פרשות השבוע

מים ראשונים: חלק נכבד מפרשת שופטים מוקדש לנושא הרשויות השונות המנהיגות את עם ישראל: מלך, בית הדין, כהנים ונביא. על מצוות המלך כבר זכינו לדון בפרשה זו, ראו גם דברינו מלך לא דן ולא דנים אותו. לגבי בית הדין ואחריות היחיד, ראו ככל אשר יורוך וכן על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין). הפעם נבקש להתמקד בנושא משנה של פרשת הנביא: כיצד נדע להאמין בנביא האמת?. כבר קדמה התורה והזהירה בפרשה שעברה על נביא שקר המורה לעבוד עבודה זרה ואף נותן אות ומופת על כך (ראו דברינו ונתן אליך אות או מופת בפרשת ראה). כאן באה התורה לצוות על השמיעה בקול נביא האמת. אך נשאלת השאלה: כיצד נכיר בנביא האמת? האם שלילת נביא השקר שבפרשה שעברה מספקת, או שנדרש גם סימן חיובי ואמין?

 

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: ס (דברים יח יג).¹

כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: (דברים יח יד-יח).²

וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה': אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה', בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: (דברים יח טו).³

 

ספרי דברים קעח פרשת שופטים – עימות חנניה בן עזור וירמיהו

"וכי תאמר", עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר? ירמיה אמר: הנה כלי בית ה' הולכים בבלה,⁴ וחנניה אומר: "הנה כלי בית ה' מושבים מבבל" (ירמיה כז טז), ואיני יודע למי אשמע? תלמוד לומר: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' ".⁵

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה ה' יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם: הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר: הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת: (ירמיהו כח ו-ס).⁶

פירוש רס"ג דברים יח כב – דבר שאינו ראוי או אינו מותר

ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא אשר לא דברו ה' – ואינו מותר אותו הדבר ואינו ראוי, זהו הדבר שלא דברו ה'.⁷

רשב"ם דברים יח כב – כשאין תשובה ומעשים טובים

ולא יהיה הדבר ולא יבא – וכגון שאין תשובה ומעשים שינחם הקדוש ברוך הוא בשבילם. הרי חזקיה תפילה הועילה לו, ונינוה כי שבו מדרכם הרעה.⁸

רש"י דברים יח כב – הוראת שעה של נביא צדיק גמור ומומחה

אשר ידבר הנביא – ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם, ותראו שלא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו.⁹ ואם תאמר זו במתנבא על העתידות,¹⁰ הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר,¹¹ כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו, אלא אם כן מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל. הכל לפי צורך השעה וסייג הפרצה, לכך נאמר אליו תשמעון.¹²

מדרש תנאים לדברים יח יד – בין הנביאים לספריהם

ר' יאשיה אומר: בשבח ישראל הכתוב מדבר: "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך", אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים … ושמא תאמר: להן יש במה להישאל ולי אין לי! תלמוד לומר: "ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' וכו' ".¹³

מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב – מוחזק

המוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש?¹⁴ – דיהב ליה אות.¹⁵ – והא מיכה, דלא יהיב ליה אות ואיענש! – היכא דמוחזק שאני.¹⁶ דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק, אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ? אלא: היכא דמוחזק שאני.¹⁷

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ז – אדם גדול וחכם וראוי לנבואה

הנביא … כשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת. ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו, שנאמר: "אליו תשמעון".¹⁸ ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו, ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו, שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן. ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר: "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו", ונאמר: "כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".¹⁹

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ח הלכות א-ב – נבואת משה היא הבסיס

הלכה א: משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן … וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר וכו'.²⁰

הלכה ב: … נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות: אליו תשמעון, כמו שצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים ואע"פ שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר, כך מצוה לשמוע  מזה הנביא אע"פ שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט.²¹

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י הלכה א – האמונה בנביא, אבל גם סימן

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם. אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר: "וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו' ". לפיכך, כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם²² ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה, אין אומרין לו: קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך. אלא אומרים לו: אם נביא אתה, אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו. ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר. ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.²³

….

וכן לדורות, נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי. ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם, שנאמר: "לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה", שאמרו: "היש ה' בקרבנו אם אין". אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כענין שנאמר: "וידעו כי נביא היה בתוכם" (יחזקאל ב ה).²⁴

רמב"ן דברים פרק יח פסוק כא – חזרה לאותות ומופתים?

…²⁵ אבל עיקר הכתוב לומר, איכה נדע את הדבר אשר לא דברו השם שנהרוג המתנבא הזה.²⁶ … וכן היה להם לשאול: איכה נדע הדבר אשר דברו ה' שנתחייב לשמוע אליו ככל אשר יצוה.²⁷ אבל זו תשובה לשתי השאלות, כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות אשר יגיד. ואם לא בא, נדע שהוא נביא שקר ויומת; ואם בא יבוא, הכל הנה הוא נאמן לנביא לה' ונתחייב לשמוע אליו ככל אשר יצוה בשם ה', כמו שאמר (פסוק טו) "אליו תשמעון" ואפילו לעבור על דברי תורה לפי צורך השעה כגון אליהו בהר הכרמל. וזה טעם "כמוני" "כמוך", שיהיה בתחילה נאמן לנביא השם, או באות ומופת כענין שנאמר (שמות ד ל לא) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם, או שיגיד העתיד להיות ויבוא, שגם זה אות.²⁸

דרשות הר"ן הדרוש האחד עשר – המפתח הוא "כמוני"

אבל מכל מקום עדיין צריך ביאור לשואל: מדוע לא פירשה לנו התורה הדרכים שעליהם יאמן הנביא. ואפשר שנרמז זה במלת "כמוני" (דברים יח טו), שרוצה לומר שנתאמת נבואתו, כמו שנתאמת נבואתי.²⁹

ירושלמי ברכות פרק א הלכה ד – בין נבואה לחכמה

נביא וזקן (חכם) למה הן דומין? למלך ששולח ב' פלמטרין (שליחים) שלו למדינה. על אחד מהן כתב: אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין (סימן) שלי אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב: אע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי האמינוהו בלא חותם וסמנטירין. כך בנביא כתוב: "ונתן אליך אות או מופת". ברם הכא: "על פי התורה אשר יורוך".³⁰

מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א – חכם עדיף מנביא

אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: "ונביא לבב חכמה" (תהלים צ יב), מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול.³¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נחזור לרישא של מדרש תנאים לדברים יח יד לעיל: "ר' יאשיה אומר: בשבח ישראל הכתוב מדבר: ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך – אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים". החכמה ירשה את הנבואה ולא נראה חידושה באופק. אבל דברי הנביאים חקוקים בסלע המקרא ונותרנו לדורות עם חזונם, מוסרם, נחמתם ותקוותם כפי שאנו קוראים בשבתות אלה.