שישה או שבעה ימי בראשית

כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל־כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (שמות פרק כ פסוק יא).1

 

שמות רבה יז א

"כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז ד – אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו ולעשות בהן רצונו. ביום הראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם … ביום שני רקיע לכבודו בראו … ביום ג' דשאים ואילנות ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה … ביום רביעי מאורות לכבודו בראם … ביום ה' ברא עופות לכבודו … ביום ו' בהמות לכבודו … וברא בו אדם לכבודו … הוי: "כל פעל ה' למענהו".2

ויקרא רבה פרשה יא תחילת פרשת שמיני3

"ויהי ביום השמיני" (ויקרא ט א)4 – רב אהבה בר כהנא פתח: "חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, טבחה טבחה, מסכה יינה …" (משלי ט א). ר' ירמיה בר לעזר פתר המקראות בברייתו של עולם. "חכמות בנתה ביתה" – זה הקב"ה שברא את כל העולם כולו בחכמה, שכתוב: "ה' בחכמה יסד ארץ" (שם ג יט). "חצבה עמודיה שבעה" – אלו שבעת ימי בראשית,5 שנאמר: "כי ששת ימים עשה ה' … וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא יז).6

קהלת רבה א ב – "הבל הבלים"

ר' יהודה בר' סימון אמר: שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית.7 בראשון: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וכתיב: "כי שמים כעשן נמלחו" (ישעיה נא ו). בשני: "יהי רקיע" וכתיב: "ונגולו כספר השמים" (ישעיהו לד ד). בשלישי: "יקוו המים" וכתיב: "והחרים ה' את לשון ים מצרים" (ישעיהו יא טו). ברביעי: "יהי מאורות" וכתיב: "וחפרה הלבנה" (ישעיהו כד כג), בחמישי: "ישרצו המים" וכתיב: "אוסף עוף השמים" (צפניה א ג). בשישי: "נעשה אדם" וכתיב: "אוסף אדם ובהמה" (שם). בשבת מאי אית לך למימר? "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד).8 הדא אמר במזיד, אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו. אמר ר' ברכיה: כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור. זהו שכתוב: "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב). אמר ר' לוי: אדם הראשון אמרו.9

בראשית רבה י ט

רבי שאלו לרבי ישמעאל בן ר' יוסי, אמר לו: שמעת מאביך, מהו "ויכל אלהים ביום השביעי"? אתמהא. אמר לו: כזה שהוא מכה בקורנס על גבי הסדן. הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך.10 אמר ר' שמעון בן יוחאי: בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש. אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה. … וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך: "ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי". תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמרו לו: לששה ימים.11

פסיקתא רבתי פרשה מו

ואף בשאילות שנשאלים לפני רבינו הקדוש כתב כך: "כי ששת ימים עשה ה' ", "ויכל אלהים ביום השביעי" – וכי מלאכה עשה הקב"ה בשבת? חס ושלום! אלא, "וינח ביום השביעי" וכתב: "וישבות ביום השביעי", וכתב: "כי בו שבת מכל מלאכתו". אלא מהו "ויכל"? אתה מוצא כשברא הקב"ה את עולמו היה בורא שלש בריות בכל יום, ובערב שבת היה עוסק כל היום באדם. שעה ראשונה עלה במחשבה, שניה נמלך במלאכי השרת, שלישית ביום צבר עפרו … ששית העמידו על רגליו … שביעית נפח בו נשמה … עשירית חטא, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטל אפופסין12 ופייסה עליו השבת … והתחיל מקלס לשבת שנאמר: "מזמור שיר ליום השבת" … עד שלא באתה השבת כביכול היה המלך יושב ומצטער על עולמו, לומר כל מה שבראתי בשביל אדם בראתי, עכשיו הוא נוטל אפופסים והוא מבטל כל מלאכה שעשיתי וחוזר העולם לתוהו ובוהו. עד שהמלך מיצר על עולמו נכנס השבת ונטל דימוס, אמר הקב"ה כל מה שעשיתי השבת שיכללה שנאמר: "ויכל אלהים ביום השביעי".13

 

ראה סיפורו של עגנון "מנוחה", אלו ואלו, עמוד שי.

 

שבת שלום,

ושתהיה לנו התחלה טובה:

שנה של הרבה שכלול ועשייה

וגם הרבה מנוחה ונפישה

וגם הרבה גשמי ברכה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 30/09/2018

הערות שוליים

  1. אמנם "אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אם בסיפור הבריאה בפרשתנו אפשר אולי לחשוב שאירע משהו גם ביום השביעי: "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", הנה בריחוק מה ומנקודת המבט של עשרת הדברות במעמד הר סיני הדברים ברורים מאד: בשישה ימים עשה הקב"ה את השמים, הארץ, הים וכל אשר בהם! וכן הוא בציווי החוזר על השבת בפרשת כי תשא, שמות לא יז: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי־שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". בשניהם אגב ההקשר הוא ברור בציווי לאדם שהוא יעבוד שישה ימים וביום השביעי ישבות. אז אולי אין להוכיח מהציווי לאדם למה שאירע בבריאה, שם אפשר שאירע משהו מיוחד ביום השביעי ואין מעשה בשר ודם כמעשה שמים. ועכ"פ, השווה שני מקורות אלה עם עשרת הדברות שבפרשת ואתחנן, שם אין אזכור דומה של ששת ימי הבריאה, רק ציווי על האדם. מדוע?
  2. מלשון המקרא ללשון חכמים. מדרש זה, הלקוח מפרשת בא, החודש הזה לכם, מייצג את דעת הרוב. "ששת ימי בראשית" היא שגרת הלשון של חז"ל ברוב המכריע של המדרשים. ראה גם המדרש הציורי בפרשתנו על הפסוק: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - אמר ר' חייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס אחד טעון בששה עשר מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר: "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" (בראשית רבה יא ד). ראה דברינו שבחי השבת וברכתה בפרשה זו.
  3. מדרש זה בויקרא רבה והמקבילה בסנהדרין לח ע"א הם המקור המרכזי לתפישה של "שבעת ימי בראשית". אך יש הבדלים מעניינים ביניהם כפי שנראה. ויש גם הבדל בין נוסח ויקרא רבה שמובא כאן שהוא על פי מרגליות ומחברות לספרות (א.א. הלוי) ובין הנוסח שבויקרא רבה וילנא (לוין אפשטיין).
  4. מיקום מדרש זה בראש פרשת שמיני מוסבר אמנם בהמשך שם, כאשר הוא דורש את הפסוק "חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" על שבעת ימי המילואים ועל אוהל מועד (סימן ד), אך ההקשר של שבעת ימי בראשית עם "היום השמיני" ודאי אומר גם הוא דרשני אני. משבעה אפשר לעבור גם לשמונה. ראה רמב"ן על הפסוק: "תחוגו את חג ה' שבעת ימים" (ויקרא כג מ): "והנה טעם כל הפרשה, תחוגו את חג השם הגדול שבעת ימים שבמעשה בראשית, ותסמכו להם השמיני עצרת, כענין שנאמר למנצח על השמינית". רוב הדרשות האחרות התומכות בשיטה של שבעת ימי בראשית מתבססות על הפסוק בקהלת (יא ב): "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (שנדרש גם על סוכות ושמיני עצרת אחר כותלנו). מן הסתם, זה גם מקור חשוב לשיטת המהר"ל ואחרים על תכונת המספרים שבע ושמונה. האם ייתכן שיש כאן רמז למשהו "שמיני" שעומד מעבר לשבעת ימי בראשית?
  5. ובתוספתא סנהדרין ח ט: "חכמות נשים בנתה ביתה - זה מלך מלכי המלכים ברוך הוא שברא עולמו בשבעה ...".
  6. המדרש שלנו מביא כנימוק לשבעת ימי בראשית את הפסוק מפרשת כי תשא שמתחיל אמנם ב: "כי ששת ימים עשה ה' ...", אך מסתיים במילים: "וביום השביעי שבת וינפש". וממנו אפשר להבין שהעשייה של היום השביעי היא המנוחה והנפישה. במקבילה בסנהדרין לח ע"א לא מובא שום פסוק מהתורה והוא מסתפק בפסוק מהכתובים: "חצבה עמודיה שבעה". אך ראה תוספות שם: "שאע"פ שבששה ימים נברא העולם, מכל מקום היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה והיינו דכתיב: ויכל אלהים ביום השביעי". ובנוסח וילנא של מדרשנו מובא שילוב פסוקים מרוחקים זה מזה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכו' " (עשרת הדברות פרשת יתרו) והפסוק: "ויברך אלהים את יום השביעי ... כי בו שבת מכל מלאכתו" שלקוח מפרשת השבוע.
  7. "הבל (1) הבלים (2) אמר קהלת, הבל (1) הבלים (2) הכל הבל (1)" - סה"כ שבעה הבלים. ושם עוד מדרשים רבים על שבעה הבלים אלה. ראה דפים שכתבנו בקהלת.
  8. בכל אחד מימי הבריאה יש "הבל" - דבר חולף ועובר. קיומו של כל יום הוא ארעי ולא מובטח. ושבת? (שגם היא מימי בראשית לפי דיעה זו), מה ה"הבל" והחולף של שבת? זה שאדם שחילל אותה - מומת! מדוע זה "הבל"? אצל קהלת כל עניין שכר ועונש הוא "הבל" (פרק ח' פסוק יד' ורבים אחרים). וכאן במיוחד, משום שהשבת שבה כילה אלהים את מלאכתו והביאה לסיומה ושכלולה, הופכת להיות היום שבו אסורה מלאכה ומי שעושה בה מלאכה כלה (ראה בראשית רבה פרשה י את כל משחקי הלשון על "ויכולו" ובין השאר שם: "אמר ר' הושעיה: אין לשון "ויכולו" אלא לשון מכה וכליה", שם סימן ד). עד שראה קהלת שלא רק שבשוגג יש תקנה (יביא קרבן ויתכפר), אלא שהשבת עצמה מכילה את כוח התיקון והכפרה שהוא הבריאה של היום השביעי. וראה פסיקתא רבתי פרשה כג: "ר' פנחס בשם ר' הושעיא: אע"פ שכתוב בו שבת מכל מלאכתו, הוי אומר ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים".
  9. בשבת יש גם פוטנציאל של כפרה. האם ר' ברכיה חולק על הדרשה העיקרית של ר' יהודה בר' סימון שהשבת היא הבל, או שעדיין העובדה שהאדם נענש על עבירה במזיד, היא "הבל"? אם אכן מצמצמת דרשתו של ר' ברכיה את דרשתו של ר' יהודה בר' סימון ומעמידה אותה על מי שעונשו מיתה כתוצאה מעבירה במזיד, היא בעצם מחדדת ומעצימה את "הבל השבת" ואולי מעלה שאלות לגבי כל המוטיב של עונש, בפרט עונש של מיתה על עבירות שבין אדם למקום! וכמאמר הנביא: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם־אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם־בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל פרק לג פסוק יא). וכבר הקדשנו לנושא זה דף מיוחד בשם הבל השבת.
  10. זאת אומרת שהמכה של הפטיש בסדן אכן הייתה כבר בשבת. נפילת הפטיש היא אמנם מכוח המשיכה ולא מכוח האדם, אלא שעדיין הוא מנווט ומכוון את הפטיש וגם במדרש הוא אומר: "הורידה". אז מדרש זה הוא "שישה" או "שבעה" ימי בראשית?
  11. במדרש זה, וכן במדרש הבא, אין חזרה סתמית על הדעה של "ששת ימי בראשית", כי אם ניסיון ברור להילחם נגד הדעה של "שבעת ימי בראשית". הבעיה בפסוק: "ויכל ביום השביעי" איננה רק הסתירה לכאורה עם "וישבות ביום השביעי", אלא בעצם האפשרות שמלאכת הבריאה נמשכה שבעה ימים. התנגדות זו היא מסיבות ברורות, הן סיבות פנימיות (הוויכוחים עם המינים) והן סיבות חיצוניות (איסור המלכות לשמור על השבת). ועדיין, כשחכמים לומדים בבית המדרש את דין ארבעים חסר אחת המלאכות האסורות בשבת הם לומדים זאת ממספר האזכורים של המילה 'מלאכה' בתורה, ובכללם הפסוק: "ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (ירושלמי שבת פרק ז הלכה ב)!
  12. פסק דין אבל גם במובן של מתן פטור. ראה Jastrow שמתרגם גם verdict וגם Dispensation. ובדומה לכך "דימוס" בהמשך.
  13. מדרש זה, כמו קודמו, נלחם בדעה של שבעת ימי בראשית, אך הוא מסתיים, כמו המדרש בקהלת לעיל (הדוגל בשבעת ימי בראשית), בשבת המכפרת. אין כאן עשייה, אבל יש כאן שכלול וכילול, ובעצם, קיום הבריאה.