ויהי ה' את יוסף

מים ראשונים: בכל פרשת יוסף ואחיו, מפרק לז ועד סוף ספר בראשית, אין שימוש בשם הווי"ה רק בשם אלוהות, להוציא את קריאתו של יעקב באמצע ברכתו לבניו בפרשת ויחי: "לישועתך קיוויתי ה' ". יוצאות מן הכלל הן פרשת יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר וכן פרשת יהודה ותמר, בהן מצוי שם הווי"ה באופן בולט ביותר. בשתי הירידות שבאו בעקבות מעשה מכירת יוסף – ירידות הן עפ"י פשט הפסוקים והן עפ"י מדרשי חז"ל שנדרשו בהרחבה לכך (בראשית רבה פרשה פה ורבים אחרים) – יש מעין פרץ של שימוש מוגבר בשם הוויה. שָם ה' נוכח; ולאחר מכן באה שתיקה גמורה עד סוף ספר בראשית, להוציא, כאמור, את קריאתו של יעקב באמצע ברכתו לבניו: "לישועתך קיוויתי ה' ". האם רק שם הרגיש יעקב ששם הווי"ה חוזר אליו? (אגב, היעדרות שם הווי"ה בולטת כבר בפרקים הקודמים לב-לז, למעשה מחזרתו של יעקב לארץ; ואפשר שכל זה הוא בעצם רצף אחד). וכבר הערנו על עניין זה במים האחרונים 2 של דברינו הסיפור שלא סופר בפרשת ויגש. ראה שם.

וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: (בראשית לט ב).1

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד

… וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדין, כביכול שכינה משועבדת עמהם, שנאמר: "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י).2 וכשנגאלו מה הוא אומר? "וכעצם השמים לטוהר" (שם). ונאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט).3 – אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר: "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה" (תהלים צא טו),4 ואומר: "ויקח אדני יוסף אותו", ואומר: ויהי י"י את יוסף" (בראשית לט כ – כא),5 ואומר: "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז כג).6

בראשית רבה פרשת וישב, פרשה פו סימן ד

"ויהי ה' את יוסף", אבל עם שאר שבטים לאו? אמר ר' יודן: (משל) לְבֶהָמִי7 שהיה לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים, הניח אחת עשרה והלך לו אחריה. אמרו לו: מה אתה מניח אחת עשרה והולך לך אחרי האחת? אמר להם: אלו ברשות הרבים הם ואיני חושש להן שמא יעשה יין נסך. אבל זו שנכנסה לחנותו של גוי, אני חושש שלא ייעשה נסך. כך, אלו גדולים וברשות אביהם, אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו, לפיכך: "ויהי ה' את יוסף".8

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ט – שור או כשב

"והאלהים יבקש את נרדף" (קהלת ג טו). רב חונה בשם רב יוסף: עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם. צדיק רודף צדיק, – והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע – והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף צדיק – והאלהים יבקש את נרדף. אפילו את חוזר ואומר צדיק רודף אחר רשע – מכל מקום: "והאלהים יבקש את נרדף".9 תדע לך שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין … "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" (בראשית ד ד). נח נרדף מפני דורו … "ונח מצא חן בעיני ה' " (בראשית ו ח). אברהם נרדף מפני נמרוד … "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" (נחמיה ט ז). יצחק נרדף מפני פלשתים … "ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך" (בראשית כו כח). יעקב נרדף מפני עשו … "כי יעקב בחר לו יה" (תהלים קלה ד). יוסף נרדף מפני אחיו, והאלהים יבקש את נרדף, "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (בראשית לט ב).10

בראשית רבה פרשת וישב, פרשה פו סימן ב

"ויוסף הורד מצרימה" – … הוריד לאבינו יעקב למצרים.11 ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר סימון אמר: לפרה שהיו מושכין אותה למָקוֹלִין ולא היתה נמשכת.12 מה עשו לה? משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כורחה, שלא בטובתה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרים. אמר הקב"ה: בני בכורי ואני מורידו בבזיון?13 ואם ליתן בלבו של פרעה, איני מורידו פומבי, אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כורחו שלא בטובתו. והוריד את השכינה למצרים עמו.14 ר' פנחס בשם ר' סימון אומר: מנא לן שירדה השכינה עמו? מדכתיב: "ויהי ה' את יוסף".15

רמב"ן בראשית פרק לט ג-ד

וירא אדוניו כי ה' אתו – שם שמים שגור בפיו, לשון רש"י.16 ואינו נראה. אבל וירא אדוניו כי ה' אתו, כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו.17 וכן (לעיל כו כח) ראה ראינו כי היה ה' עמך.18

בראשית רבה פרשת וישב, פרשה פו סימן ה

"וירא אדוניו כי ה' אתו" (בראשית לט ג) – ר' הונא בשם ר' אחא: מלחש ונכנס מלחש ויוצא. היה אומר לו19: מזוג רותחים! והיו רותחים. מזוג פושרים! והיו פושרים. אמר: מה יוסף, תבן לעפרים אתה מכניס? קדרים בכפר חנינא? גיזות בדמשק? חרשים (כשפים) במצרים! במקום של מכשפי כשפים? עד היכן? א"ר חייא: עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב: "וירא אדוניו כי ה' אתו".20

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ח

… את מוצא כיון שהיה בבית רבו: "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו'". "וירא אדוניו כי ה' אתו וגו' ", וכי פוטיפר רשע היה רואה שהקב"ה עמו? ומה הוא "כי ה' אתו"? אלא שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו. היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר: ריבון העולם, אתה הוא בִּטְחוֹנִי אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני. ופוטיפר אומר לו: מה אתה מלחש? שמא כשפים אתה עושה לי? והוא משיבו: לא, אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך. לפיכך כתיב: "וירא אדוניו כי ה' אתו".

ומהו "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו"? היה מוזג לרבו קונדיטין והוא אומר לו: מה מזגת לי? הוא אומר: קונדיטין. אומר לו: פסינתטון אני רוצה – והיה פסינתטון. הוא אומר: יין אני רוצה – והיה יין. הוא אומר: יין מבושל אני רוצה – והיה מבושל? וכן על המים, וכן על כל דבר ודבר, שנאמר: "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". כיון שראה רבו כן, מסר כל המפתחות ולא היה יודע אחריו כלום, שכן אמר: "הן אדוני לא ידע אתי מה בבית". כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי. א"ל הקב"ה: אביך מתאבל עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך? הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך, לכך כתיב: "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".21

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה פירוש [רבינו] בחיי שמות פרק כח על אבן השהם שבחושן שהיא אבנו של יוסף: "יוסף על שהם והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת שהם, ויש בה אותיות השם, על שם: ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, וכתיב: (שם, כא) ויתן חנו בעיני שר בית הסהר, ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריו נשמעים".

עדכון אחרון: 07/12/2017

הערות שוליים

  1. וחוזר הביטוי בהמשך הפרק, כאשר יוסף נחבש בבית הסוהר עקב עלילתה של אשת פוטיפר: "וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר" (בראשית לט כא). וגדול השני מהראשון, שזה, הראשון ברווחה (יחסית), ואילו השני בצרה של ממש.
  2. לבנת הספיר מסמלת את צער השכינה על שעבוד בני ישראל. ראה רש"י על הפסוק בשמות כד י: "כמעשה לבנת הספיר - היא הייתה לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים". וכבר הרחבנו במעשה לבנת הספיר בדברינו לבנת הספיר בפרשת משפטים.
  3. שכביכול הקב"ה עצמו נמצא עם עם ישראל בצרתם. כתיב: לא צר וקרי: לו צר. ראה בישעיהו שם. ראה דברינו צערם של ישראל ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
  4. שהוא בלשון יחיד.
  5. הדרשן מעדיף את "ויהי ה' את יוסף" השני, בבית הסוהר (ראה הערה 1 לעיל) ולפיכך הוא מביא קודם את הפסוק "ויקח אדוני יוסף אותו" של הורדת יוסף לבית האסורים. ראה במדבר רבה יד ג: "ויהי ה' את יוסף - ר' יודן בשם ר' איבו אמר: אין לי אלא ברווחה, בצרה מנין? - אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו". ובאופן ברור יותר במדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן טז: "אמר ר' אבהו: אין לי אלא ברווחה, מנין אפילו בצער? הרי כתוב: ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר (בראשית לט כ), אעפ"י כן: ויהי ה' את יוסף (שם שם כא)".
  6. הפסוק האחרון צריך בירור שהרי שם מדובר בצרת הציבור, העם כולו. אבל עיקר המדרש ברור שהקב"ה נמצא גם בצרת היחיד. יוסף בצרה וה' איתו. ראה מקבילה בספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פד: "בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) - אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? ת"ל: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) וכן הוא אומר: ויקח אדני יוסף אותו וגו' ויהי ה' את יוסף (בראשית לט כ - כא) וכן הוא אומר: מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב' ז כג)". ואיך היה ה' אתו? בכך שנתן את חינו בעיני הבריות. ראה ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מא בברכת כהנים: "ויחונך - יתן חנך בעיני הבריות, וכן הוא אומר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר (בראשית לט כא)". ושם עוד אנשים שנשאו חן (ויחונך – ישא): אסתר ודניאל: "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (אסתר ב טו)", "ויתן האלהים את דניאל לחן ולחסד ולרחמים (דניאל א ט)". ונח לא מוזכר שם.
  7. אדם שמנהיג בהמות, נקרא גם בֶּהָם בלשון המדרש. ראה דברים רבה ג ו בסיפור על ר' יונתן והַבֶּהָם שלו.
  8. יוסף הוא החלש, האח הקטן והפגוע ולפיכך הוא זקוק לשמירה יתירה. ראה פירוש/מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לט סימן ב: "ויהי ה' את יוסף. סילק הקב"ה שכינתו מאת אחיו שהן גדולים וברשות אביהם, והשרה שכינתו אצל זה שהוא קטן, וברשות עצמו". ובפירוש חזקוני בראשית פרק לט ב: "ויהי ה' את יוסף - הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים".
  9. שגם אם הרודף הוא צדיק והנרדף הוא רשע, האלהים יהיה לצידו של הרשע הנרדף.
  10. מדרש פסיקתא דרב כהנא צועד צעד נוסף: יוסף הוא לא רק הבן הקטן והאובד שיצא מרשות אביו ומישהו צריך לשמור אותו, יוסף הוא ילד רדוף ונרדף! ובתור שכזה ה' איתו כי "האלהים יבקש את נרדף"! מדרש זה מזכיר לנו ששהותו של יוסף בבית פוטיפר, יכולתו המופלאה לשרוד שם ולמצוא חן ולהיות "איש מצליח", אינם יכולים להסתיר את העובדה שמדובר באיש נרדף, בנער שנתלש מבית אביו (ביטוי ששאלנו ממשה, שמות רבה ב ה), באח צעיר שחווה אכזריות קשה של שנאת אחים! ילד צעיר שאין לו בעולמו דבר חוץ מאמונה בקב"ה. ראה דברי דוד בתהלים פרק כז י: "כִּי־אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי". אך שים לב שוב לארבע האפשרויות שהמדרש מביא: צדיק שנרדף מפני רשע, רשע מפני רשע, צדיק מפני צדיק ומעל כולן: רשע שנרדף ע"י צדיק - בכולם אלהים ניצב תמיד לצידו של הנרדף. אך דא עקא, שכל הדוגמאות שהמדרש מביא, קין והבל, אברהם ונמרוד, יצחק ופלשתים וכו', הן לכאורה פשוטות, של צדיק שנרדף ע"י רשע. וזה לא חידוש גדול, זה לא מדגיש את עוצמת האמירה: "והאלהים יבקש את נרדף"! האם אפשר שהדוגמא האחרונה של יוסף ואחיו מתקרבת לפחות למקרה של רשע מול רשע, צדיק מול צדיק? האם המדרש רומז לנו שבמחלוקת יוסף ואחיו אין קביעה ברורה בצד מי הצדק ובצד מי הרשע? הרי התורה מעידה ואומרת: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"! אם אכן כך, אזי זו הדוגמא שאנחנו מחפשים, של העמידה לצד הנרדף גם אם הוא אינו הצדיק והצודק – אבל עדיין הוא הנרדף. ראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין) הלל עמוד 127: "הללו את שם ה', שבו נברא העולם כי מדותיו רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ומטה כלפי חסד, ואומר: ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד". בפשט הפסוק: פוטיפר הוא שנוטה חסד ליוסף, אבל במדרש, הקב"ה מטה כלפי מידת החסד, על חשבון האמת הצרופה, וזה פירשו "וה' אתו". יוסף הוא אמנם הנרדף, אך הוא זקוק למידת החסד המטה לפעמים את האמת.
  11. יוסף הוריד את יעקב למצרים, או שנאמר שירידתו של יוסף הייתה במטרה להוריד את יעקב.
  12. מקולין הוא בית המטבחיים.
  13. ראה השימוש בביטוי "בני בכורי" שמופיע בתהליך גאולת עם ישראל ממצרים: "וְאָמַרְתָּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד כב). האם הדרשן מנסה לרמוז כאן למשהו? למשהו שמעלה תמיהה על הירידה למצרים?
  14. במשפט זה הוא חוזר ליוסף.
  15. ויהי ה' את יוסף לא רק משום שהוא זקוק להגנתו כיין כשר שצריך לשמור אותו שלא יתנסך בין עובדי עבודה זרה, גם לא מכח השכינה שתמיד גולה עם ישראל: "בכל צרתם לו צר", וגם לא רק משום שהוא נרדף וה' יבקש את נרדף, אלא משום שנפל בגורלו להיות החלוץ שלפני המחנה ולרדת ראשון לגלות מצרים. ולא חשובים כרגע הסיבה או הצידוק לעצם הגלות. הוא נשלח ראשון ולא בכדי ואחריו יבוא אביו אשר אהבו ועמו כל בני ביתו. לפיכך, ראוי יוסף לשמירה יתרה, למציאת חן ולשאת שם שמים. לפיכך, ה' איתו. אם כך, אזי אולי זו סיבת הפרץ של שם הווי"ה במטרה לשמר את יוסף כחלוץ לפני המחנה היורד לגלות ורגע לפני שיכסה חושך תרבות מצרים ועוצמתה את שבט יעקב-ישראל הקטן.
  16. פרשני רש"י מפנים למדרש תנחומא בפרשתנו שנראה להלן.
  17. ראה מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - פרשת נשא: "ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח - איש צדיק היה לו לומר, ומה מצליח? – שווה. אמר לו הקב"ה: שוית אתה מה ששוה אדם הראשון, ואין מצליח אלא שויוה". ההצלחה מעידה על הבחירה, על כך שהאדם שווה (ממש כמו הסלנג בימינו) וממילא על כך שמישהו למעלה מטה כלפיו חן וחסד.
  18. נעשה אתנחתא קלה בפרשני המקרא, שאולי גם תוביל אותנו לקבוצת המדרשים הבאה. עפ"י רש"י "ה' אתו" פירושו שהיה יוסף מזכיר בכל הזדמנות את שם ה': ברוך ה', תודה לה', בעזרת ה' וכו', מעין מה שהוא גם אומר לפרעה: "בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה". זה מה שאדוניו (פוטיפר) ראה או שמע, אלא ששם זה שם אלוהות שיכול להתפרש כשם כללי, ואילו כאן, בבית פוטיפר, שם הווי"ה. בכך נראה שיוסף מקדים את בעז ובית דינו שחידשו לשאול לשלום ולברך בשם ה' (ברכות נד א, רות רבה ד ה) ואף שופך אור על הציווי בתורה: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" - לשוא לא, אבל לשם שמים, כן (ובניגוד לדורנו שקפצה עליו הקו"ף בכל אזכור שם שמים, גם כאשר אומרים פסוק כהלכתו ומשפט שברור שכוונתו לשם שמים). נראה שאולי זו גם גישתו של אונקלוס כשהוא מתרגם: "ויהי ה' את יוסף – מימרא דה' בסעדיה דיוסף". דבר ה' בעזרו. אבל רמב"ן חולק וסבור שעצם הצלחתו של יוסף היא שהעידה על כך שה' איתו. מעשיו של יוסף והצלחתו הם שמעידים שה' איתו וזה מה שפוטיפר ראה! רש"י יטען ויאמר: אם לא שהיה יוסף מזכיר את שם ה', מנין היה פוטיפר יודע לייחס את הצלחתו לכך שה' איתו! ורמב"ן יענה: היא הנותנת, שהרי ידעו המצרים שיוסף הוא עברי ושונה מהם, וכשיראו את הצלחתו ישאלו ויסיקו שאלהי העברים בעזרו וזה קידוש השם שעשה יוסף (ראה דברי המלחים בספר יונה). נשאיר לשואבי המים להמשיך ולדון במחלוקת זו שבין רש"י ורמב"ן וגם לקשר אותה להערתנו בראש הדף על שם הווי"ה שמופיע במיוחד בפרשתנו.
  19. פוטיפר ליוסף.
  20. מדרשים דומים מצינו בשמות רבה בעת שמשה עומד לפני פרעה ועושה לפניו את המופתים שה' שלחו לעשותם. ראה למשל שמות רבה (שנאן) פרשת וארא, פרשה ט סימן ו: "באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואמר להם: כך היא אומנותו של אלהיכם? בנוהג שבעולם, בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין לה. כלום מביאין מוריאס לאספמיא? דגים לעכו? אי אתם יודעים שכל הכשפים ברשותי?". אבל כאן, מקדים בראשית רבה את שמות רבה, יוסף את משה ופוטיפר את פרעה. "וירא אדוניו כי ה' אתו", היא עדות חשובה שפוטיפר המצרי ראה את השכינה עומדת על גבי יוסף, זו שירדה איתו כדי לסוכך ולהגן עליו, והכיר בכך שמעשיו אינם בגדר כישוף. מה שפרעה אח"כ צריך אותות רבים על מנת להשתכנע. ראה מדרש מרוכך יותר, בלי כשפים לכאורה, שמרומם את פוטיפר עוד יותר. מדרש תנחומא פרשת נשא סימן ל : "ביום השמיני נשיא לבני מנשה - אמר רבי אבין הלוי ברבי: היה יוסף מברך להקב"ה ואדונו ראה אותו מלחש בפיו. והוא אומר לו: מה אתה אומר? הוא משיבו ואומר: אני מברך להקב"ה. א"ל: אני מבקש לראותו. א"ל יוסף: הרי חמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט בו, כבודו על אחת כמה וכמה! א"ל הקב"ה: חייך, בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר: וירא אדניו כי ה' אתו. אמר רבי חנינא מהו שכתוב מי הוא זה מלך הכבוד? (תהלים כד) שהוא חולק כבוד ליראיו". יראיו הם אלה שזוכים לראותו. ופוטיפר הוא אחד מהם!
  21. "ויהי ה' את יוסף" "וירא אדוניו כי ה' אתו", מסתיימים בגבהות לבו של יוסף והשכחתו את בית אביו ועל כך נענש בניסיון של אשת פוטיפר ובזריקתו לבית הסוהר. ראה בראשית רבה פז ד: "ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף - הרהורי דברים היו שם. מי הרהר? יוסף הרהר. אמר: כשהייתי בבית אבא, היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי והיו אחי מכניסין בי עין רעה. עכשיו שאני כאן, מודה אני לך שאני ברווחה. אמר לו הקב"ה: הטליס! חייך שאני מגרה בך את הדוב". אלא שגם בבית הסוהר לא סר חינו של בן פורת יוסף ולא סרה ממנו השגחת הקב"ה, ככתוב: "וַיְהִי ה' אֶת־יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית־הַסֹּהַר". ואלה נושאים אחרים שבע"ה נזכה לדון בהם בשבת זו כעת חיה בשנה האחרת.