פרשות השבוע

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ: (דברים יא כב).¹

 

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מט

"ולדבקה בו" – וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבוק באש? והלוא כבר נאמר: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד כד), ואומר: "כרסיה שביבין דינור" (דניאל ז ט)!² אלא, הידבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתָהּ. וכן הוא אומר: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים סח יט).³

דורשי הגדות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.⁴

מדרש תהלים (בובר) מזמור כח פסוק ה

"כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל־פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל־מַעֲשֵׂה יָדָיו יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם"- חזקיה אמר אלו התקופות, ר' יהושע אמר אלו האגדות.⁵

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שיז

"יַרְכִּבֵהוּ עַל־במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ" (דברים לב יג) – זו תורה שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח כב).⁶ "וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי" – זה מקרא. "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע" – זו משנה. "וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר" – זה תלמוד. "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם־חֵלֶב כָּרִים" – אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ודינים ותשובות. "עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה" – אלו הלכות שהן גופה של תורה. "וְדַם־ עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר" – אלו הגדות שהם מושכות לבו של אדם כיין.⁷

מסכת סופרים פרק טז הלכות ג-ד

תני ר' חנינא בר פפא: "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה ד)⁸, פנים תרי בפנים תרי, הא ארבעה אפין.⁹ פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה.¹⁰ ר' נחמיה בשם ר' יעקב בר' ינאי: כמים הפנים לפנים. בנוהג שבעולם, יש לך רב רוצה ללמד, ותלמיד אינו רוצה ללמוד, תלמיד רוצה ללמוד, ורב אינו רוצה ללמד. ברם הכא: הרב רוצה ללמד, והתלמיד רוצה ללמוד, מקרא משנה תלמוד ואגדות.¹¹

ר' יצחק פתח: "סמכוני באשישות" – אֵילו הלכות המאוששות; "רפדוני בתפוחים" – אֵילו דברי תורה שריחן יפה כתפוחים; "כי חולת אהבה אני" – אמר ר' יצחק: לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה.¹²

מסכת שבת דף פז עמוד א

רבי אומר: בתחילה פירש עונשה, דכתיב "וישב משה את דברי העם אל ה' " (שמות יט ח) – דברים שמשבבין דעתו של אדם. ולבסוף פירש מתן שכרה – דכתיב: "ויגד משה את דברי העם אל ה' " (שם שם ט) – דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי: בתחילה פירש מתן שכרה, דכתיב: "וישב" משה – דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה – דכתיב: "ויגד משה" – דברים שקשין לאדם כגידין.¹³

בראשית רבה פרשה ג סימן ד

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן. אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה?¹⁴ א"ל: מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה לו בלחישה. אמר לו: מקרא מלא הוא: "עוטה אור כשלמה" (תהילים קד ב), ואתה אומר לי בלחישה? אתמהא! אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה. אמר ר' ברכיה: אילולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה.¹⁵

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ה הלכה א

אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא: הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. א"ר תנחום: הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח.¹⁶

מסכת חגיגה דף יד עמוד א

"כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן־לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן־ מָיִם" (ישעיהו ג א). משען – אלו בעלי מקרא, משענה – אלו בעלי משנה … כל משען לחם – אלו בעלי תלמוד … וכל משען מים – אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה.¹⁷

מסכת סוטה דף מ עמוד א

ר' אבהו ור' חייא בר' אבא הזדמנו למקום אחד, רבי אבהו דרש באגדה, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא (בהלכה). עזבו הכל את רבי חייא בר אבא והלכו אצל ר' אבהו. חלשה דעתו. אמר לו (ר' אבהו לר' חייא בר אבא): אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין, לא על זה שמוכר מיני סידקית?¹⁸

תלמוד ירושלמי מסכת הוריות פרק ג הלכה ה

ר' אבא בר כהנא אזל לחד אתר, אשכח ר' לוי יתיב דרש: "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו" [קהלת ו ב]. "עושר" – זה המקרא. "נכסים" – אילו הלכות. "וכבוד" – זה התוספת. "ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה" – אילו משניות גדולות, כגון משנתו של ר' חונה ומשנתו של רבי הושעיה ומשנתו של בר קפרא. "ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו" – זה בעל אגדה, שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר. "כי איש נכרי יאכלנו" – זה בעל התלמוד. קם רבי אבא בר כהנא ונשקו בראשו, אמר: זכית לאומרו עומד, תזכה לאומרו יושב.¹⁹

דברים יז ח: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט"

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פז עמוד א: דבר – זו הלכה

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא הלכה: דבר – זו אגדה.²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"ויאמר אם שמוע תשמע", מכאן אמרו: שמע אדם מצוה אחת, משמיעין לו מצות הרבה … "לקול ה' אלהיך" – אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. "והישר בעיניו תעשה" – אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם.²¹ "והאזנת למצותיו" – אלו גזרות. "ושמרת כל חוקיו" – אלו הלכות.²²

מסכת סוטה דף מט עמוד א

רבי שמון בן גמליאל אומר משום ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה וכו'. אמר רבא: בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו, שנאמר: "בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר"²³ … ואלא עלמא אמאי קא מקיים?²⁴ אקדושה דסידרא וא-"יהא שמיה רבא" דאגדתא, שנאמר: "ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים" (איוב י כב), הא יש סדרים – תופיע מאופל.²⁵

פתיחה לספר האגדה של ביאליק ורבניצקי²⁶

על פי מהותה, אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא היא יצירה קלאסית של רוח עמנו. יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות. בעיקרה ובכללה, הרי היא אחד מן הגילויים הגדולים של רוח האומה ואישיה. כמה דורות ואישים שִׁקְעוּ בה, מדעת או שלא מדעת, את כח יצירתם המעולה ואת כל עושר רוחם; כמה דורות טיפלו בבניינה ובשכלולה, עד שנעשתה לעולם בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד עם חינו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו – אי אפשר שלא יהא בה הרבה מן הנצחי והעולמי, שצריך להישאר קיים כמו שהוא, בצלמו ובדמותו, כיצירת מופת לדורות עולם.²⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אגדה פנים רבות לה, ונראה ששבחה הגדול הוא יכולתה להסתכל על עצמה בראי אמת ולהבין את ריבוי הפנים והערכים הטמון בה, אבל גם את מגבלות כוחה: האם היא נספחת להלכה ומשענת למי שאין בכוחו ללון בעומקה של תורה, האם היא פן שווה בין שווים – בין פניה המגוונים של התורה ושוות ערך למקצועות האחרים: מקרא, משנה, תלמוד וכו'. האם היא כמו יין ותבלין או אפילו מים, או שמא היא הפסגה, היא זו שמביאה להכרה בבורא העולם ולדבקה בו – היא שמביאה אותנו לראות את פעולות ה' ומעשה ידיו. האגדה גם מקיימת ויוצרת את עצמה, שהרי כל הדרשות האלה בשבחה ואופיה של האגדה – הן עצמן מדרשי אגדה.