פרשות השבוע

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: (ויקרא יט ב).¹

ויקרא רבה פרשה כה סימן ה – אדריאנוס והזקן הנוטע²

אדרינוס שחוק עצמות³ היה עובר באותם שבילים של טבריה⁴ וראה אדם זקן אחד עומד, חוצב חציבות לנטוע נטיעות. אמר לו: זקן, זקן, אילו הִשְׁכַּמְתָּ, לא הֶעֱרַבְתָּ.⁵ אמר לו: הִשְׁכַּמְתִּי וְהֶעֱרַבְתִּי. ומה שמהנה למרי שמיא (אדון השמים) הוא עושה.⁶ אמר לו: בחייך זקן, בן כמה שנים אתה היום הזה? אמר לו: בן מאה שנים.⁷ אמר לו: ואתה בן מאה שנים ועומד וחוצב חציבות לנטוע נטיעות! סבור אתה שאתה אוכל מהן? אמר לו: אם אזכה – אוכל, ואם לאו – כשם שיגעו לי אבותי כך אני יגע לבני.⁸ אמר לו: בחייך, אם תזכה לאכול מהם, תהא מודיע לי ומטעימני מהם. לסוף יומם עשו התאנים. אמר: הרי השעה שנודיע למלך. מה עשה? מילא קרטל תאנים ועלה ועמד לו על שער הפלטין. אמרו לו: מה עסקך? אמר להם: הכניסוני לפני המלך. כיון שנכנס, אמר לו: מה עסקך? אמר לו: אני הזקן שעברת עלי ואני חוצב חציבות לנטוע נטיעות ואמרת לי: "אם תזכה לאכול מהם, תהא מודיע לי". והרי זכיתי ואכלתי מהם ותאנים הללו מפירותיהם. אמר אדרינוס באותה שעה: גוזר אני שתתנו סליון של זהב ויֵשֵׁב לו.⁹ אמר: גוזר אני שתפנו קרטל זה שלו ותמלאו אותו דינרים. אמרו לו עבדיו: כל הכבוד הזה תכבד לזקן יהודי זה? אמר להם: בוראו כבדו, ואני אין אני מכבדו?

אשתו של השכן הייתה בת מְאֵרָה. אמרה לבעלה: בן אפלה!  רְאֵה שמלך זה אוהב תאנים ומחליף בדינרים! מה עשה? מלא מרעלו תאנים והלך ועמד לפני הפלטין. אמרו לו: מה עסקך? אמר להם: שמעתי שהמלך אוהב תאנים ומחליף בדינרים. נכנסו ואמרו למלך: זקן אחד עומד על שער הפלטין טעון מלוא מַרְעָלוֹ¹⁰ תאנים ואמרנו לו: מה עסקך? אמר לנו: שמעתי שהמלך אוהב תאנים ומחליף בדינרים. אמר: גוזר אני שתעמידו אותו לפני שער הפלטין וכל מי שנכנס ויוצא, יהא זורק על פניו. לפנות ערב פינו אותו והלך לביתו.¹¹ אמר לאשתו: בכל הכבוד הזה אני חייב לך! אמרה לו: לך השתבח לפני אמך שהיו תאנים ולא היו אתרוגים,¹² שהיו בשלים ולא היו פָּגִים.¹³

ויקרא רבה פרשה כה סימן ג – הקב"ה נטע, גם אתה תיטע

ר' יהודה ברבי סימון פתח: "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (דברים יג ה) – אמר ר' יהודה בן סימון: וכי אפשר לו לאדם, לבשר ודם, להלוך אחר הקב"ה, אותו שכתוב בו: "בים דרכך ושבילך במים רבים" (תהלים עז כ),  ואתה אומר: "אחרי ה' אלהיכם תלכו"? אלא, "ובו תדבקון" (המשך הפסוק שם) – וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו: "כי ה' אלהיך אש אוכלה" (דברים ד כד), וכתיב: "כרסיה שׁביבין די נור גלגלוהי נור דלק: נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי" (דניאל זט-י), ואתה אומר "ובו תדבקון"?!¹⁴ אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, זהו שכתוב: "ויטע ה' אלהים גן בעדן" (בראשית ב ח), אף אתם כשאתם נכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה, זהו שכתוב: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".¹⁵

פירוש אור החיים על הפסוק – מצוות נטיעה

"וכי תבואו אל הארץ וכו' – ג' מצוות נאמרו כאן: א' – ביאת הארץ, על דרך אמרם: הכל מעלין לארץ ישראל (כתובות קי ע"ב). ב' – לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ. ג' – לנהוג שני ערלה.¹⁶

ויקרא רבה פרשה כה סימן ה – טען מכוש וצא לנטוע

"מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" (איוב לח לו) – מהו "ַּבַּטֻּחוֹת"? – בטויא.¹⁷ "אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה " (שם) – תרנגול. אמר ר' לוי: בערביא קוראים לתרנגול סכויא. תרנגולת זו, כשאפרוחיה דקיקים היא מכנסת אותם ונותנת אותם תחת כנפיה ומחממת אותם ועודרת לפניהם. וכשהם גדלים, אחד מהם מבקש לקרוב אצלה, היא נוקרת לו בראשו ואומרת לו: לך עדור באשפתך. כך, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מקיפים אותם ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושו ויצא ויטע נטיעות. זהו שכתוב: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם".¹⁸

ויקרא רבה פרשה כה סימן ב – בין אדם הראשון לנוחלי הארץ

דרש רבי יהודה בן פדיה: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים. אמר ר' הונא: כששמע בר קפרא כך, אמר: "יפה דרש ר' יהודה בן אחותי. זהו שכתוב:  וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שׁלשׁ שׁנים יהיה לכם ערלים לא יאכל".¹⁹

ויקרא רבה פרשה כה סימן ד – הנוטעים מקיימים את ההבטחה לאבות

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח: "הגדלתי מעשׂי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים: עשׂיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי: עשׂיתי לי ברכות מים להשׁקות מהם יער צומח עצים" (קהלת ב ד-ו).²⁰ אמר הקב"ה למשה: לך אמור לאבות הראשונים: "הגדלתי מעשי" – הגדלתי לעשות עם בניכם כל מה שהתניתי עמכם. "בניתי לי בתים" שנאמר: "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו יא). "נטעתי לי כרמים" – "כרמים וזיתים אשר לא נטעת". "עשיתי לי ברכות מים" – "בורות חצובים אשר לא חצבת". "עינות ותהומות" (דברים ח ז) – "להשקות מהן יער צומח עצים". אמר ר' לוי: אפילו קנה חצב לא היתה ארץ ישראל חסרה.²¹ "עשיתי לי גנות ופרדסים" – "ארץ חטה ושעורה". "נטעתי בהם עץ כל פרי" – "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל".²²

מדרש תנחומא פרשת קדושים סימן ח – נטיעות מדור לדור

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם" – אמר להם הקב"ה לישראל: אעפ"י שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע. אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נטעו לבניכם. שלא יאמר אדם: אני זקן ולמחר אני מת, ולמה אני יגע בשביל אחרים? אמר שלמה: "את הכל עשׂה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם" (קהלת ג יא).²³ "העלם" כתיב. למה? אילולי שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המיתה, לא היה אדם לא בונה, ולא נוטע.²⁴ שהיה אומר: למחר אני מת, למה אני עומד ליגע בשביל אחרים? לפיכך העלים הקב"ה לבות בני אדם מן המיתה, שיהא אדם בונה ונוטע. זכה – יהיה לו, לא זכה – לאחרים.²⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קדושים סימן יד – האדם כעץ פרי

"ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" (ויקרא יט כג) – מדבר בתינוק. "שלוש שנים יהיה לכם ערלים" (שם), שאין יכול לא להשיח ולא לדבר. "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש" (שם שם כד), שאביו מקדישו לתורה". "הילולים לה' " (שם), מהו הילולים?, משעה שמהלל להקב"ה. "ובשנה החמישית תאכלו את פריו" (שם שם כה), משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה. "להוסיף לכם תבואתו" (שם), מכאן שנו רבותינו: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה וכו' (פרקי אבות פרק ה משנה כא).²⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו שוב מדרש תנחומא לעיל (אחד לפני האחרון), הקטע: "שהיה אומר: למחר אני מת, למה אני עומד ליגע בשביל אחרים?" האם יש כאן רמז לדברי עשו ליעקב: "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה?" האם הכרת אדריאנוס בגדלות מעשיו של הזקן שכ"כ מנוגדים לדבריו של עשו, הם גם הכרה בצדקת דרכו של יעקב שמביט הרבה דורות קדימה מול שיטת עשו של חיי רגע?