פרשות השבוע

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם  בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת  רַעַמְסֵס: (שמות א ח-יא).¹

שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: … שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: … וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: (תהלים פרק קה).²

 

רד"ק תהלים פרק קה פסוק כד – אמרת ה' צרפתהו

"ויפר את עמו",³ ה' שזכר למעלה: "אמרת ה' צרפתהו".⁴ אמר, כי האל יתברך הפרה את עמו בארץ מצרים מאד, כמו שכתוב: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו" (שמות א ז). "ויעצימהו מצריו" – העצימהו יותר מצריו, מהמצרים שהיו צריו באחרונה, כמו שכתוב (שם): "ויעצמו במאד מאד". לפיכך פחדו המצרים, לפי שראו אותם פרים ורבים יותר מהם, פחדו, כמו שנאמר (שם פסוק יב): "ויקוצו מפני בני ישראל".⁵

אור החיים שמות פרק א פסוק ו – ארבע סיבות למהפך

"וימת יוסף וכל אחיו וגו' ובני ישראל פרו וישרצו וגו'" …. להודיע השתלשלות התחלת השעבוד וסיבותיו, והם במספר ד'. האחד, מיתת יוסף שאם היה יוסף קיים יספיק שלא ימשלו בהם המצריים … שכל זמן שיוסף קיים היו ישראל בארץ מצרים שקטים ומעונגים. ב', מיתת האחים, שכל זמן שאחד מן האחים קיים היו המצריים מכבדים אותן … ג', מיתת כל הדור, פירוש כל השבעים נפש, שכולן היו חשובין בעיניהם ובאמצעותם לא היה להם פנים להשתעבד בהם, או לצד שהיו בני דעה ואין מציאות למצריים להתחכם חכמתם שמתחיל בפה רך, כי היו בני הדור ההוא חכמים ויכירו החכמה ולא יקבלו עשות להם דבר בשום אופן.⁶ ד', ובני ישראל פרו וישרצו וגו'. כי אם לא היתה ההרגשה הגדולה שפרו וישרצו וגו' במאוד וגו' ותמלא הארץ וגו', לא היו נותנים לב לבקש תחבולות. אלא ההרגש הגדול הוא הסובב באמצעות העדר המונע, שהוא יוסף ואחיו וכל הדור.⁷

מסכת סוטה דף יא עמוד א – מלך חדש או "מתחדש", התחכמות כנגד המושיע, מענה לפרעה

"ויקם מלך חדש וגו' " – רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב: "חדש", ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב: וימת וימלוך. "אשר לא ידע את יוסף" – דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.⁸ "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל" – תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה; הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: "ויאמר אל עמו"; לפיכך לקה תחילה, כדכתיב: "ובכה ובעמך ובכל עבדיך".⁹

הבה נתחכמה לו – להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: בואו וְנֶחְכַּם¹⁰ למושיען של ישראל.¹¹ במה נדונם? נדונם באש? כתיב: "כי הנה ה' באש יבוא", וכתיב: "כי באש ה' נשפט וגו' " (ישעיהו סו)! בחרב? כתיב: "ובחרבו את כל בשר" (שם)!¹² אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ" (ישעיהו נד ט). והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא;¹³ אי נמי, הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר: ומצרים נסים לקראתו. והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב: "כי בדבר אשר זדו עליהם"? בקדירה שבישלו בה נתבשלו.¹⁴

"וישימו עליו שרי מסים" – עליהם מיבעי ליה! תנא דבי ר' אלעזר בר' שמעון: מלמד, שהביאו מַלְבֵּן¹⁵ ותלו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני, אמרו לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה? "שרי מסים" – דבר שמשים (לבנים). "למען ענותו בסבלותם" – עַנּוֹתָם מיבעי ליה! למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל.¹⁶

שמות רבה א ח, פרשת שמות – פרעה אחר, גם ישראל אשמים¹⁷

"ויקם מלך חדש", רב ושמואל, אחד אמר: חדש ממש, ואחד אמר: שנתחדשו גזרותיו, שחידש גזרות ופורענויות עליהם¹⁸ … רבותינו אומרים: למה קראו "מלך חדש" והלא פרעה עצמו היה? אלא שאמרו המצרים לפרעה: בוא ונזדווג לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדווג להם? אילולי יוסף לא היינו חיים! כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם, והשיבו אותו. לפיכך כתיב: "ויקם מלך חדש".¹⁹

רבותינו פותחים פתח למקרא זה: "בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם" (הושע ה ז) – ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו: נהיה כמצרים. מכאן אתה למד שמשה מָלָם ביציאתם ממצרים. וכיון שעשו כך, הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם, לשנאה, שנאמר: "הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו" (תהלים קה כה), לקיים מה שנאמר: "עתה יאכלם חודש את חלקיהם" – מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו.²⁰

"אשר לא ידע את יוסף", וכי לא היה מכיר את יוסף? א"ר אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך. אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך. לכך כתב עליו המקרא: היום – "אשר לא ידע את יוסף", למחר הוא עתיד לומר: "לא ידעתי את ה' ".²¹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות סימן ח – נתחכמה לו "שלמעלה"

"ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א ט). אמר ר' מאיר: מהיכן הם פרים ורבים? ממקור, שנאמר: "ה' ממקור ישראל" (תהלים סח כז). "הבה נתחכמה לו" – חירף כלפי למעלה.²²

רמב"ן בראשית פרק טו פסוק יד – הייתה גזירה אבל פרעה התחכם והוסיף

"וגם את הגוי אשר יעבודו" – … ועל דרך הפשט יאמר, כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על עון, גם את הגוי אשר יעבודו אדין על החמס אשר יעשו להם. … אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם, אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם, ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי: וכבר הזכירו רבותינו הענין הזה, אמרו בואלה שמות רבה (ל טו) משל לאדון שאמר לבנו "יעשה עם פלוני ולא יצערנו", הלך ועשה. אף על פי שעשה עמו חנם, לא הניח שלא היה מצערו.²³ כשנתרצה האדון לבנו גזר על מצעריו הריגה. כך גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדין במצרים. עמדו עליהם ושעבדום בחוזק. אמר הקב"ה: היה לכם לנהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם. "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכריה א טו). עד כאן לשונם: ודבר ברור הוא, כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל "ועבדום וענו אותם", אבל היא עקירתם לגמרי. וכן מה שאמרו תחילה "הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמות א י), אינו בכלל עבדות ועינוי. מלבד מה שהוסיפו בעינוי עצמו, "וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' ". והוא מה שאמר הכתוב: "וירא את עניינו ואת עמלינו ואת לחצנו" (דברים כו ז).²⁴

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פסח – הבה נתחכמה היא "וירעו"?

וירעו אותנו המצרים. כמו שנאמר: "הבה נתחכמה לו". ויענונו, כמו שנאמר: "וישימו עליו שרי מסים" וכו'.²⁵

בית הבחירה (מאירי) מסכת אבות פרק ד – התחכמו להפוך אותנו לרעים

… וזה שאמרו רבותינו ז"ל באגדת פסח: "וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר: הבה נתחכמה לו". כלומר, החזיקונו ברעים עד שהתפחדו ממנו והתנכלו למעטנו בשעבודם. וראיה על זה, אומרו: וירעו אותנו ולא אמר לנו.²⁶

שמות רבה כ ו, פרשת בשלח – הנחש המתחכם והשועל הערמומי

"ויהי בשלח פרעה". זהו שכתוב: "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים" (תהלים קכד ז) – משל ליונה, שהיתה יושבת בְּקִנָּהּ על אפרוחיה. ראה אותה נחש רע היה מבקש לעלות אליה. ברחה הימנו למקום אחר. עלה וישב לה בְּקִנָּהּ. נפלה האש בְּקִנָּהּ ונשרף הנחש. פרחה הציפור וישבה לה בגג. כיון שנשרף הנחש והקן, אמרו לציפור: עד מתי את פורחת ממקום זה למקום זה? מה עשתה? הלכה ומצאה לה קן נאה ומשובח וישבה לה בתוכו. כך היו ישראל במצרים, והיה פרעה הנחש מתחכם עליהם, שנאמר: "הבה נתחכמה לו"; והוא נמשל כנחש שנאמר: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (יחזקאל כט ג).²⁷ ברחו ישראל מפניו, שנאמר: "יחרדו כצפור ממצרים" (הושע יא יא). וכיון שיצאו ישראל ממצרים נשרף פרעה באש, שנאמר: "תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות טו ז). ישבו להם ישראל במקום אחר, שנאמר: "ואהיה כצפור בודד על גג" (תהלים קב ה). ואח"כ ברחו כצפור ממקום למקום, שנאמר: "כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו" (משלי כז ח), וכשבאו לארץ ישראל מצאו להם קן, שנאמר: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד ד),²⁸ וכן דוד אמר: "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב ה). לכך נאמר: "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה".²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: פירוש רמב"ן לעיל שמנסה להעביר קו (דק יש לומר) בין גזירת ברית בין הבתרים שלכאורה מנקה את פרעה, ובין תוספת השעבוד וההתעמרות של המצרים בבני ישראל שבגינם נענשו כה קשה, מחזירה אותנו לדיון פשר הירידה למצרים עליו הרחבנו כאמור בדברינו האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים? בפרשת וארא. התשובה הקלאסית שעונים רבים לשמע שאלה זו, מלבד זקיפת גבה מה פשר השאלה בכלל: כך נגזר על אבותינו בברית בין הבתרים. זה המהלך ההיסטורי הבלתי נמנע. התחבטות רמב"ן בשאלה: אם כך, מדוע נענשו פרעה ומצרים מעידה על כך שתשובה זו איננה כה פשוטה. הקו שהוא מעביר בין העינוי שכן נצפה בברית בין הבתרים, ככתוב: "ועבדום ועינו אותם" ובין תוספת העינוי של פרעה של השלכת הבנים ליאור ואפילו של "הבה נתחכמה לו" שהם מעבר למה שהקב"ה גזר, הוא קו עדין ודק למדי. ואם היה פרעה רק מענה רק כפי שנגזר ב"עבדום ועינו אותם" (ומנין לו לדעת?), היה יוצא בלי שום עונש? הרי כתוב מפורש: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי". האם נבוכדנצר, טיטוס ושאר מחריבי עם ישראל ירחצו כפיהם בניקיון משום שכך נבאו הנביאים וזעקו החכמים ומורי האומה? לנו נראית יותר תשובת הרמב"ם, שיסודה בעקרון הכפול שכבר טבע רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג משנה טו בארבע מילים פשוטות: "הכל צפוי והרשות נתונה (ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה)". שום גזירה משמים איננה מגבילה את כח הבחירה של האדם ואיננה תירוץ לכתחילה או בדיעבד של החלטותיו ומעשיו. הקב"ה גילה לאברהם מה שגילה, יעקב ובניו ירדו למצרים בהחלטה שקבלו, פרעה החליט "הבה נתחכמה" ו"הבן הילוד היאורה תשליכוהו" וייתן את הדין על מעשיו וכו'. ומה עם גזירת הקב"ה? "הרבה שלוחים למקום", "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" ועוד: שהקב"ה ניחם על הרעה ואינו ניחם על הטובה.