פרשות השבוע

מים ראשונים: חרגנו הפעם ממנהגנו לדון בפרשת השבוע, ואף לא בהפטרה ופנינו אל תקופת טבת, אל לילות טבת הארוכים שבהם נופלת פרשה זו ורעותיה בסוף חומש בראשית. אִמְרת עם ירושלמית קובעת בפסקנות את ראשי התיבות של ויגש, בקריאה לפנים ולאחור: ו' יהיה ג' שבט – שלג גדול יהיה וקור. לא נעמיד כלל ירושלמי זה למבחן סטטיסטיקות מזג האוויר, אבל ניתָלֶה בו כדי לקשר את פרשת ויגש למזג האוויר ולאווירה של התקופה ואולי גם לחג החנוכה אחר כותלנו.

מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א – היום ההולך ומתקצר

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים.¹ עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפילה. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים² … בשלמא למאן דאמר: בתשרי נברא העולם, יומי זוטי חזא, יומי אריכי אכתי לא חזא (יום קצר ראה, יום ארוך עדיין לא ראה). אלא למאן דאמר: בניסן נברא העולם, הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי (הרי כבר ראה ימים מתארכים ומתקצרים)!³

בראשית רבה יג יב פרשת בראשית – ארבעה שמות לארץ

אמר רבן שמעון בן גמליאל: ארבעה שמות נקראו לארץ כנגד ארבע תקופותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא.⁴ ארץ – כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה. תבל – כנגד תקופת תמוז שהיא מְתַבֶּלֶת את פירותיה. אדמה – כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולים בולים של אדמה.⁵ ארקא – כנגד תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה.⁶

מסכת סנהדרין דף יא עמוד ב – עיבור השנה במטרה לשמור את תקופות השנה

תנו רבנן: על שלושה דברים מעברין את השנה: על האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה.⁷ על שנים מהן – מעברין, ועל אחד מהן – אין מעברין.⁸

תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק ה הלכה א – כיווני הרוחות עפ"י זריחת השמש

אמר ר' יוסה: אם אין יודע לכוון את הרוחות,⁹ צא ולמד מן התקופה: ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז, עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת – אילו פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת, עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז – אילו פני המערב. והשאר, צפון ודרום. הדא הוא דכתיב: "הולך אל דרום וסובב אל צפון"(קהלת א ו), הולך אל דרום – ביום, וסובב אל צפון – בלילה. "סובב סובב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח" – אילו פני המזרח והמערב.¹⁰

מסכת עירובין דף נו עמוד א – שיטת שמואל

תנו רבנן: בא לרבעה – מרבעה בריבוע עולם, נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם. וסימניך: עגלה בצפון ועקרב בדרום.¹¹ רבי יוסי אומר: אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם – מרבעה כמין התקופה.¹² כיצד? חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך – זה הוא פני צפון, חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר – זה הוא פני דרום. תקופת ניסן ותקופת תשרי – חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב, שנאמר: "הולך אל דרום וסובב אל צפון" (קהלת א ו). הולך אל דרום – ביום, וסובב אל צפון – בלילה. סובב סבב הולך הרוח – אלו פני מזרח ופני מערב, פעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן.

אמר שמואל: אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום, או בתחילת היום, או בתחילת הלילה, או בחצי היום או בחצי הלילה. ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות, בין ביום ובין בלילה. ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה, בין ביום ובין בלילה. ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה. ואמר שמואל: אין לך תקופת ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת את האילנות, ואין לך תקופת טבת שנופלת בצדק שאינה מייבשת את הזרעים, והוא דאיתליד לבנה או בלבנה או בצדק.¹³

מדרש תנחומא פרשת שופטים סימן ט – כסא הכבוד

אמר רבי חנינא: עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסא באמצע הרקיע וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת.¹⁴

איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן מב – גלות בקיץ ולא בחורף

"נשקד" – שי"ן כתיב.¹⁵ שקד הקב"ה איך להביא עלי את הרעה, אמר: אם אני מָגְלֶה אותן בתקופות טבת, הרי הן לוקין בצינה ומתים. אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז, שאפילו הן ישנים בדרכים וברחובות, אין אחד מהם ניזוק. דבר אחר: נשקד – שקד איך להביא עלי את הרעה, אמר: אם אני מָגְלֶה אותם בתקופת טבת, אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה.¹⁶ אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז, שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה ואפילו אין העלה נבל.¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת משפטים סימן ז – הטבע לווה זה מזה

"אם כסף תלוה". מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה? אדם שחייב לחבירו אומר: תן לי מה שיש לי בידך. הוא אומר לו: אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה. אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לווה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז. ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לווה מן היום. מנין? אמר דוד: "יום ליום יביע אומר" (תהלים יט ג) – זה מלווה לזה, וזה מלווה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר: "אין אומר ואין דברים וגו' " (שם שם ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה. אמר הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.¹⁸

רש"י שמות כז כא פרשת תצוה – שמן למנורה ללילות טבת

מערב עד בקר – תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכין, וכן לכל הלילות, ואם יותר אין בכך כלום.¹⁹

מסכת יומא דף לה עמוד ב – הלל בתקופת טבת

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטְרַפָּעִיק,²⁰ חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס.²¹ עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.²² אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אם כבר גלשנו לעמוד רביעי, ראו עוד המושג עונה שהוא חצי יום, לדיני טהרת כלי עכו"ם, כגון עקל שבו נשאו ענבים, וכיצד הוא נמדד במהלך השנה ומושפע גם הוא מהתקופה. ראו מסכת עבודה זרה דף עה עמוד א: "ר' יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד – מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים; רשב"ג משום ר' יוסי אומר: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין, וכמה? עונה; כדרך שאמרו ביין נסך כך אמרו בטהרות … כמה עונה? אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: או יום או לילה. ר' חנא שאינה, ואמרי לה ר' חנא בר שאינה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: חצי יום וחצי לילה. א"ר שמואל בר יצחק, ולא פליגי: הא בתקופת ניסן ותשרי, הא בתקופת תמוז וטבת".