אדם" ולא נוכל להביא את כולם. ראו כתובות סז ע"א וכן בבא מציעא לא ע"ב על "העבט תעביטנו", יבמות עא ע"א בדין ערל שיאכל תרומה, גיטין מא ע"ב בדין שחרור עבד, סנהדרין סד ע"ב בדין כריתות בעבודה זרה, מכות יב ע"א בדין רוצח שיצא מעיר המקלט ועוד. ראו דברי הסיכום של שטיינזלץ בעיונים בבא מציעא לא ע"ב, בהסתמך על לשון הירושלמי וראשונים שונים, שמפחית במשמעותו הכללית של הכלל "דברה תורה בלשון בני אדם" ומדגיש שגם החכמים שהשתמשו בו עשו זאת רק במקרים מיוחדים ומסוימים בהם יש צורך.

ספרא קדושים פרשה ד סוף פרק ח – כלשון בני אדם – בלשונות הרבה

"ואל בני ישראל תאמר", "ואל בני ישראל תדבר", "אמור אל בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", "צו את בני ישראל", "ואתה תצוה אל בני ישראל", רבי יוסי אומר: דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות הרבה, וכולם צריכים להידרש: ישראל אילו ישראל, גר אילו הגרים, הגר, לרבות נשי הגרים, בישראל, לרבות נשים ועבדים.³⁰

סנהדרין דף לח עמוד ב – כך מדבר הכתוב

אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב: "וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' " (בראשית יט כד), "מאתו" מיבעי ליה!³¹ – אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה,³² דכתיב: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי" (בראשית ד כג) – נָשַׁיי מיבעי ליה!³³ אלא: משתעי קרא הכי, הכא נמי – משתעי קרא הכי.³⁴

רש"י בראשית פרק לב פסוק לב – זריחת השמש ³⁵

"ויזרח לו השמש" – לשון בני אדם הוא, כשהגענו למקום פלוני האיר לנו השחר, זהו פשוטו. ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא (מלאכי ג כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר שבע, מיהרה לזרוח בשבילו.³⁶

אבן עזרא בראשית א כו – האדם הוא המדבר והוא השומע

ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם גם כן השומע,³⁷ ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם. וכן אמר: פי הארץ, יד הירדן (במדבר יג כט), וראש עפרות תבל (משלי ח כו). וחלילה חלילה להיות דמות לשם.³⁸

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות כ יא פרשת יתרו – בבריאת העולם

"כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ … וינח ביום השביעי". וכי יש לפניו יגיעה? והא כתיב: "לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" (ישעיה מ כח), ואומר: "נותן ליעף כח" (שם שם כט), אלא ללמדך שלא דברה תורה אלא כלשון בני אדם.³⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: שתי השיטות צריכות עיון נוסף. האם מי שאומר: "דברה תורה בלשון בני אדם" כוונתו לכתחילה או רק בדיעבד? ולשיטה הנגדית, האם אף פעם לא מדברת התורה בלשון בני אדם? האם היא רק נדרשת לריבוי לשונות?