מיוחדים

עולם כמנהגו נוהג

דפים מיוחדים, תשפ"ב

עדכון אחרון: 06/09/2022

מים ראשונים: בשישה או שבעה ימים נברא העולם (ראו דברינו בפרשת בראשית) ומאז "עולם כמנהגו נוהג". האמנם? מה משמעות ביטוי זה? רק מענה למקטרגים למיניהם? נוהג העולם כמנהגו בהיבט החומרי ומדעי הטבע בלבד? מה מקומם ומשמעותם של ניסים ואירועים חריגים? איפה ההשגחה?

מסכת עבודה זרה דף נד עמוד ב – יאבד העולם מפני השוטים?

משנה: שאלו את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים, למה אינו מבטלה?1 אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין – היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים? אמרו להן: אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו, ויניח דבר שצורך העולם בו!2 אמרו להן: אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרים: תדעו שהן אלוהות שהרי הן לא בטלו.3

גמרא: תנו רבנן: שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי: אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין הרי הוא מבטלה, הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שגזל סאה של חטים [והלך] וזרעה בקרקע, דין הוא שלא תצמח, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. דבר אחר: הרי שבא על אשת חבירו, דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין.4

והיינו דאמר ריש לקיש, אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי.5

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ב הלכה א – סכנת עולם כמנהגו נוהג

עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים: לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן. ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד כוכבים.6 וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (דברים ד יט).7 כלומר, שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן.8 ובענין הזה צוה ואמר: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם", כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.9

ישעיהו פרק מד פסוק יב – יז – תעשיית עבודה זרה

חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ … חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ … לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל: וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ: חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר: וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה:10

פירוש רד"ק ישעיהו מד יד  – החיבור לגמרא עבודה זרה הנ"ל

וגשם יגדל – … והוצרך לומר וגשם יגדל כי ידוע הוא כי כל צומח יגדל אותו הגשם.11 אלא אמר שאף על פי שהוא נוטע העץ לשם עכו"ם, הגשם יגדל אותו. והרי הגשם בשליחות האל יתברך בא!12 ואף על פי כן, עולם כמנהגו נוהג, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בזה הענין: "הרי שגזל סאה של חטין וזרעה דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין".13

מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א – אדם הראשון ובריאת העולם

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפילה]. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.14

תנו רבנן: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו.15

עקידת יצחק16 בראשית שער ג – שם אלוהות בבריאה

ואולם מה שעוררנו עליו מהזכיר שם אלהים בכל פרשה זו ולא להזכיר בשם ההויה,17 הוא גם כן מבואר מצד מה שאמרנו שכלל אלו המאמרות,18 אינו רק19 ענין המנהג הטבעי וסידורו הנוהג תמיד כמשפטו, וכמו שאמרו: "עולם כמנהגו נוהג" (ע"ז נ"ד ב). ולזה יוחס לשם אלהים ואין אלהים בכל מקום אלא דיין [מכילתא פ' יתרו], כי הוא המנהיג והמסדר אלו הנמצאות בשורת הדין הטבעי. ולזה מה שנשמר בכל סדר הבריאה ענין הקדימה והאיחור הטבעי כמו שפירשנו …20

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות – שמונה פרקים פרק ח – מה זה נס?

ובזה חולקים 'המדברים', לפי ששמעתים אומרים, שהרצון בכל דבר בעת אחר עת תמיד.21 ולא כן נאמין אנחנו, אלא הרצון היה בששת ימי בראשית. והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א ט), "ואשר להיות כבר היה" (שם ג טו), "אין כל חדש תחת השמש" (שם א ט). ומפני זה הוצרכו החכמים לומר שכל המופתים היוצאים ממנהגו של עולם, אשר היו ואשר יועד בהם שיהיו, כולם קדם הרצון בהם בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים ההם אז, שיתחדש בהם מה שהתחדש. וכאשר התחדש בזמן הראוי – חשבו בו שהוא דבר שקרה עתה, ואינו כן. וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו. ומאמרם בזה הענין: "עולם כמנהגו הולך". ותמצאם תמיד בכל דבריהם, עליהם השלום, יברחו מִתֵּת הרצון בדבר אַחַר דבר ובעת אַחַר עת.22

רמב"ן שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כד – ברכה על "שורש דבר"

"זר זהב סביב" – … שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם, לא נברא יש מאין.23 אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אבל כאשר יהיה שם 'שורש דבר' תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית (מ"ב ד ב), וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים, ובאליהו "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר" (מ"א יז טז). וכן השולחן בלחם הפנים, בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל.24

מלבי"ם תהלים פרק עד פסוק יח – זעקת אין דין ואין דיין

"זכור זאת אויב חרף ה' " – הגם שסדר היום והלילה וחוקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה'. כי ע"י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין. "ועם נבל נאצו שמך" – המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא"כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם.25

תורת משה בראשית פרק כד פסוק יב – אליעזר, נס נסתר

"הקרה נא לפני היום" – הכונה שהקב"ה יגמור הדבר על ידי מקרה ונס נסתר, ולא שיבוא מלאך ה' ויקח אותה בעל כורחה (בעל כורחו?). כי לא חפץ בזה רק להיות עולם כמנהגו נוהג, שכל מעשי ה' ונפלאותיו לוטים בתוך מקרות וסיבות שונות הנעלמים מעין כל חי, ובזה יהיה חסד לאברהם.26

שפתי כהן ויקרא פרשת בהר – מצוות השמיטה והשבת

ועוד טעם במצוה זו שהיא מצות שמיטה כדי לחזק לבן של ישראל באמונתו יתברך ובמדת הבטחון, שלא יחשוב כי עולם כמנהגו נוהג לזרוע ולקצור ולזמור ולבצור וישקוד בעסקי העולם ויכלה ימיו בהבל, בחושבו שהעולם הוא נוהג מבלי השגחתו יתברך חס ושלום, לזה באה מצוה זו שלא לחרוש ולא לזרוע בשנה הזאת אפילו הספיח, כדי שידע שהכל ביכולתו יתברך ובהשגחתו, שהרי בשנה השביעית אין בה לא זריעה ולא קצירה, ויש בה כדי לאכול ולשבוע והותר, שנאמר וצויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלוש שנים, ואז ישקוט וינוח מעסקי העולם וישיב אל לבו בדעת ובתבונה לומר שהכל מאתו ובהשגחתו יתברך, וישוב לעבודתו, כמו השבת שניתן לשבות בו מעסקי העולם ולעסוק בתורה.

מלבי"ם ויקרא פרשת בהר: אחר שהי' הציוי במצות שבת למען ינוח שורך וחמורך וכל אשר לך הי' ראוי שתנוח גם הארץ ולא תגדל פירותיה ביום השבת אך עולם כמנהגו נוהג והטבע תתיגע ותעבד כדרכה וע"כ בחר שמיטת הארץ אחת לשבע שנים להשלים בהם שביתת השבתות של ששת השנים.

ומה עם שמיטת כספים?,

רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה א – בימות המשיח

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר … ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו … וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן.

+/השגת הראב"ד/ אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ.+

רדב"ז הלכות מלכים פרק יב הלכה א: אל יעלה על לב וכו'. השיג הראב"ד ז"ל והלא כתוב בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ ע"כ. ואין זו השגה, כמו ששאר הכתובים משל גם זה משל על אומה רעה כמו שדרשו על חיה רעה אכלתהו. אבל מה שראוי להאמין בזה שהדברים הם גם כפשוטם בארץ ישראל כדכתיב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ, הארץ הידועה, וכן והשבתי חיה רעה מן הארץ, אבל בשאר ארצות עולם כמנהגו נוהג והכתובים הם משל שכן כתוב ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ובא"י יתקיים הפשט והמשל, וברוך יודע האמת. וגם רבינו לא גמר אומר שהכתובים הם משל למה שכתב הוא אלא בימי המשיח יודע למה הם רומזים:

ראו דברינו והשבתי חיה רעה מן הארץ בפרשת בחוקותי. ראב"ד כרמב"ן.

ובבתי מדרשות (חלק א פרקי היכלות פרק לו) שישראל מתייאשים מהגאולה משום שהם רואים שהעולם כמנהגו נוהג: " … מפני שישראל אומרים שבאותו הדור א]שר שעולם כמנהגו נוהג ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאם יבוא".

תהלים מזמור יט – יום ליום יביע אומר

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:27

פירוש אלשיך: בהזכיר מאמרם ז"ל בבראשית רבה (ח ב) כי כשנברא העולם היה יום ראשון מגיד לשני מה שנברא בו, והלא כמו זר נחשב מי נתן ליום בינה, וגם איך ידבר עם השני אשר עדיין לא היה, … והנה ממאמרם ז"ל הלז נקח לבוא אל ביאור המזמור, והוא שאמר דוד ברוח קדשו אל יעלה על לב אשר דעה חסר, כי אין אלקים בכל אשר נעשה על הארץ כי אם עולם כמנהגו נוהג על פי טבע קדמון חלילה, או על פי מה שמזל כל יום ביומו גורם, כי אם שאין דבר נעשה רק על פי מדותיו יתברך.

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) ד. נוסח לבראשית עמוד מב מנהגו של עולם 1

… מיד לקח תרח את אברהם אבינו ואת מיניקתו, הטמינן בביתו שלוש עשרה שנה. לאחר כך יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו שלעולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו.28

מסכת ברכות דף נה עמוד א – מנהגו של עולם 2

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו [בצלאל למשה]: משה רבנו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!29

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר ולא הכל נשמע. אמונה בעולם מחד גיסא בעולם שהתחדש במלוא העוצמה בשעה בריאתו ומכאן ואיך "נוהג כמנהגו". ומאידך גיסא בהשגחה ושאי אפשר לעולם בלי מנהיג ומשגיח (ושסוף הצדק לבוא) – היא הליכה על חבל דק ושביל צד מאד. וכמאמר בתוספתא חגיגה פרק ב הלכה ה: "משלו משל: למה הדבר דומה? לאיסתרטא העוברת בין שני דרכים: אחד של אוּר ואחד של שלג. הִטָּה לכן30 – נכוה באור. הִטָּה לכן נכוה בשלג. מה עליו על אדם? להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכן ולא לכן.

הערות שוליים

  1. מי הם הזקנים ברומי? חכמי ישראל מקומיים כמו תודוס ורבי מתיא, או חכמי ישראל שנסעו לשליחות ברומא כפי שמצאנו במספר מקומות (תוספתא סוכה ד ב, ירושלמי סנהדרין ז יג) או שמא ,רומי" כאן היא קיסריה (מכות כד א). כך או כך, עוד בהקשר לעבודה זרה ראו במכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ו, את טענת הפילוסוף לרבן גמליאל: אם אין בעבודה זרה ממש, מדוע הקב"ה מקנא בה (בדברינו והלוא אין בה ממש בפרשת כי תשא). בספרות חז"ל יש לא מעט וויכוחים ועימותים עם מינים / פילוסופים ושאר מקטרגים על אמנות ישראל (יש גם מתעניינים בכנות) וכבר סקרנו חלק מהם בדברינו לאלו אתה דחית בקנה – לנו מה אתה משיב בפרשת חוקת. וברשת ניתן למצוא מחקרים מעניינים בנושא.
  2. היינו שיאבד הקב"ה כל אותה עבודה זרה שהיא מעשה ידי אדם כמו פסלים, עצי אשרה וכו'. יכול היה אולי רבן גמליאל לענות לו שאכן לגבי עבודה זרה שאין בה צורך יש מצווה עלינו כבני אדם לעקור ולשרש, אך אולי לא רצה ללבות את הדיון ומה גם שמצוות עקירת עבודה זרה נוהגת רק בארץ.
  3. שאם אלה (הפסלים) יתבטלו ואלה (השמש והירח) לא, תחזק האמונה בשמש ובירח (ועוד יאמרו שהם שבטלו את הפסלים).
  4. ובמקבילה בירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה ז: "גזל זרע וזרע, אין סופו לצמח? הבא על אשת איש, אין סופו להוליד ממזר? אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו, שוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון". המקור "תנו רבנן" הוא בתוספתא עבודה זרה פרק ו הלכה ז ושם הכל ברצף בלי "דבר אחר": "שאלו פילוסופין את זקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודה זרה, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להן: אילו לדבר שאין להן צורך היו עובדין - היה מבטלן. והרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים. יאבד עולמו מפני השוטים? אלא הנח העולם שינהגו כמנהגו והשוטים שקילקלו יבואו ויתנו את הדין. גנב זרעים לזרוע לא סופן לצמח? בעל אשת איש לא סופה שתלד? אלא הנח את העולם שינהגו כמנהגו והשוטים שקילקלו יתנו את הדין". שימו לב להבדל הלשוני "הנח את העולם שינהגו כמנהג" מול "עולם כמנהגו נוהג". האם זה הבדל משמעותי?
  5. והמשך הדיון שם אם בעבודה זרה יש או אין ממש, נושא עליו הרחבנו כאמור בדברינו והלוא אין בה ממש בפרשת כי תשא. דרשה זו על עבודה זרה שאין הקב"ה מבטלה משום ש"עולם כמנהגו נוהג" והקב"ה לא יפגום בעולם שברא "מפני השוטים", מצוטטת במקורות רבים, ראו למשל הציטוט בילקוט שמעוני פרשת יתרו על שני הדברות הראשונים שבעשרת הדברות. ואת דברי ריש לקיש יש להבין שהרשעים לא רק שמשתמשים שלא כהוגן במתנת כח ההולדה שהקב"ה נתן לבני האדם (היא "הסלע" שהוא מטבע, ראו סנהדרין לח א) ומביאים ילד לעולם שכולם רואים ("פומבי"), אלא גם מכריחים כביכול את הקב"ה ליצור בו את דמות צלם אלהים שיש לכל אדם (הוא "חותמו" של הקב"ה - ה"מטבע", ראו בירושלמי סנהדרין ד ט שבני האדם נבראים כולם בחותם אדם הראשון שחתם הקב"ה). ובאמת, מדוע שהילד שנולד ולא הוא שחטא לא יזכה לחיים תקינים? הרי זה מזכיר את הנושא המורכב של ממזר שלא חטא (ויקרא רבה לב ח, בדברינו מעוות לא יוכל לתקון). נראה שדוגמא זו של ילד שנולד מאיסור והוא לא חטא, היא "עולם כמנהגו נוהג" לא רק בהיבט הטבע, אלא גם בהיבט המוסרי והאנושי.
  6. כאן מתייחס הרמב"ם לפתיחה שלו בראש הלכות עבודה זרה על "ימי אנוש" בהם עוד האמינו באל אחד אבל התחילו לסגוד למשרתיו: "אמרו: הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד". ראו בדברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם בפרשת לך לך וכן שם ועבר אבות אבותינו בפרשת לך לך.
  7. נטלנו רשות והבאנו את הפסוק במלואו. פסוק שיש לקרוא אותו כך: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם, כפי שהרמב"ם ממשיך ומבאר.
  8. הביטוי שרמב"ם משתמש כאן "מנהגו של עולם" נשמע כביטוי-אח ל"עולם כמנהגו נוהג" שנראה להלן במספר רב של מקורות. ראו גם "הנח העולם שינהגו כמנהגו" לעיל בתוספתא, וכן "הניחו לעולם שינהיג כמנהגו" בירושלמי לעיל (הערה 4). אך בסוף דברינו נראה של"מנהגו של עולם" יש גם משמעות נוספת, ארצית יותר, ונשאיר לשואבי המים לנסות לנחש כבר כאן מה היא.
  9. זו הסכנה הגדולה שמשה רואה ודווקא עם הכניסה לארץ, עם תום התקופה הניסית במדבר ותחילת חיי מעשה בארץ לצד שמירה על האמונה. מה שאכן התגלה כבעיה בתולדות עם ישראל בפרט בימי "בית ראשון" בהגדרתו הרחבה (כשמונה מאות שנה). ראו פירוש רש"י על הפסוק בדברים ד יט שמרמז לגמרא בה פתחנו: "ופן תשא עיניך - להסתכל בדבר ולתתע לב לשוב לטעות אחריהם: אשר חלק וגו' לכל העמים - להאיר להם ... ולא מנען מלטעות אחריהם, אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם". לתשובה "עולם כמנהגו נוהג" שנתנו הזקנים ברומא בגמרא עבודה זרה לעיל, ולפילוסופים ולמקטרגים בכל הזמנים, יש גם פוטנציאל של סכנה פנימית בתוך עם ישראל בפרט אם נחבר אותה לבעיית שכר ועונש, צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכו'. וכאמור, אזהרת משה היא דווקא על רקע הכניסה לארץ. ראו מדרש אגדה (בובר) דברים ד יט פרשת ואתחנן פרק ד על הפסוק: "עדיין לא ראו שמש ולא ירח מפני שהענן מקיף אותם, אמר להם משה: עתידים אתם לראות שמש וירח ואל תחשבו שהם אלוהות, אלא הקב"ה בראם להאיר על הארץ, וזהו שנאמר: אשר חלק ה' [אלהיך]. אותם לכל העמים, שעובדים להם אעפ"י שאתם רואים שאין הקב"ה פורע מאותן אלהות וכו' ". בכניסה לארץ יוצאים בני ישראל מהענן שסכך עליהם ארבעים שנה ונכנסים לארץ שבה יש נוכחות חזקה של השמש והירח (קובעי העיתים), תלות בגשם, ובתהפוכות מזג האוויר, בטיב האדמה וכו' ועתידים לגלות 'עולם אחר'. ונראה שיש מקום לדף מיוחד בנושא פן תשא עיניך השמיימה בפרשת ואתחנן. בע"ה.
  10. תיאור זה של ישעיהו הוא אולי הציורי והמפורט ביותר של 'תעשיית האלילים' ומטרתו כמובן ללעוג לעשייה זו. אנו קוראים תיאור זה בהפטרת פרשת ויקרא: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" שמתחילה בפרק מג וגולשת לפרק מד. ראו דברינו הפטרת פרשת ויקרא, כולל מדרש שמות רבה טו יז שבאופן מפתיע נותן תשובה ללעגו של ישעיהו המתואר כאן. אך כיצד כל זה קשור לנושא שלנו? שוב, שואבי המים מוזמנים לעצור לרגע ולהציע את משנתם כבר כאן.
  11. נראה שיש לקרוא משפט זה בסימן שאלה, ניחא כל הפעולות האחרות שמתאר ישעיהו סביב עשיית הפסל, אבל הגשם שמגדל את העץ ממנו הוא נעשה – פשיטא! מה חידוש יש כאן?
  12. ומי כמו תושבי הארץ יודעים שהגשם אינו מובן מאליו. ראו דברינו תפילות לגשם במקרא ובמדרש בשמיני עצרת.
  13. וכך גם בפירוש מצודת דוד על הפסוק: "וגשם יגדל - כאומר עם שכוונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל, על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום, כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמו שאמרו חז"ל בגזל סאה חטים וזרעה וכו' ". הגשם היורד על עץ שניטע לשם עבודה זרה (יש עבודה זרה גם בעצים חיים כגון עץ האשרה) מקביל לשמש הזורחת המקיימת את הצומח. שימו לב ששני הפרשנים משווים את פסוקי ישעיהו לסיפא של הגמרא לעיל, לזריעת חיטה שנגזלה (ולהולדת ילד מאיסור אשת איש) ולא לרישא של הגמרא, היינו לשמש ולירח שעושים מהם עבודה זרה. ואנחנו מבקשים להרחיב מעבר לגשם, אל כל שלל הפעילויות שישעיהו מתאר הכרוכות בעשיית הפסל. "עולם כמנהגו נוהג" לא רק בטבע שהקב"ה ברא (על 'בריאת' הגשם ראו בראשית ב ה), אלא גם בכל "הטכנולוגיה" שהאדם המציא וממשיך לשכלל ולבנות לטוב או לרע (ראו דברינו מעשה שמים ומעשה בשר ודם וכן לעבדה ולשומרה בפרשת בראשית) - בדברים שיש לעולם צורך בהם ובדברים שאין בהם צורך (ומוטב שלא הומצאו). "עולם כמנהגו נוהג" במובן הרחב ביותר, כולל העשייה האנושית המשכללת את הבריאה.
  14. כבר נזקקנו למדרש זה בדברינו תקופת טבת ולילותיה בפרשת ויגש וכן בדברינו מאי חנוכה לשורשי חג החנוכה הוא חג האורים. כאן נתמקד באופן בו אדם הראשון התרשם והשכיל להבין את סדרי בראשית: חילופי עונות השנה (שקבלו אחרי המבול חיזוק נוסף אצל נח, ראו דברינו זרע וקציר וקיץ וחורף לא ישבותו בפרשת נח). לשיטת ר' אליעזר שבתשרי נברא העולם (ראו יום הרת עולם – בין ניסן לתשרי בראש השנה), אדם הראשון מסולק מגן עדן בסתיו ורואה איך הימים הולכים ומתקצרים והוא חרד כולו. כיון שהגיע היום הקצר ביותר (21 בדצמבר – יום תקופת טבת עפ"י הלוח העברי) והוא רואה שהימים הולכים ושוב מתארכים הוא מגיע לתובנה "מנהגו של עולם הוא". בפעם הראשונה הוא עושה יום טוב רק בימים שהתארכו, אבל לשנה האחרת, משום שראה בינתיים גם איך הימים חוזרים ומתקצרים (מיום תקופת תמוז ואילך) מתרחבת תפיסתו מה הוא "מנהגו של עולם" והוא עשה פעמיים שמונה ימים טובים: על הימים שמתקצרים ועל הימים שמתארכים – היינו על כך שהעולם כמנהגו נוהג. (וזה המקור הקדום ביותר לחנוכה כחג האורים שהיו גם ימי חג ברומא בתקופה זו "קלנדיא וסטרנורא" ובימינו גם חגי הנוצרים).
  15. עוד לפני חילופי העונות וקיצור והתארכות היום והלילה חליפות, נבהל אדם הראשון משקיעתה של השמש הראשונה שראה (הגם שניתן לו סוד האש, בראשית רבה יא ב). אך כשזו זרחה למחרת הבין שזה הוא מנהגו של עולם וחידש את קרבן שחרית שהפך בהמשך לקרבן תמיד של שחר ולתפילת שחרית. לשני אלה, נוסיף את פירוש רש"י על הגמרא בסנהדרין מב ע"א הדנה בברכת הלבנה בהתחדשותה. רב אחא מדיפתי מציע לרבינא שיברכו "הטוב והמטיב" והוא עונה לו שאם כך, נברך "דיין האמת" כאשר הלבנה מתמעטת? ומציע מי שמציע שבאמת נברך את שתי הברכות כל אחת במחצית החודש המתאימה "דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה" (רש"י). עונה הגמרא: "כיון דהיינו אורחיה – לא מברכינן" ורש"י מבאר: "דהיינו אורחיה - בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא, ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה". הרי לנו "עולם כמנהגו נוהג" משולש בהקשר לשמש ולירח בהם פתחנו את הדף: היום והלילה, החודש המתמלא והמתקצר, וחילופי עונות השנה המתבטאים בימים המתקצרים והמתארכים. מכאן ניתן להתפצל לשלוש דרכים: להאלהה של גרמי השמים ולעבודה זרה כפי שראינו בגמרא עבודה זרה וברמב"ם לעיל, לכפירה בהנהגת הקב"ה את העולם ש"כמנהגו נוהג" – הכל במדעי הטבע, והדרך השלישית אמצעית וזהירה של תפיסת עולם מורכבת שהקב"ה חקק בעולם חוקי טבע, אבל לא "עזב ה' את הארץ" ויש השגחה.
  16. ר' יצחק עראמה, ספרד מאה 15.
  17. הכוונה לפרק א של ספר בראשית – סיפור הבריאה הראשון – בו נזכר רק שם "אלהים" (שם הווי"ה מצטרף בפרק ב).
  18. עשרה המאמרות בהם נברא העולם, מסכת אבות פרק ה משנה א.
  19. אינו אלא. מטרתו ...
  20. ו"דין טבעי" זה טמון בסדר הבריאה ומחייב שהאדם ייברא בסוף כל המעשים, כדבריו שם. כך פרק א של ספר בראשית. "עולם כמנהגו נוהג" קשור למידת הדין ולשם "אלהים" שהוא "המנהיג והמסדר אלו הנמצאות בשורת הדין הטבעי". או אז מגיע פרק ב בבראשית שמדגיש את שם הווי"ה וכדבריו של ר' יצחק עראמה שם בהמשך: "אבל כאשר יבוא הצורך לשנות בהם דבר, כפי אשר חוייב להנהגה ההשגחיית, התיקון הזה יעשה על פי ה' אלהים. כי השם הגדול הזה ישנה וישדד הכח הטבעי הנברא בשם אלהים ... ויהיה אומרו ה' אלהים כענין גדול ה' מכל האלהים". ואיפה מצאנו את "הצורך לשנות" ולתקן? ראו פירוש צרור המור (ר' אברהם בן יעקב סבע ספרד-איטליה מאה 15) בפרשת נח שמזכיר את המבול כעונש על כך שבני אדם חשבו שעולם כמנהגו נוהג "והכל בטבע" ולפיכך "כל ימות המבול לא שמשו המאורות" ובטל "עולם כמנהגו נוהג". אז בין "המנהג הטבעי" של עולם כמנהגו נוהג של ר' יצחק עראמה ובין ההרס הטוטלי של העולם משום שבני האדם סברו שהכל טבע והעולם ימשיך לנהוג כמנהגו ללא קשר למעשיהם, האם נוכל למצוא את 'שביל הזהב', את אותו שם הוויה שמתחבר לאלוהות "ה' אלהים" שמשלב את הטבע עם ההשגחה, את פרק ב בספר בראשית שמאזן בין פרק א ופרק ז (המבול), בין הטבע היציב ובין אירועים חריגים (אבל לא הרסניים)? כיצד צריך האדם המאמין להבין את העולם שניתן בתוכו (בכפל משמעות, ראו קהלת ג יא)?
  21. הכוונה ב'מדברים' היא לכת הכלאם האיסלמיסטית "אלו העוסקים במדע הכלאם נקראים "מֻתַכַּלִמוּן" (מילולית: המדברים)" – מתוך הערך בויקידפיה. כת שרואה את הנהגת האל בבריאה בכל רגע ורגע ובכל פעולה ופעולה שעושה האדם ומכחישה את כח הבחירה. הרמב"ם מתייחס אליהם בהרחבה גם במורה נבוכים חלק ראשון פרק עא. ותודה לד"ר יוני שוויקה על המידע הזה.
  22. ראו דבריו הנמלצים של הרמב"ם בנושא זה גם במורה נבוכים ב כט. מאמר חז"ל "עולם כמנהגו נוהג" הוא ההפך מהדעה שרצון ה' הוא בכל רגע ורגע ובכל אירוע ואירוע שמתרחש בעולם. ומה פשר החידושים היינו הניסים והשינויים בטבע העולם שכמנהגו נוהג? דברים שהושמו מראש בבריאה. המקור לדברי רמב"ם אלה הוא מסכת אבות ה ו: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה". אפשר אמנם לשאול על הרמב"ם מניסים ושינויים אחרים ("חידושים" כלשונו) כגון: קריעת ים סוף, עצירת מי הירדן, והנס אולי הגדול מכולם: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון! אך נניח לשאלות אלה שמן הסתם כבר דנו בהן טובים ורבים ונתמקד בשני "חידושים" שבמשנה: הכתב והמכתב (מעבר לאלה שהיו בלוחות הברית) וצבת בצבת עשויה. הראשון הוא השפה, הכתיבה והקריאה שהם יסודות ההתפתחות האנושית. והשני, הוא הכלי הראשון ממנו נבנתה כל ההנדסה, הבניה והתעשייה המוכרים לנו! בכך, אנו חוזרים להרחבה שכבר ראינו בישעיהו (הערה 13) לעיל: הפלא הוא לא רק על הגשם, אלא על כל שלל הפעילויות שישעיהו מתאר הכרוכות בעשיית הפסל. "עולם כמנהגו נוהג" – כולל גם את כל "הטכנולוגיה" שהאדם המציא וממשיך לשכלל ולבנות לטוב או לרע.
  23. העולם נברא יש מאין, אבל מכאן ואילך אין יותר בריאה יש מאין. וברכת ה' תמיד תבוא מדבר קיים מ"שורש דבר" כפי שהוא מסביר בהמשך.
  24. בדומה לרמב"ם, גם רמב"ן מנסה לאזן בין הבריאה היציבה – "עולם כמנהגו נוהג" ובין תופעת הניסים. הצעתו איננה להסתמך על אותם עשרה דברים פלאיים שנוצרו בכח (בפוטנציאל) כבר בבריאה עצמה, כי אם על "שורש הדבר". בכל דבר שנברא נשתל "שורש" שבהתנהגות ובמצב נאותים ניתן להוסיף עליו ברכה (וחידוש ושכלול ושיפור). וזה סוד שולחן הזהב שבמשכן/מקדש עליו היו עורכים מידי שבת בשבתו את שתים עשרה ככרות לחם הפנים שמביאים את ברכת ה' לעולם. ראו דברינו ועשית שולחן בפרשת תרומה. וגם כאן נוסיף את ההרחבה ליצירה האנושית בכללותה. האדם הוא שמכין את לחם הפנים (לאחר שזרע וקצר וזרה ודש ולש ואפה וכו') ומביא אותו למקדש. לחם זה הוא "שורש הדבר" עליו תחול הברכה לעם ישראל ולעולם כולו, בדומה לנס כד הקמח וצפחת השמן שלא חסרו בימי אליהו. ברכת ה' חלה על מעשי ידי האדם – זה סוד "עולם כמנהגו נוהג" (אם האדם מתנהג ...). וחזרנו שוב למעשה בשר ודם מול מעשה שמים, לעבדה ולשומרה, לצבת הראשונית שניתנה לאדם.
  25. האדם המאמין רואה "עולם כמנהגו נוהג" ויודע גם לזהות את המנהיג. אבל "האויב", כל מי שנוהג באנוכיות ובחמדנות, מפרש קביעות זו שבטבע בדיוק בכיוון הפוף לגמרי: אין בעל בית לעולם – אין דין ואין דיין. אין שום מוסר בטבע שלא לדבר על צדק, שכר ועונש וכו'. אתם אומרים: "שוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין" – אז אמרתם. בינתיים: "גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ" כדברי הנביא מלאכי (ג טו). ראו פירוש הצל"ח (ר' יחזקאל לנדא "הנודע ביהודה" מאה 18 פראג) ע הגמרא ברכות כח ע"ב שמסביר מה הם "אורחות החיים" שר' אליעזר בן הורקנוס מלמד את תלמידיו ערב מותו: "ולדעתי נרמז במשנה זו כת הפילוסופים וגם כת חסידי זמנינו שאומרים על עצמם שהמה בעלי קבלה. והנה המקובלים המה מסתכלים מה למעלה מה למטה ... וכת הפילוסופים המה מסתכלים מה לפנים ומה לאחור ... עד שכופרים בחידוש העולם ... וכמו כן קצת מהם כופרים בנתינת הדת, וקצת מהם שכופרים בשכר ועונש, והם אומרים עולם כמנהגו נוהג עולמי עד. ובאמת בנים סכלים המה ואי אפשר להם להשיג ידיעת הבורא בדרכים הללו, ואין אנו יכולים להשיג בזה מאומה, וגבהו דרכיו מדרכינו ואין ידיעתו כידיעתינו ולא מחשבותינו מחשבותיו". נהנתנות וכפירה הולכים יד ביד ולא נותר לאדם המאמין אלא לזעוק: הראה נפלאותיך וניסיך כקדם.
  26. תורת משה (החת"ם סופר בפירושו לתורה) מחזיר אותנו לנושא הנס שכבר ראינו לעיל, אך בדגש על הניסים הנסתרים ו"הקטנים" שהם חלק מאירועי החיים השוטפים ואינם ניכרים משום שההרגשה הכללית של "עולם כמנהגו נוהג" מאפילה עליהם. נס נסתר כזה אירע לעבד אברהם בשליחותו לקחת אשה ליצחק, והגם שהיה זה "חסד לאברהם" ואנו איננו במדרגתו של אברהם, בכוחנו לנסות ולהתבונן בניסים הנסתרים שמלווים את חיינו. ונראה שמי שקדם וטבע לראשונה את הנושא של נס נסתר הוא רמב"ן. ראו פירושו לבראשית יא כח על הצלת אברהם באור כשדים, בראשית לד יג בסיפור שכם ועוד. אך הבולט מכולם הם דבריו הנמלצים בשמות יג טז פרשת בא על הרעיון כיצד נמשוך אמונה מניסי יציאת מצרים הגדולים לחיי היום יום: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד". ראו דבריו שם במלואם!
  27. ואפשר לחבר פסוקי פרק זה עם פרק קד בתהלים ברכי נפשי ובו גם פסוק זה: " מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".
  28. כבר הזכרנו לעיל שהביטוי "מנהגו של עולם" הוא ביטוי-אח ל"עולם כמנהגו נוהג" ובא במשמעות זהה במספר רב של מקורות שראינו לעיל (ראו גם "הנח העולם שינהגו כמנהגו" לעיל בתוספתא, וכן "הניחו לעולם שינהיג כמנהגו" בירושלמי לעיל). כאן חזרנו לאברהם מחדש האמונה באל אחד. שלא כאותם שמנצלים לרעה את "עולם כמנהגו נוהג" או "מנהגו של עולם" לעבודה זרה, אדם הראשון וכן אברהם ראו את "מנהגו של עולם" כבסיס לאמונה. וגם אברהם עובר את התהליך של אמונה תחילה בשמש ובירח אבל בכיוון הפוך מדורו של אנוש ומהחשש שמעלה הרמב"ם לעיל. אדרבא, מהתבוננות במנהגו של עולם הוא מסיק שחייב להיות מנהיג לעולם – "מנהיג לבירה" כלשון מדרש בראשית רבה לט א. ראו מדרש זה בדברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם בפרשת לך לך). אבל מסתבר שלביטוי "מנהגו של עולם" יש משמעות נוספת.
  29. ראו דברינו בצלאל – בצל אל וכן ארון קודם או משכן קודם – שיטת בצלאל מול שיטת משה בפרשת ויקהל, שם הרחבנו לדון בדרשה זו. לעניינינו, בדרשה זו שבגמרא ברכות יש לביטוי "מנהגו של עולם" משמעות שנייה שהיא במישור של התנהגות בני אדם. ראו בדומה לכך טענת משה כלפי רועי מדין, אבות דרבי נתן נוסח א פרק כ: "אמר להם מנהגו של עולם אנשים דולים ונשים משקות כאן נשים דולות ואנשים משקים עיוות הדין יש כאן". עוד בגמרא שבת ל ע"א: "מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה", ובגמרא בבא בתרא טו ע"ב: "מנהגו של עולם - זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב - עזים הורגים את הזאבים", ובגמרא סנהדרין לט ע"א: "מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם אכזרי הוא - הורג את כולן, אם רחמן הוא - הורג חֵצְיָם", ובדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן בהעברת ההנהגה ממשה ליהושע: "כך עלתה במחשבה וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני, ועכשיו נטלת אתה חלקך והגיע שעה של יהושע תלמידך לשרת", ועוד רבים כגון אלה. כאן נראה ש"מנהגו של עולם" הוא במשמעות אחרת: בהקשר של הליכות בני אדם, נורמות ומנהגים שבני אדם מכבדים ונוהגים על פיהם". ועל כך, ראוי דף נפרד.
  30. לכאן, חסר אל"ף וכך כולם בהמשך.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה