פרשות השבוע

מים ראשונים: אל הָמָן צורר היהודים נגיע בעוד כחודש (הוא גם נמצא בעקיפין בפרשה – חידה לילדים סביב שולחן שבת), בינתיים אנחנו עם הַמָּן, האוכל הפלאי שליווה את עם ישראל בשנות נדודיו במדבר עד כניסתו לארץ. כפי שהתורה מספרת לנו בפרשתנו, בהמשך הפרק: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן". וחוזר הדבר ומאושר בספר יהושע ה יב: "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא־הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא".

 

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל־הָאָרֶץ: וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם לְאָכְלָה: (שמות טז יד-טו).¹

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל־הַמָּן עֵינֵינוּ: (במדבר יא ו).²

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת־הַמָּן אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל־ הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל־כָּל־מוֹצָא פִי־ה' יִחְיֶה הָאָדָם: (דברים ח ג).³

וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא־הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: (יהושע ה יב).⁴

 

מסכת יומא דף עה עמוד א – פלאי המן⁵

כתיב: "ויצא העם ולקטו" וכתיב: "שטו העם ולקטו". הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים – יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. כתיב: "לחם" וכתיב: "עוגות" וכתיב: "וטחנו". הא כיצד? צדיקים – לחם, בינונים – עוגות, רשעים – טחנו בריחים.⁶

"והוא כזרע גד לבן" – … המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין. כיצד? שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר: עבדי גנבת, וזה אומר: אתה מכרתו לי. אמר להם משה: לבוקר משפט. למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון – בידוע שזה גנבו, אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין. זה אומר: היא סרחה עלי, והיא אומרת: הוא סרח עלי. אמר להם משה: לבוקר משפט. למחר, אם נמצא עומרה בבית בעלה – בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה – בידוע שהוא סרח עליה.⁷

אחרים אומרים: גד – שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים.⁸

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע – מזיעת אפיים לנהרות אפרסמון ⁹

"וילקטו אותו בבוקר בבוקר" – בשחרית בשחרית.¹⁰ דורשי רשומות אמרו: מכאן שהיה במן "בזיעת אפך תאכל לחם". "וחם השמש ונמס" – בארבע שעות … בשעה שהשמש חם והצל צונן זו היא שעה רביעית ביום. "ונמס" – כיון שחמה זורחת עליו, היה פושר והולך ונחלים היו מושכין ממנו והולכין לים הגדול. ובאין אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם. ואחר כך באין האומות וצדין מהם ואוכלים אותן וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל.¹¹

שמות רבה ה ט פרשת שמות – מהמן למתן תורה¹²

אמר ר' יוסי בן חנינא: אם תמה אתה על הדבר הזה,¹³ לְמַד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל: הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" (שמות טז ד), והזקנים – כצפיחית בדבש, שנאמר: "וטעמו כצפיחית בדבש" (שם שם לא), ויונקים – כחלב משדי אמו, שנאמר: "והיה טעמו כטעם לשד השמן" (במדבר יא ח);¹⁴ והחולים – כסולת מעורבת בדבש, שנאמר: "וְלַחְמִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ" (יחזקאל טז יט), והגויים טועמים אותו מר וגד, שנאמר: "והמן כזרע גד הוא" (במדבר יא ז). אמר ר' יוסי בן ר' חנינא: ומה המן שהיה מין אחד, נהפך לכמה מינים בשביל צורך כל אחד ואחד, הקול שהיה כח בו, על אחת כמה וכמה שהיה משתנה לכל אחד ואחד שלא יִנָּזְקוּ.¹⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה ב – המן, תורה ומלאכה

"דבר יום ביומו" – … ר' אלעזר המודעי אומר: כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת, שנאמר: "דבר יום ביומו". מי שברא יום – ברא פרנסתו.¹⁶ מכאן היה ר' אלעזר המודעי אומר: כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מחוסר אמנה, שנאמר: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".¹⁷ ר' יהושע אומר: שָׁנָה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה!¹⁸ הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה.¹⁹

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה ה – צנצנת המן לדורות

"ויאמר משה אל אהרון קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם" (שמות טז לג).²⁰ רבי יהושע אומר: לאבות.²¹ רבי אלעזר המודעי אומר: לדורות.²² רבי אליעזר אומר: לימות ירמיה הנביא. שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה? אמרו לו: במה נתפרנס? באותה שעה הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם: "הדור אתם ראו דבר ה' וגו' " (ירמיה ב לא) – אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה, הקב"ה יפרנסכם מזה.²³ וזה אחד משלושה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל: צלוחית המן, וצלוחית של מי נדה, וצלוחית של שמן המשחה. ויש אומרים: אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנאמר: השב את מטה אהרן (במדבר יז כה).²⁴

מסכת יומא דף עד עמוד ב – אוכלים בעיניים

"המאכילך מן במדבר למען ענותך" (דברים ח טז). רבי אמי ורבי אסי;²⁵ חד אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.²⁶ וחד אמר: אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל.²⁷ אמר רב יוסף: מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין.²⁸ אמר אביי: הלכך, מאן דאית ליה סעודתא – לא ליכלה אלא ביממא. אמר רבי זירא: מאי קרא – "טוב מראה עינים מהלך נפש".²⁹

"זכרנו … את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר יא ה), רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: טעם כל המינין טעמו במן, טעם חמשת המינין הללו לא טעמו בו.³⁰ וחד אמר: טעם כל המינין טעמו טעמן וּמַמָּשָׁן, והללו – טעמן ולא מַמָּשָׁן.³¹

במדבר רבה טז כד פרשת שלח –

אמר להם הקב"ה: בטובה שהבאתי עליכם, בה אתם מכעיסים? באו למדבר והאכלתי להם מן ארבעים שנה, ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן ארבעים שנה, אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר, שנאמר: "לחם אבירים אכל איש" (תהלים עח כה) – לחם אֵיבָרים ובו הכעיסו אותו.³² אומרים זה לזה: אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים שלא עשינו צרכינו? ואדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' ימים הוא מת.³³ "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" – שהיה קל בתוך מעיהם. אמר הקב"ה: במה שהטיבותי להם בו, הכעיסוני, שנאמר: "מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו" (ישעיה ה ד).³⁴

מסכת יומא דף עו עמוד א –

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה?³⁵ אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה – למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה.³⁶ עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.³⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו במדבר רבה יב ד הדן במשכן, שמנסה למצוא למן מקום בעולמנו הטבעי, כחלק מפלאי הטבע ובריאת העולם: "מרכבו ארגמן – זה השמש שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם … ומכח השמש הגשמים יורדים ומכח השמש הארץ מעלה פירות. ולכך קראו ארגמן שיצרו הקב"ה לארוג מן לבריות, ואין מָן אלא פירות ומזונות כמה דתימא (דניאל א) וימן להם המלך". השמש הארגמן אורג מן לבריות יום-יום, שעה שעה. מכוחו יורד הגשם ומכוחו הארץ מעלה פירות ומזונות שהם הָמַּן של ימינו – הנס האמתי והמתמשך בדרך הטבע, "דבר יום ביומו".