פרשות השבוע

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר: … וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:… וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: (בראשית מא א-ח).¹

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה: שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: (בראשית מא כה-כח).²

וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (דניאל ב א-ב).³

אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְכֵן אֲמַר לֵהּ דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע: עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר הַאִיתָךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ: עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא: בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא: (דניאל ב כה-כח).⁴

אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי: חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי: וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי: (דניאל ד א-ג).⁵

 

בראשית רבה פט ה – בין "תפעם" ל"תתפעם"

"ויהי בבוקר ותפעם רוחו" – כאן אתה אומר: "ותפעם רוחו" ולהלן הוא אומר: "ותתפעם רוחו" (דניאל ב א).⁶ ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר: כאן, חלום ידע ופתרונו שאל ממנו ולהלן (בדניאל) החלום ופתרונו.⁷ רבי נחמיה אמר: חלום הצלם וחלום האילן.⁸ ורבנן אמרי: "ותתפעם רוחו" להלן – ליתן גדולה לארבעה.⁹  כאן "ותפעם רוחו" – ליתן גדולה לאחד. "ותתפעם רוחו" – כדי ליתן חיים לארבעה,¹⁰ "ותפעם רוחו" – ליתן חיים לאחד.¹¹ כאן על ידי שהוא סמוך לבוקר – "ותפעם רוחו". ולהלן שהוא בא מבערב – "ותתפעם רוחו". אמר ר' יוחנן: כל חלום שהוא סמוך לבוקר מיד הוא בא.¹²

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן ד – ידיעת הפתרון וגם החלום

"ותפעם רוחו". שהיתה מקשת עליו כפעמון הזה. דבר אחר: "ותפעם רוחו", בנבוכדנצר כתיב: "ותתפעם רוחו" (דניאל ב א), ובפרעה כתיב: "ותפעם רוחו", למה? פרעה היה יודע החלום, ולא היה יודע פתרונו, לפיכך היה מטורף טירוף אחד. אבל נבוכדנצר לא היה יודע את החלום, ולא פתרונו, לפיכך שני טירופין¹³ … התחיל לדבר עמהם, שנאמר: "ויאמר המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלום". "וידברו הכשדים למלך ארמית, מלכא לעלמין חיי, אמר חלמא לעבדך ופשריה נחוא" (דניאל ב ג ד). אמר להם נבוכדנצר: יודע אני את החלום, אם אומר אני אותו לכם אתם אומרים לי דברים של כזבים, ותאמרו זהו פתרונו. אלא, אמרו את החלום ואני יודע שאתם אומרים לי פתרונו.¹⁴

זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ, דף קצו עמוד א – יוסף לומד מתוך דברי פרעה

ר' חייא אמר: פרעה בעא לנסאה ליה ליוסף ואחליף ליה חלמא. ויוסף בגין דהוה ידע דרגין אסתכל בכל מלה ומלה, ואמר: כך חמיתא כל מלה ומלה כדקא חזי.¹⁵ הדא הוא דכתיב: "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך". אחרי הודיע אלהים – אחרי הוית בההיא שעתא דחלמית חלמא תמן הוית שכיח.¹⁶ ובגין כך אמר: "את כל זאת – ידעת חלמא היך הוה וידעת פשריה.¹⁷

א"ר יצחק: אי הכי, יוסף אמר כולא חלמא ופשרא כדניאל, דאמר חלמא ופשריה. א"ל: לאו האי כהאי. יוסף אסתכל מגו מלולא דפרעה, דהוה אמר, בדרגין ידיען, וחמא ליה דקא טעה, וא"ל: לאו הכי, אלא הכי הוא בגין דדרגין כסדרן אתיין.¹⁸ אבל דניאל לא אסתכל מגו מלולא דנבוכדנצר כלום, וכולא קאמר ליה חלמא ופשריה.¹⁹

ר' חיים פלטיאל בראשית מא ח – בין חלום לאלתר וחלום לזמן רחוק

"ותפעם רוחו". פירש רש"י דגבי נבוכדנצר כתיב: "ותתפעם", דאילו התם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת הפתרון. ואם תאמר: למה נשכח החלום מנבוכדנצר? די היה בהעלמת הפתרון לבדו כמו בכאן גבי פרעה! ויש לומר: לולא לא נשכח החלום לא היה מאמין דניאל בפתרון, שלא היה עומד להיות לאלתר. אבל כששכח החלום והזכירו דניאל, האמינו אף מן הפתרון. אבל כאן, יוסף לא היה צריך לכך, שהיה החלום קרוב לבוא, כדכתיב: "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ" (בראשית מא לב). בפירוש הר' יוסף כהן זצ"ל.²⁰

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) צז ח פרשת ויחי – דניאל הוא מצאצאי יהודה

"יהודה אתה יודוך אחיך", לפי שהודית יודו לך אחיך בעולם הזה ובעולם הבא … ולפי שזכה יהודה והציל לתמר ולשני בניה מן המיתה, והציל את יוסף מן המיתה, שנאמר: "ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בראשית לז כו), והציל לפרץ וזרח וכבר נשתלמה צורתן במעי אמן תמר, שהיה לה שלושה חדשים מעוברת … לפיכך הציל הקב"ה מזרעו ארבעה: אחד מן הבור, ושלושה מן האש. דניאל כנגד יוסף, חנניה מישאל ועזריה כנגד פרץ וזרח ותמר, שנאמר: "הוציאוה ותישרף" (בראשית לח כד).²¹

בראשית רבה לט יב פרשת לך לך – מרדכי ולדורות²²

"ונברכו בך כל משפחות האדמה" {בראשית יב ג) – הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך, זהו שכתוב: "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה" (אסתר ב כב) … ר' יהודה אומר: "מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי" (תהלים קיט ק) – אמר: יעקב בירך את פרעה, שנאמר: "ויברך יעקב את פרעה" (בראשית מז ז), יוסף גילה לו,²³ דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן: "ויגד לאסתר המלכה" (אסתר ב כב).²⁴

ר' נחמיה אמר: אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" – אם תאמר שיהיו עשירים, הרי עשירים הם יותר ממנו. אלא לשאלה, כשהם נכנסין לצרה, הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם.²⁵

במדבר רבה ב יז פרשת במדבר – יועצי העולם

"והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא ייספר" (הושע ב א). נמשלו ישראל בחול והאומות בסיד, שנאמר: "והיו עמים משרפות שיד" (ישעיה לג יב). אם אין אתה נותן חול בסיד, אין לו עמידה. כך, אם אין ישראל, אין האומות יכולים לעמוד. כך אתה מוצא: אילולי יוסף, היו מצריים אובדים ברעב. וכן, אילולי דניאל, היו חכימי בבל אובדים.²⁶

איכה רבה פרשה ג סימן צ – גדולה זמנית וחולפת

"צוד צדוני כצפור אויבי חנם". (איכה ג נב-נד).²⁷, "צמתו בבור חיי" – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל. "צפו מים על ראשי" –  אלו האומות שכתוב בהם: "הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן" (ישעיהו יז יב).²⁸

בראשית רבה צו ה – חשש מהאלהה²⁹

"מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים. שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב: "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים". וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר את חלומו של נבוכדנצר, מה כתוב? "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אפוהי ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה" (דניאל ב ו). אבל דניאל לא קיבל. למה? שכשם שנפרעים מעובדי עבודת כוכבים כך נפרעים הימנה.³⁰

רשב"ם בראשית פרק א פסוק ה – מתן שמות ליוסף ולדניאל

"ויקרא אלהים לאור יום" – תמה על עצמך, לפי הפשט למה הוצרך הקב"ה לקרוא לאור בשעת יצירתו יום? אלא כך כתב משה רבינו: כל מקום שאנו רואים בדברי המקום יום ולילה, כגון: "יום ולילה לא ישבותו", הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון … וכן כל ויקרא אלהים הכתובים בפרשה זו. וכן "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", האמור למעלה "למטה אפרים הושע בן נון", הוא אותו שקרא משה יהושע בן נון, שמינהו קודם לכן משרתו בביתו.³¹ שכן דרך המלכים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם. כמו שנאמר: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח", "ויקרא לדניאל בלטשצר וגו' ".³²

 

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: ראה קריאת התיגר של הנביא חבקוק על המוטיב של הרשע המכתיר את הצדיק בהקשר לנושא שלנו. מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צ: "בא חבקוק, אמר ליה: מה אתה מבקש? אמר ליה: מה שאמרתי לפניך בשגגה. כשראה חנניה מישאל ועזריה מושלכים לכבשן האש והן נמלטין, וראה את חנניה בן תרדיון וחביריו נשרפין על התורה ואינן נמלטין, מיד קרא תגר, אמר לפניו: רבון העולמים, אלו צדיקים ואלו צדיקים, אלו טהורין ואלו טהורין, אלו קדושים ואלו קדושים, אלו ניצולין ואלו לא ניצולין? "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל" (חבקוק א ד), אלא: נבוכדנצר ערל וטמא, דניאל קדוש וטהור, והוא מלביש לצדקיהו שהוא רשע … ומלביש לדניאל ארגוונא. פרעה ערל וטמא ויוסף טהור וקדוש, וממליך את יוסף ומלביש אותו בגדי שש, ומשים רביד הזהב על צוארו. אחשורוש ערל וטמא, ומרדכי קדוש וטהור, והוא ממליך את מרדכי ומלביש אותו ומכתירו, שנאמר: ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות (אסתר ח טו) – כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל. אותה שעה נגלה עליו ואמר לו: אחרי אתה קורא תגר? לא כך כתוב: "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב ד). באותה שעה התחיל ואמר בשגגה אמרתי, שנאמר: תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות (חבקוק ג א)".