הפטרת פרשת ויקרא – עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו

מים ראשונים: מפעם לפעם אנו פונים להפטרת השבת, היינו לספרות הנביאים, וכך נעשה גם בשבת זו. בחר מי שבחר להפטרת הפרשה את הנבואות בספר ישעיהו. בשנים מעוברות נדחית הפטרה זו, לעיתים, מפני הפטרת שבת זכור ובשנים רגילות, לעיתים, מפני הפטרת שבת החודש (והשנה, שבת החודש וראש חודש). אך בשנים רבות נקראת הפטרה זו כסדרה.

עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל: לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה: לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ: (ישעיהו מג כא-כד).1

 

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנא

"ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד כח).2 א"ר חמא בר חנינא: להגיד שבחו וגדלו של הקב"ה, אף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר: "ברב עם הדרת מלך", ואין עם אלא ישראל, שנאמר: "עם זו יצרתי לי", למה? בשביל ש"תהילתי יספרו". וכן הוא אומר: "נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם". א"ר סימון: אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו? בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה. ואמר ר' ישמעאל: באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין: אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת: בואו וראו עם שיצרתי לי, כמה הם משבחין אותי. באותה שעה מלבישים הוד והדר, לכך נאמר: "ברב עם הדרת מלך".3

איכה רבה פתיחתות, פתיחתא י

רבי יצחק פתח: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל"  (ישעיה מג כב) … שלוש מאות וששים וחמישה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד. והיה להם יום אחד והיו כולן עובדין באותו היום. וכולן עשו ישראל הגמוניא4 ועבדו אותן דכתיב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון, ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" (שופטים י ו) – אפילו בשותפות. אמר ר' אבא בר כהנא: לא תהיה כוהנת כפונדקית5 … אמר ר' יודן: משל לעבדו של מלך שעשה סעודה והזמין כל בני כנסיותיו ולא הזמין רבו. אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו. כך אמר הקב"ה: הלואי השוו אותי בני כגרזימי הזו שהיא באה באחרונה,6 אלא, "ולא אותי קראת יעקב".7

אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר: הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק: (המשך ההפטרה שם, פסוקים כה-כו).8

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ו

"ויאמר אל אהרן קח לך עגל" (ויקרא ט ב), למה לא נאמר לו פר אלא עגל? א"ל שעל ידי העגל נתפקפקה הכהונה בידך, ועל ידי העגל היא מתבוססת בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים: יש להם עונות ממעשה העגל. לפיכך אמר: הם יקריבו עגל, שנאמר: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' " (ויקרא ט ג), כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל. אמר להם הקב"ה: בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבנות, ולעולם הבא אני מוחל עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר: "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור" (ישעיה מג כה).9

מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל: … חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת: … חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר: וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם: (המשך ההפטרה, פרק מד, פסוקים י-יח).10

 

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן "ועשיתם פסל"11

אם היו של עץ או של אבן היו משליכין אותם בחוץ, ואם היו של כסף או של זהב היו נותנין אותם בתוך בתיהם, שנאמר: "כסף וזהב אשר עמהם" (דברים כט טו-טז), שהם מכניסין אותם לבתיהם.12 ועוד, שהן מעמידין עליהם שומרים שישמרו אותם שלא יגנבו. אוי להם לבני אדם שאלהיהם צריכין שימור! ואם היה אדם עני והוא מבקש לעשות אלוה, הוא מפריש דינר דינר ומניחו בחלון ועושה אותו תרומה, שנאמר: "המסוכן תרומה" (ישעיהו מ כ).13 והוא הולך אצל החרש ואומר לו: אלוה אחר יפה אני מבקש שתעשה לי. והחרש אומר לו: לא כל אילן נאה לכך. אם אתה מביא מאילן שגדל על מימי גשמים – מוטב; ואם לאו – אין בידך כלום, שנאמר: "לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל" (ישעיהו מד יד). ואם עשאו עומד, אינו יכול לישב. ואם עשאו יושב, אינו יכול לעמוד, שנאמר: "אף יצעק אליו ולא יענה" (ישעיהו מו ז).14 ואם צריך אותו העני. אומר: מה זה של זהב עושה אותו של כסף ושל כסף עושה אותו של נחושת, אלא הריני מוכרו ומתפרנס בחציו. שוב העני אומר: מה זה של נחושת עושה אותו של עץ, אלא הריני מוכרו ואתפרנס ממנו ועושה תחתיו של עץ. שוב העני מדוקדק לא היה לו מה לאכול, היה צריך רובע אחד של קמח בתוך ביתו והיו הגשמים מרובים ולא היה יכול לצאת בשדה מפני הגשמים. מה עשה? היה הולך בזוית זו ונתקל בה: מה זו עושה בתוך הבית? נטל את הקרדום ובוקעו ועושה אותו חציו מדורה ומשתחוה לחציו, שנאמר: "והיה לאדם לבער", "חציו שרף במו אש", "ושאריתו לאל עשה" (ישעיהו מד טו-יז). לכך נאמר: "מעשה ידי אדם כמו הם יהיו עושיהם" (תהלים קטו ח), ללמדך שאין בעבודה זרה ממש, שנאמר: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וכו' " (דברים ד כו).15

שמות רבה פרשה טו סימן יז

משל לעץ נאה שהיה נתון בבית המרחץ, נכנס פרופסיטוס16 לרחוץ הוא וכל עבדיו ודישו את העץ. וכן הפגאנים17 וכן כל אחד ואחד מהן (מתאווים לפסוע לפניו). לאחר ימים שלח פרוטומי18 שלו לאותה מדינה, שיעשה לו איקונין, ולא מצאו עץ חוץ מאותו שהיה במרחץ. אמרו האומנים לשלטון: אם מבקש אתה להעמיד האיקונין, הבא את העץ שיש במרחץ שאין לך טוב ממנו. הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתנוהו ביד צייר וצייר את האיקונין עליו והעמידה בתוך הפלטין. בא השלטון וכרע לפניה וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופוסיטון וכן הלגיונות וכן דימוס וכן כולם. אמרו להן אותן האומנים: אתמול הייתם מדיישים את העץ הזה במרחץ, ועכשיו אתם משתחוים לפניו? אמרו להם: אין אנו כורעים לפניו בשבילו אלא בשביל פרוטומי של מלך שהיא חקוקה עליו.19

וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ: כֹּה אָמַר ה' עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ: כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ: וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם: זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה: (המשך ההפטרה שם, פסוקים א-ה).20

 

במדבר רבה ח ב, פרשת נשא

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם" (במדבר ה ו). והפרשה הזו בגזל הגר אמורה21 … חביבים הם הגרים, שבכל מקום הכתוב מקיש אותם כישראל, שנאמר: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא ח).22 … נאמרה אהבה בישראל, שנאמר: "אהבתי אתכם אמר ה' " (מלאכי א ב) ונאמרה אהבה בגרים, שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י יח). נקראו ישראל עבדים … נקראו גרים עבדים … נאמר "רצון" בישראל, שנאמר: "והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' " (שמות כח לח) ונאמר רצון בגרים, שנאמר: "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" (ישעיה נו) … נאמר "שמירה" בישראל … נאמר "שמירה" … וכן את מוצא בארבע כתות העומדות לפני המקום, שנאמר: "זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה"  (ישעיה מד ה). "זה יאמר לה' אני" – הרי כולו למקום לא נתערב בו חטא. "וזה יקרא בשם יעקב" – אלו גרי צדק. "וזה יכתוב ידו לה' " – אלו בעלי תשובה. "ובשם ישראל יכנה" אלו יראי שמים. הא למדנו שהגרים הרי הם כישראל. ולכך נאמרה פרשה זו: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם".23

כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים: (המשך ההפטרה שם פסוק ו).24

 

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א הלכה א

מהו חותמו של הקב"ה? רבי ביבי בשם ר' ראובן: אמת.25 מהו אמת? א"ר בון שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר ריש לקיש: אל"ף רישיה דאלפא, ביתא מ"ם באמצעיתה, תי"ו בסופה,26 לומר: אני ה' ראשון ואני אחרון [ישעיהו מד ו], שלא קיבלתי מאחר. "ומבלעדי אין אלהים", שאין לי שותף. "ואת אחרונים אני הוא" שאיני עתיד למוסרה לאחר.27

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נדרשנו למדרשים על הפטרת פרשת ויקרא, מדרשים שכל אחד עומד בפני עצמו ואינם בהכרח מחוברים יחדיו. זה אופיו של המדרש. אבל דברי הנביא ישעיהו כן מחוברים וקשורים זה בזה. אי לכך אפשר שכל המוטיבים שראינו: בחירת עם ישראל, עבודת ה' בשיתוף, היחס לעבודה זרה בין בית ראשון לשני, ההבטחה למחיית הפשעים וסליחה גם כשאין בית, היחס לגר והצהרת האמונה בה' כראשון ואחרון, סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות – אפשר שהם קשורים ואפשר שלא (ואפשר שרק חלקם קשור). נשמח לשמוע לקח משואבי המים.

עדכון אחרון: 28/10/2018

הערות שוליים

  1. פסוקים אלה הפותחים את ההפטרה מצביעים על הקשר לפרשת ויקרא העוסקת בקרבנות. מפסוקים אלה עולה יחס מורכב לקרבנות, מחד גיסא הקב"ה כביכול גוער בעם ישראל: "לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כבדתני", ומאידך גיסא, בפסוקים המתארים את עבודת ה' הרצויה, אין אזכור של נושא הקרבנות, אלא משהו מופשט ורוחני יותר: "כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ: ... זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה". עיקר ההפטרה, בפרק מד, אינו בענייני הקרבנות (כמו למשל נבואות סוף ספר יחזקאל על המקדש לעתיד לבוא, כי אם בעבודת ה' והמלחמה בעבודה זרה. מה שאולי היה מתאים להפטרת פרשת כי-תשא למשל, או פרשיות מספר דברים.
  2. פסוק זה (חציו הראשון ליתר דיוק, ראה הפסוק השלם שם: "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן") נדרש גם להלכה, כגון כיצד מברכים על האור במוצאי שבת (ברכות נג ע"א), מתי טוב יותר לתקוע בשופר בשחרית או במוסף (ראש השנה לב ע"ב), בדין העלאת איברים על המזבח (יומא כו ע"א) ועוד, אבל עיקר השימוש בו הוא לקיים מצווה או מעשה טוב בקהל גדול ולא ביחיד.
  3. ראה מדרשים נוספים (מהם שאב ילקוט שמעוני) בשבח הבחירה בעם ישראל שהוא קניינו של הקב"ה, כגון מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ט: "עם זו גאלת, לפי שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: עם זו יצרת לי". או הדיאלוג במדרש ספרי דברים פיסקא שנה: "ישראל אומרים: מי כמוכה באלים ה' ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ורוח הקודש אומרת: ומי כעמך ישראל גוי אחד. ישראל אומרים: כתפוח בעצי היער ורוח הקודש אומרת: כשושנה בין החוחים. ישראל אומרים: זה אלי ואנוהו ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי לי". האם גם המשך ההפטרה יהיה ברוח שירת אהבה זו?  עד שנענה על שאלה זו, נתבשם מהדרשה לעיל: מה גורם לקב"ה לומר למלאכים: ראו את העם הזה שיצרתי לי? – תהילתי אשר יספרו. אמן יהא שמיה רבה שאומר הקהל "באותה שעה ששומעין הגדה מפי חכם". וכבר הערנו שזו כנראה הסיבה לכך שבסוף כל לימוד תורה אומרים גם דבר אגדה: "רבי חנניה בן עקשיה אומר וכו' ", משום שקדיש דרבנן נאמר רק על דבר אגדה שגם הקהל הרחב מבין. המקור לכך הוא דברי הגמרא במסכת סוטה מט ע"א: "ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". ראה פירוש רש"י שם: " ... וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם". וזה נושא שיש לחזור ולעיין בו וכל היודע מאמר המסכם אותו, אנא יודיענו.
  4. בנוסחאות אחרות: הרמוניא, היינו כולם ביחד.
  5. ביטוי מושאל מעניין הלכתי שבו דנה המשנה בכשרותו של עד אחד, כולל אישה ועבד, להעיד שפלוני מת ואשתו מותרת להינשא. עדותה של פונדקאית נקבל ועדותה של כוהנת לא? והכוונה כאן היא: לא תהא האמונה בקב"ה (הכוהנת) לפחות כמו עבודה זרה (הפונדקאית)?
  6. גריזמי או כריזמי – מנה אחרונה, פרפרת. הלוואי הייתי עולה על שולחנם לפחות כלפתן בסוף הארוחה.
  7. מדרש זה משנה לחלוטין את הבנת הפסוקים הפותחים את ההפטרה (לאחר הפתיחה של "עם זו יצרתי לי"). הקב"ה קובל על עם ישראל שלא קרא אותו ולא התייגע בעבודתו, אפילו לא במידה ובאופן שקרא וזבח ויגע עם אלוהי העמים אשר סביבו! אפילו שה אחד או כף לבונה אחת לא יכולת להביא לקב"ה?! ההתייחסות המרכזית של המדרש היא לתקופת השופטים, אבל הפתיחה מהפסוק בישעיהו ומיקום הדרשה באיכה רבה, מלמדים שהטענה המושמעת כאן, שאפילו בשיתוף לא עבדו את הקב"ה, אופיינית לכל אורך תקופת בית ראשון. ראה דברינו בהרחבה בנושא מורכב זה בדף על השיתוף בפרשת כי תשא.
  8. ולקראת סוף ההפטרה, באים הפסוקים המשלימים: "זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ". פסוקים אלה קשורים לדרשה הסמוכה להלן, אבל יכולים בהחלט להתחבר גם לדרשה לעיל. שיתוף הוא אולי מעין בדיעבד נסבל, בפרט אם החלופה היא אבדן והתנתקות גמורים. עדיין בן המלך זוכר שהוא בן מלך, כלשון הסיפור החסידי. אבל למה שיתוף בדיעבד? למה לא אמונה זקוקה וטהורה לכתחילה? אתה ישראל, אל תשכח אותי ואל תשכח שאתה ישראל. ספר, דבר, "למען תצדק". ומכאן באמת לדרשה הבאה.
  9. בספר ויקרא מתחילה עבודת המשכן כסדרה, בציווי על סוגי הקרבנות. עבודה זו עשויה להזכיר גם את חטא העגל שבגינו, לפי שיטות רבות, נצטווינו בכלל על המשכן (ראה דברינו אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו בפרשת תרומה). לפיכך, באה בחנוכת המשכן לקיחת עגל דווקא, בבחינת קטיגור נעשה סניגור - הן עגל חטאת של אהרון והן עגל חטאת של העם. וגם על כך הרחבנו בדברינו כפרת אהרון וכפרת העם בפרשת שמיני. בא הנביא ישעיהו ואומר: כל זה בעולם הזה, עגל תמורת עגל, משכן מול חטא העגל, אבל לעולם הבא (במובן של לעתיד לבוא): "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור". מפרש אלשיך על הפסוק: "ועתה אנכי מוחה פשעיך ולא אחוש לקרבן כי אעשה למעני, אך בזאת שתהיה תשובתך שלמה, והיא שתזכירני מה שתתעתד עמי". הכפרה, בלא קרבנות היא בחיבור של פסוק כו לפסוק כה. בכך שתעשו תשובה, שנשפוט בינינו בלב שלם, למען שתצדק. ראה דרשה גדולה על פסוק כו: "הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק", בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ - בחודש השביעי כיצד נשפט הקב"ה עם בניו ביום הדין: " ... והקב"ה, בזמן שאמר לישראל: בואו נשפטה יחד, אמרו: מי ידבר ראשון? אמר להם: אמרו אתם תחילה, ספר אתה למען תצדק. למה? אם נצחתי אתכם בדין אני הוא שמפסיד, אם נצחתם אותי אני משתכר וכו' ". ראה דרשה נאה זו שם וזה כבר עניין לימים הנוראים.
  10. במרכז ההפטרה עומדים אחד עשר פסוקים מפורסמים בהם מלגלג ישעיהו על עבודת האלילים. מה מטרתם?
  11. הכוונה לפסוק בדברים ד כה: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ", פרשה שאנו קוראים בתשעה באב, בשחרית.
  12. הפסוק עליו מדובר לקוח מתוכחת פרשת נצבים, 'התוכחה הקטנה' לאחר התוכחה הגדולה של פרשת כי תבוא: "וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם". הדיבור הוא על פסילי הגויים, אבל האזהרה, נמען הדיבור, הוא עם ישראל.
  13. דימוי זה לא עמדנו על טיבו. אולי הכוונה למעין קופסה של התרמה לטובת קניית פסל שהייתה מושמת על פתח הבית או אדן החלון בחוץ לסמן שבעל המקום מבקש לקנות לו פסל ומבקש לשם כך תרומות מהציבור. זו השערה שלנו שצריך לבדוק.
  14. הדרשן מחבר כאן פסוקים מישעיהו פרק מו הסמוך שמכילים אף הם לגלוג על עבודה זרה ועובדיה: "הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ: יִשָּׂאֻהוּ עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ".
  15. סיום המדרש שם בקטע שהשמטנו, הוא בעדות השמים והארץ, מוטיב שחוזר גם בסוף ספר דברים בפרשת האזינו, שבהם בני האדם חטאו, ובהם הם לוקים ובהם גם יתנחמו לעתיד לבוא ב-"הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (ישעיהו סו כב). השמים והארץ עלולים גם הם להפוך לעבודה זרה, אך הם גם העדות על הבריאה והבורא. כך או כך, לעניינינו, מדרש זה מלגלג באופן קיצוני על עובדי עבודה זרה ואליליהם, אבל יש בו גם "מראה פנימית" כפולה לעם ישראל, הן מצד הכתוב בתורה, ספר דברים, פרשת "כי תוליד בנים ובני בנים" ותוכחת נצבים, והן מצד ההפטרה מישעיהו. מצד דברי התורה, בפרשת ואתחנן, ראה המדרשים כגון פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים. הגיד לכם מראשית אחרית שהיו עתידין לטעות אחר עבודת כוכבים ולגלות בין האומות". משה יודע שבני ישראל עתידים לעבוד עבודה זרה. מצד ההפטרה בישעיהו, נבואת ישעיהו מצויה עמוק בתוך ימי בית ראשון ועדיין עבודת האלילים נפוצה וצריך להילחם בה. מדרש זה מתאים ללגלוג של אברהם על הפסלים של תרח אביו, אבל כמה מאות שנים אחרי מאורע זה, עדיין העולם האלילי קיים וגם בעם ישראל. ומאליה מתבקשת השאלה: האמנם היו עובדי עבודה זרה כה טיפשים? אם ישעיהו חשב שהם אנשים כל כך סכלים ונבערים, מדוע הוא משחית עליהם מילים? ואיך באמת לא הבינו בני האדם, בפרט בני ישראל שמצווים על עבודה זרה, שהכל הבל וריק ונמשכו לכך פעם אחר פעם?
  16. נציב, מושל Praepositus.
  17. האנשים הפשוטים, ההדיוטות.
  18. פסל דמות ראש אדם וחלק עליו של החזה. מי שלח? כנראה מושל גבוה יותר.
  19. ראה גם בהמשך המדרש שם בסימן כב על המחצב מול הנחצב והטבלה מול הצורה. עבודה זרה, אומר המדרש, היא באיקונין, בסמל ולא בחומר. נראה כאילו המדרש מתווכח עם הנביא ישעיהו. אם ישעיהו מלגלג ומבזה את העץ שמחציו עשו פסל וחציו האחר שימש לאפיית לחם, לצליית בשר ואף לחימום הגוף, בא המדרש ואומר: המתוקנים והחכמים שבקרב עובדי עבודה זרה (השלטון) אינם משתחווים לחומר, לבול העץ עצמו, כי אם לסמל, לאיקונין, לדמות המלך שחקוקה בו. יש כאן לכאורה סניגוריה מאד נדירה ומיוחדת על העולם האלילי. אפשר שמדרש זה שיסודותיו בתקופת בית שני אם לא מעבר לה, מייצגים גישה מעמדה של כוח של חז"ל והאמונה המונותיאיסטית, כלפי העולם הפגאני ההולך ושוקע וכבר אין בו סכנה ותחרות של ממש. כבר נשחט יצר הרע של עבודה זרה (עבודה זרה יז ע"ב, יומא סט ע"ב) ומה שגורם לישעיהו בבית ראשון לעמוד ולזעוק, כבר לא גורם להתרגשות (תיאולוגית) בבית שני. וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו והלוא אין בו (או בה) ממש בפרשת כי תשא בסניגוריות על חטא העגל.
  20. אנחנו חוזרים אחורה לפסוקים מתחילת פרק מד שבאים לפני הפסוקים המלגלגים על עבודת האלילים שזה עתה ראינו. ישעיהו מיקם פסוקים אלה, אולי בתגובה לעבודת השיתוף שראינו לעיל. כנגד: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". בואו ונחדש את האמונה והאמון ההדדי, קורא הנביא בשם ה' לעם. ודווקא משום כך, מיקמנו פסוקים אלה והדרשות עליהם לאחר הפסוקים המלגלגים על עבודת האלילים, ויסלח לנו ישעיהו על ששינינו את הסדר.
  21. פסוק זה בפרשת נשא נדרש להלכה, בין השאר, על איסור גזל הגר (ספרי במדבר נשא פיסקא ב). בא מדרש במדבר רבה ומאריך ומרחיב בנושא חביבות הגרים והיחס המיוחד אליהם. ראה שם המשל על הצבי הרועה עם הצאן. ואנו נקצר.
  22. קטע זה שהבאנו פותח בפסוק מישעיהו ויסיים בפסוק מישעיהו. ישראל – "עבדי יעקב". ואיפה כאן הגר? "זרע אברהם אוהבי".
  23. ראה מקבילה באליהו רבה (איש שלום) פרשה יח, שמתחיל שני פסוקים קודם בהפטרתנו:  "שפכי כמים לבך, מה מים הללו אדם נותן זרעים בארץ ומעביר עליהן מים ומצמחין ומגדלין פירות וחיין מהן כל באי העולם וכל מעשה ידיו שברא בעולם, כך יהיו (יחיו?) קטני רשעי ישראל וגירי אומות העולם לעולם הבא, שנאמר: כי אצוק מים על צמא וגו'. מיכן אמרו: לארבע כתים נחלקו ישראל באותה שעה. זה יאמר לה' אני - אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב - אילו קטנים בני הרשעים. וזה יכתוב ידו לה' - אילו רשעים שפרשו מדרכן וחזרו ועשו תשובה, ובשם ישראל יכנה - אילו גירי אמת". שים לב על איזה חלק בפסוק נדרשים הגרים בשתי הדרשות. כך או כך, הוספת הגרים להפטרה שלנו יכולה לשפוך אור על אזכור עבודת האלילים מצד אחד ועבודת ה' בשיתוף מצד שני. משניהם יכולים לבוא גירי האמת. האם גרים אלה הם כעת גם בכלל: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"? או שמא רק "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי"? התשובה של שני נוסחאות מדרש זה היא: וודאי שהם כעת עם זו יצרתי לי: כיעקב – "וזה יקרא בשם יעקב" וכישראל – "ובשם ישראל יכנה". מ"זרע אברהם אוהבי" הופך הגר ליעקב וישראל לכל דבר. ראה דברינו כולנו גרים בחג השבועות.
  24. גם בפסוק זה חזרנו אחורה להתחלת פרק מד. בחרנו לסיים בו כי פסוק זה הוא הכרזה או הצהרה של ייחודיות הקב"ה בעולם, מעין קריאת שמע או הדיבר הראשון של עשרת הדברות, בלשונו של ישעיהו. אפשר למצוא בתורה הצהרה דומה כגון זו שבשירת האזינו, דברים לב לט: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי", אך נראה שישעיהו אינו זקוק למשה ויכול לעמוד כאן בזכות עצמו. ראה דבריו בפרק מא פסוק ד: "מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא", ובפרק מג ממש לפני התחלת ההפטרה שלנו, בפסוקים י-יא: "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: אָנֹכִי אָנֹכִי ה' וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ". ועוד, הפסוק בישעיהו מד ן, שנראה בדרשה להלן: "כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים".
  25. ראה מספר שורות לפני כן בירושלמי שם שאע"פ שהקב"ה אינו דן יחידי (ומכאן מוסר לכל דיין, גם דיין מומחה, שלא ידון יחידי), אלא "נמלך בבית דין של מעלן", הוא חותם יחידי. וזאת כאסמכתא מהפסוק בדניאל י כא: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת". וכאן הוא שואל מה כתוב בחותם של הקב"ה? מה טביעת החותם? והתשובה היא אמ"ת - האותיות אל"ף, מ"ם, תי"ו. כך או כך, נראה שמקור הביטוי חותמו של הקב"ה אמת הוא ירושלמי זה.
  26. וכבר שאלו רבים וטובים, הרי מ"ם שהיא האות ה-12 מתחילת האל"ף בי"ת בו יש 22 אותיו, אז כיצד היא האמצע? והתשובה היא אם נוסיף את האותיות הסופיות מנצפ"ך, הרי לנו 27 אותיות והאות מ"ם במקם ה-13! וזהו שכתוב במדויק בנוסחים הספרדים בתפילת מוסף, בסדר אל"ף בי"ת יורד: "תכנת שבת רצית קרבנותיה ... גדולה בחרו אז מסיני נצטוו ציווי פועליה כראוי", ולא כפי ששובש במקצת סידורי אשכנז. כל זאת שמעתי מפי פרופ' שלמה נאה.
  27. ראה מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ד: " ... שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן. אלא ה' איש מלחמה ה' שמו - הוא במצרים הוא על הים, הוא לשעבר הוא לעתיד לבוא, הוא בעולם הזה הוא לעולם הבא, שנאמר: ראו עתה כי אני אני הוא וגו' (דברים לב לט) ... וכתיב: כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד ו)". ובשמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ד מצאנו את פיתוח הירושלמי בלשון הבאה: "מה חותמו של הקדוש ברוך הוא? אמת. רב ביבי בשם ר' ראובן אמר: אמת מהו? אמר רשב"ל: א' בראש כל האותיות, מ' באמצעיתן, ת' בסופן - הרי אמת, לומר: אני ראשון ואני אחרון, שאיני מוכרח לאחר שאינו בעולם ושאין לי שני". בדומה לכינוי לקב"ה "עילת העילות" או "סיבת הסיבות" בספרות המחשבה והמוסר (והזוהר, ואולי כבר מדרשים). סיבת המפץ הגדול בימינו (שאולי סטיבן הוקינג שנפטר השבוע גילה או מגלה כעת ...).