מועדי ישראל

מים ראשונים: חורבן הוא שבר קשה ללא-נשוא. העולם המוכר וסדריו נעלמו בן לילה והפרט והכלל נותרים חסרי קורת גג לראשם, קרקע לרגלם, מזון ולבוש לגופם, מזור לנפשם. כל רכושם נהרס ורבים מיקיריהם וקרוביהם נהרגו, נפצעו אנושות או סתם נעלמו לבלי שוב. להרס הפיסי נלווה הרס רוחני ומדיני והאדם לא יודע את נפשו. לחורבן המקדש והממלכה (הריבונות), נוסף גם ממד נורא של בושה, התבזות וזילות – אישיים ולאומיים. איך זה שהגענו למצב כזה? איך אנו נראים בעיני העולם? תאמר, שעצם ההרגשה של זילות ובושה, יש בהן שביב של סיכוי ותקווה, שכן הן מוכיחות שנותר מישהו ומשהו אחרי החורבן. מישהו שמתבייש בגין מה שאירע לו, משמע שהוא קיים, אכפת לו 'מה העולם חושב עליו' והוא גם זוכר את ה'משהו' שאבד. זה גם סוד הקינה ופיוטי החורבן, זה סודה של מגילת איכה והמדרשים שעליה, בראשם מדרש איכה רבה שהוא מהמדרשים החשובים שבידינו.¹ מתוך הכאב וההרס, נולדת זעקה ונוצרת מחשבה חדשה – והן עצמן אות חיים (ותקווה לנחמה שתבוא). אבל הזילות והזולות עדיין קיימים.

חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר: (איכה פרק א פסוק ח).²

כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה: (איכה פרק א פסוק יא).³

מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר: (ירמיהו ב לו).⁴

אבן עזרא תהלים יב ח-ט: "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם: … כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם"  

ופירוש זולות – קלון. כמו: "יקר מזולל" (ירמיהו טו יט), "כי הייתי זוללה", "כל מכבדיה הזילוה" והוא חסר. הראוי 'כרום אנשי זולות', כדרך "וגבורתך במלחמה" (ישעיהו ג כה), "אל תהי מרי" (יחזקאל ב ח), "ואני תפילה" (תהלים קט ד).⁵ ויש אומרים מן זולל וסובא והראשון נכון.⁶

איכה רבה פרשה א סימן לט – האף היהודי

"ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה", אמר ר' פנחס: מעשה היה בשתי נשים באשקלון שהיו מתקוטטות זו עם זו.⁷ אמרה אחת לחברתה כאשר התקוטטו זו עם זו: האין את הולכת מכאן שנראים פניך כיהודיה. לאחר ימים התרצו זו לזו. אמרה לה: על הכל אני מוחלת וסולחת לך. אלא על שאמרת לי: נראים פנייך כיהודייה, איני מוחלת ואיני סולחת לך. לכך נאמר: "ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה".⁸

מסכת יומא דף נד עמוד א – זילות הכרובים?

אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעוֹרים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.⁹ … אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה. הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה".¹⁰

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר – ציורי בע"ח בבית המקדש

"כל מכבדיה הזילוה" – אלו הבבליים. בראשונה היו מביאים מנחה בימי חזקיה לדרוש המופת אשר היה בארץ, והיום בזזו את כל יקרה.¹¹ למה? שראו ערותה,¹² שבאו במקדש וראו בקירות ההיכל חקוקים כל רמש ובהמה ושקץ וכל גלולים, שנאמר: "ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה" (יחזקאל ח י), עד ששמו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת. לכך נאמר: "הזילוה כי ראו ערותה". אוי להן לישראל, מה עשו בבית קדשי הקדשים, עשו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת! במצורע כתיב: "כי בדד ישב", וכאן כתיב: "איכה ישבה בדד".¹³

שיר השירים רבה פרשה ג (דונסקי סימן ג, וילנא סימן ה) – ראו ערוותה

"קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת" (ישעיהו מז ב)¹⁴ – לשעבר היו אחרים טוחנין לך, עכשיו: קחי רחים וטחני קמח. "גלי צמתך" – פִּרְשִׂי צניעותך, זה המלך שנתון לפנים משבעה קנקלין. "חשפי שובל", קלופי שובלתא דנהרא. "עברי נהרות" – לשעבר היית עובר בקרונין של כסף וזהב ועכשיו גלי שוק עברי נהרות. "תגל ערותך" – מדה כנגד מדה, מה להלן: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה", אף כאן: "גלי ערותך".¹⁵

מסכת טהרות פרק ז משנה ט – נשים גרגרניות

האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה, וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה, ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. אמר ר' אלעזר בן פילא: וכי מפני מה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין? מפני שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת.¹⁶

איכה רבה פרשה א סימן לה – איבוד הכהונה והמלכות

"חטא חטאה ירושלים" – אומות העולם אינן חוטאים? אלא אע"פ שחוטאין אינן כלום. אבל ישראל חטאו ולקו "על כן לנידה היתה" – לטלטול היתה.¹⁷ "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור", אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות.¹⁸

אלשיך איכה פרק א פסוק ח – אנחה על החטא

"גם היא נאנחה". כי כאשר מכבדיה הזילוה כי הכירה חטאה, גם היא נאנחה הרגישה ונתאנחה, וזהו: "גם היא נאנחה". ואל נא תאמר כי מה שנאנחה הוא על השביה או על מה שהזילוה, אך לא על עוֹבְרָה רצונך. כי מה שהיא נאנחה אינו על ההוה, רק ותשוב אחור אל מה שקודם הצרה, הוא על הסיבה על מה שחטא חטאה, כי תשליך צרותיה מנגד בערך אל חטאותיה.¹⁹

איכה רבה (בובר) פרשה א – הפנייה אל אומות העולם

לא אליכם כל עוברי דרך. כנסת ישראל אומרת לאומות העולם: לא ימטו לכון מן דמטא יתי, לא ייתי עליכון מן דאייתי עלי. כל עוברי דרך. כל עוברי דרכה של תורה. הביטו וראו אם יש מכאוב. לא אייתי על אומה היך מה דאייתי עלי, לא דקדק עם אומה היך מה דדקדק עלי.²⁰

ספר אבודרהם סדר תפלת התעניות – תקווה ונחמה

"נחם ה' אלהינו" – על שם: "נחמו נחמו עמי" (ישעיהו מ א) …"את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים" – על שם: "ואבליו ינחם" (שם כ, יח), ועל שם: "לשום לאבלי ציון" (שם סא ג). "ואת העיר האבלה" – על שם: "דרכי ציון אבלות" (איכה א ד). "והחרבה" – על שם: "ירושלם חרבה" (נחמיה ב יז), ועל שם: "נחם כל חרבותיה" (ישעיהו נא ג). "והבזויה" – על שם: "כי הייתי זוללה" (איכה א, יא).²¹

צום קל ושנזכה לגאולה השלמה

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא – י' הדברות פ' קמייתא: "אמר רבי שמלאי: בכבוד גדול היה העולם עד שלא ניתנה התורה. משניתנה התורה כביכול נעשה העולם זוללה. הא כיצד? את נוטל קנה מאזנים ותן שש אונקיאות מכאן וארבעים מכאן, מי מכריע? לא ארבעים מכריעים ששה? כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים … והתורה ניתנה לארבעים יום … לא כל שכן שיהיו הארבעים מכריעים את הששה?" מרגע שניתנה התורה, העולם כולו נעשה בבחינת "זוללה". ללא התורה, אין לעולם קיום.