פרשות השבוע

מים ראשונים: בשנה מעוברת זוכה פרשת פקודי למקום לעצמה וחלה בסמוך לתחילת חודש אדר ב הוא חודש העיבור. לעתים גם תחול בה שבת שקלים המבשרת את "אחד באדר בו משמעים על השקלים" ובה מברכים את חודש אדר ב. לפיכך, נראה שזו הפרשה בה מתאים לדון בעיבור השנה שהוא מרכיב מרכזי בלוח העברי המתחשב הן בשנת השמש ועונות השנה ("מועד חודש האביב") והן בשנת הלבנה (חג הפסח במלאות זוהר הלבנה).

רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק א הלכות א ב – יסודות לוח השנה

חודשי השנה הם חדשי הלבנה, שנאמר: "עולת חודש בחודשו" ונאמר: "החודש הזה לכם ראש חדשים". כך אמרו חכמים: הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו: כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה, שנאמר: "שמור את חודש האביב".¹

וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה? קרוב מאחד עשר יום.² לפיכך, כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלושים יום או פחות מעט או יתר מעט, מוסיפין חודש אחד ועושין אותה השנה שלושה עשר חדש, והיא הנקראת שנה מעוברת. שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר: "לחודשי השנה" – חודשים אתה מונה לשנה ואין אתה מונה ימים.³

רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ד הלכות ב ג – הסימנים לעיבור השנה

על שלשה סימנין מעברין את השנה: על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד? בית דין מחשבין ויודעין, אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה, מעברין אותה השנה. ויעשו אותו ניסן אדר שני כדי שיהיה הפסח בזמן האביב. ועל סימן זה סומכין ומעברין ואין חוששין לסימן אחר.⁴

וכן אם ראו בית דין שעדיין לא הגיע האביב אלא עדיין אפל הוא,⁵ ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח, סומכין על שני סימנין אלו ומעברין את השנה. ואף על פי שהתקופה קודם לששה עשר בניסן הרי הן מעברין, כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן, וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב.⁶

מסכת סנהדרין דף יא עמוד א – הסיבות לעיבור השנה ⁷

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא אם כן ירצה נשיא. ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל הגמון אחד שבסוריא, ושהה לבוא, ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן גמליאל. וכשבא רבן גמליאל ואמר רוצה אני – נמצאת שנה מעוברת.⁸

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים, ומפני הגשרים, ומפני תנורי פסחים, ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו.⁹ אבל לא מפני השלג, ולא מפני הצינה, ולא מפני גלויות ישראל שלא עקרו ממקומן.¹⁰ תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים, ולא מפני הטלאים, ולא מפני הגוזלות שלא פירחו, אבל עושין אותן סעד לשנה.¹¹

כיצד? רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל: מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין, ואימריא דערקין, וזימנא דאביבא לא מטא, ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין.¹²

מסכת סנהדרין דף יב עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובה של חודש, וכמה רובה של חודש – ששה עשר יום, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום, ושניהם מקרא אחד דרשו: "חג האסיף תקופת השנה". מר סבר: כוליה חג בעינן בתקופה חדשה, ומר סבר: מקצת חג בעינן בתקופה חדשה.¹³

מסכת מגילה פרק א משנה ד – ההשפעה על פורים

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.¹⁴

מסכת ראש השנה דף ז עמוד א – מתי מעברים את השנה

תנו רבנן: באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת שקלים … לעיבורין מניסן מנינין? והתניא: אין מעברין השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה – אינה מעוברת. אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר! – אמר רב נחמן בר יצחק: מאי עיבורין – הפסקת עיבורין. דתנן: הן העידו שמעברין השנה כל אדר. שהיו אומרים עד הפורים.¹⁵

מסכת סנהדרין דף יא עמוד ב – איפה מעברים את השנה

תנו רבנן: על שלשה ארצות מעברין את השנה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל. על שתים מהן – מעברין, ועל אחת מהן – אין מעברין. ובזמן שיהודה אחת מהן – הכל שמחין, שאין עומר בא אלא מיהודה.¹⁶

תנו רבנן: אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל – מעוברת. העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל אינה מעוברת. אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו – אמר קרא: "לשכנו תדרשו ובאת שמה", כל דרישה שאתה דורש – לא יהיו אלא בשכנו של מקום.¹⁷

מסכת ברכות דף סג עמוד א – עיבור השנה בחוץ לארץ

אמר רב ספרא, רבי אבהו הוה משתעי¹⁸: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל. כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם? אמרו ליה: ללמוד תורה באנו. הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שמשו בבית המקדש … התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים. הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם. אמרו לו: כבר בנית – ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת – ואי אתה יכול לפרוץ.¹⁹ אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים? – אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ?²⁰ – אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. – אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע – מוטב, ואם לאו – יהא בנידוי. ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין – מוטב, ואם לאו – יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל.²¹ מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלוהי ישראל.²² וכל כך למה? – משום שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".²³

תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה ח – אצלנו²⁴

חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח לו רבי שלוש אגרות אצל (באמצעות) רבי יצחק ורבי נתן. באחת כתב: לקדושת חנניה; ובאחת כתב: גדיים שהנחת נעשו תיישים; ובאחת כתב: אם אין אתה מקבל עליך, צא למדבר האטד, ותהא שוחט ונחוניה זורק. קרא ראשונה –  וכבד אותם, שניה – וכיבד אותם, שלישית – ביקש לבזותם. אמרו לו: אין אתה יכול, שכבר כבדתנו. עמד רבי יצחק וקרא: כתוב בתורה 'אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע'. אמרו לו: "מועדי ה' "! אמר להם: אצלנו. עמד רבי נתן וסיים הדרשה: 'כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד'. אמרו לו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אמר להם: אצלנו.

הלך והתלונן עליהם אצל יהודה בן בתירא בנציבין. אמר לו: אחריהם, אחריהם. אמר לו: אין אתה יודע מה הנחתי שם! מי מודיע לי עכשיו שהם יודעים לחשב כמוני? (השיב לו רבי יהודה בן בתירא): מכיון (שאמרת) שאם אינם חכמים כמוני הם ישמעו לך. מכיון (שכעת) הם חכמי מחשבה כמותך, תשמע להם. קם (חנניה בן אחי רבי יהושע) ורכב על סוס, לכל מקום שהגיע – הגיע, ולמקום שלא הגיע – נוהגים בקלקול.²⁵

מסכת סנהדרין דף י עמוד ב – עיבור במזומנים לה ²⁶

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה.²⁷ מעשה ברבן גמליאל שאמר: השכימו לי שבעה לעלייה, השכים ומצא שמונה.²⁸ אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות? יֵרֵד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי, אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. אמר לו: שב בני, שב. ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולא שמואל הקטן הוה, אלא איניש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד.²⁹

שמות רבה טו כ – זרח אור לישרים

… לפי שקידוש החודש בשלשה … אבל עיבור השנה בי' זקנים. כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה נכנסים י' זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם, ונועלין את הדלתות ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית הדין: מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת י"ג חודש, גוזר אתה עמנו? והוא אומר להם: מה שדעתכם אף אני עמכם. באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר: "זרח בחושך אור לישרים" (תהלים קיב) – מה שהן גוזרין הקב"ה מסכים עמהם.³⁰

חזק חזק ונתחזק

בהשלמת חומש יציאת מצרים

ונקבל פני אדר שני

המשלים מעגלי שמים

בפרשת שקלים נשקול

מחצית השקל בירושלים

ושבת שלום נאחל

לכל שואבי המים