פרשות השבוע

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל־הַפְּקֻדִים: וַיָּבִיאוּ אֶת־קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ־עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל־שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל־הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ: (במדבר פרק ז פסוקים א-ה).¹

וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ.²

ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מד – בשמיני העמידו

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן", מגיד הכתוב שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו. ואותו היום העמידו, משחו ולא פרקו. רבי יוסי בר' יהודה: אף בשמיני העמידו ופרקו, שנאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" (שמות מ יז).³

במדבר רבה יב א פרשת נשא – המשכן הוא הפיוס השלם

"ויהי ביום כלות משה וגו' ", זהו שכתוב: "אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו וגו' " (תהלים פה ט). אתה מוצא, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה … הרף ממני ואשמידם" (דברים ט), מיד עמד משה ובקש רחמים מלפניו שיתרצה להם, כמו שנאמר: "ויחל משה את פני ה' אלוהיו וכו' ". ונתרצה להם הקב"ה, שנאמר: "וינחם ה' על הרעה אשר ביקש לעשות לעמו". אפעלפי כן, היה בלבו עליהם, שנאמר: "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות לב לד).⁴

כיון שנעשה המשכן, אמר ר' יהודה ברבי סימון: הלך משה והרכין אזנו במשכן. אמר משה: תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל?  זהו שכתוב: "אשמעה מה ידבר האל ה' ". מהו "האל ה' "? אמר משה: תאמר שעד עכשיו הוא עומד בכעסו כנגדם והוא בקושי עמהם? – ואין "האל" אלא לשון חוזק … – או הוא מתרצה להם והוא נוהג במידת רחמים עמהם – ואין ה' אלא מידת הרחמים, שנאמר: "ה' ה' אל רחום וחנון"? מיד פייסו הקב"ה שאין בלבו על ישראל כלום, כמו שאתה אומר: "ויעבור ה' על פניו" – שהעביר זעמו מהם ועבר על פשעיהם. א"ר סימון: למה כתוב ב' פעמים "ה' ה' "? אלא שפייסו הקב"ה ואמר לו למשה: מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במידת רחמים, עד שלא עשו אותו המעשה, כך עכשיו במידת רחמים אנהיג עמהם.⁵

אמר רב יהודה בר רב סימון: באותה שעה שמע משה קול נאה וקול הדר וקול משובח. לשעבר היה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע. אבל כשהיו פניו מאדימות, היו יודעים שהדיבור בא אצלו. וכיון שנעשה המשכן, שמע קול נאה מה שמע? "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו".⁶ א"ר ברכיה הכהן בשם ר' יהודה ב"ר סימון: אמר הקב"ה למשה: לשעבר היתה איבה ביני לבין בָּנַי, שנאה ביני ובין בני, תחרות ביני ובין בני. אבל עכשיו שנעשה המשכן, אהבה ביני ובין בני, שלום ביני ובין בני. הוי: "כי ידבר שלום אל עמו" – אלו ישראל על שעשו המשכן.⁷

אמר ר' שמעון בן לקיש: מה לי ללמוד דבר זה מספר תִּלִים? דבר תורה הוא, אפילו במקומה אינה חסרה כלום! ראה מה כתיב: "וישם לך שלום" – אימתי? "ביום כלות משה להקים את המשכן".⁸

סימן ב: דבר אחר: "ויהי ביום כלות", זהו שכתוב: "האנוש מאלוה יצדק?" (איוב ד יז) – א"ר ברכיה הכהן ברבי: כשהלך יעקב אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו, שנאמר: "ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה" (בראשית מז י). מה ברכו? אמר לו: יעלה נילוס לרגלו.⁹ אף אני כשאבוא אצלכם, אני בא טעון ברכות. והיכן רמזה להם? בסיני. אמר ר' יהושע בן לוי: ברמז אמר הקב"ה לישראל, שיעשו את המשכן, שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ כא).¹⁰ וכן עשה כשבא למשכן, בֵּרְכָם, שנאמר: "יברכך ה' וישמרך" – אימתי? "ויהי ביום כלות". הא למדנו שאין אדם צדיק יותר מן האלהים. הוי: "האנוש מאלוה יצדק"? – לאו! אלא גם הקב"ה ברך ישראל בביאתו אצלם, לכך נאמר: "יברכך ה' וישמרך" וסמך לו: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".¹¹

במדבר רבה יב טז פרשת נשא – חלקם של הנשיאים

"ויקריבו נשיאי ישראל"¹² – למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מילואים באחרונה? לפי שבשעה שאמר משה: "כל נדיב לב יביאו תרומת ה' למלאכת המשכן" ולא אמר לנשיאים, היה רע בעיניהם על שלא אמר להם להביא.¹³ אמרו: יביאו העם מה שיביאו, ומה שיחסרו נמלא אנחנו. שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות … ולשני בְּקָרִים הביאו כל הנדבה, שנאמר: "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו ג), וכתיב: "והמלאכה היתה דים". לאחר שני הימים, בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צוה משה: "ויעבירו קול במחנה … איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש", והיו הנשיאים מְצֵרִים על שלא זכו בנדבת המשכן. אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן, ניתן בבגדי כהן גדול. זהו שכתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות לה כז). אמר הקב"ה: בני שנזדרזו – ייכתב שהביאו "והוֹתֵר", והנשיאים שנתעצלו, חיסר אות אחת משמם, שכן כתיב: "וְהַנְּשִׂאִם" חסר יו"ד.¹⁴

כיון שנגמר המשכן, הקדימו והביאו קרבן בזריזות, זהו שכתוב: "ויקריבו נשיאי ישראל". אמרו: הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה במעשה ידינו. כיון שנעשה המשכן ולא היה חסר כלום, אמרו: מה יש לנו להביא? הלכו והביאו עגלות שיהיו נושאים עליהם את המשכן. ומי נתן להם העצה הזאת שבטו של יששכר שכך אמרו להם: משכן שעשיתם, פורח הוא באוויר?! אלא התנדבו עגלות שתהיו נושאים אותו בהם.¹⁵ לכך כתיב: "ויקריבו נשיאי ישראל" – שנתנחמו על מה שעשו בתחילה.¹⁶

"ויקריבו נשיאי ישראל". שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו? תלמוד לומר: "ראשי בית אבותם"; ולא ראשי בית אבות, אלא אף נשיאי שבט. זהו שכתוב: "הם נשיאי המטות" – נשיאים בני נשיאים … הם שהיו ממונים עליהם במצרים: "ויוכו שטרי בני ישראל" (שמות ה יד). "הם העומדים על הפקודים" – על מנין הדגלים. כמו שאתה אומר: "ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו הוא" (במדבר א ד).¹⁷

במדבר רבה פרשה יב סימן יח – הנשיאים יוזמים ומשה מהסס¹⁸

"ויקריבו אותם לפני המשכן"¹⁹  מלמד שהביאום ומסרום לצבור. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם משה, עד שנאמרה לו מפי הגבורה: "קח מאתם", זהו שכתוב: "ויאמר ה' אל משה לאמור קח מאתם והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד" (במדבר ז ד-ד). מהו "לאמור"? תני רב הושעיא: אמר לו הקב"ה: משה, צא ואמור להם דברי כבושים ודברי נחמות.²⁰

"קח מאתם" –  באותה שעה היה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקודש ושרתה על הנשיאים? א"ל הקב"ה: משה, אילו להם הייתי אומר שיביאו, לך הייתי אומר שתאמר להם. אלא "קח מאתם" – מאתם היה הדבר. הא הסכימה דעתם לדעת העליונה.²¹ והיה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה או אחד מן השוורים מת ונמצא קרבן של נשיאים פסול! אמר לו הקב"ה: "והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד" – ניתן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם.²²

במדבר רבה פרשה יד סימן יג – כולם בעצה אחת ובשוויון

"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ז פד).²³ מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת, כך שוו בזכות.²⁴ ר' שמעון אומר: מה תלמוד לומר "מאת נשיאי ישראל"? מלמד שנתנדבו מעצמם, והיה קרבן כולם שווה. כאורכם כך רוחבם, כן משקלם.²⁵ ולא הקריב אחד מהן יותר על חבירו. שאילו הקריב אחד מהן יותר על חבירו, לא היה קרבן אחד מהן דוחה את השבת. אמר להם הקב"ה: אתם חלקתם כבוד אחד לחבירו, ואני חולק לכם כבוד שתקריבו ביום שבת שלי, כדי שלא יהא הפסק בקרבנכם.²⁶

"קערות כסף שתים עשרה" – שנים עשר הם שנתנדבו, ולא ארע בהם פסול.²⁷

אמר רבי יודן: והלא קערה אחת ומזרק אחד וכף אחת הקריבו "ביום הימשח אותו"!²⁸ מה תלמוד לומר: "קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה"? אלא העלה עליהם הכתוב כאילו כולם הקריבו ביום ראשון וכאילו כולם הקריבו ביום אחרון.²⁹

במדבר רבה פרשה יד סימן א – בלא הפסק כולל שבת

"ואפרים מעוז ראשי" (תהלים ס ט) – מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: "ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד".³⁰ ומנין שיום השבת היה? לפי שכבר אמרנו: אותו יום שהתחילו הנשיאים, יום אחד בשבת היה. מכאן אתה למד שיום השביעי להקרבה, שבת היה. שלא תאמר: היאך חלל את השבת? והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת, וזה הקריב בשבת! אמר הקב"ה: לאו! על פי עשה, שאני אמרתי למשה: "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריב את קרבנו לחנוכת המזבח" – בלא הפסק יקריבו זה אחר זה. הוי: "אפרים מעוז ראשי". לכך נאמר: "ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד".³¹

שבת שלום

מחלקי המים