פרשות השבוע לשנת התשפ"א

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג ג).¹

אבן עזרא שמות פרק לא פסוק טו

ששת ימים יעשה מלאכה – ועוד הוסיף לפרש, כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה.²

מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא – מס' דשבתא פרשה א ד"ה ששת ימים

"ששת ימים יעשה מלאכה" – כתוב אחד אומר: שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה,³ וכתוב אחד אומר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" (שמות כ ח), כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום: "ששת ימים יעשה מלאכה" – מלאכתן נעשית על ידי אחרים … וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" – מלאכתן נעשית על ידי עצמן …  ⁴

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה ט

"כל מלאכה לא יעשה בהם"⁵ – לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך. אתה אומר כן, או אינו אלא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ויעשה גוי מלאכתך? תלמוד לומר: "ששת ימים תעשה מלאכה וגו' " (שמות לה ב). הא למדת: "וכל מלאכה לא יעשה בהם" – לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך – דברי רבי יאשיה.⁶ ר' יונתן אומר: אין צריך, והלא כבר נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו" והלא דברים קל וחומר: ומה אם שבת חמורה אין אתה מוזהר על מלאכת הגוי במלאכתך, יו"ט הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת הגוי במלאכתך.⁷

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכה כא

… אמרו להן בית הלל: אי אתם מודין שטוענין קורות בית הבד ותולין עיגולי הגת ערב שבת עם חשיכה? אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן. אֵילו עמדו בתשובתן ואֵילו עמדו בתשובתן. אלא שבית שמיי אומרים: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" – שתהא כל מלאכתך גמורה מערב שבת ובית הלל אומרים: "ששת ימים תעבוד" – מלאכה עושה אתה כל ששה.⁸

אבות דרבי נתן נוסח א פרק יא

"אהוב את המלאכה" – כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה אדם שונא את המלאכה, שכשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (שמות כ ט).⁹ רבי עקיבא אומר: עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד? ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה. לערב שבת אין לו מה יאכל.¹⁰ היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל, מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש, אף על פי שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה.¹¹ רבי דוסתאי אומר: מנין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה? הרי שְׁיָשַׁב כל ימות השבת¹² ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל, הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת. כל זאת, שלא עשה כל שישה.¹³

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה … מכל עץ הגן אכול תאכל" (בראשית ב טו-טז).¹⁴ רבי טרפון אומר: אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל, עד שעשו מלאכה שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח'). רבי יהודה בן בתירא אומר: אדם שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שם כ ח). ומה תלמוד לומר: "ועשית כל מלאכתך"? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.¹⁵ רבי יוסי אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה, שנאמר: "ויגוע ויאסף אל עמיו" (בראשית מט לג). הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת. הא אינו מת אלא מתוך הבטלה. היה עומד על ראש הגג ועל שפת הנהר ונפל ומת, אינו מת אלא מתוך הבטלה.¹⁶

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כא

"אהוב את המלאכה" – חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו, לא ברא אותו אלא בדבר, שנאמר: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג ו) והוא כתיב שעשה מלאכה, שנאמר: "מלאכתו אשר עשה" (בראשית ב ב) – בני אדם על אחת כמה וכמה:¹⁷ רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" … ועוד היה רבי אליעזר אומר: גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על השבת, כך נצטוו על המלאכה, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ ח): רבי אומר: גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו: מנין איש פלוני אוכל? מנין הוא שותה? משל למה הדבר דומה?  לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך, כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר: גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם: רבי יוסי אומר: גדולה היא מלאכה שלא שרתה שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כה ח).¹⁸ ועוד אמר רבי יוסי: גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו. כאי זה צד?¹⁹ היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל, והיו בידו מעות הקדש ואכל, הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו? על שלא היה עוסק במלאכה: רבי מאיר אומר: גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עושה מלאכה בחול, סופו לעשותה בשבת. כאי זה צד? היה בטל ביום ראשון וביום שני, אין לו מה יאכל הלך וגנב תפשוהו ומסרוהו למלכות והטילוהו לעשות מלאכה בשבת. מי גרם לו לעשות מלאכה בשבת? על שלא עשה [מלאכה] בחול.²⁰

שו"ע אורח חיים, סימן קנ"ו

אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום, לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי. ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו. וישא ויתן באמונה; ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה …ויזהר מלישבע, אפילו באמת.²¹

קהלת רבה (וילנא) פרשה ט סימן א [ט]

"ראה חיים עם אשה אשר אהבת" – אמר ר' משום עדה קדושה: קנה לך אוּמָנוּת עם התורה.²² מה טעמא? ראה חיים וגו'. ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה? ששם היו רבי יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא שהיו משלשין היום, שליש לתורה, שלישי לתפילה, שליש למלאכה. ויש אומרים שהיו יגעין בתורה בימות החורף, ובמלאכה בימות הקיץ. ר' יצחק בן אלעזר היה קורא לר' יהושע בריה דר' טימי ור' בורקי עדה קדושה, שהיו משלשין שליש לתורה שליש לתפילה שליש למלאכה.²³

אליהו רבה (איש שלום) פרשה א ד"ה ימים יוצרו ולו

"ימים יוצרו ולו אחד בהם" (תהלים קלט טז) – זה יום שבת לישראל. כיצד? עושה אדם מלאכה כל ששה ימים ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו. שוב, עושה אדם מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שכח כל צער שהיה לו. כך היא מידתו של אדם, יום טוב משכחת רעה ויום רע משכחת טובה. כך אמר להן הקב"ה לישראל: בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א ח)? אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מיכן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (קהלת ט ז). לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד, שנאמר: "ואת כל אלה ידי עשתה" (ישעיה סו ב).²⁴

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ז

"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". וכי איפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים? אלא שְׁבוֹת כאילו כל מלאכתך עשויה. דבר אחר: שבות ממחשבת עבודה; ואומר: "אם תשיב משבת רגליך וגו' ", ואומר: "אז תתענג על ה' " (ישעיה נח יג-יד).²⁵

מסכת שבת דף קנ עמוד א

והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה – מותר לחשבן בשבת. ואמר רבי אלעזר: פוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. – אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר, חפציך – אסורים, חפצי שמים – מותרין.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים