מועדי ישראל

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית: וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם: וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:: (אסתר סוף פרק ט, פסוקים כט-לב).¹

מסכת שבת דף פח עמוד א – קיימו וקבלו

"ויתיצבו בתחתית ההר" – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: "קימו וקבלו היהודים עליהם (אסתר ט) – קיימו מה שקיבלו כבר.²

מסכת מגילה דף ז עמוד א – ברוח הקודש נאמרה

תניא, רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר: "ויאמר המן בלבו". רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה". רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר: "ויודע הדבר למרדכי". רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר: "ובבזה לא שלחו את ידם". אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו – קימו למעלה מה שקיבלו למטה. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, לבר מדשמואל דלית ליה פירכא.³

מסכת סופרים פרק יד הלכה א – ברכת המגילה

ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים. והקורא בכתובים צריך לומר: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש.⁴

רות רבה פרשה ד סימן ה – מי הכניס את מגילת אסתר למקרא⁵

מגלת אסתר מנין? ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר יצחק: מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה, ואמרו להם: מקבלים אתם עליכם להיות עושים שני הימים האלה? שלחו ואמרו: לא דיינו צרותיו של המן, אלא שאתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה!⁶ שלחו ואמרו להם: חייכם, אם מן הדבר הזה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בין הכרכים, שנאמר: "הלא הם כתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" (אסתר י ב).⁷ מה עשו? כתבו אגרת שנייה ושלחו להם, שנאמר: "לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית" (אסתר ט כט).⁸

ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן: שמונים וחמשה זקנים,⁹ ומהם שלושים וכמה נביאים היו, שהיו מצטערים על הדבר הזה: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה" (ויקרא כז לד). "אלה" – אין להוסיף ואין לגרוע. אין נביא עוד עתיד לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש עלינו דבר אחד חדש?¹⁰ עד שהאיר הקב"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים. בתורה – "כתוב זאת זכרון בספר" (שמות יז יד), ובנביאים – "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב י"י וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו" (מלאכי ג טז), ובכתובים – "הלא הם כתובים על ספר דברי הימים" (אסתר י ב).¹¹

רב ור' חנינא ור' יונתן ור' שמואל בר נחמן ור' אחא ובר קפרא, אמרו: המגילה הזאת נאמרה למשה, שכל מה שהיה ועתיד להיות הראהו למשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.¹² ומנין שהסכים הקב"ה עמהם? אמר רב: "וקבלו היהודים" אין כתיב, אלא "וקבל" (אסתר ט כז) – רבן של יהודים קבלוֹ.¹³

מסכת מגילה דף ז עמוד א – קבעוני לדורות

אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס … שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת" (משלי כב כ) – שלישים ולא רבעים.¹⁴ עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" (שמות יז יד) – "כתב זאת" – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" – מה שכתוב בנביאים, "בספר" – מה שכתוב במגילה.¹⁵

מסכת מגילה דף יד עמוד א – אבל בלי הלל

"ויסר המלך את טבעתו", אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב.¹⁶

תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל,¹⁷ ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה.¹⁸ מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה – ממיתה לחיים לא כל שכן?¹⁹ – אי הכי הלל נמי נימא! – לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. – יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? – כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה … רבא אמר … "הללו עבדי ה' " – ולא עבדי פרעה. אלא הכא "הללו עבדי ה' " – ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן.²⁰

חג פורים שמח

מחלקי היין (במשורה)

מים אחרונים 1: הראה לי גיסי הרב שמואל ריינר הי"ו דיון בספר המרדכי (!) מדוע אין "יו"ט שני של גלויות" לגבי פורים בחו"ל. והוא מתרץ שם שיש בכך משום "בל תוסיף". ולפי דברינו אלה, התשובה לשאלתו היא פשוטה וברורה. אחרי כל הדיון בעצם הפורים, עוד להוסיף עוד יום?! ואנו נוסיף לדבריו שכפשוטו של פסוק באסתר ט כז: "לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה", ניתן להבין שלכתחילה אכן ביקשו אסתר ומרדכי שהחג יהיה לדורות של יומיים, אבל על כך לא נענו. וחז"ל קיימו את הפסוק הזה בכך שהפרידו בין פורים ושושן פורים. וגם ההגדרה של שושן פורים תלויה בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא מוקפת חומה מימות אחשורוש כפי שהציע ר' יהושע בן קרחה, שזה לכבודה של ארץ ישראל (ראה הסוגיה במגילה ב ע"ב).

מים אחרונים 2: אחרי כל ההתלבטויות לגבי מקרא מגילה, זכתה מסכת מגילה לשמש אכסניה ומקור לדיני קריאת התורה וההפטרה בשבתות ומועדים. ראה פרק ד במסכת מגילה (משנה וגמרא).

מים אחרונים 3: שמעתי בשם הרב יעקב מדן (לא ישירות מפיו ואולי זה מאחרים) שמתארך את אירועי מגילת אסתר לתקופה שבין עליית שבי ציון הראשונה (ששבצר, זרובבל) ובין עליית עזרא ונחמיה כשמונים שנה מאוחר יותר. טענתו היא שמהפסוק: "נקהלו היהודים ועמוד על נפשם", או "נקהלו היהודים בעריהם וכו' ", למדו היהודים שיש ביכולתם לעמוד על שלהם ולא להיכנע ואף להצליח. אם זה מה שגרם לעליית עזרא ונחמיה, שהייתה כארבעים אלף איש בקרוב, מתוך מאות האלפים ואולי יותר שחיו כבר אז בבבל, הרי שזו "התקהלות" צרה למדי ולימוד לקח חלש. נראה שהלקח הגדול יותר היה האפשרות לקיום בגולה, כפי שבמרוצת השנים אח"כ ציינו קהילות לא מעטות בישראל את "נס פורים" המקומי שלהם.

יין אחרון אפריטיף: לסיכום הנושא, ראה מאמר של  יואל בן נון "אנשי כנסת הגדולה הם חותמי האמנה", מִשְׁלָב לו, ישיבת הקבה"ד, עין צורים.