וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים ֹ … וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב: (שמות כה כג, כד).1
מנחות כט ע"א
תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים. וראה משה ועשה כמותם, שנאמר: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר".2
שמות רבה לד ב
א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם: כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השולחן דכתיב בו: "זר זהב סביב". כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו: "זר זהב סביב". וכתר תורה זה הארון דכתיב בו: "זר זהב".3
מסכת אבות פרק ד משנה יג
רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן.4
רש"י שמות פרק כה פסוק כד
זר זהב – סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאמרים שלחן מלכים.5
במדבר רבה ד יד מעשה השולחן
מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד, שהשולחן מכסים בתכלת, כנגד דוד שהיה צדיק וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו. ולכך הפריש כליו ממנו וְכִּסָם בתולעת שני, שע"י חטא בניו נחלקה מלכותם. ולכך היה הוא וכליו בכיסוי עור תחש אחד, שבסוף מלכות חוזרת להם כבתחילה.6
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ה הלכות א-ג
מצות עשה לסדר לחם הפנים בכל יום שבת על השולחן לפני ה' בהיכל, שנאמר: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (ויקרא כד ח). ודבר ברור בתורה שהוא שתים עשרה חלות, כל חלה שני עשרונים. ועורכין אותו שני סדרים, שש חלות בכל סדר, חלה על גבי חלה. ובין כל שתי חלות שלשה קנים של זהב כדי שתהיה הרוח מנשבת בו … ואין מחנכין את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת. מיום השבת ליום השבת מוציאין את הלחם שהוא שם על השולחן משבת שעברה ומסדרין לחם אחר. וזה שמוציאין הוא שחולקין שתי המשמרות הנכנסת והיוצאת עם כהן גדול ואוכלין אותו.7
אבן עזרא במדבר פרק ד פסוק ז
ועל שולחן הפנים – להורות כי יש שם שולחנות אחרות לצורך הבשר, ולחם הפנים שיש בו לא יוסר.8
מסכת ברכות דף נה עמוד א
כתיב: "המזבח עץ שלוש אמות גובה" (יחזקאל מא כב) וכתיב: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' " (יחזקאל מא כב), פתח במזבח וסיים בשולחן!9 רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו – שולחנו של אדם מכפר עליו.10
מסכת אבות פרק ג משנה ג
רבי שמעון אומר: שלשה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיה כח ח). אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' " (יחזקאל מא כב).11
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: ענייני השולחן לא תמו. אם מחפשים קשר בימינו לבית המקדש (כמו המנורה והארון, ראה השלישייה בה פתחנו), מדוע לא נחשוב את הבימה עליה קוראים בספר התורה כשולחן? ראה למשל שו"ת בצל החכמה חלק ב סימן סט: "התיבה הגדולה העומדת על הבימה להניח עליה ספר תורה הקדושה לקריאת התורה, היא דוגמא למזבח הנחושת והיא הנקראת בפי כל "שלחן", ע"ש הפסוק ביחזקאל זה השלחן אשר לפני ה' ".